אבי מעפיל ז"ל

אבלים: אשתו: מירה, בנותיו ובנו: חמוטל ודרור ורסנו, פיל וגליה קולקטיב וניבי מעפיל, נכדותיו: שירה, רוני וזוהר, אחותו: דליה מרכזי ובני ביתה. יושבים שבעה ברחובת גרנות 1, שכונת ניות, ירושלים.

האוניברסיטה הפתוחה מנחמת את ד"ר חמוטל מעפיל ורסנו על מות אביה.

ציפי ומיכאל אייל, אליה וגדי אלכסנדר, בני ונירה אלסר, יאיר ורותי ברקול, יהודית ודני וולף, מיכל ויהודה וידן, לאה ולודבסקי, נדיה ונתן זלדס, דני ותמר זקוב, יהודית ויהודה יגר, נאורה יהב, רונית כגן, שלומית ומיכאל נמליך, גנית ושאול עירון, רחלה ושמעון פוליבודה, לביאה וחיים פיורקו, מלכה רבאו, לאה וזוהר רווה, נורית רינות, עפרה ואמנון שוהם, רחל ושאול שלו ורות ויוסי שרעבי מנחמים את מירה והמשפחה על מותו.

המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ראש המכללה, ההנהלה, סגל המרצים והעובדים מנחמים את המשפחה על פטירתו. המנוח היה מרצה במכללה וראש החוג לספרות לשעבר.

7 Comments

  1. מרים ניר

    בזמן שהותנו בחו"ל שמענו בתדהמה ובצער רב על פטירתו של אבי, שהיה לנו ידיד ועמית. 
    שניים מילדינו היו מתלמידיו, והם זוכרים אותו לטובה.
    למירה ולמשפחה שלוחים תנחומינו  הכנים.

    מרים ורפי ניר

  2. נעמה מזרחי-חבאז

    משפחת מעפיל היקרה! אין מילים לתאר את גודל תדהמתי בגלותי את מודעת האבל המבשרת על מותו של ד"ר מעפיל היקר.
    אני בוגרת המכללה לשנת 2009.  ד"ר מעפיל היקר היה המרצה האהוב והנערץ עליי ועל חברותיי. נהניתי לשאוב ממנו השראה על  גדולי הסופרים והמחזאים כגון: ס. יזהר, ח"נ ביאליק, איבסן, גרוסמן ועוד רבים וטובים.
    אבי היה מקבל אותנו תמיד עם חיוך מנומס, שואל לשלומנו, לעיתים אף מביע דאגה ("עייפה הבובה זהבה?"…) למצב בריאותנו. אחרי-כן כבר היינו "צוללות" לתוך נושא הקורס ומתפעלות מכמות הידע שאצר בתוכו, מנועם ההליכות והקול הנעים והמרגיע.
    ברור לי כי אבי מהווה נדבך חשוב בעיצוב דמותי כמורה ומחנכת ואף כאדם פרטי. צר לי על כאבכם ועל פרחי הוראה רבים שלא זכו כמוני וכבני מחזורים רבים לעבור תחת ידיו האמונות והמסורות של אבי.
    אנא, קבלו תנחומיי הכנים והעמוקים,
    נעמה מזרחי (חבאז). סטודנטית לשעבר.

  3. חמוטל

    נעמה היקרה

    מדבריך המרגשים הדהדה דמותו של אבא כפי שהכרנו אותו. תודה על החיוך שהעלית על שפתינו (אכן, הציטוט על בובה זהבה אופייני ביותר) ועל דברי ההערכה, שחשובים לנו כל כך.

    חמוטל

  4. לילך גוזלן

    אין לי מילים… סיימתי את לימודי די מזמן, בשנת 1999 במגמת ספרות לחטי"ב ואם נכנסתי למכללה כחובבת ספרות יצאתי ממנה עם אהבה גדולה ועם עושר ושפע רב וזאת אני זוקפת לזכותו של אבי, הוא ידע להאהיב את התחום בעזרת בקיאותו ואופיו הנדירים. לפני כ-4 שנים נפלה בחלקי הזכות לפגוש בו שוב כשחזרתי לסיים עבודה סמינריונית בספרות בנושא שבחרתי בהמלצתו הרומן "מיכאל שלי"(בדיעבד, ברגישותו הרבה ידע בדיוק להתאים עבורי נושא לעבודה) . הייתי בשלבי סיום העבודה כשנאלצתי לעשות הפסקה, שנמשכה 4 שנים.
    לפני שבועיים החלטתי לחזור ולסיים, התקשרתי לביתו והשארתי הודעה במשיבון, משלא חזר אלי חששתי שאולי הוחלף המספר והתקשרתי למכללה לבקש את מס' הטלפון שלו…סיפרו לי שנפטר. נשארתי ללא מילים.. בידי עדיין הטיוטות עם הערותיו בכתב ידו הציורי, כל-כך חבל. הוא השאיר חותם ללא ספק. יהי זכרו ברוך.

  5. ורד ברנע

    כבר שנה חלפה, ואני כלל לא ידעתי.
    ניתקלתי בדברים שכתבו לזכרך בעת שחיפשתי חומרים להשלמת ביוגרפיה מוזמנת עבור אישה אחת.
    ואני בכלל לא חשבתי שזה אפשרי.
    הקשבתי לקולך בכל-כך הרבה קורסים לאורך השנים במכללה. כל משפט מדוד, שבא כשמאחוריו זנב ארוך של ידע והבנות. מידי פעם חזרתי להשלים, ועדיין אני חייבת לך את העבודה הסימינאריונית על עמוס עוז.
    אז עכשיו מי יקבל אותה בחצי החיוך היודע והמבין שלך?
    לפעמים, כשאני בקו התפר בין החלטות, כשאני חצוייה בין דברים, אני מדברת אלי בקולך: זהו המהגר המצוי בין לבין, המתחבט בין העולמות…

  6. גיורא סגל

    לכל בני המשפחה.

    רק היום, בדיוק כשנה לאחר הליכתו של אבי, נודע לי באופן מקרי על האסון.

    הייתי תלמידו במכללה למורים בירושלים, ואהבתי את האיש הביישן, את חיוכו המצטנע, את היותו חבר.
    אבי היה זה שהפגיש אותי לראשונה עם שירתו הזועקת ברכות עדינה, של ארז ביטון.

    נפגשתי עם אבי ומירה בתיאטרון החאן לפני כחמש עשרה שנים, ואז סיפרתי לו על כך שסיימתי את עבודת הדוקטורט שלי, ושלצורך אחד הפרקים היה עלי לקרוא את ימי צקלג" של ס. יזהר. אבי שמר תמיד על הומור, ואמר לי באילו המילים: "יפה, אם כן יש כבר שני קוראים שסיימו את הרומאן".

    צר לי עד מאוד. מאוד הערכתי ואהבתי את אבי.

    ד"ר גיורא סגל

  7. אושרת מזרחי (נרקיסי}

    למשפחתו של ד"ר אבי מעפיל היקר ז"ל , אין מילים לתאר את האיש היקר שאיבדנו בזמנו לימד אותי ספרות , אדם חכם מדהים , שסיים כל שיעור " במשימתכם לחיים היא…" בהומור קל וכשנדדה עלי מחשבתי שכן גם אבי ז"ל היה חולה מאוד ונפטר בשנה האחרונה ללימודי במכללה היה מבליח בשיעור " ישבה הנערה והרהרה.." ואז בחצי אוזן הקשבתי חייכתי וחזרתי למציאות , בנעימות בשלווה בעולם ידע עצום לימד אותנו לא רק ללמוד אלא גם כיצד ללמד , כיצד להיות " מורים לחיים ", יהי זכרו ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן