המשפחה אבלה.
ההלוויה התקיימה ביום ד' ה- 01.02.12, בבית העלמין ברחובות.
יושבים שבעה ברחוב שח"ל 71, דירה 25, ירושלים.
מנהל רשות המסים בישראל, ההנהלה והעובדים מנחמים את המשפחה על מותו.
המנוח היה עובד הנהלת רשות המסים.
המשפחה אבלה.
ההלוויה התקיימה ביום ד' ה- 01.02.12, בבית העלמין ברחובות.
יושבים שבעה ברחוב שח"ל 71, דירה 25, ירושלים.
מנהל רשות המסים בישראל, ההנהלה והעובדים מנחמים את המשפחה על מותו.
המנוח היה עובד הנהלת רשות המסים.
משה עמירם דברים לזכרו
כאשר השמים נופלים, אל תהום הנשייה, אין מי שיכול להתרומם ולהגביה עוף.
חשכה עוברת בין חיוורון הכתלים ועל פתח מונה שעון חול פעימותיו.
גיבור הוא זה היודע לחפש דרכו במבוכי הזמן המתקתק, להמשיך הלאה, לזכור עוד טיבו של חיוך, להפעיל מנגנוני עידוד ולדעת גם זמנה של דמעה הבאה לפרוק עצבות ויגון עצורים.
אתה ידעת זאת משה, חברי היקר והטוב. לא בעל כורחך גיבור היית, אלא בכוח רצונך.
ומי כמוני יודע את שעבר עליך גם שם, בימים כתיקונם, באי הזריחה והאפלה כאחד.
גיבור חלק עמי את החדר הקטן, שם במקום ההוא, ואני כלל וכלל לא ידעתי.
אהבתי את חוכמתך , את עושר לשונך, את צליל קולך, את ניסוחיך היפים . היית חבר משה, והיו לך גם חברים שתחסר להם. איך היית אומר לי תמיד: " להתראות חביבי". וכך אומר בלשונך שלך: שלום חביבי , לא אשכך אף פעם.
על מות חברי משה עמירם ז"ל
עת…
אלוהים יודע להגן על הלילה
עת האדם נאבק על האור.
אלוהים יודע להאיר את הלילה
עת האדם יכול רק לקוות.
חביבות אשליות
עת צרה
כך
פתאום
נופלת.
שאומרים:
יהיה טוב,
עת חשכה רעה
סביב רוחשת.
ובוכים ומתפללים ומקווים…
עת
שקיעה כדרכה
יורדת,
דועכת
כבה,
נעלמת…
ואתמול.
אתמול,
רק אתמול
קולי היה קרוב אליך.
כל כך קרוב
ובעצם
רחוק.
דברתי עם שרון
שם
בחדר האחרון,
חדר של חצות
זה האטום
באין מפלט.
מקום בו דממה
מוטלת חיוורת.
ולא ידעתי כי
שעון החול שם
מנה פעימות לבך.
מנה
מנה
ומנה
עד
נדם.
צר לי משה, צר לכולנו.
מחברך
חגי קמרט.