אבלים: אשתו: אהובי, אמו: רעיה, בנו וכלתו: יריב ואילה, בנותיו: לידור וקורל, משפחות: מסלטון, בלכמן, גרייבר, נמירובסקי, שלמה ועמית.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 25.08.13, בשעה 16.30, בית עלמין כוכב יאיר.
יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב שורק 43, צור יגאל.
חברת אלקו התקנות ושירותים מנחמת את משפחת העליון על מות יקירם.
החברים בעבודה מנחמים את לידור העליון על פטירת אביה.
חברת etco מנחמת את משפחת העליון על פטירת יקירם.
חברת מיטרלי גרופ (ישראל) מנחמת את משפחת העליון על מות יקירם.
המשפחה מודיעה כי במלאות שלושים לפטירת יקירם יתקיימו עלייה לקברו והתייחדות עם זכרו ביום א' ה- 29.09.13, בשעה 17.30, בית עלמין כוכב יאיר.
משפחת העליון מודיעה כי במלאות שנה לפטירת יקירם יתקיימו עלייה לקברו והתייחדות עם זכרו ביום ו' ה- 12.09.14, בשעה 12.30, בית עלמין כוכב יאיר.
עברו השנים כהבזק,
הקשר נקטע בכאב,
לשמוע ממרחקים,
הלך האיש הצעיר,
נעלם בחלל האין,
עשה כאב סביר למתגבר,
כמו סכין שחותכת,
בתוך הלב,
כאב מתעצם גם ממרחק, לא יכהה,
האבדן, הכאב,
של אב אח חבר,
שרוצים שיהייה,
אבל הוא פתאום, לא קיים.
לא עבר, לא הווה, לא עתיד,
כל שישאר, זה כמו מכולנו,
רק הטוב שיזכר,
יחד, עם דור ההמשך,
שחייב להמשיך, לחיות ולהתקדם,
עם ולמרות הכאב,
למרות האין,
הרי איש שהלך,
כל שירצה,
זה להשאיר, הרבה כוחות,
לאלו שישארו אחריו,
לשאת את ההמשך.
שלא תדעו עוד צער לעולמים.
אהובי זה אני שובל אני משתתף בצערך זו הרגשה לא טובה מתגעגעים אלייך בבית הספר מקווים שתחזרי להיות שוב איתנו תרגישי טוב איתי העליון יהיה זכרך ברוך :[
חלפה השנה כבזק, שעון העולם שלשניה לא עוצר, ורק אנחנו בני האדם יש ולרגע שוכחים, שכל שאנו עושים, הכל אנו הכל חושבים שיודעים, ולרוב טוב יותר מ… האחרים, אבל אז מגיע הרגע שכל מה שאנו יכולים לעשות, זה כבר לא ממש לעשות, אלא רק לחיות את הרגע, עם געגועים רבים, לימים שעברו ואינם, לימים, שלעולם כבר לא ישובו להיות, כפי שאנו רצינו שיהיו, ואז אם רוצים או לא רוצים, כל שנותר סוף סוף לקלוט, וזאת בזכות אותן שנים שחולפות ביעף, שאין אנו כל יכולים, לבטח שאין אנו הכל יודעים, אבל לבטח שכל עוד אנו בחיים, כל שאנו יכולים, זה לחיות ולאפשר לאחר לחיות, ולאהוב אין סוף, את כל מי שיקר לנו, ואפילו הוא כבר איננו, כי החיים כאמור, כמו השנה שעוברת, לרגע לא עוצרים, איתנו ובלעדינו, הם את הטיסה שלהם… לרגע לא עוצרים.
שמי מנחם קלימי בשנת 1974 התגייסתי לצהל ושם בקורס מכים יצא לי להכיר את איתיי חצי שנה שרתנו יחד אהבתי אותו מאוד ואמרתי לעצמי כאשר אתחתן ויהיה לי ילד אקרא לו איתי וכן כך היה יש לי בן היום בגיל 25 בשם איתי לא ידעתי על המחלה שלו בפעם האחרונה ששוחתי איתו היתה בשנת 2012 חבל מאוד שלא יצא לנו להפגש שוב יש לי את תמונתו בקורס מכים יהיה זכרו ברוך
נדהמת באיחור של תשע שנים. רק עכשיו נודע לי. ענת חברתך הראשונה מאי אז בהיותך חייל בבית אל