משרד המבורגר עברון ושות' מנחם את שרה אדרי על מות אמה.
תנחומים אחרונים
- 19.05.12 - לישי כהן:
ומשפחת יורק דומברובסקי היקרה שלום רב. לצערי, רק עתה 19.5.2012 נחשפתי לעובדה כי יורק הלך לעולמו. שמי לישי, שירתתי עם יורק בהוצאה לאור של חיל הים לפני כ 20 שנה לערך. אני הייתי חייל/גרפיקאי בשירות סדיר, ויורק היה עבורי לאב ולמורה מקצועי. שאבתי רבות מנסיונו של יורק והוא היווה עבורי דמות לחיקוי, הן מקצועית והן אישית. אני ויורק היינו חברים מאוד טובים למרות פער הגילים ואפילו ביקרתי פעם או פעמיים בביתכם בבת-ים. תמיד אהבתי לראות את ציורי האקריליק של יורק. כפי שאמרתי קודם למדתי ממנו רבות. אני מצרף לכם תמונה של יורק (ימין), שלי (במרכז) ושל דוב רוזנטל (משמאל), התמונה צולמה בעת העניקו לי השניים דרגת סמ"ר. באחד הימים, סיפר לי יורק כי שיחק בתפקיד משנה כביריון בסרט שלאגר. בדיוק ביום בו אני כותב לכם את המייל הזה צפיתי בסרט וראיתי אותו. כמובן שהתמלאתי ברצון לשוחח עימו לאחר כל כך הרבה שנים שלא דיברנו. רצתי אל המחשב והקשתי בגוגל 'יורק דומברובסקי', הרי את השם הזה אי אפשר לשכוח, אז לצערי, העמוד הראשון שעלה היה דף מודעת האבל. מאוד אהבתי אותו ופשוט עצוב לי מאוד. אני מנחם אתכם, ומייחל שלא תדעו עוד צער. אני מתנצל מראש על איכות התמונה. התמונה המקורית נראית איכותית וחדה יותר, אם תרצו אוכל לשלוח לכם אותה. לישי / 052-3640168
- 19.05.12 - מרים: אשר בלבן לא היה המורה שלי. אשר היה החבר האהוב של אמא שלי. הכי קרוב לאח שנשאר לה אחרי שהנאצים רצחו את אחיה. אני זוכרת את אשר מהיום שבו אני זוכרת את עצמי. הוא תמיד היה שם. בנוף העגמומי של האנשים העצובים שמילאו את הבית שלנו, אנשים פצועים ומדממים שמבכים את האבדנים שלהם הוא בלט תמיד בעיניים הנוצצות שלו ובחיוך הרחב ומלא האור שלו ובאופטימיות והשמחה שהיו ממלאים את החדר כשהוא היה נכנס לתוכו. כשאשר נפטר לא יכולתי להספיד אותו. בהלוויה שלו ישבתי כשידי האחת מחזיקה את כתפיה השבריריות של אמא שלי שרעדו וידי השניה מונחת בחוסר אונים בחיקי. רציתי לדבר ולא יכולתי. רציתי לומר תודה על התפקיד החשוב שהיה לו בחיים שלי ושל האחות שלי שכבר איננה ושל הורי. של כולנו. אשר היה הצבר שלי. הוא, בסנדלים שלו עם הגרבים ובחולצות המכופתרות, תמיד היה עבורי שייך לעולם צעיר, דינמי ומלא חיות ותקווה. הוא היה יפי הבלורית והתואר. הוא היה ישראל ולא הגלות. נו, מי עוד יכול לגור בשיכון הצנחנים אם לא צברים? לידו היה מותר ולגיטימי להיות שמח. אני זוכרת את אשר מרים אותי גבוה מול החלון שבחדר הילדות שלי ושר בקול ושנינו מביטים בירח שמציץ בסקרנות. אני זוכרת את אשר מחייך. אני זוכרת את אשר קורא לי מיידלה. אני זוכרת את עצמי מתבוננת במראה שבתוך העיניים של אשר שמלמד אותי לראות את האישון הקטן שנמצא שם ושומעת את האישון לוחש לי שאני אוכל כל מה שאני ארצה. לימים כשגדלתי והגעתי לתיכון שבו גם אשר וגם אמא שלי לימדו גיליתי לתדהמתי שלא רק אני המיידלה של אשר ושיש עוד המון המון ילדות שחושבות שהן האחת והמיוחדת בעולמו. ושגם להן הוא משאיל את עצמו כמקור של כח ותקווה. לימים ראיתי את האופטימיות הזוהרת בעיניו של אשר נשברת ואת האור כבה. זה היה כששלמה שלו נפל בקרב. התחושה היתה של ליקוי מאורות ונראה היה שהשמש לא תשוב לזרוח עוד. ובכל זאת אשר מצא יכולת להמשיך ולהעניק אהבה וכח למי שסביבו. הוא חזר למעגל החיים אבל האור שבעינים לא חזר לזהור באותה עוצמה. כאילו דמעה קבועה נשארה בעינים מאז ששלמה איננו. יחד עם הדמעה על שלמה הגיחו הדמעות על כל אהובי נפשו שאבד שם בתופת הארורה באירופה. כל אהובי נפשו שכל חייו הקפיד לשמר את זכרם ולייצר להם מקום בתוך החיים החדשים שבנה. אני שומעת וקוראת מה שאומרים וכותבים אנשים שהכירו את אשר רק אחרי שאבד את בנו הבכור ומבינה שגם אחרי שחלק מהאור הועם עדיין היה שם המון אור. אבדנו של אשר בהחלט לוקח משהו מהאור שהיה בעולם. אני לא יכולה להשלים עם זה שהוא איננו, אומרת אמא שלי. לקח לי זמן לכתוב. קשה היה לי למצוא מילים לבטא את העצב שממלא את ליבי. חיכיתי שהמילים יבואו הן בוששו. ולכן כשבסופו של דבר הבנתי שלא אצליח כנראה לתאר את העצב שלי החלטתי בכל זאת לכתוב כדי לומר תודה. תודה לך אשר אהוב שהיית שם ככוכב מאיר עבור כולנו. עמוד האש שלפני המחנה.
- 18.05.12 - דויד ארגמן הרצליה.: הייתה לי הזכות לעבוד עם מקס גוטקין מספר שנים בחב' אל על. למדתי ממנו הרבה, מאחר והיה אדם מקצועי ויסודי מאוד.עבדנו במערך הביקורת, ומאחר וידעתי שמקס הוא אדם חכם השתדלתי ללמוד ממנו ככל שיכולתי. כשחזרתי משרות של אל על בדרא''פ עזר לי מקס הרבה מאוד באופן מקצועי. וכמוכן ניסה ללמד אותי לשחק טניס בזה הוא לא כל כך הצליח כי הייתי קצת עצלן. כשהיו לי בעיות עם עיריית נתניה ( במסים על מגרש שקיבלתי בירושה מאבי)עזר לי מקס בצורה יוצאת מהכלל,דבר שהיה כרוך במספר רב של נסיעות. ובזה הוא חסך לי הרבה מאוד כסף. אשתדל מאוד לקרוא איך הצליח מקס להינצל בתקופת המלחמה. אני את מקס לא אשכח. ויהי זכרו ברוך.
- 18.05.12 - דורית ברון(אז רביב): שלום פרדי שמי דורית הייתי תלמידה של אנטונינה ,כך קראתי לה ,במשך 10 שנים בקונסבטוריון עש רובין בחיפה ,סיימתי בשנת 1984. היא היתה בשבילי הרבה יותר ממורה-היתה אוזן קשבת,חברה,מנטורית,מושא הערצה. אביך נפטר במהלך לימודי ואנטונינה שתפה אותי בעוצמת הרגשות -האהבה והאובדן שחוותה-חוויה שזכורה לי עד היום. במהלך השנים שמרתי על קשר ופגשתי אותה פעם אחרונה לפני כ4 שנים לא יכולתי שלא להתפעם מהאצילות והצלילות שזכתה להם במרום גילה-היתה ותהיה אחת הדמויות המשמעותיות בחיי.
- 18.05.12 - יוסי דנגורי: הגיע בילדותו מסוריה עם אחיו. שהה כנער בקיבוצים עין החורש גן שמואל ומשמר העמק. גדל ואהב מאד את משמר העמק. נשא לאשה בת קיבוץ כפר מנחם. איש מקסים! חבל על דאבדין.
- 17.05.12 - רינה שטרנפלד: המומה. אין מילים אחרות. פשוט שוק. לא יצא לנו להפגש הרבה בשלושים שנה האחרונות, אבל הזכרונות נשארו חזקים ומהנים. מקוה שרמי נמצא במקום מלא אהבה וחום ונפגש עם כל אלו שהגיעו לשם לפניו.
- 17.05.12 - דוד קאלו: המום לגמרי. אנדרי או רמי כמו שנקרא בילדותו בגבעת שמואל היה חבר ילדות שלי. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו בתחנת אוטובוס הוא פנה אלי והזמין לפגוש גם את החברים והחברות שלו (אני הייתי חדש בשכונה). אחת מהן היא אישתי חביבה. ממש מתגעגע!
- 17.05.12 - מרים אליאס: רמי , אדם יקר , חבר טוב, בעל ואב נפלא, מוכשר להפליא , בטרם הזמן נפרדים ממך בכאב רב. מחבקת בחום את יהודית, אדם ואיתי ,אין מילים להביע את הצער הרב.
- 17.05.12 - תמר מחולון: היום ה 17.5.2012 ,אני מאוד עצובה ואפילו בוכייה הדמעות זולגות מעצמם ללא הפסקה . בשיחת חולין עם חברה על רופא נשים נודע לי באקראי שד"ר ריקובר, נפטר - ד"ר ריקובר שלי מעין יהב. כל כך עצוב לי ,לא מתקבל על הדעת שאדם כך נעלם מן העולם.קשה לקבל בשורת איוב שכזו ,סרבתי להאמין . הכרתי את ד"ר ריקובר משנות העשרים שלי ועכשיו אני כבר בת 46 רופא מדהים , חביב חייכן וצנוע ,קשה להאמין שלא יהיה עוד במרפאה בעין יהב. הוא ליוה אותי 26 שנה ,היה אופטימי ,יוצא דופן בהתנהגותו ,בעדינותו. רוצה לנחם את המשפחה על האובדן. יהי זכרך ברוך, שלא תדעו צער.
- 17.05.12 - צילה דקל: הי לעדנה קל יותר לכתוב בהרגשה שאת איתנו הכרתי אותך לפני שנים דרך דליה איגבר חברה משותפת הייתי באה לדליה ונמשכת אלייך לצחוק שלך לשיחות עומק איתך לכריזמה הענקית שהיתה לך,נמשכתי אלייך כבן אדם נאור שעטפה אותו הילה של אור ושמחה כל הזמן. מחייכת כל הזמן,וכל שיחה שניה שלי עם דליה היתה "מה עם עדנה" בילינו ביחד בהצגות ומופעים וארוחות בקר משותפות היה כף לשבת ולדבר איתך על כל נושא שבעולם שכן את היית מעורה בכל דבר טוב. קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר עדיין את וכישורייך עולים בשיחות עם דליה לא משחררים אותך קשורים אלייך חזק יהי זכרך ברוך ,אישה מדהימה
- 16.05.12 - דליה אינגבר: היי עדנוש יקרה אני רוצה לספר לכולם על החברות המיוחדת והנפלאה ביננו, על ששנים רבות עבדנו יחד אבל החברות ביננו היתה חברות נפש, דיברנו וסיפרנו הכל אחת לשנייה , וכל יום היה לנו על מה לדבר ולדבר ולדבר... תוך כדי עבודה כמובן... לטיולים נסענו , חוויות וזכרונות רבים וטובים יש לנו מסין,הודו, ברלין,רודוס, בודפשט והרשימה עוד ארוכה... את הילדים לקחנו לכל מקום שרק אפשר מרפטינג בצפון ועד טיולי גמלים עם הבדווים... לונה פארק ,סופרלנד והצגות ... ונהנינו כמו ילדות קטנות , השתעשענו וצחקנו בכיף גדול... ואם לא עשינו זאת ביחד סיפרנו וסיפרנו אחת לשנייה והעברנו את החוויות בצורה מוחשית ומדהימה... ארוחות בוקר באמצע הדרך בין ראשל"צ לנתניה שזאת היתה המרינה בהרצליה בבית הקפה בליקר שהיה אהוב עליך ואח"כ זה עבר לקפה גרג שמשקיף על הים, וכמובן השייט ביכטה עם הסקיפר איציק היקר... ומצפה הימים ויערות הכרמל ובראשית ... והרשימה כמו שאמרתי עוד ארוכה ... לווינו אחת את השניה בטוב ובפחות טוב... אבל המסע הכי הכי קשה היה המסע האחרון , זה היה חתיכת טראק מ ת ע ת ע ומפתיע שלא פייר שנגמר כמו שזה נגמר... כי כבר הבראת ונצחת כמו שרק את יודעת לנצח , ולחיים במלוא העוצמה חזרת מסיבת פורים שלא תשכח במהרה, יום הולדת 60 לבעלך היקר הפקת כמו שרק את יודעת ביום של גמר כדורגל... ונראית כמו מליון דולר ... מאושרת ומוקפת במשפחה שהיתה מרכז חייך , ויום הולדת מרגש ושמח חגגנו במיוחד לך האחת והיחידה מוקפת בהמון אהבה וברכות למכביר כולם אותך ברכו, "חתיכת טיול" בארה"ב עם איציק עשית , לעבודה הודעת שאת חוזרת ולא סתם הודעת – פתחת חתיכת שולחן לקראת השנה החדשה ושי לכל אחד ואחת הגשת... והכל נראה מבטיח... ותוכניות רבות ומגוונות עמדו על הפרק ונראה שתפילותנו עזרו ונשמעו... אבל לצערנו החיים מפתיעים, אבל להפתעה כזאת לא פללנו שככה תעלמי בטרם עת באמצע חגיגת החיים... כל כך לא מתאים לך... והכל נראה כמו חלום רע... ועל המסך בבית התמונות שלך נראות אמיתיות ומלאות בעוצמות החיים כפי שידעת תמיד להקרין ואת השבעה פתחת בחגיגת המימונה כי אהבת לרקוד ולשמוח ולחגוג את החיים לא מאמינה ... אוהבת ומתגעגעת דליה
- 14.05.12 - נאוה: עדנה יקרה שתמיד תמיד חיבקה...... ולי באופן אישי, תמכה ותמכה
- 13.05.12 - זמיר פני: בטקס השלושים כתבתי- כבר עברו שלושים יום ביעף ואת זיו פנייך לעולם לא נראה עוד! רציתי לאמר לך עדנה יקרה שאנחנו חברותייך מקבוצת ויצו ניצבות כאן היום ומבכות את מותך ועדיין לא מעכלות שעזבת אותנו כל כך מהר לעד! היה לך עוד המון מה להספיק בחיים האלו וברגע אחד הכל פסק. מאז הלכת וכבר היית חסרה לנו מאוד שממש לא ברור איך אומרים"החיים ממשיכים" ונכון שהם ממשיכים כי זו דרכו של עולם אך בלעדייך החיים יהיו שונים מאוד וחסרים מאוד למשפחתך המיוחדת,לנו חברותייך האוהבות ולכל מוקירי זכרך. וכיון שאני יודעת שאהבת שירים יפים אני בחרתי להוסיף קטע של שיר של שלמה ארצי שממחיש את הכאב של כולנו. כבר יבשו עינינו מדמעות ופינו נותר אילם מקול כבר כאבנו אלף צלקות עמוק בפנים הסתרנו אנחה. כבר יבשו עינינו מלבכות אמור שכבר עמדנו במבחן. מה עוד נבקש אמור מה עוד נבקש ממך אלוהים שתשמור תחת כנפיך את עדנה שלנו ותצרור את נשמתה בצרור החיים יותר מזה אנחנו כבר לא צריכים.
- 13.05.12 - זמיר פני: אני מפרסמת כאן באתר לזכרה של עדנה יקירתינו את שני ההספדים שכתבתי לזכרה בהלווייה ובטקס השלושים. בהלווייה כתבתי- היום אני מאוד מאוד עצובה כי הלכה לי חברה מקסימה "לעולם שאומרים שכולו טוב" עדנה יקירתי קשה לי מאוד לדבר עלייך בלשון עבר כי את היית בחורה של תמצית העבר ההווה והעתיד- אהבת מאוד את החיים ורצית לגמוע אותם בשלוקים ולפני שיצאת לטיול האחרון שלך לארה"ב רצית שאני אתכנן לכם קרוז על אחת האוניות היותר מפוארות והיית כל כך להוטה לצאת ולהנות מהטיול הזה כמה שיותר. אני שמחה שעשית את מה שרצית, ורצית לעשות עוד כי זו את! בחורה מדהימה שאוהבת את החיים,בחורה עם לב זהב ונתינה כבירה שאהבה לעזור לכולם ולגרום שיהיה טוב בכל מקום. אבל אלוהים למה?????????????? למה אתה אוהב לקטוף את הפרחים הכי יפים הרי מאז ומתמיד ידוע שבכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים אז אני פשוט לא מבינה למה קטפת לנו את הפרח הנדיר את עדנה שלנו???????? עדנה יקירתי בליבי תיחרטי לעד חברה יקרה. דמותך וחיוכך יחסרו לנו מאוד בקבוצת ויצו שלנו שבה היית כל כך דומיננטית ופעילה. יהי זכרך ברוך!
- 13.05.12 - גבי:
- 13.05.12 - גבי:
מרץ 2009
- 13.05.12 - גבי:
תמיד שמחה, תמיד מחייכת, תמיד אוהבת. אוהבת את החיים, את הבנות, הנכדים, המשפחה ואת איציק. יהי זכרך ברוך.
- 13.05.12 - דליה קצירי: עדנה במילה אחת או יותר מאחת נשמה טובה עם הרבה נתינה..........!
- 09.05.12 - עינבל אורן:
העולם היה פרוש לרגלייך. מעולם לא פספסת הזדמנות לטיול- להכיר מקומות חדשים, אנשים מעניינים ולאהוב את העולם. אנחנו כל הזמן צוחקים שבכל מדינה שביקרת, בטוח יש כמה אנשים שזוכרים אותך ושנגעת להם בלב… זאת תמונה מהטיול המהנה שלך לארגנטינה.
- 09.05.12 - עינבל אורן: אמא שלי, חודש עברת מאז שנפרדת מאיתנו. חודש בלעדייך, של דמעות ושקט צורב. אני מתגעגעת אלייך אמא, ולא יודעת איך אמלא אי פעם את החסר. אהבת החיים שלך, האכפתיות הנדירה, והדרך בה חווית את העולם ואת האנשים מסביבך תהיה זכורה לי לעד. כלום לא עבר ליידך בלי שתבחיני, פריק קונטרול אמיתית. ובאמת כשאת היית בסביבה הכל היה בקונטרול. אני באמת לא יודעת מה יהיה עכשיו...כנראה שנצטרך להיזכר איך עשית את זה ולחקות אותך. אוהבת אותך, תמיד אוהב אותך. את בליבי לעד. שיר שכתבתי לכבודך והקראתי באזכרת השלושים: עוז והדר לבושך ותשחקי ליום אחרון. מצחך עטור זהב, מליבך בקע האור. בת שחוק אחרונה התפזרה בחדר, הותירה צלצולי צבעים שליטפו את הקירות. את, שהלכת בשדה הרטוב, בשמלת פרפרים לבנים, ידעת לראות את השמש בשלוליות הזהובות שבדרכים. מעריצים תמימים אנחנו, רצינו עוד ימים ארוכים לחוש מקרוב, מקרוב את אהבתך ושמחת החיים. ומה נותר אמא? הוראות אחרונות שאמרת בנחישות ובנועם לתת, לאהוב, ולחיות. חמישה לבבות פועמים, בעולם חסר רחמים שהעז להותיר אותנו ללא היפה בנשים. חמישה לבבות פועמים ובמרכזם לב אחד הלב שלך, אמא, שיאיר את דרכנו לעד. תהא נפשך ברוכה.
- 16.05.12 - שניר שטלריד: מאוד עצובה שקורין כבר לא איתנו.
- 15.05.12 - מוסקוביץ חיים: משתתף בצערכם עורך אילן יוחסין העיירות דורוהוי והסביבה
- 15.05.12 - נעמה: האבידה גדולה ממילים. איש ענק שנדמה היה שיהיה בינינו לנצח. כי פשוט אי אפשר לתאר את החיים כאן בלעדיו. ומעל הכול, אדם. שאהבתי מאוד.
- 14.05.12 - אחד שאהב אותו: דום לב !
- 14.05.12 - אחת שהעריכה אותו מאוד!!!: גבי היה אדם טוב, מיוחד במינו,אציל, בעל רוחב לב בל ישוער. הלוואי והיו עוד הרבה אנשים כאלו במדינתנו ברוך דיין האמת. ממה נפטר???
- 14.05.12 - יורם רם חבר לשירות המילואים: ויקטור מימון, איש יקר, חבר אמיתי, סמל של ישראל הטובה והיפה, כפי שבאה לידי ביטי בין היתר בשירותי מילואים משותפים. יהי זכרו ברוך.
- 11.05.12 - יחי.: מימון היה מדריך שלי בקורס צניחה..שם הכרתי אותו כאחר תמיד חיוך תמיד רך אבל ברור. לאחר הרבה שנים נחת אצלנו בשכונה והפך לחביב וחבר אמיתי. נזקקתי לעזרתו כמה פעמים והוא כחבר אמיתי היה בשבילי עזר בצנעה ובכנות. זכרו ילווה אותי לעולם.
- 10.05.12 - אבי אלון: ויקטור איש משפחה יקר,לוחם,מפקד,חבר אמיתי,איש מעשים,תמיד היה נעים בחברתך.אזכור אותך תמיד כאדם מיוחד.תהיה מנוחתך עדן.שלום חבר.
- 10.05.12 - יוכי שרון: ויקטור מימון ,איש יקר, חבר ,איש צבא שנתן למדינת ישראל את כל מה שיכל לתת. כמו שאומרים בן אדם.איש משפחה אבא דואג.שכן יקר ..עברנו הרבה יחד. אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל. ואין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ. קהלת לא צ...דק כשאמר כך. אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק באותן ידיים לזרוק אבנים ובאותן ידים לאסוף אותן, לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה. ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח ולסדר ולבלבל ולאכל ולעכל את מה שהסטוריה ארכה עושה בשנים רבות מאד. אדם בחייו אין לו זמן. כשהוא מאבד הוא מחפש כשהוא מוצא הוא שוכח, כשהוא שוכח הוא אוהב וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח. ונפשו למודה ונפשו מקצועית מאד רק גופו נשאר חובב תמיד. מנסה וטועה לא לומד ומתבלבל שיכור ועוור בתענוגיו ובמכאוביו. # יהודה עמיחי
- 13.05.12 - מאיר: סבתא יקרה כולם מתגעגעים ואוהבים אותך את היית הסבתא הכי טובה שיכולנו לקבל בטוחים שעכשיו טוב לך למעלה אוהבים כל המשפחה
- 13.05.12 - יעל אהרון עדוי: אריאלה משתתפת בצערך ובצער כל המשפחה יעל (בית ספר הירקון)
- 13.05.12 - ועד בית: דיירי רבינא 13 משתתפים בצערה של משפחת קורנבלום על מותו של דב קורנבלום מי יתן ולא תדעו דאבה עוד
- 13.05.12 - אלי הוז: פרופ' אור-בך - ישראל, כפי שהייתי פונה אליו גם כמטופל - עזר לי לעבור תקופה קשה בחיי, הביא אותי למצב שממנו יכולתי להתקדם בדרך חדשה ואיתר את המקור החבוי ממנו נבעו הקונפליקטים הפנימיים שלי. הפשטות והעומק, הרכות והמיקוד, הגישה האנושית אל המטופל ואל הבעיה היו ממהותו כאישיות עוצמתית (ומודעת להשפעתה). ישראל היה גדוש ידע ומלא ברצון טוב, ועשה בכל אלה שירות גדול למטופליו, שימש דוגמה לתלמידיו ותרם לחברה הסובבת אותנו. יהי זכרו עמנו.
- 12.05.12 - איציק אהרוני: משתתף בצער המשפחה. נח היה המנהל שלי לפני למעלה מ-15 שנה בחברת רב בריח. מאוד הערכתי אותו, למדתי ממנו המון דברים. קיבלתי את הידיעה על מותו בצער רב. איציק אהרוני
- 12.05.12 - חבצלת: משתתפת בצערכם רק עתה נודע לי על יצחק בן אורי את יצחק בן אורי ומרים הכרתי בשנת 1978 בזכותם נהייתי טבעונית עוד לפני שירותי בצבא בקרתי בביתכם לפני 12 שנים שוב בקרתי אצלכם כרגיל היה נפלא עד היום הספר עוזר לי ברגעים קשים וגם בזכות יצחק בן אורי הפכתי למטפלת ברפואה משלימה
- 11.05.12 - ארז: אבדה גדולה. הכרתי אותו כשאבד בקיבוץ יזרעאל. אדם משכמו ומעלה. תמיד היה כף לשוחח איתו. אתכם בצערכם ארז
- 10.05.12 - יורם מרקוס:
עוד צילום מהטיול ל"גבעה", שהיה בפברואר 1958. נראים בני הזוג רבקה וחיים ליפשיץ, ואמי מרים מרקוס (- ביניהם).
- 10.05.12 - יורם מרקוס:
צר לי על לכתה של רבקה ליפשיץ. רק עכשיו גיליתי… העתקת המגורים שלנו מתל-אביב לרמת-חן בשנת 1954 הייתה ככל הידוע לי יזמה משותפת של אבי שמואל מרקוס וחיים ליפשיץ, שבעבר החזיקו יחד משרד להנדסה בתל-אביב. אבי עבד אז כמהנדס עיריית לוד. בצילום: טיול ל"גבעה" שהשקיפה על רמת חן, ונראים רבקה ליפשיץ, אמי מרים ואבי שמואל. רבקה הייתה נעימת הליכות זכור לי כילד, נמרצת, מלאת-חיים ותמיד אופטימית. ואפיין אותה החיוך שלא סר מפניה. לכתה, הוא תום תקופה… תום תקופת הילדות הכה יפה ברמת-חן. משתתף בצערכם מיכל ואיתן, כולכם חלק מזיכרונות הילדות שלי…
- 10.05.12 - יורם מרקוס:
בבר המצווה שלי, 3 במאי 1958, בביתנו דאז ברח' הראל 3 רמת-חן. במרכז התמונה רבקה ליפשיץ. אבי, שמואל מרקוס בינה לבין רחל בורשטיין. זהו החיוך שלה, שנשאר בזיכרוני לתמיד. כך היא חקוקה בזיכרוני רבקה ליפשיץ. יהי זכרה ברוך…
- 10.05.12 - מאיר: ישראל געגועים <3
- 10.05.12 - איציק לברן: אני משתתף בצער המשפחה ,והמום מהבשורה המרה. הכרתי את רפי בעקבות פניתו למשפחתי לעשות תחקיר ותסריט ,על אחי ללוצ'שוילי תמיר אשר נעדר משנת 1986 .התרשמנו שהוא בחור רציני הרוצה לעזור למשפחתנו המיוסר מהאבדון של אחי היקר תמיר.נדרשנו על ידו למסור בידיו את כל המסמכים של אחי הנעדר,תחילה חששנו מאוד כי המסמכים הם הזכרונות היחידים שנתרו מאחי הנעדר.אך אחרי הבטחתו שידאג לסדר ולצלם את כל המסמכים הקלסר של המסמכים יחזור לידינו אך בנתיים לצערי התבשרנו על מחלתו הקשה דלקת קרום המוח.דיברתי איתו בטלפון אחרי הניתוח בזמן השיקום,אך הוא לא זכר אותנו כלל,קיוותי בליבי שאני יתקשר אליו אחרי שישתקם אך כשהתקשרתי אליו נאמר לי שהמנוי אינו מחובר חששתי לגרוע ביותר והתחלתי לחפש בגוגל שם נתקלתי במודעת אבל של רפי מולד.זה מאוד כואב לאבד אדם יקר שרצה לעזור אך לא עלה בידיו בגלל יד הגורל ואני מבקש מהמשפחה לאתר את המסמכים ולהשיב לנו.כי זה הזכרון היחיד שנותר למשפחה מאחיינו היקר תמיר...תודה מראש משפחת ללוצ'אשלווי אשמח שתיצרו איתנו קשר בקרוב מס' הטלפון:088559559
- 09.05.12 - חובב גבעתי: לאבי סקל - תנחומים על מות האם. חובב גבעתי, חברך לשרות הצבאי בחיל התותחנים בשנת 1972. נייד 054-4644914
- 09.05.12 - רמי ישראל: גידי, אני מתקשה להאמין שאתה לא איתנו יותר. נודע לי על האסון רק היום וזה בלתי נתפס. הכרנו במגדל שוקי הון והפכנו חברים. שיתפנו חוויות מהמקצוע ובתקופה האחרונה, היינו בקשר רצוף ושוטף ותכננו עסקים משותפים. מאז הקשר האחרון, ימים ספורים לפני לכתך, נותק הקשר ורק עתה נודע לי על האסון. אין נחמה, אדם מדהים ויקר. לשירלי ולילדים, משתתף בצערכם. מתגעגע.
- 08.05.12 - אלישבע דרומי: איש משפחה למופת. סמל ודוגמא. אב יקר לבנו היחיד והאהוב. סב ניפלא לחן אישה האוהב והבלתי נלאה של בלה האישה שאיתו. חבר מיוחד ורגיש. איש מיוחד שידו היתה לופטת ולוחצת כמלחציים וחזק יותר ככל שאהב יותר. קשיחותו ומיקודו במשימותיו ללא עירוב רגשות אלא רק משימה ומטרה ועם זה בבית היה איש רגיש מכיל ללא קץ ומסור. יהי זכרו ברוך.
- 08.05.12 - נריה אביהו: אלכס איש חלום סוד ומעשה שזר וקשר חייו בבניה, תקומה והקמת הארץ. עמל על ביטחונה חתן פרס ביטחון ישראל איש יקר מפז פרק בתקומה.
- 08.05.12 - רוניפרנקופוניות פרנקו: עמנואל היה איש אהוב ויקר איש של עשיה מלח הארץ קשה להיפרד האיש כזה שכל כך היה תנחומים לזימרה ליסמין מירון ושילת רוני פרנקו
- 19.05.12 - לישי כהן:
My condolences from lior Blas son of alex