המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 16.04.15, בשעה 13.00, בית עלמין רמת השרון צומת מורשה.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב בנימיני 16, רמת השרון.
המנוחה הייתה מניצולי רשימת שינדלר, מורה ומחנכת.
המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 16.04.15, בשעה 13.00, בית עלמין רמת השרון צומת מורשה.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב בנימיני 16, רמת השרון.
המנוחה הייתה מניצולי רשימת שינדלר, מורה ומחנכת.
הייתי תלמיד של חנה בכיתה א' וב' בשנים 89-91. היא הייתה המורה האהובה עלי ביותר ללא ספק ובעלת ההשפעה הרבה ביותר על האדם שאני היום.
אני משתתף בצער המשפחה וליבי איתם בימים קשים אלו.
אורי
סבתא יקרה
קשה לי מאוד לעכל את העובדה שאת כבר לא איתנו.
היית בעיניי לוחמת וסמל של חיים.
אהבתי את הדומיננטיות שלך שאיחדה את המשפחה לשבט אחד.
אהבתי להיות איתך ולעזור לך בשעת הצורך.
אזכור אותך תמיד.
נוחי על משכבך בשלום,
נכדך הבכור
ארז
סבתא שלי…
לא הספקתי לומר לך כל כך הרבה דברים.
לא הספקתי לומר לך שאת המודל שלי לחיקוי, שלימדת אותי המון ממה שאני יודעת, שספגתי ממך כל כך הרבה ערכים ואמונות. שטבוע בי כל כך הרבה ממך…
למדתי ממך חכמת חיים שלא כתובה בשום ספר. אני מרגישה שזה לא הוגן שרק אני אדע את הדברים האלה, אני רוצה שכולם ידעו, כל העולם, שכולם יהיו אנשים טובים כמוך, שלכולם תהיה חמלה כמו שלך…
אשתף אתכם במעט מהדברים שסבתא האמינה בהם ולימדה אותי…
• תמיד לתת… ולא לבקש תמורה…
סבתא האמינה בנתינה מתמדת. היא לא יכלה לסבול את המחשבה על כך שלמישהו אין, היא הרגישה צורך לתת למי שחסר לו, לכל מבקש, כי היא זכרה איך זה מרגיש. סבתא העלתה חיוך על פני כל נגני הרחוב שנקלו בדרכה. היא תמיד הייתה נותנת לי כסף ביד ואומרת לי "לכי תתני לו…" תמיד חזרתי אליה בחיוך ענק ומרוצה. סבתא לימדה אותי להרגיש את הסיפוק שבנתינה. היא לימדה אותי להביט בעיני האדם המקבל ולראות את הכרת התודה בעיניים. היא לימדה אותי שלתת פירושו לקבל.
• תמיד לחלוק אושר…
סבתא אהבה להיות מאושרת אבל לא לבד, סבתא אהבה לחלוק אושר. בכל מקום שהיא הגיעה אליו היא הייתה מסמר הערב, מלכת המסיבה. סבתא פיזרה את האושר שלה בין כולם, נתנה תשומת לב לכולם ודאגה שכולם יהיו מאושרים כמוה. סבתא הקיפה את עצמה חברים ואוהבים תמיד. החיוך הכובש שלה, הכריזמה שלה והאהבה שלה לעולם גרמו לאנשים ללכת אחריה, להיסחף אחרי הקסם שפיזרה מסביבה… זה היה קסם, אין לי מילה אחרת.
• כסף נועד בשביל שנהנה ממנו
סבתא שלי ראתה בכסף כלי ולא מטרה. בשבילה, כסף הוא כלי שעזר לה להגשים את כל רצונותיה, וכך עשתה. היא לא שמרה לעצמה, תמיד נתנה ביד רחבה, מכל הלב, כדי שעוד אנשים ייהנו ממנו, כדי שעוד אנשים יהיו מאושרים. סבתא אהבה להתחדש ואהבה לחדש גם את המלתחה שלי. היא אהבה להרגיש יפה ותמיד התלבשה בהתאם לצו האופנה העכשווי ודאגה לכך שגם לי לא יחסר דבר. כולם אמרו לה "את מפנקת את הילדה!" אבל אז היינו מחייכות זו לזו ומצחקקות… "הם לא מבינים", חשבנו שתינו…
• לטרוף את החיים
סבתא הייתה פעלתנית, מעורבת חברתית ואוהבת אנשים. סבתא אהבה לעשות הכל, לצאת למסיבות, לרקוד עד אור הבוקר, ללכת לריקודי עם, לשמוע להרצאות, לפגוש חברים, לשבת במסעדות, לטייל, לראות עולם, לא לעצור לרגע. סבתא אהבה לטייל בארץ ובחו"ל ודאגה לראות את כל המקומות היפים בעולם. היא דאגה לכך שגם אני אראה מקומות יפים בעולם והחופשות המשפחתיות איתה היו מהיפות שהיו לי. סבתא רצתה ליהנות מכל העולמות, לרקוד על כל החתונות ולא להפסיק לחייך לרגע…
• אהבת הלמידה
סבתא אהבה ללמוד עוד מהילדות. כשהנאצים ניסו למנוע זאת ממנה והוציאו אותה מבית הספר, היא ביקשה מאחיה האהוב דנק שילמד אותה בבית. לאחר מכן, אפילו בגטו היא ניסתה ללמוד עם בני גילה. בתום המלחמה ביקשו ממנה לחתום את שמה, אך היא אפילו לא זכרה קרוא וכתוב. הם הציעו לה לעשות טביעת אצבע. סבתא לא הסכימה וביקשה מאימה להראות לה כיצד חותמים את שמה ולאחר מכן חזרה על החתימה. סבתא נכנסה לבית הספר בצ'כיה והייתה בפיגור אחרי כולם. היא השלימה את הפער מהר בעזרת חברה בשם וויירה שאיתה נשארה בקשר… כשעלתה לארץ, סבתא לא ידעה מילה בעברית. היא לא בזבזה זמן ומיד נכנסה ללימודי ערב בתיכון עירוני א' בתל אביב, התיכון שבו גם אבי וגם אני למדנו, שנים אחר כך. סבתי המוכשרת והחכמה הצליחה ללמוד עברית, להדביק את הפער שצברה והפכה להיות מורה ומחנכת בישראל. תמיד היא למדה והעשירה את עולמה. גם אחרי היציאה לפנסיה המשיכה ללכת להרצאות, לקחת שיעורי אנגלית וללמוד כמה שיותר על העולם. סבתא תמיד ניסתה להעשיר גם את עולמי בידע. היא לקחה אותי איתה להרצאות, למוזיאונים, סיפרה לי סיפורי היסטוריה והקריאה לי ספרים… גם על זה סבתא, אני מודה לך…
• אל תשכחי מאיפה באת ולאן את הולכת…
סבתא שלי הייתה אדם בעל שורשים וכנפיים. מצד אחד הייתה ציפור דרור ומצד שני היא הייתה מאוד מחוברת לעברה, לשורשיה ולעם היהודי שאליו השתייכה. סבתא עברה את מלחמת העולם השנייה ונרדפה בשל יהדותה. סבתא אמרה לעצמה "לעולם לא עוד". סבתא לא הייתה אישה דתייה אבל תמיד האמינה שיש שם משהו שמכוון אותנו, שאנחנו לא לבד… סבתא ראתה את היופי ביהדות כתרבות. היא אהבה את החגים, את המסורת, את המשפחתיות, את הביחד. כשסבתא עלתה לארץ היא הרגישה שזה הבית שלה.
מהרגע הראשון סבתא סיפרה את סיפור השואה שלה בכל הזדמנות. היא מעולם לא הסתירה או התביישה, רצתה שכולם ידעו כדי להעביר הלאה לדורות הבאים את מה שקרה שם, את מה שקרה לה. כדי להגשים את צוואתך רציתי שכולם ישמעו את סיפורך, סבתא… ביום ראשון האחרון רציתי שתבואי לספר את סיפורך לנערות שאני עובדת איתן… אבל לא הספקת. הסיפור שלך בליבי תמיד ואני מבטיחה להעביר אותו הלאה…
• להיות חופשייה, עצמאית ומשוחררת
סבתא הכירה מילדותה את התחושה של שלילת החופש ולא הייתה מוכנה להתמודד עם התחושה הזו שוב. החירות שלה הייתה הדבר הכי חשוב לה בעולם. סבתא שלי לא נכבלה לרגע… תודעתה הייתה תודעה של חופש, של דרור, של הבחירה לעשות מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה, שאף אחד לא יגיד לה מה לעשות… להיות עצמאית, אישה חזקה…
יכולתי להמשיך לספר כך כל היום… כי לימדת אותי הרבה מעבר…
הדבר הכי חזק שלמדתי ממך הוא האהבה לחיים. אני מאושרת בשבילך סבתא, כי חיית… חיית חיים מלאים, מעשירים, מלאי אהבה ואושר.
תמיד הרגשתי שלסבתא ולי יש שפה משותפת, שפה שרק שתינו מבינות. מסביבנו אף אחד לא הבין, אבל אנחנו הבנו זו את זו, היה צריך רק מבט עיניים כדי להבין, כדי לראות. אני מרגישה שנתת לי מתנה. את המתנה שלי לכל החיים. אני מבטיחה שאת מה שלימדת אותי לא אשכח לעולם ואנסה בכל כוחי ליישם.
תודה סבתא, על מה שנתת לי ועל מי שאת עבורי.
אוהבת אותך וכבר מתגעגעת…
מעולם לא שמעתי את שמה של הגב' חנה רוז'נסקי ז"ל. דברי אוהביה חרתו בי את שמה ולא אשכחנו. דברים כאלה יכולים להיאמר רק ע"י אוהבים, ורק על אדם בעל שיעור קומה. משתתף בצערכם.
ערב יום השואה 2023
קראתי את הסיפור על רשימת שינדלר ועשיתי על זה חיפוש פה ואיכשהו נפלתי על ראיון של חנה זל אני לא יודע מאיזה שנה זה היה שמעתי את כל הסיפור שלה וגם את מה שהיא מספרת על כך שהיא נהינת מכל דבר לפתוח את המקרר ולאכול,להתלבש יפה ,ללכת ברחוב וואו יצאתי עם מסר עצום עד כמה צריך להעריך כל דבר ודבר והכי חשוב להעריך את זה שיש לנו מדינה יהודית כי כמו שהיא הסבירה הכי טוב בלי מדינת ישראל אנחנו כמו ילד ללא משפחה ללא הורים
עשיתי עוד חיפוש ואני רואה שהיא נפטרה לפניי שמונה שנים שולח לכם את תנחומיי והלוואי ותהיה לי את הערכים וההתנהגות של סבתא שלך חנה ז"ל
נתנאל ניסנקרן
בן 16
מהמרכז
חנה האהובה.
מכל האנשים בעולם, הכי קשה לדמיין את מותך.
כל כך מלאת חיות היית.
כל כך תאבת חיים.
כל כך שמחה ואופטימית.
הניגוד כל כך חד.
אבל אלו היו חייך – חיים מלאי ניגודים.
ילדות צעירה ומאושרת – שנגדעה באכזריות:
היית ילדה קטנה ויכולת לרוע הכי גדול בזכות אהבתך לכל חי, חכמתך, תושייתך ואומץ ליבך.
שני סיפורים מקורות חייך בשואה חרותים עמוק בליבי.
בראשון – אמך ואת נאלצתן לעבור סלקציה אצל מנגלה. מנגלה חרץ את גורלך לחיים, ואת חששת לאמך המבוגרת שעמדה מאחורייך. ניצלת רגע בו מנגלה הפנה את גבו והתחלפת עם אמך. פעמיים עברת את הסלקציה באותו יום וחיית.
בשני – אהבתך העצומה לכלבים גברה על הרעב במחנה ואת מעט הלחם שלך חלקת עם כלבו של המפקד מילר. ידידותך עם כלבו לא נעלמה מעיניו של המפקד האכזר, והוא הכניס אותך לרשימת החים – רשימת שינדלר.
ניצחת את השואה ועלית לארץ. נחושה היית ללמוד, לחיות ולפצות על נעורייך שנגזלו ממך.
חביבותך וקסמך קנו לך מקום מרכזי בחברה הצעירה התל-אביבית ובלבו של הצבר האולטימטיבי – קובי.
יחד הקמתם משפחה והפכת לאם הבנים. אשה קטנה אם לשלושה גברים גבוהים וחסונים.
אשה קטנה עם נוכחות גדולה.
מוראות השואה לא גזלו ממך את שמחת החיים. היית אשה נמרצת, מלאת חיים, רקדנית, טיילת ומסמר חברתי.
יחד עם קובי בנית שבט משפחתי מפואר. כשצחקנו על טיולכם אמרת:
"צריך לחיות כל זמן שאפשר".
צדקת.
שנתייך האחרונוות לא היו קלות.
גופך עֲייף והפך לכלאך. אך רוחך נשארה צעירה, אופטימית ונדיבה.
לכן מותך הכה אותנו בתדהמה.
אבל אני יודעת שתמשיכי להיות חלק חי ופועם בחיי המשפחה שלנו.
כי לך המוות לא יוכל לעולם.
אמא,
קצרה היריעה מלדבר על אמא.
בכדי לדבר על אמא צריך להתחיל בשואה, וכמה זה סימבולי, שאנו קוברים אותך אמא ביום השואה והגבורה.
אמא היתה מניצולי רשימת שינדלר וגיבורה אמיתית.
אמא שרדה הזכות תושיה והרבה אומץ לב.
את סיפוריך שמענו לא פעם.
בכלל אצלנו בבית דיברו על השואה.
אצלנו בבית דברו על הכל.
כזאת היית אמא – אמא שאפשר לדבר איתה על הכל ונותנת הכל.
אמא את זכית.
זכית להקים בית בישראל.
זכית לחיים מלאים.
זכית להערכה עצומה מכל הסובבים אותך.
היטלר אכן לא ניצח אותך.
אמא את היית עמוד התווך שלנו.
את היית מרכז המשפחה,
וכך גם היית בין חבריך וחברותיך.
את כל הערכים ספגנו ממך.
ולאורם נמשיך.
תודה על שהיית אמא שלנו.
דני
חנה הייתה המורה הכי טובה שהייתה לי81-82. מורה שאף פעם לא כעסה עלינו באמת. מורה שלקחה את כל הכיתה למכולת וקנתה לנו ארטיקים והפתעות על חשבונה. לעולם לא נשכח אותך חנה האהובה. יהי זכרך ברוך