אסתר זיסק ז"ל

ברוך דיין האמת
בצער רב אני מודיע על פטירת אמי היקרה
אסתר זיסק ז"ל
ההלוויה הייתה ביום חמישי, כ"ג בשבט תשע"ה (12/02/2015)
בבית העלמין הישן בבאר שבע
יהי זיכרה ברוך
ישראל זיסק

Share Button

6 תנחומים

  1. ישראל זיסק

    בס"ד,

    הספד לאסתר זיסק ז"ל

    אימא, סבתא אסתר זיסק היקרה והאהובה שלנו.

    התאספנו כאן בניך נכדיך ונכדותיך, בני משפחה וחברים, ללוותך דרכך האחרונה,

    מעט עלייך:

    אימא נולדה בפולין בעיירה סטניסלבוב לפני 79 שנים, בתאריך י"ד בחשוון תרצ"ו 10.11.1935 לרחל וזלמן גלבוס ז"ל.

    הבכורה במשפחה, ואחריה שני אחים ישראל ז"ל ויוסי שייבדל לחיים ארוכים וטובים.

    בגיל 4 עם פרוץ מלחמת העולם ה-2 והשואה, ברחה המשפחה מפולין לרוסיה ומשם לרפובליקה הטטארית.

    האב זלמן מתגייס לצבא הרוסי אשר נלחם בגרמניה הנאצית ובשנת 1944 הוא נהרג בקרב ומגיל 9 אימא גדלה כיתומה מאב.

    לאחר המלחמה בשנת 1945 חזרה המשפחה לפולין, אציין כי אימא אהבה מאוד ללמוד ואת השכלתה רכשה בפנימייה בפולין והיא הייתה דוברת חמש שפות, עברית, אידיש, פולנית, רוסית וטטארית.

    בשנת 1953 התחתנה אימא עם אבא משה ז"ל בפולין ושם נולם בנם הבכור יצחק.

    ובשנת 1957 עלו ההורים עם יצחק לישראל בדרך לא דרך כאשר יצחק רק בן שנתיים וחצי.

    בישראל הגיעו לחיפה ומשם לבאר שבע, גרו במעברת חצרים ולאחר זמן קבלו דירת עמידר.

    בשנת 1962 נולד בנה השני שמעון.

    בשנת 1968 נולד בנה הצעיר ישראל שנקרא על שם אחיה שנהרג ע"י מחבלים בגבול הלבנון שלוש שנים לפני כן.

    אימא הייתה פעילה מאוד בעזרה לעולים החדשים שהגיעו מרוסיה בשנות ה-90 מאחר וידעה את שפתם ועזרה להם בקליטתם כאן בארץ.

    בשנותייך האחרונות למרות ועל אף מצבך הרפואי הקשה המשכת לשדר אופטימיות ותקווה שלא יהיה גרוע יותר.

    לאחר המסע הארוך של חייך הגעת היום לתחנה האחרונה בעולמנו,

    נוחי בשלום על משכבך ותהה נשמתך צרורה בצרור החיים.

    נבקש שתהיי עבור כולנו מליצת יושר.

    לסיום אבקש את סליחתך אסתר אם העלבנו אותך או פגענו בכל דרך אחרת לא הייתה כוונתנו לכך, והכול לכבודך עשינו אנא סלחי לנו.

  2. ישראל זיסק

    בס"ד,
    לזכרה של אימנו היקרה אסתר זיסק ז"ל
    מאת : ישראל זיסק (בנה)
    (נכתב בחודש טבת תשע"ו, ינואר 2016)

    אמא נולדה בפולין בעיירה סטניסלבוב לפני 80 שנים, ב- י"ד בחשוון תרצ"ו 10.11.1935 לרחל וזלמן גלבוס ז"ל.
    הבכורה במשפחה, ואחריה שני אחים ישראל ז"ל ויוסי שייבדל לחיים ארוכים וטובים.
    אמא נקראה אסתר על שמה של סבתא רבא אסתר צימרמן ז"ל, אמא של סבתא רחל ז"ל.
    בגיל 4 עם פרוץ מלחמת העולם השניה והשואה, המשפחה ברחה מפולין לרוסיה ומשם לרפובליקה הטטארית.
    שם סבתא רחל עובדת בקולחוז. קולחוז- משק חקלאי שיתופי סובייטי.
    האב זלמן מתגייס לצבא הרוסי שנלחם בגרמניה הנאצית. בשנת 1944 סבא זלמן נהרג בקרב באזור אוקראינה.
    מגיל 9 אמא גדלה כיתומה מאב.
    אמא למדה בבית ספר יסודי ברוסיה ובמקביל טיפלה בילד הקטן ישראל.
    אמא הלכה לבית הספר, קילומטרים ברגל בכל מזג אוויר ולקחה את אחיה הקטן ישראל על הידים, בדרך
    לגן הילדים.
    לאחר המלחמה, בשנת 1945 חוזרת המשפחה לפולין לעיר פילווה גורנה.
    אמא למדה בבית ספר תיכון בפנימייה. אמא אהבה מאוד ללמוד וסיימה את התיכון עם בגרות בהצטיינות,
    במגמת ביולוגיה.
    בשנת 1950, נולד יוסי האח הקטן, מנישואיה השניים של סבתא רחל ז"ל.
    לאחר פרק הפנימייה, כעבור שנים בודדות, אמא הכירה את אבא שלנו משה זיסק ז"ל, בנם של הרש וולף
    ואסתר מלכה ז"ל. אמא ואבא התחתנו בל"ג בעומר תשי"ג, 1953. החתונה התקיימה בבית של סבתא רחל ז"ל.
    ההורים התחתנו צעירים: אמא הייתה בת 17 וחצי ואבא בן 24. כמעט 7 שנים הפרש ביניהם.
    היות ולסבתא, אמא של אבא גם קראו אסתר, נוסף לאמא שם נוסף: זלטה, שפירושו בעברית: זהבה.
    גם לסבתא נוסף שם נוסף: מלכה. לאחר החתונה הזוג הצעיר התגורר בעיר ליגניצה שבפולין.
    ב "הושנא רבא", ליל שמחת תורה תשט"ו, 1955, נולד בנם הבכור: יצחק זלמן יבדל"א.
    יצחק על שמו של: אבא של סבתא אסתר מלכה ז"ל וזלמן על שמו של: סבא זלמן גלבוס ז"ל, אבא של אמא.
    בשנת 1957, בגלל האנטישמיות בפולין (עלית גומלקה) המשפחה מחליטה לעלות לארץ ישראל.
    אמא, אבא יחד עם יצחק התינוק בן השנתיים וחצי, הפליגו באוניה (בשם סנטה פה) מנמל שצ'צ'ין שבפולין
    לצרפת. בצרפת הם היו עשרה ימים במחנה בשם ליבידול, של הסוכנות היהודית.
    לאחר מכן, הם הפליגו מצרפת לנמל חיפה. המסע מפולין (עם ההפסקה בצרפת) ועד ישראל ערך שלושה שבועות.
    הדרך באוניה לא היתה קלה בעיקר לאבא. בתאריך 21 במאי 1957 האוניה מגיעה לנמל חיפה.
    סבתא רחל, ישראל ז"ל ויוסי יבדל"א מגיעים למחרת באוניה אחרת.
    אמא ואבא ביקשו בחיפה מנציג הסוכנות להגיע לבאר שבע הרחוקה שבנגב, מהסיבה שדודה חווצ'ה (חווה)
    אחותו הבכורה של אבא הגיע לשם יחד עם משפחתה חודשיים קודם.
    בהגיעם לבאר שבע הם נקלטו במעברת חצרים. ההורים קיבלו תחילה צריף ללא חשמל ומים, עם שירותים
    בחוץ. אמא ואבא נהגו ללכת ברגל, עם יצחק בעגלת ילדים, ממעברת חצרים ועד לבייתם של חווה ויוסף
    פלדמן ז"ל בשכונה ב'.
    יותר מאוחר התנאים השתפרו. כעבור שנה, המשפחה קיבלה דירת "עמידר" קטנה וחדשה בסמטת נחליאל
    שבשכונה ד' , שהייתה בראשית בנייתה. בהתחלה הדירה לא היתה מחוברת לחשמל, לכן לא ניתן היה להשתמש
    במקרר חשמלי, אלא במקרר קרח (קניית קרח מחנות דגים). הדירה חוברה לחשמל רק כעבור שנה אחת.
    אמא הייתה עקרת בית. אבא החל לעבוד בעבודות דחק : גינון בחברת מישיקים, אחר כך אבא עבד בלילות
    בשמירות על אתרי בניה ובמקביל, כדי להשלים הכנסה, אבא עבד בבקרים במכירת בייגלה.
    בשנת 1962 אבא החל לעבוד במפעל לבלוקים ומרצפות בשם "חימר".
    בתאריך ב' באב תשכ"ב, 1962, נולד ילדם השני: שמעון. שמעון נקרא על שמו של אבא של סבא צבי זאב ז"ל.
    באמצע שנות השישים אבא החל לעבוד כפועל בניין וגם בסלילת כבישים בחברת "סולל בונה".
    בתקופה ההיא אבא משתתף בבניה של בסיס חצרים "כנף 6".
    באותה תקופה, אמא הייתה נוהגת ללכת לערבי תרבות באידיש.
    שרה ז"ל הבת הבכורה של יוסף וחווה פלדמן ז"ל אהבה בצעירותה לבוא לבית הורי. בבית ההורים שרה
    הרגישה בנוח ונהגה להכין שעורי בית. הורי אהבו אותה והיו מעניקים לשרה כסף עבור סרטים בבתי קולנוע.
    בסמטת נחליאל, שהשכנים ברובם המכריע היו בני עדות המזרח, אמא מוצאת שפה משותפת עם כולם.
    אמא לימדה את שכנותיה להכין מאכלים טעימים , כגון : דג ממולא (גפילטא פיש האשכנזי).
    ברחוב זה כולם הכירו את כולם. בין האנשים הבולטים שהתגוררו היה הרב הצדיק רבי סוסו הכהן זצ"ל
    מגדולי רבני טוניסיה.

    אמא אהבה לעזור לכולם, לדוגמה אחד מהשכנים אשר הסתבך עם החוק, נעצר ונכלא. לפי בקשת אמא,
    יצחק אחי כתב מכתב לנשיא המדינה זלמן שז"ר ז"ל, וביקש להקל בעונשו של השכן. בעקבות המכתב,
    הנשיא שז"ר נתן חנינה והשכן שוחרר לביתו.
    לפני חמישים שנה, בכ"א בחשוון תשכ"ו, 1965, נרצח ישראל גלבוס ז"ל, טרקטוריסט קק"ל, על ידי מחבלים
    בגבול הלבנון. רציחתו של ישראל השפיע קשות על אמא.
    כעבור שנתיים, בתאריך י"ט בטבת תשכ"ח, 1968, נולד בנם השלישי: ישראל דוד.
    ישראל על שמו של ישראל גלבוס ז"ל, האח האהוב של אמא ודוד כנראה היה אח של סבתא אסתר מלכה ז"ל.
    אמא הייתה מתפללת ב"קדושי יאסי" בראש השנה, ביום כיפור ובחגים בזמן אמירת "יזכור". בבית הכנסת
    הייתה מנורה, על התקרה, לזיכרו של ישראל גלבוס ז"ל אחיה (אחי שמעון מתפלל כיום בסידור של אמא).
    אמא היתה מדליקה כל יום שישי נרות שבת (כיום שמעון מדליק נרות שבת עם הפמוטים של אמא).
    שלושת הילדים למדו בבית הספר היסודי "צאלים" הקרוב לבית.
    השנים שלאחר מכן, מצבו הבריאותי של אבא היה מורכב, לא קל ופשוט.
    כפי שציינתי אמא הייתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים.
    לאמא היה תחביב שהזכיר את עברה החקלאי מתקופת הקולחוז. בדירת רכבת הייתה לאמא גינה לתפארת.
    למרות העומס בגידול הילדים, אמא שתלה שתילים בגינה. מגרעין של פרי משמש אותה שתלה אמא צמח עץ עם
    פירות משמש. מזרעים של עגבניה גדלו עגבניות. בגינה היו גם קקטוסים. אני זוכר את אמא הופכת את האדמה,
    עושה ערוגות מסביב לצמח ומשקה.
    בהיותי ילד הייתי משחק עם אמא דמקה ותמיד אמא הייתה מנצחת אותי.

    בשנת 77 אמא רוכשת דירה ברחוב אברהם אבינו, ליד מרכז גילת. רק בשנת 79 אנו נכנסים לדירה החדשה.
    את המעבר של הריהוט לדירה החדשה עשינו בעזרת עגלון.
    בתקופה שלמדתי בחברת הנוער בקבוץ סעד, בחצי השנה הראשונה, אמא היתה נוסעת כל שבוע באוטובוסים
    לקיבוץ סעד כדי לראות כיצד הילד הקטן שלה מסתדר מחוץ לבית.
    אמא בצעירותה כמעט ולא נסעה מחוץ לבאר שבע, מהסיבה שעסקה בגידול ילדים. אך מידי שנה בחופשות
    של פסח והחופש הגדול היינו נוסעים את הדרך הארוכה ברכבת מבאר שבע לחיפה, לבקר את סבתא ודוד יוסי
    ולהנות מרחצה בים.
    בתאריך י"ד בטבת תשנ"ב,1991 , הלכה לעולמה סבתא רחל ז"ל, אותה אמא אהבה מאד.
    אמא דיברה חמש שפות: עברית, אידיש, פולנית, רוסית וטטארית. היות ואמא ידעה רוסית, אמא הייתה פעילה
    בעזרה לעולים החדשים שהגיעו מרוסיה בשנות ה-90 מאחר וידעה את שפתם ועזרה בקליטתם בארץ.
    לא פעם אנשים חשבו שאמא עולה חדשה, מהסיבה שידעה את השפה הרוסית.
    בעבר אמא קראה את העיתון בפולנית "נוביני קורייר" וגם את העיתון באידיש " לצטה נייס".
    לאמא היתה קליטה מהירה של שפות : בין היתר אמא ידעה מעט ערבית, כך הבינה מעט את השכנות בסמטת
    נחליאל. אמא ידעה מעט ספרדית מצפייה בתוכניות בטלוויזיה. איך אמא למדה עברית? מלבד מהאולפן שבו
    למדה כשעלתה בארץ, אמא הקפידה מאד לקרוא עיתונים. היה עיתון עם ניקוד בשם "שער למתחיל" שאמא
    קראה ובנוסף קראה עיתונים לא מנוקדים כגון: ידיעות אחרונות ומעריב. לאמא היתה רמה טובה בעברית.
    העברית שידעה היתה בזכות קריאת העיתונים וגם נעזרה במילון פולני-עברי (שקיים עד היום בבית).
    לאמא היה אוצר מילים גדול בעברית, הן בדיבור והן בכתיבה וכתב גדול, יפה וברור מאוד בעברית וביתר השפות.
    בנוסף ללימוד העצמי של השפות, אמא אהבה לעיין ולקרוא בספרים שונים. אמא אהבה לעיין באטלס מפות של
    ארצות ודגלים של מדינות (האטלס קיים בבית). אמא גם אהבה לעיין בספרי בישול. אמא רכשה ספר בישול
    בישול באמצע שנות השבעים כאשר בקושי היו ספרי בישול (הספר עדיין קיים בבית).
    תקופה מסוימת אמא התנדבה ועבדה בחדר האוכל בבית החייל.
    אמא היתה חביבה כלפי אנשים ונעימת הליכות. אמא אהבה מאד את ילדיה ונכדיה.
    הורינו היו גאים ששלושת ילדיהם עשו שרות צבאי מלא בסדיר ובמילואים. כמו כן, הם היו גאים בהישגים
    הלימודים של יצחק ושמעון ושמחו מאד בשמחות המשפחתיות.
    לפני 13 שנים, בתאריך ט"ו בטבת תשס"ג, הלך לעולמו אבא שלנו היקר משה ז"ל בגיל 73. אבא הובא למנוחת
    עולמים בבית העלמין הישן בבאר שבע. אמא הייתה מקפידה מידי שנה לעלות לקברו של אבא.
    בשנים האחרונות למרות ועל אף מצבה הרפואי הקשה של אמא, אמא שידרה אופטימיות ותקווה ותמיד אמרה:
    "שלא יהיה גרוע יותר".
    אמא נפטרה לפני 11 חודשים, ב- כ"ב בשבט תשע"ה, והיא בת 79. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הישן,
    לא רחוק מקברם של : אבא, סבא וסבתא ז"ל. באזכרת שלושים לאמא ז"ל חנכנו את המצבה שהוצבה על קיברה.
    על המצבה נכתב בין השאר:
    אמנו היקרה והמסורה
    אהבת אותנו
    דאגת לכל מחסורינו
    וגידלת ילדים לתפארת
    ננצור אותך בליבנו תמיד

    אמא היקרה והאהובה, אנחנו אוהבים אותך מאד ומתגעגעים אליך מאד.
    "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"
    ויהי זכרך ברוך.

    ברצוני להודות לאחיי היקרים יצחק ושמעון שסייעו לי במתן מידע.

    תמונה של אמא שלנו בחתונה של ישראל וגלית לפני 20 שנה

  3. ישראל זיסק

    בס"ד,
    לזכרם של סבא וסבתא היקרים : צבי זאב ואסתר מלכה זיסק ז"ל
    מאת : ישראל זיסק (הנכד)
    (נכתב בחודש סיוון תשע"ו, יוני 2016)

    "חבל על דאבדין ולא משתכחין" ובעברית: חבל על אלה שאבדו ואינם מצויים עוד בינינו.
    מוקדש לזכרון עולם ולעילוי נשמות של סבא שלנו היקר צבי זאב הרש וולף וסבתא שלנו היקרה אסתר מלכה
    זיסק ז"ל.
    לפני מספר ימים, חל יום הזיכרון ה-32 לסבא שלנו ואני מנסה לעלות על הכתב את הזכור לי.
    סבא שלנו היקר הרש וולף, תרגום לעברית: צבי זאב, נולד באוסטרו-מוזובייצק שבפולין בשנת תרנ"ו, 1896.
    לאביו קראו: שמעון (בייניש אולי שם נוסף ?- לא ניתן לבדוק) ולאמו: חווה.
    לסבא רבא שמעון (בייניש) ואשתו חווה היו חמישה ילדים:
    1. צבי זאב הירש וולף זיסק – סבא שלנו
    2. אריה (נקרא גם הרי) רוס (שם משפחה קודם זיסק) – אין יותר פרטים לגבי ילדים
    3. חיינדה (נקראה כנראה גם אנה) זיסק – אין יותר פרטים
    4. אתקה זיסק – אין יותר פרטים
    5. ציביה רוס – היתה נשואה כנראה פעמיים – היא אמא של אלתר ברוך (ברנד) רוס – אשתו פרימט
    לפני כמאה שנה (אינני יודע האם בעקבות מלחמת העולם הראשונה), כל משפחתו של סבא עזבה את פולין
    והיגרה לארצות הברית, לאזור ניו יורק, כולם או מקצתם. אין כמעט פרטים על המשפחה בארצות הברית.
    אין כמעט פרטים על המשפחה בארצות הברית.
    הפרטים שהצלחתי לאסוף הם :
    אריה וציביה החליפו את שם משפחתם מזיסק לרוס. אריה רוס ואשתו ביקרו בארץ בשנת 1962 או 1963 ופגשו
    את סבא בתל אביב וגם הצטלמו בתל אביב. אריה רוס נפטר בראשית שנות ה- 80, זמן קצר לפני שסבא נפטר.
    לסבא הודיעו רק לאחר זמן כדי לא לצער את סבא, עקב גילו המבוגר. אני זוכר שסבא ישב "שבעה" כשעה בלבד.
    לאחות ציביה היה בן בשם אלתר ז"ל. אלתר היה נשוי לפרימט תבדל"א. הם ביקרו בארץ וגם בבאר שבע ב-1977.
    הקשר המועט שמתקיים כיום מתבצע באמצעות משפחת יהודית ואלכסנדר גרוס מירושלים, שבנם אלכסנדר
    נרצח לפני 32 שנים בחברון. על שמו: כיכר גרוס בחברון.
    יהודית ואלכסנדר גרוס הם קרובי משפחה מצד ציביה רוס. הם לא מכירים את ההיסטוריה של שאר המשפחה.
    בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כדי לא להתגייס, סבא הצהיר בפני הרשויות שהוא מבוגר יותר מגילו.
    באותה תקופה סבא הכיר את סבתא אסתר מלכה, לבית משפחת פוקשיבה. הם התחתנו במהלך המלחמה.
    – 2 –

    סבתא אסתר מלכה, ילידת שנת תרנ"ב, 1892, היתה מבוגרת מסבא בארבע שנים.
    לאביה של סבתא קראו: יצחק אריה הלוי. שם האמא של סבתא לא ידוע לי. סבתא כנראה נולדה בלבוב שבפולין.
    שני אחיה, של סבתא, ניספו בשואה:
    1. אברהם פוקשיבה, יליד 1888, נולד בקומורובה שבפולין.
    2. טוביה פוקשיבה. יליד 1890, נולד בקומורובה שבפולין. נספה ב-1941, בגיל 51.
    את המידע הנ"ל, השגתי דרך אתר של "יד ושם". לפני שלושים שנה שאלתי את חווצ'ה ז"ל וחיים יבדל"א.
    יכול להיות שלסבתא היה אח נוסף בשם דוד. שמי השני הוא דוד.
    לסבתא ולסבא נולדו חמישה ילדים (שלוש בנות ושני בנים). הם התגוררו באוסטרו-מוזבייצק, בפולין.
    בסמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה, בתאריך: ט"ו באב תרע"ח, 1918, נולדה הבת הבכורה: חווצ'ה, שנקראה
    על שמה של אמא של סבא.
    בשנת 1923 נולדה הבת השניה: ברנצ'ה. בתאריך: י"ג בסיון תרפ"ד, 1924, נולדה הבת השלישית: שורצ'ה.
    בתאריך: ט' בניסן תרפ"ט, 1929, נולד אבא שלי: משה. ב-א' בכסלו תרצ"ב, 1931, נולד חיים.
    סבא היה דתי מאד והתפרנס כסנדלר.
    במלחמת העולם השנייה, בזכות חוכמתו ותושייתו של סבא, המשפחה נמלטה לסיביר שבברית המועצות.
    שם במדבר בסיביר בקור של 40 מעלות מתחת לאפס, הם ניצלו מהשואה שהמיטה גרמניה הנאצית.
    בבית בהיותנו ילדים שמענו סיפורים רבים על השואה, למשל שלא הצליחו להשיג מצות לקראת הפסח, לכן
    הסתפקו באכילת תפוחי אדמה.
    ברוסיה של תקופת מלחמת העולם השניה, כדי לשרוד, לאכול ולחיות, היה צורך לסחור בשוק השחור. על מעשה
    זה, נתפסה ברנצ'ה על ידי השלטונות ונשלחה למאסר של שמונה שנים בכלא הרוסי סובייטי. סבא לא אמר
    נואש וכתב מכתבים לשלטונות והתחנן לשחרר את ברנצ'ה. סבא הצליח לעשות את הבלתי יאומן ולשכנע את
    השלטונות. לאחר תקופה שברנצ'ה היתה בכלא, היא השתחררה לחופשי.
    לאחר מלחמת העולם השניה, המשפחה שבה להתגורר בפולין.
    הבית של סבא וסבתא היה על הגבול. יום אחד הגיע לביקור אדם בשם יוסף פלדמן שהיה אדם בודד (עקב כך
    שרוב משפחתו נספתה בשואה). יוסף התארח בבית של סבא וסבתא ואכל מכל טוב ממאכלי סבתא. הם הכירו לו
    את חווצ'ה. החתונה התקיימה בשנת 1945 או 1946. שם כינויו של יוסף היה יוסל.

    – 3 –

    בתאריך 1 בדצמבר 1946 נולדה הבת הבכורה: חיי שרה או בקיצור שרה. נולדו לאחר מכן: משה, נפתלי ושושנה.
    ברנצ'ה התחתנה עם אברהם אורפייג ונולדו להם: יעקב, הלינה, יצחק, בני ומתי.
    שורצ'ה התחתנה עם שלמה יבלונקה ונולד בנם שרוליק. לאחר פטירת הבעל, שורצ'ה התחתנה עם אברהם בלדו.
    אבא שלי משה התחתן עם אמא אסתר לבית משפחת גלבוס. אמא ואבא התחתנו בל"ג בעומר תשי"ג, 1953.

    היות ולסבתא, אמא של אבא גם קראו אסתר, נוסף לאמא שם נוסף: זלטה, שפירושו בעברית: זהבה.
    להורי נולדו שלושה ילדים: יצחק, שמעון וישראל.
    חיים התחתן עם דבורה ונולד בנם אריה.
    בשנת 1957, בגלל האנטישמיות בפולין (עלית גומלקה), החלו במשפחה לעלות לארץ ישראל.
    בחודש מרץ 1957 עלו יוסף וחווה פלדמן יחד עם ילדיהם: שרה, משה ונפתלי בטיסה ישירה מפולין לישראל.
    הם טסו מהסיבה שחווצ'ה הייתה בהריון מתקדם עם שושנה (טיסה היה ארוע נדיר, מקובל להגיע עם אוניות).
    בהגיעם לארץ, משפחת פלדמן עברה לגור בבאר שבע, שבנגב.
    כעבור תקופה קצרה משפחת פלדמן עברה לגור ברחוב מנדלסון שבשכונה ב', בבאר שבע.
    בחודש מאי 1957, עלו הורי משה ואסתר ז"ל יחד עם בנם התינוק יצחק יבדל"א, בן השנתיים וחצי.
    הם הפליגו במשך שלושה שבועות מפולין דרך צרפת ועד לנמל חיפה שבארץ ישראל.
    משם המשפחה עברה למעברת חצרים בבאר שבע. משפחת ברנצ'ה ואברהם אורפייג יחד עם ילדיהם
    (יעקב, הלינה, יצחק, בני ומתי) עלו והגיעו למעברת חצרים, שבבאר שבע.
    כעבור תקופה קצרה, משפחת אורפייג עברה למושב חקלאי בשם כפר בן נון, ליד רמלה.
    סבא וסבתא, חיים ודבורה המשיכו לגור בפולין. בשנת 1960, עלו ארצה והגיעו לבאר שבע.
    בתקופתם הראשונה, התגוררו בבית של הורי בסמטת נחליאל. כעבור זמן, סבא וסבתא מקבלים דירת
    "רכבת" של עמידר ברחוב צביה המלכה. חיים ודבורה מקבלים דירה ברחוב סמוך, רחוב אלכסנדר ינאי 22.
    הבית של סבא וסבתא: בית של "עמידר". היה בו סלון, חדר שינה, מטבח קטן, שירותים ומקלחת היו ביחד.
    השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. שתי דלתות : דלת מקדימה ודלת אחורית לכיוון השירותים והמקלחת.
    חצר קדמית וחצר אחורית. בחצר האחורית הייתה בנויה הסוכה מעץ.
    הבית של סבא וסבתא:
    הבית שברחוב צביה המלכה היה בקרבת בית הכנסת "קדושי יאסי". סבא היה ממקימי בית כנסת זה.
    סבא הקפיד על "מצווה קלה כבחמורה", ללא פשרות. הקפיד ללכת כל יום לכל התפילות ולא עשה הנחות לעצמו.
    – 4 –

    אני זוכר את סבא בבית הכנסת עם כובע החזנים על ראשו ועם "גרטל" על גופו.
    סבא ניגש פעמים רבות לעמוד להתפלל כחזן, בימי חול ובשבת. סבא היה "בעל קורא" (קורא בתורה).
    עמדתי ליד סבא וראיתי אותו מתפלל בעל פה, ללא סידור, בהתלהבות ובהתרגשות.
    סבא, אבא וחיים חבשו כובע קסקט כמנהג יהודי פולין, בניגוד לרוב המתפללים מבית הכנסת "קדושי יאסי"
    ומבית הכנסת "קדושי "אושוויץ" שחבשו כובע מגבעת, כמנהג יהודי הונגריה ורומניה.
    בשבתות ובחגים סבא לבש ג'קט. בימים נוראים לבש "קיטל".
    סבא היה אדם צנוע ומוותר על הכבוד. לדוגמה : רוב המתפללים ישבו בקדמת בית הכנסת. אנחנו ישבנו בצד
    היותר מרוחק, קרוב לבימה שקוראים בה את התורה, כדי שנוכל להאזין לקריאה.
    יצחק מספר: סבא עבר לפני התיבה בימים נוראים במושבי הנגב ואני יצחק הלכתי כילד לישון בבית של
    סבתא, כדי שסבתא לא תישאר לישון לבד, כשסבא נסע.
    סבא היה אדם חזק פיזית יחסית – כאדם מבוגר הלך, ללא מקל, כל שבת משכונה ד לשכונה ה הרחוקה לקרוא
    בתורה. עד השנים האחרונות, הלך ללא מקל ומשקפיים עם מספר לא גדול רק לקריאה! סבא כמעט לא הלך
    לקופת חולים. סבא היה אדם בריא יחסית לאנשים אחרים בני גילו.
    בחזור משכונה ה, סבא עצר ונכנס לבית של חווצ'ה ויוסף בשכונה ב. חווצי'ה כיבדה את סבא בדג מלוח
    ומאכלים אחרים.
    בשנת 1977, בני וחנה אורפייג התחתנו בעיר רמלה. סבא, אריה, שמעון ואני הלכנו ברגל מהבית של סבא עד
    לתחנת הרכבת בשכונה ג', מרחק של 2 ק"מ. סבא היה בן 81 והלך את כל הדרך ברגל. לא לקחנו מונית.
    כמעט פיספנו את הרכבת. לפני התחנה הגברנו את מהירות ההליכה והספקנו לרכבת לרמלה.
    לקראת שבת, סבא נהג לטבול במקווה השכונתית.
    סבא היה שר את רוב הזמירות ב"סעודה שלישית", שהתקיימה לאחר תפילת מנחה של שבת. אני זוכר את
    השבתות והחגים בבית סבא וסבתא ז"ל. את שולחן השבת ואת הזמירות ששרו, את האוכל הטעים של סבתא.
    מלבד התבשילים הרבים נוסח מזרח אירופה שסבתא הכינה, סבתא הייתה אופה עוגות לייקך.
    סבתא גידלה את אריה ופינקה אותו במאכלים רבים.
    סבתא הדליקה נרות שבת בסט של חמישה פמוטים. פמוט גדול, שני פמוטים בינוניים, שני פמוטים קטנים.
    הפמוטים הונחו על מגש. לדעתי, הפמוטים היו מפולין. במוצאי שבת, בזמן ההבדלה החזקתי את הנר דולק.
    בחגים : ראש השנה ויום כיפורים, אני זוכר את המחזורים הישנים והצהובים, מלפני מאה שנה.
    – 5 –

    בחג סוכות, שבו כל המשפחה ישבה בסוכה, בחושך ולאור נרות, היות שלא חיברו תאורת חשמל לסוכה.
    בסוכות, סבא הקפיד לישון בסוכה ולאכול בסוכה בכל החג.
    בחג הפסח – ליל הסדר עם סבא שקרא גם את "ההגדה" ותרגם את ההגדה, מילה במילה לאידיש.
    ליל הסדר: שמונה פעמים שמענו "קידוש". סבא, יוסף, אבא, חיים, יצחק, אריה, שמעון ואני.
    בחול המועד (פסח וסוכות) סבא לא עבד בכלל, כיסה את שתי מכונות התפירה והקפיד גם לא לכתוב.
    בשבתות ובחגים, סבא היה יושב בראש השולחן וסבתא הייתה יושבת בקצה השני הקרוב יותר למטבח.
    בחג חנוכה – אני זוכר את הדלקת החנוכיה הישנה שהביאו מפולין.
    בימים שלפני תשעה באב (שבהם אסורים באכילת בשר), סבא אכל אטריות עם חלב.
    הקפיד על קיום המצוות. צם את כל הצומות. לא עשה הנחות לעצמו. אף פעם לא הלך לא לקולנוע ולא לתאטרון.
    עולמו היה עולם התורה והתפילה. באידיש אומרים "גיא דוונן", בעברית: ללכת להתפלל. התפילה וקיום
    המצוות היו כל עולמו של סבא וסבתא היתה העזר כנגדו.
    תחביבו ופרנסתו של סבא היה מקצוע הסנדלרות. סבא היה סנדלר מקצועי. ידע לתקן את כל סוגי הנעליים,
    התיקים ומזוודות. גם בנו חיים הי"ו היה סנדלר.
    ביתו של סבא שימש גם כסנדלריה. סנדלרים רבים מהסביבה באו לביתו והביאו נעליים ותיקים לתיקון.
    סבא לקח מחיר סמלי ו"מצחיק", עבור התיקון. ללא שום יחס לזמן העבודה וההשקעה.
    שולחן האוכל שימש גם כשולחן עבודה. בשולחן היתה מגירה נפתחת עם כלי עבודה של הסנדלריה.
    על שולחן זה, שמשקלו היה כבד, שרו את זמירות שבת ובליל הסדר נערך על שולחן זה, סעודת החג.
    לסבא היו שתי מכונות תפירה. מכונה גדולה למזוודות ותיקים ומכונה קטנה לתיקוני נעליים וסנדלים.
    בשנותיו הראשונות בארץ, סבא נסע לבקר את חיים גרינבלט מפרדס כ"ץ, ליד בני ברק.
    חיים גרינבלט היה ידידו מפולין.
    סבא הרבה לדבר באידיש. לעיתים רחוקות דיבר גם פולנית ורוסית. את השפה העברית סבא בקושי ידע.
    דברים שסיפרו לסבא והוא חשב שאינם חשובים, סבא הגיב בביטול עם היד ומוסיף אמרה הקשורה באידיש:
    "הקניש אין דצ'ייניק". התרגום: אל תדפוק על הקומקום.
    יצחק מספר: סבא היה מתבל את השיחה שלו בפסוקים מלשון קודש. ציטוטים רבים שמעתי מסבא. האידיש
    של סבא ושל סבתא היתה מתובלת גם במילים בארמית, למשל מה זה משנה- "ואז א נפקא מינה". לסבא היה
    חוש הומור. לא פעם ראיתי אותו צוחק ומחייך כאשר הוא בסביבת אנשים. גם לסבתא היה חושהומור.
    – 6 –

    כאשר שאלו את סבתא: "האם היא שמעה תקיעת שופר?", סבתא השיבה שהיא שומעת מהבית.
    אמא שלנו ז"ל לא קראה לסבא ז"ל בשמו הפרטי. אמא הייתה פונה אל סבא ואומרת באידיש: "שוור"
    שפירושו בעברית: "חמי" או "מחותני".
    בחתונות של הנכדים הגדולים סבא היה מתכבד בברכות מתחת לחופה.
    מסבא ז"ל קיבלתי כמתנת "בר מצווה" את התפילין שבהם אני משתמש ברוך השם עד היום. כמובן שהחלפתי
    מספר פעמים את הרצועות.
    סבא אהב לכתוב מכתבים ארוכים ומפורטים, באורך של כמה דפים. סבא כתב מכתבים למשפחה באמריקה.
    בתגובה, המשפחה מאמריקה שלחה לסבא מתנות. עם פטירת סבא, נפסק הקשר עם המשפחה בארצות הברית.
    סבא כתב מכתבים רבים לשורצ'ה שבפולין, גם בתקופות שלא היו קשרים דיפלומטים עם פולין.
    יצחק מספר: סבא היה שולח תפוזים לשורצ'ה בפולין, כנראה ששם זה היה מצרך יקר מאד ולא ניתן להשגה.
    שרוליק ביקר בארץ בשנת 1974, כשהיה בן 27. שורצ'ה ביקרה בשנת 1976, כשהיתה בת 53.
    לאחר פטירת סבא ז"ל, אבא שלנו ז"ל המשיך להיות בקשר מכתבים עם שורצ'ה ז"ל .
    אני שלחתי לשרוליק גלויות עם נופי הארץ ובמיוחד של ירושלים. כתבתי שאשמח מאד שהם יעלו ארצה.
    ב-12 בדצמבר 1991, ללא הודעה מוקדמת, באותו יום הם שלחו הודעה שהם עולים ארצה ובדרך לארץ.
    שישה אנשים: שורצ'ה ואברהם בלדו ז"ל, ושרוליק, סוניה, יעקב ואסתרקה יבלונקה. אבא היה בהתרגשות רבה.
    סבא לא הכניס אף עיתון לבית גם לא עיתונים חרדים וקרא רק ספרי קודש. כשפינו את הבית של סבא, מצאנו רק
    ספרי קודש ומכתבים רבים שסבא כתב לארצות הברית, לאחיות שלו, לפרימט ולאחיו אריה.
    סבא אהב את ארץ ישראל- אחיו אריה הציע לסבא לבוא לארצות הברית. סבא לא רצה לשמוע על כך, למרות
    שהיתה לסבא משפחה גדולה שם, של אחיו ואחיותיו.
    בבית של סבא וסבתא לא זרקו לחם. בכניסה הקדמית של הבית הייתה ריצפת בטון. סבא וסבתא זרקו
    שאריות של לחם לציפורים. ברצפת הבטון היה שקע קטן למים, לציפורים.
    לסבא היה שכן בשם אהרון שהיה מספרד. אהרון ורעייתו היו שכנים טובים לסבא. דאגו והתעניינו בשלומו.
    סבתא אסתר מלכה הלכה לעולמה בט"ו בשבט תשל"ז, 1977, בגיל 84.
    בשנים שלאחר מכן חיים טיפל במסירות רבה בסבא. חיים, בישל, כיבס ודאג לכל מחסורו של סבא.
    באביב תשמ"ד, 1984, בשעת בוקר מוקדמת סבא הלך כדרכו לתפילת שחרית. בדרכו לבית הכנסת,
    סבא נפל על המדרכה, ליד הבית של דוד חיים ולא התאושש. כעבור תקופה קצרה של אישפוז, בבית החולים

    – 7 –

    "סורוקה", סבא הלך לעולמו בכ"א באייר תשמ"ד, 1984, בגיל 88.
    בהלוויה הספיד את סבא (בחצר בית הכנסת "קדושי יאסי") הרב יצחק וייספיש לבנון זצ"ל במילים נרגשות.
    הרב לבנון סיפר על עברו של סבא בתקופת השואה, בסיביר ועל הישרדות משפחתו. זאת אמר הרב באידיש.
    סבא וסבתא נטמנו בבית העלמין הישן של באר שבע. סבא וסבתא היו מעמודי התווך של המשפחה וליכדו אותנו.
    על המצבה של סבא ז"ל, מודבק לוח אבן בצורת ספר ובו כתוב "זכרך לא ימוש מאיתנו לעד"
    שמות במשפחה :
    יצחק ואריה – נקראים על שם אבא של סבתא ז"ל – אבא של סבתא היה לוי. יצחק אריה הלוי.
    שמעון – נקרא על שם אבא של סבא ז"ל.
    אסתריקה יבלונקה – נקראת על שמה של סבתא ז"ל.
    צביקה הבן של יצחק וטהר אהרון צבי הבן שלי – נקראים על שם סבא ז"ל.

    בזכות תרומתו של שמעון שוקמו ושופצו קבריהם של סבא וסבתא. בקברו של סבא הותקנה מחדש דלת
    לנר נשמה, לאחר שהדלת הישנה נגנבה. בקברה של סבתא הותקן בית לנר נשמה. המצבות של סבא וסבתא עברו
    ליטוש והברקה. כיום ניתן לקרוא את הכתוב על המצבות. יישר כוח לשמעון.
    סבא וסבתא היקרים, אנחנו מתגעגעים אליכם מאד.
    "תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים" אמן. ויהי זכרכם ברוך.

    ברצוני להודות לאחיי היקרים יצחק ושמעון וגם לשמחה רוס (קרוב משפחה מארצות הברית שגר בארץ)
    שסייעו לי במתן מידע.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

The maximum upload file size: 256 MB. You can upload: image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other. Links to YouTube, Facebook, Twitter and other services inserted in the comment text will be automatically embedded.