האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי החברה, המחלקה לפסיכולוגיה, המרכז לחקר הרציונליות מנחמים את המשפחה על מות יקירם.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 30.05.12, בשעה 17.00, בית עלמין קיבוץ קריית ענבים.
יושבים שבעה בבית האח, אורי בורנשטיין, רחוב דוד המלך 85, הרצליה פיתוח.
המנוח היה מדען ומורה.
למדתי אצל גרי בתואר ראשון ושני. הוא היה מרצה מאד אהוב. נינוח, לא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי אלא במידה נכונה, עם הומור וזרימה. עבדתי במעבדת רציולאב תקופה. זה היה קורס בעבודה מעשית מחקרית. היינו ארבע סטודנטיות שרצו מאד בציון גבוה כדי להתקבל לתואר שני. הוא היה מרוצה מאיתנו וכשאמרנו לו שהציון מאד משמעותי לסיכוי להתקבל לתואר שני. הוא אמר- "הייתם מצוינות, אין סיבה שלא תקבלו מאה…". זו הייתה דוגמא אופינית לנדיבות ונחמדות שאני חוויתי מגרי. חוץ מזה היה לי ענין רב במחקריו ולמדתי מהם ומשיעוריו דברים שלהם השפעה עלי בנושאי קבלת החלטות עד היום.. עצוב לי שנפטר.
גרי היה מהמרצים ששווה לבוא לחוג לפסיכולוגיה בשבילם. למדתי אצלו את "חברתיים" (חצי קורס) וסמינר על משחקי צוות. תובנות מהמחקרים שלו ומהשיעורים שלו ילוו אותי עוד הרבה זמן. מעבר למחקרים הוא היה מרצה שפשוט כיף ללמוד אצלו.
יהי זכרו ברוך
אדם מבריק שהשכיל לשלב בתכונות אופיו נעימות הליכות, מקצועיות וברק אינטלקטואלי.
עצוב לשמוע שהלך מאיתנו ומהמדע בגיל כל כך צעיר, רק 59 במותו.
למדתי אצל פרופ' בורנשטיין קורסים בתואר הראשון והשני, ואשא את זכרו עימי.
תנחומיי למשפחה ולמחלקה.
למרות ש-12 שנים חלפו מאז הסיום, זה היכה בי בתדהמה. גרי היה מרצה מרכזי במגמה שלנו בתואר השני. בסיום השנה השניה השתעשענו בהכנת "ספר מחזור" וביקשנו מכל מרצה לכתוב כמה מילים וצילמנו כל אחד מהכותבים. מצרפת את התמונה וכן את מה שכתב גרי, שממחיש את התבונה, הרגישות, וההומור שאפיינו אותו (ובין לבין ניתן לגלות גם משורר נפלא). יהי זכרו ברוך.
ל-N השחקנים של מחזור 2000
הזמן עבר
והמשחק כמעט נגמר
מ t=1 ועד t=k
הייתם בהחלט OK
שיחקנו 1000 משחקים
שוחחנו על המון דברים
על איסטרטגיות וסדאם
ועל Pareto וגם סתם
היה ממש לא קל לי
להיות פה רציונלי
עם cohort כה נחמד
ב- (סיגמה) ולבד
עכשיו אני ממש נרגש
(מאבד קצת את ה-Nash)
ומברך פה את כולכם
וגם עצה קטנה לכם
זכרו מודלים לא דומים
לשום דבר שבחיים
על החתום (ביד רועדת)
גרי (זה ממשחקי הצוות)
[img]https://avelim.co.il/wp-content/uploads/2012/06/garry.JPG[/img]
פרופ' גרי בורנשטיין היה אחד המנחים שלי בתיזה, אותה הגשתי בשנת 2004. למרות שעברו כבר לא מעט שנים מאז, אני זוכרת היטב את נועם הליכותיו, אדיבותו, חוש ההומור שלו והדרך המחויכת שבה התייחס לדברים. זכור לי במיוחד שיעור "שמש" אחד לקראת סוף השנה בו הוא דיבר איתנו על עתידנו המקצועי בגובה העיניים. הצטערתי מאוד לשמוע שהוא הלך לעולמו בגיל כ"כ צעיר. תנחומי למשפחה ולחברים.
למדתי עם גרי לפני עשרות שנים, ובמשך חצי שנה הייתי מתרגלת שלו. הוא היה אדם מבריק, ועם זאת נינוח, פשוט ונעים הליכות. קשה לי לקבל את זה שהוא נקטף מאתנו בגיל כה צעיר. תנחומי למשפחה ולחבריו.
כקולגה וכחברה של גרי אני יכולה לספר על אדם נפלא ומיוחד- לשמוע איתך טום ווייטס, לקרא את המינגוויי, לדבר על כל מה שמופלא ונורא בחיינו, כמה יופי, איזה אובדן.
למדתי אצל גרי קורס בתואר ראשון. כבר בשיעור הראשון בלטה המבריקות שלו יחד עם יחס נעים וחם לסטודנטים, לא משהו רווח בד"כ אצל מרצים ברמתו. זכור לי במיוחד שיעור אחד שעלתה בו סוגיה פוליטית בהקשר של תורת המשחקים. לי קצת הפריעה הדוגמא ופניתי אליו בסוף השיעור. גרי גילה רגישות רבה ושוחחנו בפתיחות על סוגיות פוליטיות תוך שהוא מפגין אמפתיה והבנה לקושי הרגשי שהתעורר אצלי. מאד התרגשתי מהיחס שלו והשיחה האישית שבד"כ לא נקרית בפני סטודנט באוניברסיטה כל כך גדולה ובטח בתואר ראשון. נצרתי בליבי את השיחה ואת גרי וממש נדהמתי ששמעתי שנים אחר כך על לכתו בטרם עת
יהי זכרו ברוך!
גרי היקר
שרתנו יחד בגדוד 890 באותה פלוגה ומחלקה, החיבור היה חזק מאוד.
כל השנים לאחר השחרור, נפגשנו לעיתים די תכופות, וליוויתי אותך בדרכך , לימודים
, מילואים(שכל כך אהבת), עבודות אבטחה מיוחדות למימון לימודים, טיולים, חברות, ומה לא?
איזה חבר אתה, מכל הלב, מיוחד.
שבועיים לפני פטירתך סירבת להפגש, ידעת, ולא רצית שאראה אותך במצבך, הבנתי אבל
לא רציתי להשלים עם זה, אבל כיבדתי את רצונך(כמו תמיד).
איך הלכת ככה, פתאום, מה , אין שלום? אין להתראות? כמו שנפרדנו תמיד?
השארת אצלי פצע פתוח, אנצור אותך תמיד , כחבר, כמודל לחיקוי, וכאיש.
אתה היית, אתה הווה, ותהיה איתי תמיד.
מחבק חזק, כואב , בוכה ואוהב.
דניאל קינן
גרי, זה לא עבר- אנו חבריך לפלוגה עוד מהטירונות , מסרבים להאמין שנטשת אותנו.
משוחחים הרבה אודותיך בהזדמנויות שונות,מה שכלם זוכרים בעיקר ממך זה, את החיוך הממזרי.
שנינות וחדות לשון שאין מתחרה להן, בקיצור גרי , עדיין לא שבענו , חזור אלינו.
אני באופן מיוחד מתגעגע אליך וחושב עליך המון, ומזכיר אותך בהזדמנויות שונות.
אתה עבורי דוגמה ומופת.
אוהב אותך איש יקר.
ת.נ.צ.ב.ה
גרי , הכאב עדיין מכה, אתה איתי.
לפני כחודש נפגשנו כמה חברים מאותה תקופה ושוחחנו אודות החברים שכבר לא איתנו, כל אחד והמקרה שלו,
הגענו לגרי, ואף אחד לא מבין איך? ולא מקבל, איך שאתה חסר במפגשים האלה.
יקירי , אנצור אותך תמיד,חבר יקר.
דניאל קינן