סיגל נוי אלמוג ז"ל

משפחת נוי אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ג' ה- 06.09.16, בשעה 17.30, בית עלמין מושב כפר ויתקין (חופית).
יושבים שבעה ברחוב זלמן שז"ר 23, רמת גן.

אביבה ואלוש אבלים מנחמים את מאי ואלון על מות אמם.

12 תנחומים

  1. נאוה טבריצי

    למשפחת נוי היקרה,
    משתתפים בצערכם על מותה בטרם עת של אישה מדהימה.
    אחת מיני רבות שכל כולה היה טוב ויכולת נתינה מופלאה.
    היא עיצבה את דמות ילדנו ובליבנו תישאר חרוטה דמותה לעולם.
    שלא תדעו עוד צער. יהי זכרה ברוך.
    משפ' טבריצי – אור עקיבא.

  2. שירה

    משפחת נוי היקרה, משתתפים בצערכם הגדול, זכינו שסיגל היתה שותפה בעיצוב וחינוך ילדינו, ושנים מאוחר יותר עדיין מהווה דמות משמעותית בילדות שלהם.
    שלא תדעו עוד צער.
    משפחת לוין אור עקיבא

  3. נילי סדן

    למשפחת נוי
    הכרתי את סיגל לפני הרבה שנים כשעבדנו יחד ב"חנה סנש".תמיד ראיתי אותה מחייכת, שמחה,נכונה לעזור,מתעניינת וגאה מאוד בילדיה. מזמן לא היינו בקשר. כנראה שדברים השתנו. כאב לי מאוד לשמוע. זוכרת אותה בחיוכה.

  4. משפחת בוהדנה

    המומים וכואבים,אשה נפלאה עם קול ערב ,אכפתית עם נתינה אנסופית אם דרך ומודל זכינו להכיר ולהנות מהיותך חלק בחיינו נסית בביתי הועה בטחון חום ואהבת אם מתפללת שתנוחי בשלום כי גן עדן בוודאי מנת חלקך אוהבים ,כואבים וזוכרים)ברוך דיין האמת ,אהובה

  5. טניה

    למשפחת נוי
    אני לא מאמינה שאת לא איתנו כול יום שאני ניכנסת לכיתה אני חושבת אלייך ומתגעגעת,את אכפתית עם חיוך אין סופי את מורה עם לב זהב אני מתפללת שאת נחה בגן עדן וכולם אוהבים אותך
    יהי זכרך ברוך
    טניה

  6. משפחת מורדכייב

    אלוש ואביבה אני ליאב מורדכייב ששמעתי את דבר הידיעה בכיתי וזעקתי לאלוהים שהידיעה הזו לא נכונה אני וכל משפחתי משתתפים בצערכם."שתיה נשמתה בצרור החיים" משפחת מורדכייב אור עקיבא.

  7. חן ביטון

    אני עדיין במועקה על אובדנה של סיגל היא באמת נגעה לליבי ואני לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור אני עדיין לא מבינה איך אנשים מתגברים כי אני יום וליל בוכה עלייה כאילו תלשו חלק מליבי ואיני יכולה להתגבר היא נגעה לכולם בלב והיא הייתה אישה מדהימה
    משתתפת בצערכם… 😀

  8. שכטר דרiר

    מועתק מפייסבוק של תלמידך לשעבר ע"י אביו,
    נכתב ביום הלוויה.

    שלום כולם.
    הקרובים אלי יודעים שאני לא ממש נוהג לפרסם כאן, אבל הפעם הרגשתי
    צורך…..
    מורתי היקרה, שנלקחה מאתנו בטרם עת בנסיבות לא ברורות…
    חשוב לי שתדעי, היום לאחר שנקברת, מעט לפני שאת עולה למקומך השליו והרגוע, מה היית עבורי….
    בגיל קשה ביותר, בסביבה קשה ביותר שלא ממש קיבלה אותי, לעיתים
    לא מעטות אף דחתה אותי, היית לי קרן אור, למגן אנושי, ללוחמת
    הצדק הפרטית שלי…האמנת בי תמיד, לימדת אותי בדיוק כמו שהורי
    לימדו, שדרך ארץ, כבוד ויושרה מנצחים הכל..את האלימות, את הגזענות את השנאה ואת חוסר הצדק… דאגת לי כאילו הייתי ילדך הפרטי ,הורי תמיד ידעו שכשאני בכיתתך ,יש מי שמגן עליי ,יש מי
    שדואג שלא יהיה לי רע….וכשהיה ,היה מי שנלחם עבורי בקול את אשר
    לא יכולתי לעשות אפילו בשקט…
    המדהים הוא ,שהזיכרון הפרטי שלי ממך, הוא אותו זיכרון עבור כל מי
    שהיו תלמידייך…
    למרות שלא התראינו המון שנים ,תמיד הוזכרת בשיחות עם ההורים…
    תמיד ליווית אותי בצמתים בחיים ,בשיעורים שלמדתי ממך ובערכים שספגתי ממך ובמיוחד במלחמה עליהם…
    למרות שעבר כ"כ הרבה זמן מאז התראינו הכאב על לכתך כבד מנשוא…
    נוחי על משכבך בשלום מורתי האהובה, את מורשתך אקח עמי לכל מקום
    לתמיד.

    דרור שכטר

    תלמידך תמיד
    קצין במיל'
    מדריך בנירים
    סטודנט

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *