זמן מה לאחר שנפטר אביה, אמרה לי חברתי תמר שצריך לכתוב מדריך למנחמי אבלים. הסכמתי אתה אבל הבנתי ביתר עוצמה את נחיצות העניין, לאחר שגם אני ישבתי שבעה.
החלטתי להעלות את הדברים על הכתב, דווקא משום שחוויית השבעה שלי היתה מאד חזקה, טובה ותומכת. אמנם כמו במצבים אחרים, היו גם כמה נקודות צורמות, אבל הן בטלו בשישים בתוך כל ים הניחומים, האהבה, האכפתיות והתמיכה שקבלנו.
דברים אלה נכתבים על מנת לעודד את הקוראים לעשייה שתתמוך באבלים, ולהפנות את תשומת לבם לדברים שעלולים דווקא להקשות או להכאיב.
אז מה לעשות ומה לא לעשות?
הציעו עזרה, בעיקר בהתארגנות ראשונית. כשאתם עושים זאת, בין אם מדובר בשלב שבין הפטירה לבין תחילת השבעה, ובין אם במהלך השבעה עצמה, הציעו עזרה ספציפית. האבל שנשאל אם הוא זקוק לעזרה או אם אפשר לעזור במשהו, אינו יודע מה תוכלו לעשות למענו ולעתים לא נעים לו לבקש. חשבו מה אתם יכולים לעשות וציינו זאת במפורש. יותר נוח לבקש כששומעים משפטים כגון: "אני יכולה להסיע את הילדים לביה"ס ו/או לחוגים", "אשמח לערוך עבורכם קניות/לבשל/להכין סעודות שבת", "יכולה לעזור באירוח המנחמים ביום.. ובשעה…" וכיו"ב.
כאמור, העזרה הראשונית שנחוצה היא בהתארגנות – להודיע לאנשים על מועד ההלוויה, להסדיר עניינים פורמליים עם חברה קדישא וכיו"ב, להדפיס ולהפיץ מודעות אבל, להזמין מודעה כזו בעיתון ולארגן את הבית לשבעה. חשוב במיוחד להדביק מודעת אבל סמוך לכניסה לבית, כך שכל מי שמחפש את המקום, ימצא אותו בקלות. לעתים צריך להשליט סדר במקום, במיוחד כשנפטר מישהו לאחר מחלה ממושכת שבמהלכה הבית הוזנח. צריך להביא כסאות, לארגן מיחם או תרמוס גדול, לדאוג לשתיה חמה וקלה, כלים חד-פעמיים וכיו"ב. יש הנוהגים לכסות מראות ואת מכשיר הטלביזיה.
דאגו לכך שבית האבלים לא יישאר ריק בזמן ההלוויה. למרבה הצער, מודעת האבל שבה מצויין מועד ההלוויה, מזמינה גם פורצים. לא אחת חוזרים האבלים לביתם אחרי ההלוויה, ולאבלם מתווסף הלם הגילוי של בית פרוץ ומבולגן.
אם ידוע שבהלווייה יהיו אנשים שיגיבו באופן קשה, הביאו אתכם כמה בקבוקי מים מינרליים, כוסות חד-פעמיות וגם 2-3 חבילות טישו. חלקו זאת לכמה חברים שיתפזרו בין האבלים ויגישו למי שזקוק (ותודה מיוחדת לשושי אלמוזלינוס ממושב בני דרור על הרעיון ויישומו).
אם יש לכם מלים טובות לומר על הנפטר, שאו דברי הספד ואל תתביישו. הדבר תומך באבלים.
במהלך השבעה על אבי ז"ל, סיפרו לנו כמה חברים שכתבו הספד אבל הרגישו לא נוח לקרוא את דבריהם מול קהל. אחדים מהם הביאו לנו את הדפים שכתבו וקראנו את דבריהם היפים בטקס השלושים וגילוי המצבה.
זכרו שיש מנהגים שונים – לפני, במהלך ולאחר השבעה. אל תגידו לאבלים שצריך או אסור לעשות כך או אחרת, אלא אם האבלים מתייעצים אתכם במפורש ואם אתם באמת מתמצאים במנהגים ובהלכות. הניחו להם להתאבל בדרכם ואל תבלבלו אותם או תטעו בהם רגשי אשם לגבי התנהלותם.
אם האבלים הם שכנים, חברים טובים או קרובי משפחה – ארגנו תורנות שבזכותה תמיד יהיה בבית מישהו שיעזור בהכנת ובהגשת כיבוד, ינקה משהו שנשפך פתאום, יוודא שיש בשירותים מלאי מספיק של נייר טואלט, מגבות נקיות וסבון, יענה לטלפונים, ידיח כלים וכד'. לא בטוח שקיים איסור הלכתי מפורש, אבל נהוג שהאבלים לא עושים שום מלאכה. כדאי שההתארגנות תכלול גם הכנת או לפחות הגשת אוכל לאבלים במהלך השבעה.
חשוב במיוחד שיהיה בבית אוכל לאבלים החוזרים מבית העלמין הביתה. נהוג להגיש ביצה קשה ועדשים (אפשר גם מג'דרה), אבל לא כולם מקפידים דווקא על מנהג זה. יום ההלוויה הוא יום קשה אבל כשהמשפחה חוזרת הביתה לאחר הקבורה ולאחר שבדרך כלל לא סעדו בצורה מסודרת לפני כן, חשוב שיאכלו משהו כדי שלא ייחלשו מדי. (עוגות ובורקס אינם המאכל המתאים בריאותית לרגע זה או בכלל.) זוהי שעה של מעין קתרזיס נפשי ורגשי שמאפשר לקחת פסק זמן ולחשוב גם על צרכי הגוף.
אנשים רבים מגיעים לשבעה עם כיבוד. קחו בחשבון שתמיד יהיה מי שיביא עוגות ומתוקים אחרים, ואתם הביאו מלוחים, פירות טריים ויבשים ואפילו אוכל אמיתי. השתדלו להביא משהו שניתן להקפאה במקרה הצורך, וכזה שניתן לאכילה נוחה גם אם לא עורכים שולחן מסודר עם צלחות וסכו"ם. אצל עדות המזרח (פרט לתימנים) בדרך כלל נוהגים שלא לאכול בשר או עוף במהלך השבעה.
אל תתעלמו ואל תעלמו – בואו לנחם, טלפנו, שלחו מברק וכיו"ב. לאבלים חשובה השתתפותכם בצערם. אם הביקור קשה לכם נפשית ורגשית – תאמו ובואו עם חבר/ים נוספ/ים. וגם אם אתם נאלצים להגיע בגפכם, אל תחששו. תמיד יימצא נושא לשיחה. שאלו את האבל לשלומו, שאלו על הנפטר ועל מצבו בזמן האחרון, אם יש לאבל ילדים – שאלו אודותיהם ועוד. אם אינכם קרובים לאבלים או אין לכם הרבה נושאים שיחה משותפים, העדיפו לבוא אחה"צ ובערב. אלה השעות בהן בדרך כלל מגיעים רוב המנחמים, ולא תרגישו מחויבות לנהל שיחה. אם אתם חברים קרובים ורוצים זמן יותר אישי עם האבלים, העדיפו את שעות הבוקר. בכל מקרה, אפשרו לאבלים פרטיות ומנוחה במידה נאותה. אל תגיעו לפני תשע בבוקר, המנעו מביקורים בשעה 13:00-16:00 ועזבו את המקום לא יאוחר מהשעה 21:00 בחורף ו- 21:30 בקיץ.
אל תברחו כעבור 5 דקות, אבל אל תשארו שעות על גבי שעות. בעיקר אל תתפסו לזמן ממושך את תשומת לבו הבלעדית של אבל כלשהו, בשעה שנמצאים במקום מנחמים נוספים. שיחות נפש ארוכות, נהלו בהזדמנות אחרת, אלא אם האבל עצמו יוזם ומבקש זאת. השאירו להזדמנות אחרת גם סיפורים על מצוקותיכם האישיות. גם אם האבלים מביעים התעניינות בקושי שלכם, הסתפקו באמירה קצרה ועברו לדבר על האבלים ו/או על הנפטר.
בואו, טלפנו או כתבו, גם אם כבר שנים ארוכות אין לכם קשר עם האבלים. מאד חיממו את לבי ביקוריהם של המחנכת שלי מכיתה א', של חבר מהצבא ושל חברי ילדות שלא ראיתי עשרות שנים.
אם הכרתם את הנפטר אבל היה לכם קשר קלוש או כלל לא היה קשר עם האבלים עצמם, בואו בכל זאת או לפחות שלחו מכתב. ספרו אודות הנפטר, בעיקר דברים שאולי אינם ידועים לאבלים, והביאו תמונות אם קיימות ברשותכם.
אל תביאו לבית האבלים תינוקות וילדים קטנים. המקרים היחידים בהם מתאים להביאם הם אם מדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של האבלים, או בחברים טובים של ילדי האבלים.
בדקו את האפשרות לארח את ילדי האבלים, לפחות חלקית, במיוחד אם יש לכם ילדים בגילם. הם זקוקים אמנם למסגרת ולשגרה שלהם אבל בדרך כלל לא מתאים להם להיות צמודים לחוויית האבל בצורה אינטנסיבית.
אל תעשנו בבית האבלים ואל תנהלו שיחות טלפון סלולריות.
כבדו את רגשות האבלים. משפטים כגון "אתה לא צריך לבכות", "תהיו חזקים" או "טוב שהוא נגאל סוף סוף מייסוריו", אינם במקום. ייתכן שגם האבלים עצמם חשים הקלה במקרה שהנפטר היה קשיש מאד ו/או סבל ייסורים קשים משך תקופה ארוכה, אך אלה הם שאמורים ליזום אמירה שכזו ולא אתם.
אמנם יש כאלה האומרים שאפשר לבוא לנחם אבלים משך כל תקופת השלושים, אבל השתדלו לבוא בשבוע האבל עצמו. לא לחינם קבעה ההלכה היהודית שבוע אחד לאבל אינטנסיבי. כמובן שהצער אינו נעלם בתום השבעה, אבל רבים מעדיפים, עד כמה שניתן, לחזור לשגרה לאחר מכן. הם בוודאי זקוקים לתמיכה, להתעניינות ולהשתתפות, אבל ברוב המקרים אינם בנויים להמשיך ולשבת עם מנחמים ולמעשה להמשיך ולחוות את השבעה על כל הכרוך בה.
אל תיעלמו לאחר השבעה, אך הביעו והציעו תמיכה ואמפתיה בדרכים אחרות.
מייד בתום השבעה סייעו להחזיר את הבית למקום ולסדר המקובל בו.
יש אבלים המעוניינים להוציא מהבית את חפצי ובגדי הנפטר אך מתקשים לעשות זאת מבחינה רגשית או פיזית. אם אתם חברים קרובים, סייעו להם בכך.
אם מדובר באדם שאיבד את בן/בת זוגו ונותר לבד בבית, הקפידו במיוחד לתמוך בו. הציעו עזרה תפקודית אם אין עכשיו מי שידאג לתיקונים בבית, לבישול, לקניות ולשאר דברים שהנפטר עשה. הזמינו לארוחת שבת או חג ואם האלמנ/ה השתייכ/ה למעגל החברתי שלכם, המשיכו להזמינה גם אם כל השאר ממשיכים להגיע בזוגות.
אם האדם שנותר לאחר השבעה גר בסביבתכם הקרובה, שימו לב להופעתו החיצונית – האם הוא נקי, לבוש בצורה מסודרת, יוצא כל יום מהבית והאם הבית נקי ומסודר גם הוא? היעדרם של כל אלה, מעיד על משבר נפשי עד כדי דיכאון קליני, ומצריך עזרה מקצועית.
ההלכה היהודית אומרת שאם עליך ללכת לבית האבלים או למקום של שמחה ויש לך פנאי רק לאחד משני הדברים, העדף ללכת לבית האבלים, גם אם הרבה יותר נעים ללכת לשמחה. מצווה גדולה וחשובה היא לתמוך באדם בשעתו הקשה. בהרבה מקרים, ניחום אבלים תומך גם במנחמים עצמם, ויש בסיס איתן לאמירה: באנו לחזק ויצאנו מחוזקים.
בס"ד.
נכתב ע"י אורנה נריה יוגב מירושלים, אסטרולוגית, מתקשרת ויועצת אלטרנטיבית.
טל. 02-6422671 orneryah@gmail.com