עוזי עוזיאל ז"ל

ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 28.10.12, בשעה 12.00, בית עלמין קרית שאול.
שם האב: אשר.

בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הנהלת הבנק, הועד הארצי, ועד הגמלאים מנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח היה גמלאי של הבנק.

One comment

  1. טמיר עין-יה

    הוא היה איש יחיד ומיוחד, איש נעים הליכות ואוהב חיים, הוא נהנה מכל רגע בחייו. לא ויתר על אהבה, ריקודים ומשחקי טניס למרות שסבל מלבו. הכרתי אותו לפני שנים רבות, הוא היה אהבה גדולה עבורי. הוא סיפר לי רבות על שתי בנותיו, אהבתו אליהן הייתה גדולה ועצומה, הן היו כל עולמו.
    לצערי נפרדנו. אני מצרפת כאן כמה שירים שכתבתי לו.

    על עפר הים
    —————–
    על עפר הים קונכייה ריקה ויבשה מונחת,
    בא גל, שטפה והבריקה,
    בוהקת הייתה לעין שמש, ושטפה גל בשנית.
    בא איש, הרימה מעפר הים,
    הניחה בביתו, ראה יופייה שהוסתר,
    כך אני לך,
    הבאה מעפר החיים.

    מבקשת
    ————-
    מבקשת לאסוף תכלת ים,
    זוהר שמש מרצדת,
    טל ליל מדשא רטוב,
    לנצור בלבי עינך התכולות,
    לקצור שארית שעות,
    ביני ובינך מפרידות,
    למחוק תהיות, להניס עצב,
    לחוש את כתפך,
    להודות לאל על רגע של חסד.

    שם בהר
    ———
    שם בהר הגבוה מכלם,
    על ענף אשוח בין אור וצל, עמדו טללים,
    נידונו לכליה,
    כתשוקתי המתנפצת ברגע,
    לנוכח אהבתך הנמוגה ואינה,
    דמעות בעיני,
    רסיסים.

    הידעת
    ———
    הידעת אהובי,
    למדתי את כל האותיות, כל המילים,
    רק מילת קסם אחת שכחתי,
    מילה אחת שאם אומר אותה אשכח אותך,
    למדני !
    למדני מילת הקסם הזאת ואשכח את עינך,
    אשכח את גופך, אשכח אותך,
    למדני, אז אקום לתחייה !

    פרידה
    ——–
    הוא היה קרן אור ראשונה באפרוריות חיי,
    על בהונותי טיפסתי, נפשי קרעתי בדרכי אליו.
    וביום ההוא, כף ידו הייתה קלה, אולי כבדה,
    אחזה בעט, לא הרפתה,
    הדין נגזר, את לבי שבר וממני הלך.
    דמי שתת כנהר מצער אבדן היקר,
    ביקשתי מותי תחת חיי,
    והגשם טפטף על ראשי, מהל דמעותיי.
    קמתי מן העפר,
    מותשת מקרב הישרדות אכזר,
    שרוטת ברכיים זוחלת, מבקשת זריחה.
    לבי השבור מים צער יבש לתקווה,
    גופי הקר הפשיר למגע,
    לחיוך גבר זר, לאביב המחר.
    רק תכלת עיניו, גופו השחום מול עיני.

    געגוע
    ———-
    געגועי אליך קעקוע,
    אות על לבי השבור.
    אזכור לעד שדות זוהר, פרחי בר בטל הצונן,
    ידך בידי אחזת, חשתי,
    הסתוו כבר קרב,
    בעינך דמותה של אחרת נשקפת,
    זעק בשתיקה לבי הדווי,
    אל חיי שאחרי המבול.
    געגועי אליך קעקוע,
    אות על לבי השבוי,
    ובעמקי לבי הקרוע מצער, ידעתי,
    לא ניפגש לעולם,
    והיום חרישית כנחל, זורמת מפויסת,
    לבי כבר שותק ולצידי אחר.
    געגועי אליך מבוע,
    לא ייתם לעולם.
    י ה י ז כ ר ו ב ר ו ך !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן