לשלושים של פישל, שהלך לעולם שכולו טוב ב 25.11.15
האיש, פישל, אבי, מי הוא היה ומה היתה דרכו.
אבי שהלך לעולמו לפני חודש ימים תמיד אמר "מעניין כיצד יראה העולם מחר, כאשר אין גבולות לטכנולוגיה ולבני האנוש".
סקרנותו היתה דרך חיים, למשל אני זוכר את אבי עומד מול תינוקת (מיכל גלין) מחזיק את הכובע של חיל הים והסמל הזהוב מולה, ומעבירו מצד לצד, ובוחן את תגובת התינוקת מיכל.
אבי נולד בתקופה של גלגלי עץ ללא מסבים, בעגלות רתומות לסוסים, הלך לעולמו בסמוך לשיגור טיל הגנה ישראלי (חץ 3) הפוגע פיזית במטרה מחוץ לאטמוספרה, אבי אמר לי, כיום מכשיר קטן כזה (טלפון סלולרי) משמש כטלפון, מחשב, אלבום תמונות, מצלמה, מנווט ועוד, אותו מפעילים בניגוב (העברת אצבע על המסך), העולם ממש התקדם, הזכיר את התקופה שאבא שלו הלך למרכז שיחות טלפון, שם הכניסו פלגים בשקעים, דיברו עם מישהו מצד שני, המתינו זמן מה, ולאחר אבא שלו היה יכול לדבר עם ספק דברי מתיקה עבור חנותו.
התפתחות היתה תמיד דרכו, כך תמיד היה ער ומעריץ של הקטנים שבילדים, אלה שהחלו את דרכם ללא תנועה רבה, ללא ידיעה לדבר, אשר התפתחותם ניתנת להבחנה מיד יום. כך בערוב ימיו המלכה עבורו היתה הנינה הקטנה, אורי (בתם של צליל וליאב). ימים לפני לכתו מאיתנו ישב מולה, השניים ניהלו שיחת במבטים ומילים, ליטוף הדדי של יד ביד, כך אחד בחן את השני, השנים חיכו אחד לשני, לא היו יותר מאושר מהם באותו היום.
אבי ידע לתת דוגמה אישית, היה חבר לחבריו בלב ובנפש, ולהפך, וכשלא רצה קשר, קשר זה נותק, ללא אינטרס. הקדיש מזמנו לטובת הזולת, איש שידע לכלכל צעדיו גם מבחינה כלכלית. בדרכו ידע לתת מתנות ברוחב לב, ידע לעזור בהלוואות כספיות, ידע גם לדרוש את החזר אותה הלוואה, כך גם כאשר קניתי עבורו דבר מה, עמד על חובתו בתשלום.
אבי כיבד את בני אנוש, כיבד את המכבדים את עצמם והסובבים אותם, כך היה כעוס ומדבר גם עם טלוויזיה שהציגה כתבה או ידיעה על עניין שלא היה לרוחו, כשחיתות של עובדי ציבור או מעשה מדיני שלא ניראה לו נכון. באופן זהה יצא וגם נגדי בגין התנהלות שלא נראתה לו נכונה, התנהלותו זו היתה תקפה כול עוד עמד הוא בזכות עצמו ולא תלוי באחרים.
לו עצמו לא היה נוח להיות תלוי באחרים, זה האיש אשר חצה יבשות בעת מנוסתו מהצורר הנאצי, זה האיש שהחל דרכו בארץ עם סט בגדים ותרמיל גב, איש שקנה לו מקצוע מכובד, איש שידע להתענג, בשיחה, ביקור, בטבע, במוזאון, בהצגה וסרט, בארץ או בחו"ל.
אבי, זה שלא רצה להיות תלוי באחרים ידע בתוך תוכו גם מתי להפסיק את חייו כך ביום לכתו היה חסר אונים ממש, לא היה מסוגל עוד "לעשות לנו בית ספר" כשקם מכיסאו או מיטתו בכוחות עצמו ובפרט ללא השגחה, קשה היה לו להכניס אוכל לפיו. לא אמר מילה על סיבלו ביוזמתו, ענה בתשובה קצרה לשאלת מצבו, כך גם היה ביום לכתו, במדויק יותר, דקות לפי הליכתו מעולמנו לעולם שכולו טוב, לשקט והשלווה לעולמי עד.
אני, לא ידעתי כיצד לקבל את החלטתו האחרונה, לזעוק מאובדן אב, לזעוק שאבי אינו סובל סבל (כמוס) שהוא, לא זעקתי בסופו של דבר, זעקתי נבלמה משיקול דעת קר, כדי לא להעיר את אמי, שחלקה באותה עת את מיטתה עם אבי, זו ישנה לידו בעת שקיבל החלטה גורלית עבורו ועבור כולנו, אנו שסבבנו אותו בעת האחרונה, והוא שלא הפסיק לתת לנו, הכל מיום לידתנו, בנתינתו הבלתי סופית, לנו, אי אפשר למדוד ולשכוח.
אני וללא ספק בני משפחתי נעשה הכול כדי להמשיך את דרכו, על כך גם הצהרנו על קיברו, איש אשכולות, דרכך לנבוע ולעד לא לחדול.
לשלושים של פישל, שהלך לעולם שכולו טוב ב 25.11.15
האיש, פישל, אבי, מי הוא היה ומה היתה דרכו.
אבי שהלך לעולמו לפני חודש ימים תמיד אמר "מעניין כיצד יראה העולם מחר, כאשר אין גבולות לטכנולוגיה ולבני האנוש".
סקרנותו היתה דרך חיים, למשל אני זוכר את אבי עומד מול תינוקת (מיכל גלין) מחזיק את הכובע של חיל הים והסמל הזהוב מולה, ומעבירו מצד לצד, ובוחן את תגובת התינוקת מיכל.
אבי נולד בתקופה של גלגלי עץ ללא מסבים, בעגלות רתומות לסוסים, הלך לעולמו בסמוך לשיגור טיל הגנה ישראלי (חץ 3) הפוגע פיזית במטרה מחוץ לאטמוספרה, אבי אמר לי, כיום מכשיר קטן כזה (טלפון סלולרי) משמש כטלפון, מחשב, אלבום תמונות, מצלמה, מנווט ועוד, אותו מפעילים בניגוב (העברת אצבע על המסך), העולם ממש התקדם, הזכיר את התקופה שאבא שלו הלך למרכז שיחות טלפון, שם הכניסו פלגים בשקעים, דיברו עם מישהו מצד שני, המתינו זמן מה, ולאחר אבא שלו היה יכול לדבר עם ספק דברי מתיקה עבור חנותו.
התפתחות היתה תמיד דרכו, כך תמיד היה ער ומעריץ של הקטנים שבילדים, אלה שהחלו את דרכם ללא תנועה רבה, ללא ידיעה לדבר, אשר התפתחותם ניתנת להבחנה מיד יום. כך בערוב ימיו המלכה עבורו היתה הנינה הקטנה, אורי (בתם של צליל וליאב). ימים לפני לכתו מאיתנו ישב מולה, השניים ניהלו שיחת במבטים ומילים, ליטוף הדדי של יד ביד, כך אחד בחן את השני, השנים חיכו אחד לשני, לא היו יותר מאושר מהם באותו היום.
אבי ידע לתת דוגמה אישית, היה חבר לחבריו בלב ובנפש, ולהפך, וכשלא רצה קשר, קשר זה נותק, ללא אינטרס. הקדיש מזמנו לטובת הזולת, איש שידע לכלכל צעדיו גם מבחינה כלכלית. בדרכו ידע לתת מתנות ברוחב לב, ידע לעזור בהלוואות כספיות, ידע גם לדרוש את החזר אותה הלוואה, כך גם כאשר קניתי עבורו דבר מה, עמד על חובתו בתשלום.
אבי כיבד את בני אנוש, כיבד את המכבדים את עצמם והסובבים אותם, כך היה כעוס ומדבר גם עם טלוויזיה שהציגה כתבה או ידיעה על עניין שלא היה לרוחו, כשחיתות של עובדי ציבור או מעשה מדיני שלא ניראה לו נכון. באופן זהה יצא וגם נגדי בגין התנהלות שלא נראתה לו נכונה, התנהלותו זו היתה תקפה כול עוד עמד הוא בזכות עצמו ולא תלוי באחרים.
לו עצמו לא היה נוח להיות תלוי באחרים, זה האיש אשר חצה יבשות בעת מנוסתו מהצורר הנאצי, זה האיש שהחל דרכו בארץ עם סט בגדים ותרמיל גב, איש שקנה לו מקצוע מכובד, איש שידע להתענג, בשיחה, ביקור, בטבע, במוזאון, בהצגה וסרט, בארץ או בחו"ל.
אבי, זה שלא רצה להיות תלוי באחרים ידע בתוך תוכו גם מתי להפסיק את חייו כך ביום לכתו היה חסר אונים ממש, לא היה מסוגל עוד "לעשות לנו בית ספר" כשקם מכיסאו או מיטתו בכוחות עצמו ובפרט ללא השגחה, קשה היה לו להכניס אוכל לפיו. לא אמר מילה על סיבלו ביוזמתו, ענה בתשובה קצרה לשאלת מצבו, כך גם היה ביום לכתו, במדויק יותר, דקות לפי הליכתו מעולמנו לעולם שכולו טוב, לשקט והשלווה לעולמי עד.
אני, לא ידעתי כיצד לקבל את החלטתו האחרונה, לזעוק מאובדן אב, לזעוק שאבי אינו סובל סבל (כמוס) שהוא, לא זעקתי בסופו של דבר, זעקתי נבלמה משיקול דעת קר, כדי לא להעיר את אמי, שחלקה באותה עת את מיטתה עם אבי, זו ישנה לידו בעת שקיבל החלטה גורלית עבורו ועבור כולנו, אנו שסבבנו אותו בעת האחרונה, והוא שלא הפסיק לתת לנו, הכל מיום לידתנו, בנתינתו הבלתי סופית, לנו, אי אפשר למדוד ולשכוח.
אני וללא ספק בני משפחתי נעשה הכול כדי להמשיך את דרכו, על כך גם הצהרנו על קיברו, איש אשכולות, דרכך לנבוע ולעד לא לחדול.
שאולי,
זו דרכו של עולם….
דור הולך ודור בא,והעיקר- מה עושים בפרק הזמן שקבלנו.
הבעת בצורה מדהימה את אשר חווית,וזה לכבוד האבא והמשפחה כולה.
תנצב״ה