אילן לייבה ז"ל

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 07.10.12, בשעה 12.00, בית עלמין קיבוץ עינת.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב גלית 23, יבנה.

יוסי ואתי אלמוג, אברהם ופנינה רדליך, דב גבע ושוש פנקס, צפרא דוויק ונחום נתן, חיים ודסי פילצר, מיקי ודנקו קורן, אלעזר ועופרה פרידמן, נאווה וישראל ארקין, חיה ומשה ספקטור, רחל ואשר ליכטנברג, חנה ברין ועמיר לב, עמליה ומשולם ברזילי, ריקה ושלמה טייכר, נעמה וגרשון אפק וזיוה וגרגי אבני מנחמים על פטירתו.
המנוח היה איש חינוך.

אוניברסיטת תל אביב, המכינה האוניברסיטאית, התלמידים, המורים, העובדים והחברים באוניברסיטה ובהנהלתה מנחמים את חנה, הבנות והמשפחה על מות יקירם.
המנוח ניהל את המכינה האוניברסיטאית.

חברת יובל חינוך, הדירקטוריון, ההנהלה והעובדים מנחמים את משפחת לייבה על מות יקירם.

משרד הביטחון, הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים, מינהלת תכנית "אופקים להיי-טק" וקרן רש"י מנחמים את משפחת לייבה על פטירת יקירם.

3 תנחומים

  1. ד"ר אריה בן

    יום שלישי כ"ג בתשרי תשע"ג
    למשפחת לייבה היקרה,

    שמעתי בצער רב על פטירתו של אילן.
    אילן היה איש חינוך וותיק ומנוסה. אשר הביא לא רק מניסיונו והשכלתו, אלא ובעיקר מהידע וה"תחכום הפדגוגי" שלו: בכל מקום בו פעל ועשה.
    הכרותי עם אילן החלה בשנת 1978 – בתחילת דרכי ב"שדה החינוך", ולמרות שבתחילת הדרך לא ראיתי את הדברים כמותו, בהמשך "יישרנו קוו".
    תמיד שמחתי לפגוש את אילן ולשוחח איתו. ואני ממש ממש כואב את לכתו.

    מי יתן ולא תדעו עוד צער.

    מרכינים ראש לזכרו:
    מישל ואריה בן
    יבנה

  2. לאה רוזן

    למשפחת לייבה היקרה
    אנחנו חברי הילדות של אילן, את אילן הכרנו כשהגיע לעיר רמלה עם הוריו ואחיותיו, למדנו יחד בבית הספר היסודי "אחווה" ובתיכון רמלה – לוד, פגשנו ילד חמוד שנראה לנו חריג בנוף הרמלאי, חשבנו שהגיע "ילד צפוני" ( אביו היה אחד השותפים בקולנוע "איילון" המיתולוגי ( לצערנו, נסגר מזמן והפך לאולם שמחות) ותהינו מה מחפשת משפחתו בעירנו, בדרך כלל הייתה הגירה שלילית מעיר זו, למרות שאנחנו בדיעבד חווינו ילדות ונעורים נפלאים.
    אילן התיידד על כולם והפך להיות אחד מהחבר'ה, הצטרף לתנועת הצופים והיה פעיל מאד בקן שלנו, למעשה היה היחיד שהמשיך לגרעין לאחר התיכון, אילן היה מהתלמידים המצטיינים, למד כמדומני במגמה הריאלית אבל למיטב זכרוני הצטיין במקצועות ההומניים, בהסטוריה, ספרות, מכיוון שעברו למעלה מ- 42 שנים מהתיכון ומעט יותר מסיום בית הספר היסודי, כל מה שאכתוב תלוי במיטב זכרוני.
    דרכינו נפרדו מאז הצבא, והיו פגישות מקריות במהלך השנים, כמו כל החבר'ה מרמלה הפגישות היו לבביות והשיחה זרמה כאילו מעולם לא נפרדנו.
    לפני כ- 6 שנים הגעתי לסיור ב"שרונה" בתל אביב במסגרת עבודתי, כל חבריי לעבודה לא הבינו למה המדריך שלנו ואני שמחים לפגוש האחד את השניה , סיפרנו לכולם על הילדות והנעורים, מנהלת בית הספר התיכון בראשון לציון יהודית פלבנר ( בן עקוט ) שהזמינה את הסיור הייתה בת מחזור של אילן ולא ידענו על תחביבו החדש. קבענו לזמן אותו לסיור עם החבר'ה שלנו , הצטערנו מאד לשמוע שהבחור החייכן, הפדגוג , אוהב הארץ , שסיפר בחום על המשפחה החמה שהקים , נפטר כל כך צעיר ומלא תכניות.
    החברים מהילדות: חיה (רב ) ושמעון גולן, אברהם לוי ועדנה, עליזה (חמו) שלוס, משה סידי ורעייתו, לאה ( רויזמן) ושמוליק רוזן ועוד הרבה אחרים , אביגדור יעקב, אברהם גולדנברג שודאי לא קיבלו את ההודעה. בקיצור כל הרמלאים.
    משתתפים בצערכם .
    יהי זכרו ברוך.

  3. עמירה יהלום מנהלת ב"ס ביאליק בתל אביב בשנים 1991-2004

    כאשר קיבלתי את ניהול בה"ס הנ"ל אילן היקר עבד במנהל החינוך בעיריית תל-אביב.
    הבעיות והקשיים סביב בה"ס המיוחד הזה ידועים ואין זה המקום לפרטם.
    אילן עמד לצידי ימים ולילות בעזרה ובנתינת פתרונות מיידיים לכול צורך שעלה.
    תמיד עם חיוך , תמיד בהקשבה ובאמפטיות אין סופית. תמיד נתן הרגשה שכאילו אני "בת יחידה" למרות שהיו באחריותו מספר כה רב של בתי ספר. בתקופה זו עברתי 2 אירועים לא פשוטים (בני נפצע קשה ולאחר מכן בעלי חלה) ואילן תמיד היה שם עם החיוך הטוב והמילה המרגיעה והשאלה בפיו "במה אוכל לעזור"?
    בשנים האחרונות נפרדו דרכינו המקצועיות ולא נפגשנו יותר.
    בשבועיים האחרונים הייתי בחול ובשובי שמעתי בצער רב על פטירתו של אילן היקר.
    לעולם אזכור אותו כאיש חינוך בעל ערכים יחודיים ויכולת נתינה אין סופית.
    "מלח הארץ"! יהי זכרו ברוך.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *