יוסף גבע ז"ל

אהובנו
יוסף גבע
איננו עמנו עוד
הלוויה תערך ביום שלישי, י"ח אדר א', התשע"ד, 18.2.14, בשעה 15:00
בבית העלמין הצבאי, קרית שאול
שבעה בביתנו ברח' אבישי 20, צהלה
נפרדים בכאב ובאהבה
המשפחה

מודעת אבל ידיעות אחרונות 18.2.14

מודעת אבל הארץ 18.2.14

צבא ההגנה לישראל, רב אלוף בנימין (בני) גנץ, ראש המטה הכללי ופורום המטה הכללי אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח היה אלוף במילואים, לוחם ומפקד, כיהן כראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי, כמפקד פיקוד מרכז וכנספח צבאי בארה"ב וקנדה.

החברים השותפים והעובדים במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות' מנחמים את דן גבע והמשפחה על מות האב.

לחברנו אלי גבע ומשפחתו
משתתפים בצערך על מות אביך
אלוף (מיל.) יוסף גבע
שלא תדעו עוד צער
מחברי ההנהלה והעובדים
בחברת אינפינידט בע"מ

מודעת השתתפות הארץ 19.2.14

עמותת "בית חטיבת גבעתי"
אבלים על מותו של
(אלוף במי'ל) יוסף גבע
לוחם ומפקד בגבעתי תש"ח וחבר עמותה
ומשתתפים בצער המשפחה

מודעת השתתפות הארץ 19.2.14

התעשייה האווירית לישראל, רפי מאור, יו"ר הדירקטוריון וחברי הדירקטוריון מנחמים את עו"ד דן גבע, היועץ המשפטי לדירקטוריון החברה, והמשפחה על מות האב.

צוות ארגון גמלאי צה"ל (ע.ר.) אבל ומנחם את המשפחה על מות יקירם.
המנוח היה יו"ר צוות בשנים 1982 – 1984.

עפרה וצבי מנחמים את דן גבע ומשפחתו על מות אביו.

משרד העלייה והקליטה אבל ומנחם את המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח היה מנכ"ל המשרד בשנים 1968 – 1970.

רנה ורפאל ורדי (אלוף במיל'), זיוה ודודיק בן יעקב, אלן ואחיה השילוני, שושנה מידן, עדנה וחזי אשל ורות ונחמן ניר מנחמים את אילנה, אלי, יונתן, דני, דפנה ובני ביתם על פטירת יקירם.

מוזיאון תל אביב לאמנות, מועצת המנהלים, ההנהלה והעובדים אבלים ומנחמים את המשפחה על מות יקירם.

יד דוד בן גוריון, הוועד המנהל וחברי העמותה מנחמים את משפחת גבע על מות יקירם.
המנוח היה חבר בוועד המנהל של יד דוד בן גוריון.

החברים במשרד גולדפרב זליגמן ושות' מנחמים את עו"ד דני גבע ומשפחתו על מות האב.

אתי ואבי נאור מנחמים את דני גבע ומשפחתו על מות יקירם.

אילנה, אלי, יונתן, דני, דפנה, ורה והמשפחה מודים לכל המנחמים.

6 Comments

  1. מיכה אבנימלך

    לאלי ולכל משפחת גבע
    תנחומי עם פרידתכם מיוסף ז"ל. הכרתי את יוסף בראשית שנות ה 70 בעת עבודתי לצד פנחס ספיר. יוסף שניהל אז את שופרסל נהג לבקר את ספיר ולחלוק אתו מידע ותוכניות. נהגנו לשוחח בינינו ונפגשנו בהמשך מדי פעם בשנים שעברו מאז. יוסף היה איש חכם, הגון ו"מנטש". ראה את האנשים סביבו והתייחס בנעימות לכל. יהי זכרו ברוך

  2. הרב הושע רבינוביץ

    למשפחת גבע
    בירושלים תנוחמו
    זכיתי לרכוש לי ידיד בדמותו של יוסף ז"ל
    בלמדי עמו 5 שנים גמרא ב"בית המדרש שלנו" בת"א.
    לא רבים הם אשר ייקראו בימינו "בן אדם"
    הוא זכרונו לברכה היה בן אדם פשוטו כמשמעו.
    יהי זכרו ברוך.
    הזכרתי אותו היום בשיעורי הקבוע בישוב אלקנה.
    הושע רבינוביץ

  3. שלומית אורן

    מכתב אל יוסף
    דוד שלי יקר,
    יוסף,
    למעלה מחמישים שנה מאז שאיבדת את אחיך, הוא אבי, אריה או כמו שכינית אותו בזקנתך:ליאון. ביוםולדתך האחרון שאלתי אותך 'בן כמה אתה?' ענית: 'עשרים וארבע'. אישרתי:'אכן אתה יליד 1924'. הוספת ליאון – עשרים ושבע' ככה. ליאון במילעל, כמו באוסטריה. כמו בווינה, שעזבת בהיותך בן 13, אבל וינה התחכמה לך, היא לא עזבה אותך.
    לגבי ימותנו, אומר זאת כך: באופן המיוחד לך פעלת מתוך רגש אחריות כלפינו, ילדיו של ליאון, והדבר ליווה את חיינו בהרגשה שיש אי שם, ז"א בצהלה, מישהו שחושב עלינו, מישהו שדואג לנו, וגם אילנה השתתפה אתך בעניין הזה. ועוד יותר כשהזדקנת, ולא היית יכול להוציא לפועל את מה שהרגשת בפנים. רק שתדע, שזה בכלל לא מובן מאליו בעינינו.אם לתת לך ציון 'עמדת בנדר, שמעולם לא שמעתי אותך נודר, לדאוג לילדים של אחיך.'
    עכשיו כה מלים על האופן המיוחד לך, שהזכרתי קודם.יוסף ביטא אכפתיות בדרך שונה מכל אדם אחר, בדרך שיכולה להתפרש, למי שלא מכיר אותו,אפילו כחוסר אכפתיות. באמת מבלבל מאוד.בקיצור, בדרך של ויכוח. אם אכפת לו ממישהו – הוא יתווכח אתו. כאילו אמרת 'יוסף' – אמרת ויכוח. וזה באמת משהו רחב יותר מאשר יחסך כלפינו.
    לפעמים כשמתווכחים שמים לב שלהט הוויכוח מביא אותנולחוסר כבוד אל הצד השני. הטענות של הצד השני נשמעות כל כך לא רצינייות וכאלה נדושות, באים לידי עבירה שבלב. עכשיו, אצלך זה בדיוק להפך. אם התווכחת עם מישהו – סימן שיש לו ערך בעיניך. וככל שהוא הציג טענות קשות יותר – כך זיכית אותו ביותר נקודות. כאילו אמרת: 'וואו, שווה להתווכח אתו.' והשווה הזה היה באמת שווה. הרגשת טוב מאוד להיות בר פלוגתא של יוסף.
    והיו פעמים שפתע פתאום הפסקת להתווכח, ואז כבר הרגשת רע מאוד. אבל היום אני סולחת. לבושתי אודה, שלפעמים אני מוצאת את עצמי נוקטת אותה שיטה. הלאה הגנים הגלסברגים, שמחתימים את הבנאדם מלידתו, ואין תקנה. מי שהכיר את הוריך רוזה ויקותיאל שם לב, שהזכרתי את צורת הביטוי של סבא עם 'הפתע פתאום' הזה, אז עכשיו סבתא: 'מישהו רוצה צופגניה?' סתם. רק תחשבו על התמונה, שהם הולכים ברחוב, ורוזה צועקת באמצע הכול לבעלה: 'כסיל! כסיל!' אימא'לה, איזה בושות.
    אף אחד לא מעלה על דעתו כלומר, מאלה שהכירו אותך, שהיית גומר ויכוח במילים 'ניצחוני בניי'. אני, בכל אופן, לא שמעתי סיומת מעין זו מעולם. סוף של כל ויכוח הוא בירור הסוגיה הנדונה על כל צדדיה. לא מעניין מי ניצח בוויכוח, רק הרמה מעניינת. לא מוצא חן בעיניך? באמת חבל. זה מה יש.
    נראה שוויכוח היה תרבות הדיבור שלך, ולכן האשימו אותך לא פעם ב- 'ויכוח לשם ויכוח'. אתה הסתכלת בתמהון: 'אם לא לשם הוויכוח – אז לשם מה?' אחרים האשימו אותך, 'שאתה לא באמת מאמין בטיעונים שלך, אלא מעמיד פנים כאילו הם דעתך.' אתה הסתכלת בתמהון כפול: 'אתה באמת מצפה ממני להאמין בדבריי? מה, אני טיפש או מגלומן?רק בדברים של הקדוש ברוך הוא צריך להאמין.' ובכלל לא ברור שהאמנת בזה. לעתים נראה שהעמדה ההחסידית, שהפגנת הייתה רק דרך לברר את סוגיית האמונה 'האם אני רק שחקן בתיאטרון של האיש הזה?' – שואל את עצמו מי שנקלע לוויכוח אתך. השאלה מנוסחת גרוע. צריך להשמיט את ה- 'רק'. אתה כבר צריך להבין, שקיבלת הזדמנות ממש ממש שווה. לא מוצא חן בעיניך? באמת חבל. זה מה יש.
    למרבה הצער הקול שלך השתתק. שוב אינך מתווכח. ואולי גם זו רק פוזה של שחקן המברר סוגיה כלשהי, נגיד את סוגיית קץ החיים.
    אם כך הדבר, אתה באמת חסר תקנה. 'ניצחתני, דודי.'
    (המכתב נכתב לפני כשנתיים, אז קיוותי שיוסף יהנה ממנו, הלוואי.)

  4. אלי וירדנה ספקטור

    לחברתנו היקרה ורה גלזברג (אחותו של יוסף גבע) לאילנה,לאלי,ליהונתן,לדני ולדפנה השתתפות עמוקה בצער על פטירתו של האח,הבעל,הילדים, והנכדים וכל בני המשפחה שלא תדעו עוד צער
    מירדנה ואלי ספקטור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן