מיכל זל אישה שמחה טובת לב נשמה טהורה היה לה תכונות שמעטים האנשים שזכו להם הקשבה לעולם לא נשמעה מפיה מילת גנאי מילה רעה לשון הרע מי שהכיר אותה מקרוב ידע שהיא חבר טוב בלי מסכה ידעה לארח כיד המלך השאירה מאחוריה מורשת וצוואה מה הם החיים יהיה זיכרה ברוך
אמא אמיצה שלנו!
אמא של דליה, איילה, ורדית אוסנת ואיריס ז"ל.
סבתא אהובה לנכדים ונכדות
אחות בכורה למשפחת עייש.
ייצרת שבט מפואר יש מאין, הגעת לארץ בהברחה הבלתי לגלית, ילדה בת שמונה,לבד לבד בלי שפה, בלי יד מחזיקה, בלי אמא מובילה
ילדה בת שמונה שעטה קדימה לאורך כל 70 שנות חייה.
ניהלה ביד רמהובלתי מתפשרת קודם אותנו הבנות, בלי הנחות בלי ויתורים, עם הרבה אהבה, דאגה,המון גאווה עלה ההצלחות שלנו, אף פעם לא בפנינו, ככה רק אצל חברות טובות, אנשים מזדמנים.
ואחרכך בעדינות בסלחנות באהבה כמו שרק לסבתות, קשרת את הנכדים אחד, אחד לתוך הלב, שהכיל אותם כל אחד בדיוק כמו שהוא
אמא שלנו אהובתנו- היית תמיד אישה פרטית , מדוגמת, יפיפיה, עם עיניים גדולות יודעות אמת, קוראות אמת, לב רחב נתינה אין סופית, תמיד נדבקו אלייך הקבצנים ידעו שלא תוכלי לסרב לתחנונים.
מעולם לא הסכמת להיות חייבת לאיש, זה היה נר לרגלייך.
רצית את החיים , אהבת את החיים.
נלחמת כמעט שנתיים, כמו לביאה, כמו חיילת היה לך סדר יום מאורגן, בדיוק אבל בדיוק כפי שהחלטת, לא סטית ימינה שמאלה, היית בטוחה, שגם במלחמה הקשה הזאת את מנצחת, אבל גם בקושי הגדול ביותר לא איבדת את חוש המציאות שלך, דאגת וסידרת הכל מראש ובבית חולים בשעות המעטות שנותרו לך, כששאלה הרופאה האם את רוצה החייאה, אמרת לא ברור ובלתי משתמע לשתי פנים.
אמא אמיצה שלנו
את נצורה עמוק בלבנו, את חלק עצום ממה שאנחנו
תודה רבה על השנים במחיצתך
וסליחה ומחילה אם פגענו בך.
בנותייך האוהבות
הימים עוברים והגעגועים אינם מרפים.
הגעגועים אליך,אמא מסורה ומדהימה,
על נדיבות לבך ועל האהבה שמעולם לא היתה חסרה.
שומעת את קולך מהדהד באוזני,מרגישה את חיבוקך החם על גופי.
בוהה בתמונתך ושואלת האם את אינך?? האם זה חלום?? האם זו הזיה?.
אבל אז אני חוזרת למציאות האיומה,אותך אראה אך ורק בתמונה.
צפות ועולות לי המון שאלות:
למה מיהרת כל כך ללכת?למה לא נשארת עוד קצת איתי?
מה היה כל כך דחוף שם במרומים?
למה מיהרת כל כך אל בין המלאכים ואותי השארת בוכה ועצובה?
חושבת עליך ימים ולילות, לא הספקת להגיד לי להתראות.
השארת אותי יתומה וכואבת.
אמא, כל אדם יאמר בכנות שלהכיר אדם כמוך זאת זכות.
זכות גדולה ומיוחדת במינה.כי את היית אדם עם נשמה טהורה.
היית אדם שקשה לתאר, ישרה עם לב שתמיד אוהב.
אמא,נפלה בחלקי הזכות להיות בתך,הזכות לגדול בתוך לבך.
אמא,אני רוצה להודות לך על כל מה שעשית בשבילי כל השנים,ומחילה ממך.
אמא,עכשיו את נחה מהחיים שלא היו כל כך ארוכים,אני יכולה לראות איך המלאכים
בלבן מוליכים אותך לעבר שערי גן עדן.
נוחי לך על משכבך בשלום אמא ושמרי עלי שם מלמעלה ואני מבטיחה לא לשכוח אותך לעולמים.
אמא,אני לא מדברת עליך,אני מדברת אליך!מה שאף אחד לא יודע? שהיית ילדונת
קטנה היית ירושלמית גאה.ולא סתם ירושלמית היית מושבניקית (בר גיורא).לאחר מכן
עברת לעיר חולון שם בעצם נולדתי.בניגוד לאחרים שחושבים שהגעת מהעיר הדרומית
דימונה לאלא אמא, השנים המעטות שהיית בעיר הדרומית אולי שש שנים.ואז החלטת להגיע
לקיבוץ,בכל זאת מושבניקית בנשמה.התאים לך קיבוץ. הובלת אותנו ביד רמה.היו קשיים
(למי אין בעצם?),היית חברת קיבוץ גברעם אהבת את המקום,לזכותך יאמר שהיית אמא למופת,זורמת,(קורצת),העבודה היתה חלק נכבד שטמון בך. תקופה היית עם קבוצת נעל"ה,
הם אהבו אותך וכמובן שאת אותם.תמיד הדלת הייתה פתוחה עבורם.
אמא היו לך תקופות לא קלות ,אבל המלחמה כמו במלחמה נלחמת,לבסוף גם ניצחת !
במלחמה האחרונה והארורה נלחמת כמו לביאה ואני בתוכי האמנתי שתנצחי תבריאי,אבל ריבונו של עולם החליט אחרת. אמא לא היית איש של מדון רצית שקט ושלווה.אהבת לעזור
לחלש,וזה מה שלמדתי ממך.הנתינה האין סופית , החמלה,לכבד, לכל דבעי אני מודה לכל אלה שעזרו ותמכו וגם לאלה שלא הגיעו זה גם בסדר.אמא היית אדם סלחן.
אני מאחלת לכולם בריאות ואושר ,שאף אחד או אחת לא ידע דמעה. אמא תמיד תזכרי שבסוף
מעגל את שלי.(השיר האהוב עלי),במחילה ממך אמא אם פגעתי בך.
אוהבת אותך ממעמקי ליבי דליה.
מיכל זל אישה שמחה טובת לב נשמה טהורה היה לה תכונות שמעטים האנשים שזכו להם הקשבה לעולם לא נשמעה מפיה מילת גנאי מילה רעה לשון הרע מי שהכיר אותה מקרוב ידע שהיא חבר טוב בלי מסכה ידעה לארח כיד המלך השאירה מאחוריה מורשת וצוואה מה הם החיים יהיה זיכרה ברוך
אמא אמיצה שלנו!
אמא של דליה, איילה, ורדית אוסנת ואיריס ז"ל.
סבתא אהובה לנכדים ונכדות
אחות בכורה למשפחת עייש.
ייצרת שבט מפואר יש מאין, הגעת לארץ בהברחה הבלתי לגלית, ילדה בת שמונה,לבד לבד בלי שפה, בלי יד מחזיקה, בלי אמא מובילה
ילדה בת שמונה שעטה קדימה לאורך כל 70 שנות חייה.
ניהלה ביד רמהובלתי מתפשרת קודם אותנו הבנות, בלי הנחות בלי ויתורים, עם הרבה אהבה, דאגה,המון גאווה עלה ההצלחות שלנו, אף פעם לא בפנינו, ככה רק אצל חברות טובות, אנשים מזדמנים.
ואחרכך בעדינות בסלחנות באהבה כמו שרק לסבתות, קשרת את הנכדים אחד, אחד לתוך הלב, שהכיל אותם כל אחד בדיוק כמו שהוא
אמא שלנו אהובתנו- היית תמיד אישה פרטית , מדוגמת, יפיפיה, עם עיניים גדולות יודעות אמת, קוראות אמת, לב רחב נתינה אין סופית, תמיד נדבקו אלייך הקבצנים ידעו שלא תוכלי לסרב לתחנונים.
מעולם לא הסכמת להיות חייבת לאיש, זה היה נר לרגלייך.
רצית את החיים , אהבת את החיים.
נלחמת כמעט שנתיים, כמו לביאה, כמו חיילת היה לך סדר יום מאורגן, בדיוק אבל בדיוק כפי שהחלטת, לא סטית ימינה שמאלה, היית בטוחה, שגם במלחמה הקשה הזאת את מנצחת, אבל גם בקושי הגדול ביותר לא איבדת את חוש המציאות שלך, דאגת וסידרת הכל מראש ובבית חולים בשעות המעטות שנותרו לך, כששאלה הרופאה האם את רוצה החייאה, אמרת לא ברור ובלתי משתמע לשתי פנים.
אמא אמיצה שלנו
את נצורה עמוק בלבנו, את חלק עצום ממה שאנחנו
תודה רבה על השנים במחיצתך
וסליחה ומחילה אם פגענו בך.
בנותייך האוהבות
הימים עוברים והגעגועים אינם מרפים.
הגעגועים אליך,אמא מסורה ומדהימה,
על נדיבות לבך ועל האהבה שמעולם לא היתה חסרה.
שומעת את קולך מהדהד באוזני,מרגישה את חיבוקך החם על גופי.
בוהה בתמונתך ושואלת האם את אינך?? האם זה חלום?? האם זו הזיה?.
אבל אז אני חוזרת למציאות האיומה,אותך אראה אך ורק בתמונה.
צפות ועולות לי המון שאלות:
למה מיהרת כל כך ללכת?למה לא נשארת עוד קצת איתי?
מה היה כל כך דחוף שם במרומים?
למה מיהרת כל כך אל בין המלאכים ואותי השארת בוכה ועצובה?
חושבת עליך ימים ולילות, לא הספקת להגיד לי להתראות.
השארת אותי יתומה וכואבת.
אמא, כל אדם יאמר בכנות שלהכיר אדם כמוך זאת זכות.
זכות גדולה ומיוחדת במינה.כי את היית אדם עם נשמה טהורה.
היית אדם שקשה לתאר, ישרה עם לב שתמיד אוהב.
אמא,נפלה בחלקי הזכות להיות בתך,הזכות לגדול בתוך לבך.
אמא,אני רוצה להודות לך על כל מה שעשית בשבילי כל השנים,ומחילה ממך.
אמא,עכשיו את נחה מהחיים שלא היו כל כך ארוכים,אני יכולה לראות איך המלאכים
בלבן מוליכים אותך לעבר שערי גן עדן.
נוחי לך על משכבך בשלום אמא ושמרי עלי שם מלמעלה ואני מבטיחה לא לשכוח אותך לעולמים.
ת.נ.צ.ב.ה
אוהבת דליה
אמא,אני לא מדברת עליך,אני מדברת אליך!מה שאף אחד לא יודע? שהיית ילדונת
קטנה היית ירושלמית גאה.ולא סתם ירושלמית היית מושבניקית (בר גיורא).לאחר מכן
עברת לעיר חולון שם בעצם נולדתי.בניגוד לאחרים שחושבים שהגעת מהעיר הדרומית
דימונה לאלא אמא, השנים המעטות שהיית בעיר הדרומית אולי שש שנים.ואז החלטת להגיע
לקיבוץ,בכל זאת מושבניקית בנשמה.התאים לך קיבוץ. הובלת אותנו ביד רמה.היו קשיים
(למי אין בעצם?),היית חברת קיבוץ גברעם אהבת את המקום,לזכותך יאמר שהיית אמא למופת,זורמת,(קורצת),העבודה היתה חלק נכבד שטמון בך. תקופה היית עם קבוצת נעל"ה,
הם אהבו אותך וכמובן שאת אותם.תמיד הדלת הייתה פתוחה עבורם.
אמא היו לך תקופות לא קלות ,אבל המלחמה כמו במלחמה נלחמת,לבסוף גם ניצחת !
במלחמה האחרונה והארורה נלחמת כמו לביאה ואני בתוכי האמנתי שתנצחי תבריאי,אבל ריבונו של עולם החליט אחרת. אמא לא היית איש של מדון רצית שקט ושלווה.אהבת לעזור
לחלש,וזה מה שלמדתי ממך.הנתינה האין סופית , החמלה,לכבד, לכל דבעי אני מודה לכל אלה שעזרו ותמכו וגם לאלה שלא הגיעו זה גם בסדר.אמא היית אדם סלחן.
אני מאחלת לכולם בריאות ואושר ,שאף אחד או אחת לא ידע דמעה. אמא תמיד תזכרי שבסוף
מעגל את שלי.(השיר האהוב עלי),במחילה ממך אמא אם פגעתי בך.
אוהבת אותך ממעמקי ליבי דליה.
משתתף בצער המשפחה
שלא תדעו צער מהו
אשה טובה לכל מי שהכיר אותה