בצלאל אוסטרייך ז"ל

הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, המזכיר הכללי, ההנהלה וראשי הסניפים מנחמים את המשפחה על פטירתו. המנוח היה יו"ר סניף המורים בדימונה במשך 29 שנים.

אבלים: אשתו: מרים, ילדיו: ברק, תמיר וכפיר, כלותיו: רויטל, לילך ומירה, נכדיו ונכדותיו. ההלוויה התקיימה ביום ב' ה- 07.11.11, בבית העלמין החדש בבאר שבע.

61 תנחומים

  1. מרים אוסטרייך

    בעלי ואבי שלושת ילדי היה אדם מיוחד במינו במובנים רבים . הוא ניחן באומץ ביושר והגינות ובכוח לעמוד למול האתגרים והקשיים שהחיים זימנו לו.
    בצלאל נולד בתל אביב וגר ברמת גן עד גיל 26 . הוא היה גבר בריא וחסון ושאף להיות אדם גדול ועשיר. אלא שלחיים יש תכניות משלהם. הוא נפצע בהיותו בצבא סדיר ממרגמה שנפלה על גבו והותירה חוליה שבורה. אז גם קיבל פטור משרות הצנחנים[למורת רוחו הרבה] שם שרת. עד גיל 23 הוא "קרע" את כבישי הארץ עם קבוצה של רוכבי אופנועים כבדים. הפציעה השנייה שנגרמה עקב התנגשות של האופנוע עליו רכב בקטר של רכבת הותירה אותו קטוע יד שגם נותרה משותקת וחבלות רבות נוספות ליוו את נכותו .הוא נותר בחיים בנס.אבל אם חשבתם שהוא גבר צעיר שנותר נכה ישב לבכות על מר גורלו -טעיתם. כבר בהיותו בשיקום בבית החולים תל השומר ברח עם בגדי החולה כשאחיו מבריח ומסיע אותו לים שהיה אהבת חייו לצלול ולצוד דגים עם רובה ציד. והיות ולא יכול היה לצלול למעמקי הים היה אחיו דוחף אותו עם רגליו פנימה למצולות.
    באותה עת לפני הפציעה הוא עבד כחרט מקצועי והתבלט כעובד מסור ושקדן.
    עכשיו ,לאחר הפציעה הוא נמצא בפרשת דרכים וצריך להחליט מה לעשות בשארית חייו כיון שלחזור לעבודתו הקודמת לא יכול, הרי נותר עם יד אחת. בעת היותו בשיקום יצא עם אחיו לחתונה של חבר שם פגש מפקח של משרד החינוך שהתעניין בגבר הצעיר הנכה שישב לצידו. בצלאל סיפר למפקח את קורות חייו עד כה והמפקח שאל מה בדעתו לעשותעכשיו. . בצלאל שלא עסק מעולם בחינוך אמר שהוא חלם תמיד בסתר ליבו לעסוק בהנחיית תלמידים בתחום המקצועי.
    המפקח התרשם מאוד מהבחור הצעיר והחליט לתת לו הזדמנות להגשים את חלומו. המפקח סיפר שיש לו חבר מפקח במחוז הדרום שמחפש מורה מקצועי בדרום.
    כאן עלי להבהיר מספר דברים חשובים : האחד לבצלאל לא היה שום רקע בחינוך אפילו תעודת בגרות לא סיים. שנית, הבחירה שלו לעסוק בתחום המקצועי של ההוראה היה נועז כיון שמדובר היה במורה לשרטוט ולעבודה בעץ מתכת ופלסטיק
    שלכל הדעות יש צורך בשתי ידיים בכדי לעסוק בו.
    וכך הגיע בצלאל לראיון אצל מפקח משרד החינוך בבאר שבע ששאל את בצלאל איך יוכל לעסוק כמורה במקצוע השרטוט בידו היחידה? בצלאל הראה למפקח כיצד הוא מצליח לשרטט גוף תלת ממדי ביד אחת [ יש לציין שהיד שנקטעה הייתה היד הדומיננטית מה שאומר שהוא שירטט גוף תלת ממדי ביד שלא מתורגלת לכך] המפקח היה מוקסם ושאל אם בצלאל יסכים לקבל עבודה כבר מחר בבוקר בדימונה.
    העיר דימונה באותה עת הייתה עיר בחיתוליה בת עשר שנים בסך הכל.הנסיעה אליה וממנה הייתה באותן שנים קשה ומתישה אבל זה לא מה שירתיע אותו.
    וכך ביום חורף סוער של חודש ינואר 1965 הגיע הבחור עם מזוודה אחת לדימונה.
    מודה לאל על ההזדמנות שנפלה לידיו לנסות תחום חדש שהיה רחוק מההתעסקות שעסק בו קודם, מלא עזוז ורוח אלוהים מלווה אותו הגיע למחרת היום לעיר הקטנה.
    כבר למחרת היום התייצב בבית ספר "אפיקים" והחל את עבודתו כמורה למלאכה .

    אני הגעתי לדימונה שנה לאחר מכן ישר מסמינר מורים דתי "אפרתה "בירושלים
    נשלחתי לעיירת פיתוח לשרת שנה ,שנתיים ולחזור לאחר מכן לבית הורי בירושלים.
    גם אני נקלעתי לבניין המורים הרווקים וכאן הכרתי את המורה בצלאל שהתבלט במיוחד בקרב המורים ושמיד עשה עלי רושם כאדם מלא כוח כריזמתי וכאחד שניתן להישען עליו.
    כבר אז הוא ניחן ביכולת שלו להקשיב לבעיות של המורים שגרו במקום ולנסות לעזור ככל יכולתו. הוא למד מהר מאוד את החוקים וליווה את המורים בעצות נבונות.
    שנתיים צפיתי בבחור הנועז והאופטימי שחיזר אחרי בעדינות והתלבטתי ביני לבין עצמי האם לבחור בו כבחור שאיתו אחלוק את חיי.
    הורי ששמעו אודות הבחור היו מזועזעים מעצם המחשבה שביתם יקירתם תינשא לבחור הנכה.
    כאן המקום להדגיש שהנכות הפיזית שממנה סבל בצלאל הייתה כאין וכאפס לעומת הנכות שהתבטאה בכאבי תופת שמהם סבל מאז הפציעה שבה נותר עם יד אחת.
    הכאבים שליוו אותו מאז נקראים במונח רפואי "כאבי פנטום", אלה כאבים הבאים עקב קטיעה בהם המוח אינו מעקל את אובדן האיבר ומגיב בכאבים המלווים את הנכה 24 שעות ביממה. אימי שראתה את בצלאל בסיבלו בעת התקפי הכאב הייתה מזועזעת והתקשתה להשלים עם כך שאני ביתה אחיה עם אדם שסובל שנים רבות.
    את כאביו נשא בצלאל כ-50 שנה בשקט ובכוח עילאי
    שנתיים ימים צפיתי בבחור האמיץ והמיוחד שלא התלונן ששמר על אופטימיות ועל חיוניות יוצאת דופן.
    וכך לאחר שנתיים שבהם דמיינתי כיצד יראו חיי עם הגבר שהרשים אותי ומה יהיו הקשיים שאיתם אצטרך להתמודד החלטתי למורת רוחם של הורי ואחי [עשרה אחים] שזהו הגבר שאני בוחרת לחיות איתו.
    בצלאל באותם ימים כמו שציינתי קודם הגיע לדימונה ללא תעודת בגרות. כאן התחיל מסע שאותו עשה במקביל לעבודה שלו, מסע שבו למד כעשר שנים והשלים
    את לימודיו לתעודת בגרות, תעודת מורה מוסמך, מורה בכיר ומדריך מוסמך לחטיבות הביניים. חלק גדול מן הלימודים עשה בתל אביב. תוך כדי כך נאלץ לנסוע אחרי שעות העבודה ברכב ציבורי לתל אביב וחזרה.
    במקביל לעבודה לעיתים משרה וחצי וללימודים הספיק להינשא ולגדל שלושה בנים
    ולבנות בית חלומות בדימונה.
    עם כל הקושי שבכך לא ויתרנו על בילויים באותה תקופה ורכשנו קראוון ישן ונסענו איתו לנפוש בחופי הכנרת בכל תקופת חופשת הקיץ וכך עשינו במהלך 20 שנה. גם בחופי סיני בילינו והגענו עד ראס מוחמד בדרום הרחוק של סיני .שם התנחלנו שבועות באהלים ואחר כך בקראוון.
    עד כאן פרק ראשון בחיי לצידו של אדם יחיד ומיוחד בצלאל אוסטרייך תהיה מנוחתו בעדן.

    בצלאל

    • אלי נחמני

      מרים אחותי היקרה,

      יש בך עוצמות יוצאות דופן.

      תמיד, נאוה ואני, הערצנו אותך על האופן שבו חיית לצידו של בצלאל, ועל חדוות החיים שבך, החיוניות, הצחוק המתגלגל וכל זאת למרות הכאבים הרבים שבצלאל סבל מהם, הפציעות הקשות, והקשיים הרבים שהתלוו לכך מן הסתם.
      טיפלת בו במסירות בשנה האחרונה לחייו ולמרות זאת הצלחת להפגין את אותה ההתלהבות הנצחית שלך.
      כולנו כואבים את לכתו של בצלאל, שהיה אדם נעים הליכות, לבבי, ולאחרונה גם למדנו שהיה מקצועי ומסור מאוד לעבודתו ולתפקידו כמורה, מחנך ונציג המורים.

      אנו בטוחים שתמשיכי להיות האחות שמביאה רוח של אופטימיות, שמחה וצחוק למפגשים שלנו, ותהיי אם וסבתא למופת.

      יהי זכרו של בצלאל ברוך.

      אלי ונאוה

    • צביקה קרואני

      בצלאל ידידי היקר,
      בצלאל חברי לעבודה נפטר עקב מחלה בבית החולים היום בשעות הבוקר.
      הידיעה המרה אודות פטירתו הפתאומית של בצלאל , תפסה אותי כרעם ביום בהיר.
      כל החברים היו בהלם כששמעו את בשורת איוב.
      אסון נוראי ומכה כואבת למשפחה ולכל מי שהכיר אותו.
      שנים רבות שירתת את ציבור חברי הסתדרות המורים בתפקיד יו"ר סניף דימונה, במסירות אין קץ בנאמנות, במקצועיות ראויה להערכה, עם ידע מופלג בחוקי ההסתדרות שאין וכנראה לא יהיה לאף אחד יותר. וכשפרשת המשכת להגיע לסניף בהתנדבות, אמרת לי :הסתדרות המורים היא בדמי לא יכול להתנתק, היגעת כמעט כל יום מבאר שבע לדימונה, סייעת לי בפתרון בעיות ייעצת לי בכל, היית לעזר לי.
      קשה קשה להאמין שלא אשמע את קולך, שלא אראה אותך בסניף, עבדתי איתך 15 שנה בהרמונייה ובשיתוף פעולה מלא, וכשחלית העברת לי את התפקיד.
      עברנו כברת דרך ארוכה חברי היקר בצלאל, הישלמנו אחד את השני, היית איתי בטוב וברע, עזרת לי כשהיה קצת קשה,ואני לך בעיתות משבר. ושנינו יודעים כמה קשה היו המשברים האלה.
      עמדת בכל הלחצים שאפילו בחורים צעירים לא היו עומדים בהם.
      תמיד עזרת לחברים שהיו זקוקים לעזרה לא היה אחד שאמרת לו לא..
      פירגנת לי והיית לי חבר טוב, ועדיין, אני מתקשה להיפרד ממך…
      ועכשיו- אתה מחזיר את נשמתך לבורא,
      בצלאל היקר הלכת מאתנו, ולנו עצוב, כל כך עצוב. אין לי מילים במה אנחם ובמה נתנחם?
      בשם כל חברי הסתדרות המורים ועובדי מערכת החינוך,הנהלת ועובדי הסניף משתתפים בצער המשפחה ונפרדים ממך בכאב עמוק. תנוח בשלום חבר, יהיה זכרך ברוך.
      צביקה קרואני

    • מירה זהבי---ירוחם

      למרים והילדים
      אני זכיתי להכיר את בצלאל לפני כ 30 שנה. לימים ראיתי בו "אורים ותומים" בכל החוקים הזכויות הקשורים למורים.בכל מערכת בחירות בסניף דימונה ירוחם התייצבתי כחיילת והיה ברור לנו אני איתך ולצידך.ותמיד החיוך ההסכמה השותפות המלאה בכל הקשור לציבור המורים. זה לא סוד שבצלאל הדביק אותי בחיידק הבחירות וראייה שכל יום בחירות היתנדבתי להיות יור ועדת קלפי מפתיחת הקלפי ועד אחר ספירת הקולות.ורק שהכל הסתיים עם עייפות טוטאלית כן בצלאל לא חשב פעמיים והחזיר אותי לירוחם. בבחירות האחרונות בסיום ההצבעה הוא קרא לי והיתנצל בפני כי הפעם הוא יבקש להזמין לי מונית לירוחם כי הוא לא יכול להחזיר אותי, הוא הדגיש ואמר לי תביני מירה זה לא שאני לא רוצה אני לא יכול. הסתכלתי בפניו והיזלתי דמעה כניראה שהבנתי.
      יהי זכרו ברוך.

      • מאיר ויפה נחמי

        משפחת אוסטרייך המורחבת לילדים ברק תמיר וכפיר ולאחותי היקרה מרים האהובה
        אני ויפה מוקירים מאוד את זכרו של בצלאל היקר באדם ומכירים את המסירות הרבה בה טיפלת באהובך כל השנים שחייתם יחדיו. הקב"ה ישלם לך כגמולך הטוב וייתן לך נחת ואושר עם ילדייך ונכדייך המתוקים.
        אנו מכירים ומוקירים את פעלו המדהים של בצלאל בגידול ילדיו פעלו בחינוך ומסירותו הנפלאה לעבודתו ודאגתו לכל חבר המורים להם דאג וטיפל בהרבה חוכמה ומסירות.

        תהי נפשו צרורה בצרור החיים עם נפשות הצדיקים שבכל דור ודור
        יהי זכרו ברוך.

  2. מרים אוסטרייך

    בשמי ובשם המשפחה, הבנים הכלות האחים והנכדים ברצוני להודות לחברינו בהסתדרות המורים למזכ"ל מר יוסי וסרמן לכול ראשי הסניפים על הביקורים הניחומים והמברקים.
    אנו מברכים על פתיחת אתר זה ומזמינים את כול מכריו וחבריו של בצלאל לכתוב ואפילו מספר מילים לזכרו של האדם היקר שלנו ושלכם.
    אתר זה יעלה על נס את פועלו ועשייתו רבת השנים של בעלי אבינו סבנו ואחינו היקר.

    שלכם בתודה
    מרים אוסטרייך

    • אוסטרייך דני

      אחי היקר בצלאל ז"ל!

      גדלנו 3 אחים , שלמה הגדול אתה בצלאל (ז"ל) האמצעי ואני דני האח הקטן. הורינו הלכו לעולמם אחרי שהביאו לחופה את שלושתנו הגברים שהבאנו להם נחת עם הרבה נכדים.

      למרות המרחק הפיזי של מגורינו המשכנו לשמור על קשר טלפוני תמידי ומפגשי משפחה לפעמים, ובחג הסוכות האחרון למרות סבלך וכאבך התאמצת והגעת לרעננה לחגוג איתנו המשפחה בסוכה, עם מרים אשתך המדהימה הבן תמיר והנכדים מבאר שבע הרחוקה, ומילאת את משאלתך ומשאלתי להיות כולם יחדיו.

      תמיד אמרת לי כי הדרך הטובה להתמודד עם הקשיים היא להמשיך לחיות את החיים.

      לך בצלאל אחי היה לב זהב ועכשיו עזבת והשארת אותי ואת כל המשפחה לבד.

      כמעט חודש חלף אך הכאב בלב נשאר, קשה כאן בלעדייך וכולם פה מתגעגעים אלייך.

      אתה תישאר דמות בלתי נשכחת בעבורנו, דמות להערצה שנזכור כל חיינו.

      נותר לנו לומר מילות קדיש ולזכור את דמותך. שמור עלינו אח יקר ושבעולמך תשמר גם.

      האח אוסטרייך דני ונאוה קוטלר, והאח שלמה אוסטרייך ומלכה

  3. מרים אוסטרייך

    חלק ב'
    כמו שכתבתי בפרק הראשון הייתה זו החלטה כלל וכלל לא קלה .ההחלטה לחלוק את חיי עם אדם חזק אמיץ מלא תושייה אך יחד עם זה מוגבל פיזית וסובל מכאבים שאין להם מרפא. הקושי העיקרי היה לראות אותו סובל מבלי יכולת לעזור לו ואפילו במעט. וכך גמלה החלטה בליבי : כן אני אעמוד בזה והוא בעלי יתמוך בי לא פחות ממה שאני אתמוך בו.
    חיינו לא היו קלים כפי שאתם ודאי משערים, במיוחד לאור העובדה שבעלי לא הסכים לוותר לעצמו במאומה. החל מעבודה שעשה אותה במסירות ובאהבה . חינך דורות של תלמידים. לעיתים 7 כיתות במקביל בחטיבות הביניים. לימד אותם לאהוב את מקצועות הכפיים ולהכין אותם לחיים של עשייה וטיפול בבעיות שהם עתידים להתמודד איתם בחייהם כבוגרים ובעלי משפחות. הוא לא רק לימד אלא היה אף מחנך בכל רמ"ח איבריו הוא נשאר הפסקות רבות בסדנת העבודה ולאחר שעות הלימודים בכדי לטפל בתלמידים שביקשו לסיים עבודה שהתחילו או לשוחח עם תלמידים ששיתפו אותו בבעיות בבית. הסדנה אותה הוא ניהל ואשר שימשה שניים ויותר מורים הייתה סדנה לדוגמא כך לפי דבריו של המפקח מר כרמי שציין שהיו לו תכניות להביא מורים למלאכה מכל הארץ בכדי ללמד אותם איך מתחזקים סדנה.

    בנוסף לכך הוא נבחר לוועד מורים בכל שנה מחדש ונתן לתפקיד משמעות שלא הייתה קודם והיא : ועד מורים אינו מטפל רק בעניינים של תה וקפה אלא גם בחילוקי דעות בין מורים לבין ההנהלה בין מורים להורים ובין מורים לתלמידים .

    באותה עת כמו שציינתי לעיל למד בצלאל 10 שנים בכדי להשלים את כול הלימודים שחסרו לו. הוא למד וסיים את הבגרות, סיים את לימודיו למורה מוסמך ומשם המשיך ולמד למורה בכיר שיוכל לעבוד בחטיבות ביניים ומשם לתואר מדריך מוסמך.

    בד בבד הספקנו להינשא ונולדו לנו שלושה בנים .

    במקביל החלטנו לבנות בית מרווח. בית צמוד קרקע בכדי שנוכל לגדל את הילדים שלנו ברווחה ובנוחות . אבל היות ולא היינו משופעים בכסף הרי היינו שנינו עובדי הוראה והתפרנסנו ממשכורות צנועות החלטנו לנהל את בניית הבית ללא קבלן. אנחנו נהייה הקבלנים וננהל את בניית הבית בעצמנו.

    תוך כדי בניית הבית והבן הבכור שלנו כבר בן 4 שנים נפצע בצלאל פציעה קשה
    נוספת שבה רוסקה עצם הירך והוא נאלץ לשכב מספר חדשים בבית חולים
    את בניית הבית המשכתי לנהל לבד כשבצלאל ממיטת חוליו מדריך ומפקח על המלאכה.

    פציעה זו נחשבה כנכות של נפגע עבודה.היות ובצלאל נפצע בדרכו ללימודים.

    אם בפציעות הראשונות הוא לא תוגמל כלל [ בפציעה השנייה הוא נסע על אופנוע ללא ביטוח] הרי שבפציעה השלישית הוא נחשב לנכה תאונות עבודה וקיבל הכנסה חודשית יפה שבעזרתה הצלחנו לסיים את בניית הבית לקנות מכונית יוקרתית שהפכה להיות רגליים עבורו ואשר הייתה עבורו מקור לכוח וגאווה.

    בצלאל החלים מפציעותיו וחזר לעבודתו . בשלב זה נולד בננו השני ואחריו השלישי.

    בין שאר תפקידיו ועיסוקיו הוא עבד בהסתדרות המורים הוא התחיל כסגנו של עמרם פחימא ז"ל ועל ברכיו למד את רזי הניהול והחוקים ומהר מאוד הגיע לתפקיד של יו"ר חטיבות הביניים בדימונה והסביבה.
    לאחר מכן נבחר בבחירות שהתקיימו מידי ארבע שנים כמזכיר הסתדרות המורים בדימונה ירוחם מצפה רמון שדה בוקר והערבה.
    במסגרת תפקידו נאלץ לנסוע לעיתים קרובות לישיבות בתל אביב ולבקר בחדרי מורים המרוחקים. חלק גדול מתפקידו עשה בצינעה הוא טיפל בבעיות מורים ובכדי לשמור על חסיון ועקב שמירה על אתיקה מקצועית הוא שמר את הדברים בליבו
    והסכים לנדב פרטים מעטים.
    בתוקף תפקידו נאלץ להגן על כלל המורים ועמד איתן אל מול אנשי העיריה שלא אהבו אותו במיוחד ואל מול אנשי משרד החינוך. הוא לא נתן שיפגעו בשערת ראשו של מורה ולא פעם נאלץ להשבית את כל המערכת כשהסתדרות המורים מאחוריו.

    בהסתדרות המורים בתל אביב היה בן בית .שם קיבל יחס של כבוד והערכה ולא פעם עמד ואמר דברו קבל עם ועדה באומץ וללא חת.

    הוא אירגן עבור מורים מסיבות נסיעות לטיולים ולימי כיף וכל זאת עשה מתוך התלהבות ובאהבה. לצידו עמלו ללא ליאות צביקה קראווני ומזכירתו הנאמנה אתי בנימין.
    הוא סיים את תפקידו בהוראה לפני עשר שנים והמשיך את עבודתו בהסתדרות המורים עד גיל 71. שלושה חדשים לפני שנפטר.

    אני אשתו וילדיו סעדנו אותו בשנתיים האחרונות והשתדלנו לשמור על איכות חיים טובה עבורו .לא חסכנו בהוצאות על מיטב הרופאים בכל מקום בארץ.
    היה לו רצון והוא השקיע מאמצים רבים להמשיך את חייו. הוא נהג במכונית האהובה עליו עד לימיו האחרונים. הוא אהב את ילדינו ונכדינו אהבת נפש השקיע בהם והרעיף עליהם כל טוב. דאג לגיבוש בני המשפחה ועשה הכל להשכין שלום ביניהם. הוא שמר על שמחת חיים ומורל גבוה חיוך וצחוק גם כשסבל מכאבי תופת.

    אנו מתנחמים מכך שבצלאל בעלי אבינו ואחינו חי חיים מלאים כפי שבחר לחיות אותם
    אנו מתנחמים מכך שעשינו הכל להקל עליו בסבלו.
    ועוד מתנחמים שימי הסבל הקשים היו קצרים ושעכשיו נגאל מיסוריו הקשים.

    אוהבת מעריכה ומוקירה את שמו וזכרו
    מרים

  4. אוסטרייך דני

    מרים היקרה,

    אשה חזקה את, כמו שכבר כתבתי "מדהימה" – אמא למופת וסבתא לתפארת כל משפחה, ועל כך בצלאל הודה לך שאת תמיד לצידו בימים היפים ובימים הקשים, וכאשה לאשה ומתקופת הכרות קצרה שבינינו , לך אומר, אין כמוך בכל העולם, "אשת חייל מי ימצא" וזו את מרים רעייתו שלמזלו הגדול בצלאל אוסטרייך ז"ל מצא וזכה!.

    סבלת, שתקת, תמכת הובלת והיום יכולה את להיות גאה שאכן נתת לו איכות חיים ברמה גבוהה ולך מגיעה את מלוא ההוקרה.

    בטוחה אני שבצלאל ז"ל ימשיך לדאוג לך מלמעלה ושאלוהים יברך את כל בני המשפחה בבריאות אחווה ושלווה.

    יהי זכרו ברוך.

    נאוה קוטלר

  5. מרים אוסטרייך

    לכל מכרינו וחברינו

    במלאת שלושים לפטירתו של אהובנו
    בצלאל אוסטרייך ז"ל
    נעלה לקברו ולגילוי מצבה
    בבית העלמין החדש בבאר שבע
    ב-6 לדצמבר בשעה 15:30

    המשפחה : אשתו ילדיו אחיו ונכדיו

  6. גליה אוסטרייך

    בצלאל היה סבי הוא היה האיש הכי מדהים ,אמיץ וחכם שפגשתי.
    כל פעם שהיית באה ביום שבת הוא היה מושך לי בשיער , מחבק אותי חזק חזק , כל פעם שהייתי מנסה להסביר לו וללמד אותו על מחשבים הוא היה אומר שהוא לא מבין .כך כל שבוע הייתי מנסה ללמד אותו משהו חדש .הוא תמיד רצה לדעת יותר והיה לו רצון עז לבדוק דברים חדשים ולגלות.
    הוא היה איש שהיה נותן לי תמיד כל מיני עצות לחיים בין אם הן בגדר צחוק או לא.
    הוא תמיד פרגן ושיבח ונתן רק מחמאות.
    סבא למופת שלעולם אף אחד שהכיר אותו לא ישכח זאת.

    גליה

  7. רויטל אוסטרייך

    היום, כמעט ועבר כבר חודש ימים בלעדיך. התחושה מאוד קשה. דמעה זולגת מעיני ואיני מצליחה לעצור אותה.
    היית עבורי האדם שאיתו אהבתי לשוחח, לספר את אשר קרה לי ביום יום ובעיקר בחיים.אני מרגישה בחסרונך ומאוד. מחכה בכל פעם שתצא מהחדר ותגיד את ה"היי" שנהגת לאמר. עם החיוך המתמיד, כשיכולת כמובן ועם מיטב המחמאות שיכולת לחלק.
    אהבתי לנהל איתך שיחות בבקרים, לשאול לשלומך, לשמוע על הבורסה ועל מצב בריאותך. זה חסר לי ומאוד.
    ברק, בעלי שייבדל לחיים ארוכים, דומה לך מאוד. הן מבחינה ויזואלית והן מבחינת האופי שירש ממך. הוא מזכיר אותך אחד לאחד. בזה אני מתנחמת.
    ברק ירש ממך את הסבלנות והסובלנות האינסופית שהייתה אופיינית לך ורק לך, את כושר ניהול מערכת יחסי האנוש עם בנותיו האהובות, את כושר ניהול הכספים בביית, תיקון כל דבר בביית תוך מתן מחשבה ורעיונות לכל דבר. זה פשוט "אוצר" שאין כדוגמתו. וכל זה ממך. רק ממך.
    כמובן שלאשתך האהובה יש יד לא קטנה בכל העניין. שניכם יחד הייתם השלם המובהק והטוב ביותר עבור שלושת ילדיכם, וממשיכים זאת עם הכלות והנכדים.
    ניחנת בטוב לב מדהים. ברוחב לב מדהים ובנתינה שאין כמותה.
    תודה ושוב תודה לך על הכל. על החשיבה שלך לאורך כל הדרך על ילדיך ונכדיך.
    אני מורידה את הכובע בפניך ושוב מודה לך מקרב לב על זה שבכלל הכרתי אדם כמוך.
    הבנות שלי מרגישות בחסרונך מדי יום. מדברות ומשבחות את הסבא האמיץ והגיבור שלהם. אוהבות אותך עד מאוד וכך ימשיכו תמיד.
    אנו תמיד נמשיך לפאר ולהלל את שמך.
    מוקירה, מעריכה, אוהבת עד מאוד
    כלתך רויטל

  8. שמחה זילנרצווייג

    בצלאל ז"ל ואנוכי עבדנו יחד מעל 40 שנה, הן כמורים מקצועיים בחטיבת אלון בדימונה והן כחברים בוועד ובסניף הסתדרות המורים בדימונה.
    דברים לזכרו.
    חברי הסתדרות המורים בדימונה, מורים ותלמידים מרכינים ראשם על מותו של בצלאל אוסטרייך ז"ל, החבר, המורה והמחנך רב הפעלים.
    בצלאל נולד בת"א בשנת 1940, בהיותו בן 25 הגיע לדימונה ושובץ בבית ספר אפיקים בניהולה של הגב' אסתר ניב. במהלך עבודתו השליםאת הסמכתו. על אף נכותו הוא נודע כמורה למסגרות, טכנולוגיה ושרטוט מעולה,אהוב ומוערך.לאחר מכן עבד בבית ספר יוספטל בניהולו של עמרם פחימא ז"ל, שהיה אז מזכיר סניף הסתדרות המורים בדימונה, ממנו קיבל את ההשראה להיטיב עם ציבור המורים בבתי הספר השונים, שבם לימד.
    לפני כשני עשורים נבחר בצלאל ליו"ר סניף הסתדרות המורים בדימונה ובמקביל עבד כמורה בחטיבת אלון.
    בצלאל נודע כאדם שמכיר היטב את רזי זכויות המורה, החוקים, התקשירים והתקנות למיניהם. הוייצג מורים,מהלים ומפקחים בכל מיני ועדות פריטטיות ומכרזים, דאג לתמריצים, לקביעות המורים ואם היה צורך להוצאת מורים שחוקים לגימלאות.נלחם כאריה להשגת זכויות המורה ולמטרותיו באליגנטיות, כך שכל הצדדים באו לידי שביעות רצונם.
    על אף לוחמנותו התחבב על כולם, הן בקרב נציגי המרכז והן בקרב חבריו המורים בדימונה ובפריפריה. את שליחותו עשה בנאמנות, באחריות,בדבקות וביושר ועל כך שמו הלך לפניו."לא יהיה שום מורה במערכת החינוך שיגיע לפת לחם"הוא טבע.
    חרף מצבו הבריאותי,דאג להגיע בעצמו לבתי הספר בדימונה ובפריפריה יחד עם חברי הסניף לחלוקת סופגניותואוזני המן לכבוד החגים.
    בצלאל ז"ל תרם רבות לדימונה, הוא היה חלק מכובד מההוויה הדימונאית, על פועלו קיבל פרס "מפעל חיים" מעירית דימונה ומהסתדרות המורים.
    לצד הפעילות הציבורית בצלאל היה איש משפחה למופת, בנה בית ומשפחה לתיפארת, יחד עם רעיתו הנאמנה והמסורה, שתבד"א. היה גאה בבניו המלומדים, השקיע רבות בגיבוש ואיחוד המשפחה, ייעץ ותיווך ולא היה מאושר כמותו בחברת הבנים ובחברת הכלות והנכדים, שאהבם אהבת נפש.
    בתקופה האחרונה סבל מאוד מבריאות לקויה ובעל כורחו עזב יחד עם אישתו את דימונה משאת נפשו על מנת להיות בקרבת בית החולים ובקרבת משפחות בניו ונכדיו.
    חודשים ספורים גר בבאר שבע וביום שני 7.11.11 י' בחשוון גופו לא יכול לו והוא הוכרע.המונים ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין החדש בבאר שבע. ספדו לו מרים רעייתו,בני משפחה ויו"ר הסניף מר צביקה קראווני.
    " יהי זכרו ברוך לנצח נצחים "

  9. ברק אוסטרייך

    אבינו היקר
    אנחנו ממעטים מאוד לבכות עליך, והבנתי את הסיבה. הסיבה היא שאתה נמצא פה ממש איתנו, אתה בתוכנו, בכל אחד מאיתנו. דעותיך מוטמעות בדעותינו, רגשותיך ברגשותינו. החינוך שלך, המורשת, האמונה. אנו מרגישים שבכל רגע תדדה לעברנו מעבר לדלת, או על כסא הגלגלים.
    השפעתך היתה כה רבה, על כל מי שסביבך, הבנים, האישה, הכלות, מי שעבד איתך. שמך עולה ומוזכר בכל הקשר ועניין שאנו מדברים, מחינוך, כספים, עבודה… הכל.

    המוסר שהיה בך, היה מהטהורים והנקיים שאי פעם ראיתי. מעולם לא תרכל או תדבר רע על אדם. מעולם לא תפגע בייצור חי או בסביבתך. תמיד תעשה הכל לעזור לכל אדם, לא משנה מעמדו או תפקידו.
    צורת החינוך שלך הביאה אותי למה שאני, ואני מודה לך. אני מטמיע את המורשת שלך הלאה לבנותי ולאישתי היקרה והם מוקירות אותי בשל מה שאתה העברת לי.
    לעולם לא נשכח אותך, הזיכרונות ממך רק טובים, טהורים ללא עננה קלה ביותר. אני מאחל לכולם את הזכות להכיר אדם כמוך ולספוג את כל התכונות שהיו בך.
    אזכור אותך לעולם
    ברק, בנך הבכור

    • נאוה בן אור נחמני

      מרים גיסתי היקרה ושלושת הבנים המדהימים

      נכנסתי לאתר והתרגשתי עד דמעות. למדתי הרבה על בצלאל ( חבל שאחרי מותו ולא בחייו), אבל כמו שאומרים – מוטב מאוחר מאשר אף פעם. תמיד הכרתי אותו כבצלאל השקט עם חוכמת החיים והחיוך על השפתיים, אך לא ידעתי פרטים על הפציעות ובכלל על החיים הקשים שעבר ועל ההשגים המרובים שצבר.

      מרים, כל מה שקראתי רק חיזק אצלי את הערצתי אליך – את אישה מדהימה, חזקה, מלאת שמחת חיים ואהבה. בצלאל זכה שאישה שכזו עמדה לצידו לאורך כל הדרך ואני זכיתי שתהיי גיסתי .

      אוהבת אותך מאוד.

      נאוה

      • יפה נחמני

        מרים גיסתנו היקרה מאד,
        אנו מצטרפים לכל מה שנאמר עד כה, ומעריצים אותך ואת משפחתך, איך עמדתם בגבורה, ובאומץ לב מול מצבים לא פשוטים בחיים, והכל בשמחה ואהבה אין קץ.
        אין ספק שנחת רוחו של בצלאל, וראייתו האופטימית תרמה רבות לאווירה המקסימה ששררה תמיד בביתכם.
        יחד עם זאת, את הצלחת לקדם את עצמך ולבנות לך קריירה חינוכית מדהימה, ובצלאל רק עודד אותך לזה, הוא רצה לראות אותך עסוקה, ומאושרת.
        אין ספק שבצלאל הותיר אחריו מסרים אדירים לחיים, מסרים ערכיים וחינוכיים, שבוודאי מהווים נר לרגליכם.
        מרים יקירתנו,
        המשיכי בכוחותייך הנפלאים לבנות את משפחתך, ואת עצמך,
        את אשה מיוחדת ועצומה.
        יהי זכרו ברוך.
        אוהבים אותך וגאים בך מאד
        מאיר ויפה

  10. לילך אוסטרייך

    חמי היקר אין יום שעובר ואני לא חושבת עליך אתה מאוד חסר לי ,אבל מאוד
    בשנה האחרונה התקרבנו מאוד כל הזמן דיברנו וצחקנו על הכל אתה היתה דמות מופת בשבילנו.
    אור ועידן מדברים עליך ורק משבחים אותך עלהיותך סב השנה כל השנים
    וטליה עדין מבקשת לדבר איתך בטלפון שכל כך הצחקת אותה בכל פעם.
    אני זוכרת את הפעם האחרונה שדיברנו ,באתי אליך הביתה בשני לנובמבר יום הולדתי לראות מה שלומך אתה ישנת אחרי לילה קשה שהיה לך ואני ישבתי בחדר מחשב עם מרים ,שמעת אותי וקמת מהמיטה ישבת על הכיסא גלגלים ובאת לחדר מחשב להגיד לי שלום ומזל טוב ,אחרי שמרים הזכירה לך, פתאום רעדת מקור חיסיתי אותך ושמתי לך שני זוגות גרביים והוצאתי אותך למרפסת לשמש בפעם הראשונה היה לי חשק לחבק אותך ונחם אותך שיהיה בסדר ולא עשיתי זאת היום שהלכת אני מרגישה שפיספסתי וכואב לי מאוד על כך.
    אז בצלאל שולחת לך חיבוק והמון געגועים לאיש הכי מקסים שהכרתי לאדם שתמיד יהיה מודל לחיקוי אבל אף אחד לא יוכל להכנס לנעליו.
    ולמרים חמתי האהובה אמא השניה שלי אני מחזקת את ידיך ואני תמיד תמיד בשבילך פה , יש לי כתפיים רחבות,אוהבת אותך עד עמקי נשמתי
    ולבעלי תמיר אדם משכמו ומעלה אני מחזיקה ממך מעריצה ואוהבת אותך אתה חבר הכי טוב שלי.
    שלא תדעו עוד צער

  11. רחל בנימין

    בצלאל הכרתי אותך מקרוב יותר כגיסתך גרתי בדימונה נלחמתה בשיניים כדי לנהל חיים תקינים לכל דבר למרות נכותך הבטתי איך אתה שוטף כלים ביד אחת אתה נלחמתה ואכן הצלחתה בכך מידי פעם הצטרפתי לטיולים של הסתדרות המורים וראיתי שאתה עומד כאריה כדי לשבץ כל מורה באוטובוס והייתה אחרון לדאוג לעצמך הייתי מלאת התפעלות על יכולת האירגון שלך על היושר וההגינות שלך אף פעם לא חששתה להביע את דעותיך גם אם זה היה כרוך באי נעימות והכל בצינעה ובענווה למרות מגבלותיך הכאבים ביד הפציעות וקצרה היריעה למנות את מעלותיך מערכת היחסים שלך עם מרים הייתה מופלאה כמו שתי נשמות תאומות מכבדים אחד את השני תומכים אחד בשני ממש להתפעל ואכן הייתה בעל מסור אבא נהדר וסבא למופת ואכן מרים המשיכה לתמוך בך בכל מצב ועשתה הכל כדי שתמשיך להיות אתנו בלכתיך השארתה חלל גדוליהי זיכריך ברוך

  12. אור אוסטרייך

    סבא חסר לי מאוד .
    אני הייתי קשורה אליו ולימדתי אותו מחשב .
    הוא הצחיק אותי בפסח כששר אחד מי יודע וכולנו היתגלגלנו מצחוק.
    אני פעם צחקתי מתוך שינה .
    הוא היה קשור אלי גם.
    הוא היה איש מיוחד הוא היה סבא למופת!!!!!!!!!!!!!!!
    אור נכדתו

  13. עידן נכדו האהוב

    סבי בצלאל היה האיש הטוב ביותר.
    הוא היה מצחיק,חכם ויפה.
    הוא שמר על משפחתי ובזכותו אני חי.
    אך אפילו שהיה נכה הוא היה עושה פלאים והוא היה ממשיך בדרכו ולא היה עוצר.
    בפסח,הוא היה מצחיק אותי מאוד וגם בפייסבוק שעשע אותי.
    ועכשיו אנו מדליקים נר לכבודו!!
    יהי זכרו ברוך.
    עידן

    ,

  14. כפיר אוסטרייך

    אבא,
    אני קורא את ההספדים של כולם, ודמעות עולות בעיניי.
    תמיד רציתי להיות חזק ואמיץ כמוך.
    למרות נכותך , וכאבי התופת שלך הגעת להישגים מרשימים שאנשים שאינם נכים ולא סובלים את הכאבים שסבלת מידי יום , לא מגיעים אליהם בכל ימי חייהם.
    חיים לא פשוטים היו לך, לקום בלילה כל שעה ולהתפתל מכאבים, ולמרות זאת לקום בבוקר ולתפקד כאילו כלום לא קרה.
    אתה לימדת אותנו לא לרחם על עצמנו, תמיד להעמיד מטרות ולחתור להשיג אותם , גם כשהמחיר לא פשוט, אף פעם לא מרימים ידיים.
    כילד , אני זוכר שלא אהבתי לעסוק בעבודות בבית.
    אבל אתה לא וויתרת לי , ועכשיו , 30 שנה אחרי, אני שמח שלא וויתרת לי, ממך למדתי איך לתקן דברים בבית, מה זה מקדחה, מה זה מברג, איך מתקנים סתימה, מה עושים כשיש בעיות עם מכונת הכביסה ועוד הרבה , הרבה דברים.
    נתת לנו ילדות עשירה בחוויות, אני לא חושב שישנם עוד הרבה ילדים שזכו לכמות כזו של חוויות.
    חודשיים בשנה היינו מתמקמים בכנרת עם קרוואן ואוהל וסככה ענקית,
    גלשנו בגלשן רוח, נסענו עם מנוע ימי אישי, סירות, גלגלי ים, בילינו עם חברים ובני דודים, וגם בנות דודות מקסימות , היה משהו קסום בחופש הגדול, וזה הכל בזכותך.
    כשהלכתי לאוניברסיטה, אתה תמכת בי כספית בצורה שאפשרה לי להתרכז לגמרי בלימודים מבלי לדאוג לפרנסה, הלימודים היו קשים , אבל הצלחתי לסיים אותם בהצלחה.
    חשבתי שאני אסיים את הלימודים ואני אצא לשוק העבודה ואכבוש אותו בסערה, כמו שאבי היה נחוש להצליח בכל מחיר.
    המציאות התגלתה כקשה יותר ממה שציפיתי , אני מצליח לחיות בכבוד, אבל תמיד אני בתחושה שלא הגשמתי את שאיפותי, רציתי כל כך שתזכה לראות אותי מצליח מעל לכל ציפיותיך, אך ההצלחה , טרם הגיעה ואני בספק אם היא תגיע.

    כמה מילים על אמא:
    את עמדת לצידו כל השנים , בתקופות הקשות ובתקופות הפחות קשות, בתקופות היפות וגם בתקופות הפחות יפות, אני בטוח שלא היה לך קל, אבל מעולם לא שמעתי אותך מקטרת, תמיד היית תומכת ואוהבת, אני חושב שהוא היה בר מזל גדול שהוא מצא אותך, העזרה שאת נתת לו, ביחד עם אישיותו המיוחדת אפשרה לו להגיע לאן שהוא הגיע.
    את היית שם בשבילו, יום יום, שעה שעה, גם ביום וגם בלילה,
    דני אמר "אשת חייל מי ימצא" , ואני אוסיף "רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה".

  15. מירה אוסטרייך

    בצלאל היקר , נכון שלא נראה אותך פיזית אבל השארת בנו ערכים שלא ניתן לשכוח .כמו כמה חשוב ערך העבודה וההתמדה ,כמה חשוב להשכיל ולגרום לשאיפות להתגשם .
    מאוד רצית להמשיך עם כל הסבל ולראות את פלאי הטכנולוגיה ללמוד מחשב בגילך , ללמוד וללמוד ולא לנוח לרגע .
    מילותייך האחרונות עבורי נאמרו בחג סוכות אמרת לי שחיים פעם אחת ויש למצות כל רגע בחיים ,סיפרת לי על אמך וילדותך .
    בעיני מעולם לא היית נכה ,הנכות הפיזית הייתה שום דבר לעומת הכוחות שהפגנת .מעולם לא חיבקתי אותך לא בגלל שלא רציתי הרגשתי תמיד יראת כבוד
    אלייך שהייתה מסתכמת בלחיצת יד בלבד .
    הסיפורים שלך ואלייך בחלקם משעשעים ובחלקם אבני דרך לחיים ולקיחת דוגמא אישית לחיים .
    מרים ובצלאל הבאתם את ילדיכם להישגים שכל בית בישראל היה שואף להם לימדתם אותם מהי עבודה קשה כמה חשוב ללמוד כדי להתקדם ולהצליח,
    ומהו כיבוד אב ואם אמיתיים , נתתם להם כוחות וידע להתמודד עם מכשולים .
    רוחו של בצלאל קיימת ונמצאת והיא מנתבת אותנו לדרך בה רצה שנלך בחייו , וכל נקודת דרך שנגיע אליה נחשוב מה בצלאל היה עושה ? ומה היה אומר ?
    למריים את אשת חייל ורמת הנתינה ואהבה שבך היא עצומה לא רק לבצלאל לכולנו ,יש בך שפע עצום של אהבה ושמחת חיים .
    מאחלת לך שנים רבות של עשייה והנאה מהחיים כפי שבצלאל היה רוצה בשבילך .
    אוהבת מאוד
    מירה אוסטרייך

  16. איציק רומנו

    בצלאל אדם גדול נערץ, איש של כבוד והערכה רבה.
    כילד (כבן 11) אני זוכר שיום אחד התחרתי עימו בקליעה ברובה חצים. בשלב מסויים הבנתי שאין לי סיכוי נגדו, אבל אז כמורה ומחנך, כמאמן של ספורטאי מצטיין, הוא נתן לי להבין שאני יכול הכל, והתוצאות לא איחרו לבוא. הייתה לו היכולת לתת לך הרגשה של שווה, של בעל ערך של עוצמה. לא פלא שזכה להערכה כה רבה בכל העשייה בתחום החינוך !
    באותה הזדמנות, סיפר לי על האופנוע הכבד שעליו רכב, על מעשה קונדס עם משאיות וגם על התאונה עם הרכבת – כיצד נהג באופנוע ביום גשום, בזמן שהוא מסתכל מעבר לשמשה הקדמית והקטנה של האופנוע, על הכביש שהיה משובש במיוחד ובמטרה להתחמק מהבורות שהיו בכביש. במהלך הנהיגה הוא התקרב למסילת הרכבת אולם בשל רעש האופנוע והגשם החזק הוא לא שמע את הרכבת המגיעה ! וכך קרה שהתנגש בה ונזרק למרחק של עשרות מטרים, שבור ופצוע.
    אבל כפי שכולם יודעים בצלאל לא נתן לפציעה להגביל את שאיפותיו.
    אדם נדיר שיחסר לכולנו.

    מרים, את נפלאה, אשת איש למופת ועם זאת כל כך מיוחדת. למרות ההתנגדות של המשפחה לנשואים, הייתה לכם מערכת יחסים של הערכה הדדית וזוגיות נפלאה שרבים מהמתנגדים היו מייחלים לעצמם. תודה לאל, שנתן לכם להנות יחדיו שנים רבות ונפלאות.

    בהערכה רבה
    איציק רומנו

  17. דבורה רומנו

    את בצלאל היכרתי בביקורם אצלי כשגרנו ליד הים , אני יצאתי וראיתי אותו כשהוא בגבו אלי ולפתע ראיתי את ידו הקטועה , לרגע נאלמתי ונרטעתי , וברגע שהוא פנה אלי נגלו לי עיניו הכחולות מלאות רוך ואהבה מאז נשבתי בקסמו , יותר מאוחר נוכחתי בבית הורי כועסים על הזיווג המוזר הזה , ואני עמדתי וגוננתי על אחותי שאהבתי בכל ליבי ונשמתי.
    ומאז נפגשנו בחופשות בחוף החלוקים בטבריה , ובכל פעם הם היו מצוידים בכול דבר שהתאים לחופשה אם זה קרוון ואם זה אוכל לכמה ימים. תמיד ישב בתוך המים ודג דגים או שפרס חכות בתוך הים , בצלאל תמיד שפע חיבה וצחוקים ודיבר עם כל אדם שנקרא בדרכו מקטון ועד גדול.
    עם כל הכאבים שתקפו אותו ביד הקטועה , מעולם לא התלונן וזרם עם זה ומיד לאחר מכן שוב חזר להתלוצץ ולדבר כאילו לא היו דברים מעולם.
    הוא היה דמות דומיננטית בחיי כולנו ובעיקר לילדיו ולאשתו מרים , הוא היה מורה ומחנך דוגמה ומופת , ישר ונאמן לכל מכריו.
    בשנים האחרונות זכיתי לשהות בביתם של הזוג המופלא הזה , וזכיתי לשוחח איתו שיחות נפש, והוא היה קשוב והשתתף ברצון לשיחות שהיו מהנות מאוד. זכיתי
    לראות ולחוות רגעים נפלאים בחברתו של אדם נפלא ויקר מאוד.
    למרבה הפלא ראיתי את מרים כה שלווה במחיצתו, עוזרת לו בכל דבר שמצריך עזרה , תמיד מקבלת במאור פנים את כולנו. מצחיקה בטרוף בחיקויים שלה ובסיפורים מצירת את האנשים שפגשה במהלך חייה בחוש הומור מדהים.
    אחות יקרה ואהובה עלי במיוחד ואני בטוחה שכל אדם שהכיר אותה מיד נישבה בקיסמה הממגנט.
    גידלו דור מקסים שכולם הולכים בדרכם משכילים אבות למשפחות יקרות , עוזרים ותומכים בהוריהם ואוהבים אהבת נפש את הסובבים אותם.
    מרים יקירתי , אני בטוחה שתמשיכי בדרכך המופלאה ללמוד ולהעצים את עצמך ולשמור בליבך את זכרו של אדם כה מופלא , ולאורו שלא ימחק לעולם את תמשיכי לשאת בחובך וללכת בדרכו.
    אוהבת מעומק ליבי
    אחותך דבורה
    אני תמיד פה לרשותך לתמוך ולהקשיב לסיפורים הנפלאים שלך.

  18. יעל

    סבא
    אני כלכך מתגעגעת אליך שאתה לא מבין כמה אני מתגעגעת לזה שכל פעם הנכדים היו טורקים את הדלת ואז אתה היתה אומר שזה עושה רעש אתה היתה בישבילי
    כל דבר בחיים עכשיו אני חושבת שעוד כמה דקות אתה תצא מהחדר שלך ותגיד לנו הי אבל זה לא קורה….אני הכי אוהבת אותך בעולם שבתי לבית שלכם חיכיתי לראות אותך אבל אתה לא פו אתה שם למעלה…..

  19. תמיר אוסטרייך

    ברצוני לסקור את מהלך האירועים של חמשת ימיו האחרונים של אבי ז"ל.
    השעה 4:00 לפנות בוקר של יום חמישי- אבא נפל ממיטתו .הוזעקתי מביתי.
    הגעתי לבית הוריי תוך דקות ,וחזיתי במראה קשה- אבא שרוע על הריצפה, אימי והמטפלת של אבא חסרות אונים, מנסים להרימו אך הוא כבד ואינו יכול לשתף פעולה. בכוחות משותפים הצלחנו להרימו על הכיסא, ליד מיטתו.
    אמא מנסה לשכנע אותי ואת אבא להתפנות לביה"ח, למרות סרובו להתפנות, אמא הזמינה את אנשי מד"א ,ובכוחות משותפים הרמנו אותו על כסא מד"א.
    אמא ואבא נסעו למיון בלעדי.
    מאוחר יותר בבוקר התבשרתי שיש לאבא דלקת ריאות חריפה, ואף יצטרך להתאשפז.
    השעה 17:00 יום חמישי – הגעתי מהעבודה לבקר את אבא בפנימית ו' בסורוקה.
    ראיתי את אבא מחובר לחמצן ומתקשה בנשימה, אך מדבר ומתקשר עם הסביבה.
    יום שישי שעה 15:00 – הגעתי לפנימית ו' , נכנסתי לחדרו של אבא
    ראיתי שאת פניו כיסתה מסכה גדולה ומכוערת ,שהזרימה לו חמצן מוגבר.
    אבא ניסה לדבר עם המסכה אך ללא הועיל.
    המסכה הציקה לו נורא, ורצה בכל מאודו להסיר אותה.
    על אף הפצרותינו האחיות ,אמא ואני, לא להוריד את המסכה מחשש שהחמצן בגופו של אבא עלול לרדת ,הוריד אבא את המסכה, וישב על כיסא.
    סיפרתי לאבא שהכנתי לו חלק המתחבר לכסא הגלגלים שלו על פי בקשתו – הוא שמח נורא, וביקש שאכין לו חלק נוסף לכסא.
    יש לציין שבכל עת עקבנו בדאגה אחר המוניטור וראינו כיצד המדדים יורדים, והחמצן שמוזרם לו בקביעות אינו מספיק.
    יום שבת שעה 15:00 – הגעתי לחדרו של אבא .חשכו עיני, ראיתי אותו שוכב קשור בידו וברגליו למיטה ומסכה על פניו. אבא התנשם בכבדות וניסה להשתחרר בכל כוחו מהקשירות ,כמו אריה הכלוא בכלוב קטן.
    אבא ביקש ממני לשחרר אותו מהקשירה , כדי שיוכל להסתובב על הצד ואולי אף להוריד את המסכה הטורדנית.
    ניסינו להסביר לו שברגע שיסתובב, החמצן בגופו עלול לרדת.
    בשלב מסוים הוא הביט בי בעיניו העמוקות, וממש התחנן מולי שאשחרר לו "רק קצת" את הרצועות, הוא חזר על המילה "קצת" מס' פעמים.
    ליבי יצא אליו ואמרתי לו שאשחרר אותו בתנאי שלא יוציא את המסכה שלו מהפנים. שיחררתי את ידו, וברגע שהסתובב על צידו מיד החמצן בגופו ירד.
    אך לראות אותו משוחרר, הקל מאוד על ליבי.
    לאחר שהחמצן ירד לרמות נמוכות מאוד, הפצירה בנו האחות להתרחק ממנו וללכת, על מנת שתוכל לקשור אותו בחזרה . בצער ובהרגשה של חוסר אונים חזרנו לביתנו.
    יום ראשון- שעה 10:00 ברק ואני הובהלנו מעבודתינו לבה"ח, כיוון שהמצב הלך והחמיר.
    מכיוון שהחמצן שנתנו לו לא הספיק, החליטו הרופאים להרדים את אבא ולחבר אותו למכונת הנשמה.
    ניתנה לנו , לכולנו הזכות לאמר לאבא מילים אחרונות לפני שמרדימים אותו.
    נכנסתי לחדרו ובקול רועד התחננתי אליו "תחזור אלינו", אבא מצמץ עם עיניו כאות הסכמה.
    מיד עם הרדמתו הובהל אבא לטיפול נמרץ עם מיטתו. רצתי אחר מיטתו ורופאיו, וראיתי כיצד מטלטלת המיטה מצד לצד וקופצת במהמורות.
    אבא הונשם בצורה ידנית ע"י אחד הרופאים.
    הדרך לטיפול נמרץ נמשכה ונראתה כמו נצח.
    לאחר כשעתיים הורשינו להכנס לחדו שבטיפול נמרץ.
    שם ראיתי את אבא מחובר לכל המכשירים, שוכב מורדם.
    האח נתן לנו הסבר מקיף ועינייני על מצבו של אבא ואף הסביר שהמצב יכול להיות הפיך. הייתה לנו אופטימיות זעירה.
    בערב חזרנו הביתה.
    יום שני- יום הפטירה- מכיוון שחששנו שהמצב עלול להמשך כך שעות ,ימים, ואף אחד לא נתן לנו תשובה ברורה, החלטנו ברק ואני לנסוע לעבודה עם הרכב של אבא. בעוד אני מחליף את בגדי לבגדי עבודה , מצלצל הטלפון, ואמא דורשת שנגיע במהרה , מצבו של אבא הדרדר והוחמר מאוד. הגענו בבהילות ונכנסנו לחדר של אבא. אבא נראה במצב רע מאוד, ליבי פעם בחוזקה, נעמדתי לידו והבטתי בו והרגשתי שהסוף קרב ובא. יצאנו מהחדר והתבקשנו להמתין בחוץ.
    בשעה 10:30 אחות ביקשה מכולנו להכנס לחדרו "הפרופסור רוצה לשוחח עימכם" אמרה האחות.
    נכנסתי לחדרו של אבא, ניגשתי אליו נתתי לו נשיקה על המצח והתחננתי אליו שיפתח את עיניו. בעוד אנו ממתינים לפרופסור, אנו מביטים במוניטור, ורואים כיצד כל המדדים צונחים לאפס.
    הבנו שזה נגמר, הפרופסר לא הגיע, כנראה שקראו לנו לעכל ,ופשוט להפרד מאבא.
    בשלב זה נשברתי, זה היה הסוף המוחלט, הרגשתי שחרב עלי עולמי, ראיתי את אמא ממררת בבכי. ניסיתי לנחם אותה (ואת עצמי) אך הכאב היה כבד מנשוא.
    כל החיים עברו לנגד עיניי . בכאב רב ,כאשר כל גופי רועד, נתתי נשיקה אחרונה לאבא והתפללתי שינוח על משכבו בשלום ושישמור עלינו ממעל.
    אבא היה בשבילי הכל, הוא היה לי סמל לכל דבר טוב שקרה לי בחיים, תמך בי, אהב אותי ,ונתן לי ביטחון שיש לי על מי לסמוך. מבחינתי לאבא לא היתה יד אחת, אלא עשר ידיים.
    אבא לימד אותי רבות על החיים, תמיד אהב לשוחח איתי, ולהקשיב לי. היה סקרן לדעת כל פרט ופרט. גם בימיו האחרונים בבית , כשהייתי מגיע, והוא היה רואה אותי ,עיניו נצצו משמחה ואושר.
    הייתי יושב לידו במיטה והיינו מדברים רבות .
    לאמא שלי:
    אמא את תמיד דאגת שלא יחסר כלום,
    את היית העוגן של הבית שלנו.
    אמא את היית ,ועדיין האוזן הקשבת שלנו.
    אמא את נתת לנו תמיד הרגשה של רוגע ושלווה.
    ובעיקר , דאגת לאבא במסירות רבה שאין כדוגמתה.
    היום אנו ילדייך כלותייך , נכדייך מצדיעים לך, ומחוייבים לעזור ולתמוך בך (בעיקר נפשית), ולהתמודד עם השכול.
    יהי זכרו של אבא שלנו ברוך, שינוח על משכבו בשלום.
    תמיר בינכם.

    • נאוה קוטלר

      תמיר, כשמך כן אתה, תמיד עזרת תמכת, ובכל שעה נרתמת לעזור, מזל שההורים עברו לבאר שבע בקירבת מגוריך, ידעו שיש להם על מי לסמוך ושתמיד תהיה שם בשבילם. חוזרים לי כל השעות שבילינו ביחד בבית החולים בימים האחרונים של אבא בצלאל ז"ל, כמה קשה היה לראותו מחובר למכשירי העזר והחמצן, ושמחה שזיהה את כולנו ליד מיטתו בביתן במחלקת פנימית ו' וכשהעבירו אותו למחלקה לטיפול נמרץ רצנו כולנו אחרי המיטה עם בלוני החמצן וההנשמה עם צוות הרופאים והאחיות ברחבי בית החולים עד שהגענו למחלקה ולכולנו היתה עוד תקווה.
      החיים נמשכים, ולכם הילדים ברק, כפיר ותמיר יש משפחות עם ילדים שאתם משמשים עבורם כדוגמא לתפארת לטיפול בהורים.
      בטוחה אני שתשמרו על אמא מרים כעל אוצר יקר כמו שאבא היה רוצה. יש לכם אמא מיוחדת לא פחות מאבא ושלא תדעו עוד צער ויגון.

      נאוה קוטלר

  20. מרים

    היום במלאת שלושים לפטירתו של אהובנו בצלאל,בעלי, אבינו,אחינו, וסבנו
    נעלה לקברו להתייחד להתפלל ולגלות את המצבה .

    בצלאל
    אנו לא מעקלים עדיין את חסרונך ומתגעגעים אליך יקירנו. אוהבים אותך זוכרים ומזכירים אותך מידי יום.
    בפעולות ובמעשים שאנו עושים במהלך היום יום אנו מזכירים ואומרים : מה היה אבא אומר על כך ? ודאי היה אומר כך וכך… איך אבא היה פועל ?… למדנו ממנו כך וכך…
    ואכן אתה מלווה אותנו ותמשיך ללוות אותנו לשמור עלינו , על ילדיך, נכדיך ואחיך,
    ולסנגר על עם ישראל שם למעלה.
    מי ייתן ותנוח בשקט על משכבך . יהי זכרך ברוך לעד.
    זוכרת אותך בהערצה, ואהבה. מרים

  21. מרים אוסטרייך

    בצלאל יקר

    חזרנו עתה מהאזכרה וגילוי המצבה.
    היה מרגש ומכובד מאוד. תמיר הזמין רב שניהל את האזכרה בצורה מיוחדת ומכובדת כמו שמגיע לך. באו הרבה מאוד אנשים לכבד את זכרך וחברך פנחס עמר אמר דברים חמים לזכרך.
    סיימנו בכיבוד עשיר וברכות "נהנים" תפילת מנחה וערבית והאנשים נשארו עוד ועוד וסרבו להיפרד.
    כולם ציינו שהאירוע היה מכובד כפי שמגיע לך.

    על המצבה כתבנו : "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" [נתן יונתן]

    בנוסף : בחרתי לציין מספר פסוקים מתוך ספר שמות ל"א
    ראה, קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.
    ואמלא אותו רוח אלוהים ,בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת.
    פסוקים אלה מבטאים ומקפלים בתוכם יותר מכל את המהות שלך ואת אופיך.
    לילך אף הגדילה לעשות ובחרה לטעת על המצבה קקטוס. שהרי זה מה שאהבת.
    ופרי הקקטוס מאפיין אותך : הפרי קוצני מבחוץ ומתוק ועסיסי מבפנים כך היית גם אתה.
    נוח בשלום על משכבך .אוהבים אותך

  22. רחל בנימין

    אכן כן הייתי ב גלוי המצבה וכל האנשים סביב קראו פרקי תהילים מתאימים לשם בצלאל במסירות ובהתרגשות רבה וברקע השמש שקעה מחזה סוראיליסטי וכמו באה לומר לנו בצלאל אכן שקע בגופו אבל כמוני אני עוברת לצד השני של כדור הארץ ולא נעלמת וגם בצלאל אמנם שקע בגופו אבל נשמתו עברה למימד אחר והוא עדיין איתנו ב רוחו יהי שמו מבורך לעד

  23. אסתר אלבז

    למרים אחותי היקרה זה עתה סיימתי לקרוא את כל אשר כתבת על בצלאל בעלך את קורות חייו ואת תקופת ההיכרות ביניכם , האמת שלא היכרתי את כל הפרטים האלה .וניכר כי הערצת את בעלך מאד מאד וזה לא דבר של מה בכך כאישה שחייתה במחיצתו של אדם שסבל כאבים לאורך כל חייו ויחד עם זה היה אדם נחוש ואיתן ברוחו ובנפשו ועוד תרם לאחרים מכח עמידתו ואנשים פשוט העריצו אותו .
    למדתי כמו כן מדברי הילדים ומהנכדים על צדדים שלא היכרתי למשל שהוא היה סבא שצחק והצחיק אותם שרצה ללמוד מחשבים שהיה טוב לב וישר והגון שמעולם לא דיבר דבר רכילות ותמיד רצה רק לעזור לאחרים וכל זה למרות סבלו וכאביו הרבים. הילדים לקחו אותו כדוגמא ומופת לחריצות נאמנות ורצון להגשים את המטרות ללא וויתור. אני הכרתי את בצלאל בעיקר דרכך כאשר סיפרת שאת מאושרת איתו שהוא תומך ומחזק אותך ובמחיצתו את מרגישה עצמאות וחופש.
    כמו כן היכרתי אתכם כזוג ששיתוף הפעולה ביניהם היה לדוגמא להרבה זוגות. הכרתי אותו כאשר התארחנו אצלכם בחוף חלוקים והילדים היו חוזרים הביתה מרוצים מה"חופש" שהרגישו על שפת הכינרת ומהזוג בצלאל ומרים . ראיתי את הוילה שהוא בניו במו ידיו בעזרתך ואת כל פלאי העשייה שלו שאנחנו רק חלמנו עליהם. בטוחני שתתגברי ותמשיכי את חייך כפ שבצלאל רצה לראות אותך – גיבורה ונחושה . יהי זכרו ברוך .

  24. מרים

    השיר הבא נקרא :
    בתוך/ כתבה יעל טבת
    הלחין יאיר רוזנבלום

    על נשמות שלי אתה שולט
    על דקויות שבי פורט
    עת במבט אותן תמצא
    ובלחישה אחת רפה
    אם בתנועה שהיא מוצנעת
    מילה שנאמרה בלי דעת
    חיוך חטוף לא מסוים
    אתה באלה בכולם.

    אני שקעים לכל קמריך
    אני ימים זורמים אליך
    אני ציפור אומרת שירה
    ובלעדיך אין בי מה

    אני גשרים לכל מיליך
    כוכב נופל בלילותיך
    בי יש נתיב כל ישותך
    אני טובעת בדמותך

    על אכזבות מהן כוחי ניטל
    וחלומות שלי קשים,אבל
    אני חומקת בשתיקה
    אתה הייה לי מצבה

    אני שקעים לכל קמריך….

  25. סופי

    לבצלאל, אמנם בקושי החלפנו בינינו כמה מילים, ובכל זאת מותך העציב אותי מאד, ואני לא יודעת אפילו באמת למה. בכל השנים שאני מכירה אותך החלפנו אולי מילים בודדות. ובכל זאת, במחשבה שנייה, בתור ילדה צפיתי בך במשך כל חופשות הקיץ שבהן היינו באים אליכם לחוף. למדתי את התנועות שלך כשתקפו אותך הכאבים ביד, למדתי את ההליכה שלך, הבטתי בנעליים שלך שסולייה אחת היתה גבוהה יותר מהשנייה, הבטתי בך קופץ למים בצהריים, כשהים שקט וחם, ראיתי איך אתה נהנה וצולל, לוקח את המנוע הקטן ושט לעומק וחוזר.
    אני רוצה להגיד לך תודה על חופשות הקיץ האלה בחוף חלוקים. אני מודה לך מכל הלב על מה שקיבלתי באותם קיצים ארוכים ובלתי נגמרים, חופשות שנחרטו בתוכי לנצח. המראה של מי הכנרת בצהריים, שקטים ונעימים, ואחר הצהריים מתחילים הגלים, ואנחנו יוצאים עם הגלגלים והגלשן, תופסים את הגלים, מתנפצים אתם על החוף, והמנוע הקטן שפעם אחת חיברת לסירה ויצאנו כולנו לשוט לאורך החוף, ומישהי שישבה בתוך גלגל בעומק המים תפסה את עיניך, הסתובבת מסביבה עם הסירה, מפריע לשלוותה בכוונה, שואל שאלות מציקות, משתובב כמו ילד קטן.
    תודה על הלילות האלה שלפעמים הייתי נשארת לישון באוהל, מקשיבה לרעש הגלים השקט לכל אורך הלילה, אני זוכרת את הדגים שדגת ושמרת אותם בתוך סלסלת ברזל בתוך המים, ותמיד היה לך איזושהי פעילות שהיית צריך לעשות. גם כשהיית בחופש, קמת בבוקר לקטוף סברסים, או לדוג דגים, או השד יודע מה. כל הזמן היית עסוק.
    חשבתי אז שאתה אדם רציני וקשוח, אך היום אני יודעת שהיו לך עוד הרבה צדדים. כמו רוב מזלות הדגים, שנראים קשוחים וסגורים מבחוץ, אבל רגישים ורכים מבפנים, גם אתה היית כזה. רק אדם אופטימי עם שמחת חיים ואמונה יכול לקנות קראוון ואוהל ולתכנן ולהוציא לפועל, שנה אחר שנה, חופשת קיץ מדהימה כמו שאתה ומרים עשיתם. אני מתגעגעת לחופשות האלו. בזכותך קיבלתי זיכרונות ילדות שאין להרבה ילדים. לא מזמן סחבתי את כל המשפחה שלי לשם, אחרי שנים שלא הייתי שם. החוף נשאר מדהים וקסום כמו אז. מיד רצתי לחפש את העץ שלידו כל שנה הייתם מקימים את האוהל ואת הקראוון. כמה משפחות עושות היום דבר כזה? אז זה היה נראה מובן מאליו, אבל היום, בתור אם לשלושה ילדים, אין לי מושג מאיפה להתחיל לתכנן דבר כזה. מאיפה היה לך ולמרים את הכח? עם שלושה ילדים, לארגן ולהוציא לפועל הפקה מסובכת שכזו?
    הערכתי נתונה לך, ותודתי נתונה לך מעומק ליבי.
    ולמרים את אשה מדהימה, את אשה טובה באמת באמת, אין הרבה אנשים כמוך, את רואה את הדברים כמו שהם, יש בך פשטות חזקה, ותמיד אהבתי אותך.
    ולברק, תמיר וכפיר, התרגשתי לקרוא את מה שכתבתם, אוהבת אתכם.

  26. מרים

    סופי מתוקה
    אני מודה לך בשמי ובשם בצלאל שקורא את הדברים שכתבת שם מלמעלה.
    מאוד חשוב לו לאדם לדעת כיצד השפיעו דברים מסוימים שנעשו,על מישהו אחר.
    לא תיארתי לי שהדברים השפיעו עליך כך ואני מאוד שמחה שיש לי,לנו חלק בכך.
    את היטבת לתאר את האווירה ששרתה שם בחוף ואני בטוחה שאת תוכלי לשחזר אותה עם הילדים שלך ל
    כשיגדלו קצת.
    יש ערך מוסף ענק לילדים ולהורים באווירה כזו על חוף הים. נוצרות חוויות בלתי נשכחות. אם תרצי טיפים אשמח לתת לך.
    מודה לך ואוהבת אותך
    מרים

  27. נאוה קוטלר

    אכן מרים היקרה, שפו לך, להצדיע לכם, לבצלאל ולך יקירה שהצלחתם לגרום לסופי לכתוב את מה שכתבה, באמת איפה יש עוד הורים כאלה שמסוגלים להרים משפחה שלמה ולצאת עם הקרוואן והציוד, היום כולם מחפשים רק נוחיות ובתי מלון. השרשתם במשפחה ובאחיינים אוירה שונה, קצת אחרת למה שהילדים של היום רגילים.
    השיר של יאיר רוזנבלום ששרה אותו הילדה השבוע ככוכבת צעירה ממש מצייר את דמותכם, מבינה אני למה היה קשה לך לשמוע אותו, כל מילה בסלע והמילים באמת מתארות את דמותכם.
    אין עוד אנשים כאלה ומקווה שימים יגידו וידברו בעתיד.
    המשיכי להיות מדהימה ואיכפתית כי כמוך יש רק אחת.
    גאה בך על הכל ותהיי חזקה.
    אוהבת, נאוה

  28. מרים

    ברצוני להודות בשמי בשם הבנים האחים והנכדים לכל מי שכתב והעלה זכרונות מחשבות ורגשות לזכרו של יקירנו בצלאל אוסטרייך.
    אין ספק שנפרשה יריעה רחבה ומרשימה של ה"איש והאגדה" בצלאל. היום יודעים כל מוקיריו הרבה יותר מאשר קודם ובכך הישגנו את מטרת הכתיבה באתר זה.
    המטרה השנייה שהושגה היא דברי הניחומים שלכם ,שחיזקו אותנו וחיממו את ליבנו.
    האתר יישאר פתוח לכתיבה עד סוף השבוע .אז נאסוף את החומר נוסיף תמונות נערוך ונדפיס ומי יודע אולי הצטבר די חומר עבור הוצאת חוברת לזכרו, ובכך הישגנו מטרה שלישית והיא שימור החומר שישמש אותנו כגל עד לזכרו של אהובנו.
    תודה
    המשפחה.

  29. נטע

    אני מאוד מזדהה עם כל מה שאחותי סופי כתבה, יש לנו רק זיכרונות טובים מבצלאל דודנו האהוב. כל האסונות שעבר והסבל והכאב שהביאו איתם והקשיים היום יומיים שאתם מתארים, כל אלו זרים לנו.

    אפילו החופשות בכינרת, כמו שאחותי כתבה, עד שאתה לא מנסה לבצע את זה בעצמך, אתה לא מבין כמה מטורף עצם הרעיון לחיות חודש בלי שירותים ומקלחת, בלי מקרר נורמלי, בלי מים, בלי חשמל, זה לא כמו לצאת לקמפינג באירופה כשהכל מוסדר, אז לא היה כלום!

    אבל אנחנו היינו באים לבקר אתכם בחוף כמו אורחים שבאים להצגה, כל המאחורי הקלעים היה נסתר מאיתנו. מבחינתנו זה היה קרנבל, חגיגה שלא נגמרת של אטרקציות, של ים, שמש, וצחוקים מהבוקר עד הערב.

    יום אחד ברק לוקח אותי על הגלשן במסלול של חופים "בתוליים",
    יום אחד מתפלחים ללונה גל – איכשהוא מצליחים להיכנס שישה אנשים עם שני כרטיסים,
    יום אחר לוקחים את הסירת קומנדו עם המנוע הימי ונוסעים עם כפיר ותמיר לראות את בנות הגויים משתזפות בלי חלק עליון
    ואחר הצהריים תופסים גלים עם האבוב הענק ובימים שהגלים ממש גבוהים זה אפילו מפחיד! או שמשחקים רמי עם מרים או קלפים עם כפיר ותמיר
    ויום אחד נוסעים עם בצלאל ותמיר לדוג דגים ב-5 (!) בבוקר (ומי שמכיר אותי יודע שבולדוזר לא יקים אותי ב-5 בבוקר, אבל הייתי חייבת לדעת לאן נעלמים השניים האלה בכל פעם וחוזרים עם מלא סיפורים) ואחר כך מרים מטגנת את הדגים לארוחת צהריים, או שהולכים עם בצלאל לקטוף סברסים ואחר-כך מרים נותנת לי פינצטה ויאללה לעבודה, להוציא לבצלאל את כל הקוצים הקטנטנים.

    גם אני בעיקר זוכרת מבצלאל את השובבות שלו, ולמרות שעם הבנים הוא היה קשוח, איתי הוא נהג תמיד מאוד בעדינות ותמיד חשבתי שאם היתה לו בת אין שום ספק שהיא היתה "הבת של אבא".

    אני חושבת שבאיזשהוא מקום בצלאל היה חלק בלתי נפרד מהילדות שלנו, וחלק מהעצב שלי ושל אחותי על מותו הוא עצב על ילדות יפה וזיכרונות קסומים שלא ישובו. וכמו שמרים אמרה גם אני תקווה שכל אחד מאיתנו ישחזר את התקופה הקסומה הזאת עם ילדיו.

    אוהבת את כולכם
    נטע

  30. מרים

    אוהבת אותך נטע ושמחה על החוויות שחווית אצלנו, היטבת לתאר אותם. אנחנו היינו זקוקים לחברתכם לא פחות ממה שאתם הייתם זקוקים לחברתנו. חיכינו לימים שבהם תופיעו פתאום ותגיחו עם אמכם עם המכונית הישנה תכולה שלכם. זה היה עבורנו יום חג . דיברתי עם כפיר על כך אתמול והוא ניזכר בריקנות הגדולה שהשתררה לאחר לכתכם ,שהייתה עבורו קשה מנשוא.
    מסרי דש חם לפני, אתן מוזמנות לבוא לביקור בשבתות וחגים אצלנו.
    אוהבת, מרים

  31. נאוה קוטלר

    תמונה יפה כך אני זוכרת את בצלאל ז"ל שביקר אצלנו בחג סוכות האחרון.

    מרים אהובה שומעת את השיר של המבר מבית ספר למוסיקה ועכשיו מבינה אותך לאחר שיחתנו הטלפונית הארוכה כמה המילים מדברות אלייך ועל חייכם היפים.

    יישר כוח והמשיכי להיות חזקה.

    אוהבת

    נאוה

  32. יעל אוסטרייך

    סבא אני כל כך מתגעגעת אליך כשאני באה הדבר הראשון שאני עושה זה להכנס לחדר לבדוק אם אתה שם אבל כל פעם אותו הדבר אף אחד לא שם. אני רוצה להזכיר לך את כל השנים שלנו ושל כל משפחתה ביחד אנחנו אוהבים אותך מאוד ואם אתה זוכר אז אתה נהגתה לימשוך לי בשיער לקחת אותו ולשים על הקרחת שלך לזה אני מתגעגעת ולעוד מלא דברים שעשינו יחד צחקנו השתעשנו ……. אניי הכי אוהבת אותך בעולם את בישבילי הסבא שמעולה לא היה לי וגם עכשיו לא יהיה לי מתגעגעת …… ויש לי עוד דבר אתה האיש היחיד שכתבו עליו כל כך הרבה דברים באתר ובצדק כי אתה מלך כולם אוהבים אותך סוגדים ולך ועכשיו גם מאוד מתגעגעים עליך…. אוהבת מאוד יעל נכדתך…

  33. פנינה כהן

    לזכרו של בצלאל אוסטרייך
    את בצלאל הכרתי מצד אחד כגיסי בעלה של אחותי האהובה זה הגיס שיכולתי לפטפט איתו שעות על הא ועל דא ולשמוע ממנו על הדברים בהם הוא מטפל במסגרת עבודתו כמזכיר הסתדרות המורים.
    הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא לפני שאחותי נישאה לו כאשר יצאנו לחוף ימה של תל אביב מצוידים במזרן ים שכביכול אמור לשמש את בצלאל שודאי מתקשה לשחות עם יד אחת , כולנו נתמכנו במזרן ועם גבינו לים הרחקנו לתוך הים ואז לפתע התרומם מעלינו גל עצום בגודלו והפך אותנו הטיח אותנו לקרקע הים, נזרקנו כל אחד לכיוון אחר, והצלחנו לצאת בשן ועין מבוהלות עד מוות.. כל אחת מאיתנו בטוחה שהיא היחידה שניצלה, ובטוחה שבצלאל לא הצליח לצאת. אחר כך התברר שדווקא הוא הראשן שיצא, והחל לחפש אותנו, שליו לחלוטין, שום בהלה לא הייתה בקולו, ועוד התברר שאין כמוהו שחיין ואוהב ים. ואולי משום כך הקפיד לקחת את כל המשפחה לכינרת. גם כשילידיו היו עדיין תינוקות. אינני יודעת כמה אנשים בריאים היו עומדים בכך. ומרים, אשתו, יד ימינו מלווה אותו לכל אותם חודשים, ועוזרת בהקמת האוהל והסככה ברוחות החזקות של אחר הצהרים בכינרת.
    זיכרון נוסף, הרבה יותר מאוחר, לאחר שכבר נישאו עם שלושת ילדיהם, התארחתם אצלי, ובמקרה הופיע סוכן ספרים למכור לי את מרכולתו. ופתאום הוא ראה אותך יושב כך בלי יד, ופניו נפלו. הוא היה המום. הוא זיהה אותך כמי שהיה אליל השכונה בה הוא גדל. הוא סיפר כיצד היית בחבורה שרכבה על אופנועים גדולי מימדים, ואתה אחד המובילים בחבורה, עושים חרקות בשכונה, וכולם מביטים בכם בהערצה. אז גילית שכבר בנערותך היית מושא להערצה.
    מצד שני הכרתי אותו כמזכיר הסתדרות המורים. למרות המרחק בנינו, ידעתי שכאשר אני זקוקה לעצה טובה, בכל נושא של עבודתי כמורה, אין יועץ טוב ממנו. ידעת שהוא יודע את כל החוקים על בוריים, ועל כל הדקויות שבהם, והוא ייתן לי את העצה הטובה ביותר לטובתי, ויאמר לי מה הם זכויותיי ואת מה כדאי לי לדרוש, ועל מה להקפיד. באחת הפעמים התייעצתי איתו ביחס לשעות ההשתלמות, הוא עודד אותי ללמוד מה שיותר, ולצבור שעות השתלמות רבות, כי הן יהיו מוכרות לי גם אחר כך בפנסיה. דבר שבזמנו היה רחוק ממני. היום כאשר אני בפנסיה, אני מודה לו על כל כך מאוד.
    היושר של בצלאל היה דבר יקר מציאות, ללא פניות, לוחם אמיתי למען זכויות המורה הקטן, ועומד מולם בעוז ודורש את זכויותיו של המורה ללא חשש. מדבר איתם כשווה לשווים, בגובה העיניים. לוחם אמיתי למען הקטנים והחלשים ביושר וללא מורא. לראות אותו עומד מול קהל רב של כל המובילים במשרד החינוך, דבר שהיה גורם לכל אדם לפיק ברכיים ורעד בקול, אלו התקבל בפשטות כי כל דיבורו היה פשוט, ישר, וכן.
    בצלאל, אתה חסר לנו כגיס, ובוודאי כמזכיר הסתדרות המורים שאין שני לו. הפרס שזכית לו מהסתדרות המורים מורה על ההערכה שזכית לה. כל מי שלחמת את מלחמתו, והיו רבים כאלה, יעיד שביושר כזה ובעמידה איתנה כזאת, לא נתקל.
    בצלאל, אתה חי בלבנו
    ומה שפעלת, חי ונושם.
    פנינה, יעקוב, והמשפחה.

  34. שמחה זילנרצווייג

    עברו כמעט חודשיים ועדין אינני מאמינה שבצלאל איננו. הייתי רגילה לראותו כמעט כל יום, יורד עם מכוניתו לסניף הסתדרות המורים , לפעמים היה אוסף אותי לשם בתוקף תפקידי. היתה לנו שפה משותפת בנושאים שונים: על מעמד המורה היום ובמה אפשר להיטיב עימו,על המשפחה ,שהוא כל כך אהב ולאחרונה על הקשיים שהוא חש עקב מצבו הבריאותי, על התלבטויותיו בנוגע למעבר מדימונה לבאר שבע. חשוב היה לו לרצות את מרים רעייתו שאף היא חשבה על מגורים בקרבת משפחתה הקרובה. אט, אט בצלאל התרגל ואף נהנה מביתו החדש, אך חבל שהוא לא הספיק להינות יותר.מרים, רעייתו הנאמנה ממשיכה את המסורת כפי שנהגה יחד עם בצלאל לארח את המשפחה בשבתות, לעזור לילדים בשיעורים באהבה גדולה, אכן, אשת חייל. חזקי ואמצי, בידידות שמחה.

  35. לילך הכלה

    היום אתה כבר חסר לנו ארבע שנים החיסרון גדול מאוד מלאת לנו את החיים בהרבה דברים טובים
    והיום מרים חמתי האהובה ממלאת גם את מקומך ונותנת את ליבה למשפחה
    בצלאל תמיד תחסר לנו לי לבנייך ולנכדותייך ונכדייך כל יום אני מביטה בתמונתך ואומרת לך בצלאל את חסר מתגעגעת מאוד כלתך לילך

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *