ברכה קרטוז'ינסקי ז"ל

אבלים: הבנות: ליאורה ודני אשר, נורית לשם, הנכדים: ליהי, טל, ניר, שרון ודנה, הנינים: אלון, רוני, בן, נוגה ותום והמטפלת: Cynthia.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 01.09.19, בשעה 18.00, בית עלמין קרית שאול.
יושבים שבעה בבית הבת, רחוב אופיר 11 א', תל אביב, בין השעות 10.00 – 14.00, 16.00 – 20.00.

2 תנחומים

  1. דנה לשם

    סבתוש אהובה שלי,

    הגורל רצה, ובטיסה חזור מהודו ישבתי ליד נזיר טיבטי בודהיסטי.
    סיפרתי לו עליך, ושאני חוזרת ללוויה שלך. והוא אמר לי שמוות זו נקודת ציון שוות ערך ללידה. הוא שאל אותי אם אבכה כשאפרד ממנו בסוף הטיסה? עניתי שכנראה שלא, והוא הסביר ״את יודעת מה הסיבה לכך? כשאנחנו מכינים את עצמנו לסיום פגישה , אנחנו יודעים לנצל את המיטב ממנה ולא נעצבים או מתאבלים בסופה. הסיום של הפגישה הוא בלתי נמנע, ולכן אנחנו משקיעים את המשאבים הריגשיים בזמן שנותר עד הסיום. בדיוק כך צריך להסתכל על המוות. לדעת שהוא יגיע, הוא בלתי נמנע. ולכן יש להפיק את המיטב מהזמן שנותר עד אליו״. הוא גם הוסיף ואמר שהאושר שלך תלוי בכמה שאתה נותן מעצמך לאחרים ועושה מעשים טובים. ובכך מפיק את המיטב מחייך.
    ואני מרגישה סבתוש שכך היו חייך. ניצלת כל רגע, נהנית מהחיים, נתת מעצמך למשפחה ולחברים, עשית מעשים טובים ותמיד היית איתנה וחזקה בשביל כולם.

    אני כבר מתגעגעת לזמן שלנו ביחד. למיץ התפוזים שהיית סוחטת במיוחד בשבילי בכל פעם שביקרתי אותך, לתשחצים שהיינו פותרות יחד, או יותר נכון את פתרת ולא נתת לי הזדמנות לחשוב על מילה כי ישר ידעת את כל ההגדרות.
    אני מתגעגעת להבעות הפנים המנימליסטיות שלך שהסגירו בדיוק מה את חושבת על כל דבר.
    והכי אתגעגע לרצון שלך לתת. כל הזמן לתת. אם זה אוכל, אם זה מתנות, ובעיקר אהבה. נתת לי אהבה אין סופית וגרמת לי להרגיש אהובה ורצויה בכל פעם שבאתי אליך.

    את הפרידה הפיזית ממך החמצתי.
    כל כך רציתי להספיק לתת לך חיבוק אחרון, ללחוש לך כמה אני אוהבת אותך, ולהראות לך את התכשיט שקניתי בכסף שנתת לי לטיול (ממש יום לפני שאמא הודיעה לי שמצבך מדרדר).
    קיוויתי ללטף את היד הנעימה והעדינה שלך ואת לחיי המרשמלו שלך.
    אבל לא הספקתי.
    אני זוכרת שלפני שטסתי אמרת לי ״אני מקווה שאהיה פה כשתחזרי״ (בכל זאת ישנם גנים פולניים) ואני זוכרת שהשבעתי אותך שתחכי לי. לא האמנתי שיש אפשרות שמשהו יקרה לאשה הכי חזקה שאני מכירה.

    לצד העצב הגדול והכעס העצמי על שפספסתי את הפרידה הפיזית ממך, אני מתנחמת בעובדה שעברת הלאה, לעולם הבא, ללא כאב וללא ייסורים. עצמת עיניים ותוך שלווה ומוכנות פשוט המשכת בידיעה שניצלת כל רגע בחייך עד לרגע הפרידה.
    היית מוקפת באהובים עליך בבית החם שלך.

    את צריכה להיות גאה ומאושרת על מה שהשגת ומי שהיית, כמו שאני בך.
    אני מאושרת שזכיתי להיות הנכדה שלך.

    סבתוש, את השראה אמיתית, תמיד היית ולעולם תישארי חלק ענק מליבי.

    אוהבת,
    דנה

  2. נורית לשם

    ישבתי כאן פעמים רבות בקהל, כשחברים וחברות ליוו את יקירהם למנוחת עולמים. ישבתי וחשבתי שיום יבוא וגם אני אעמוד כאן ואצטרך להספיד את הורי. עכשיו, אמא, משהלכת לעולמך, אני עומדת כאן ומקריאה את מה שעל ליבנו.
    אמא נפטרה ביום חמישי האחרון, בערב, בביתה, מוקפת באהבה של המשפחה שכל כך היתה גאה בה.
    אמא היתה בת 92 במותה, שחררה את עצמה לעולם אחר.
    אמא עלתה מפולין מהעיר לבוב, כשהיא בת 6, לפני המלחמה כשרק התחילה שם האנטישמיות. היא הגיעה לארץ עם אחותה שושנה והוריה חנה ומרדכי.
    גדלה וחייתה בתל אביב בעיר שאנחנו מכירים רק מצילומים שחור לבן. היא סיפרה לנו על הבילויים בטיילת של תל אביב, כשהגברים מעונבים והנשים לבושות במיטב המחלצות. על הטיולים בשדרות רוטשילד, על בית הספר בלפור ששם למדה ועל גמנסיה הרצליה.
    היא סיפרה לנו שהיתה בהגנה וביחד עם כל הבנות התאהבה במדריך החתיך שלהן, איציק רבין.
    לימים אמא עבדה במשרד הביטחון והיתה מנהלת חשבונות.
    אבל העבודה העיקרית שלה היתה המשפחה. הגידול של ליאורה ושלי. היא היתה אמא בכל רמ״ח אבריה.
    אמא שחיכתה יום יום עם ארוחה חמה, קשובה, תומכת במסירות אין קץ, כתף לבכות עליה ולהתחזק.
    אמא אהובה שלנו,
    אמא שדאגה ביחד עם אבא לכל שהיינו צריכות. לא היה חוג שלא שלחו אותנו, קונצרטים, הצגות, וגם טיולים בחו״ל )כשאז זה לא היה כל כך נפוץ(.
    כמו שהיתה מסורה אלינו, היתה גם כך לנכדים. היא היתה סבתא מאד משמעותית, סבתא שדאגה לכולם. תמיד מוכנה לעזור, לתרום ולבשל את האוכל האהוב עליהם.
    כשהצטרפו הנינים שמחה כל כך לראות אותם גדלים והם נתנו לה כח להמשיך.
    בנימה מאד אישית,רציתי להוסיף, כי בשנתיים האחרונות היתה אמא לצידי, תומכת, אמפטית ורגישה. היא היתה לי למשענת גם בגילה המופלג, דבר שאינו מובן מאליו.
    אנחנו ניפרדים עכשיו ממך אמא יקרה ואהובה, אבל תשארי בזיכרון של כולנו לעד.
    לליאורה ולי ולכל המשפחה יהיה מאד קשה, כי הקשר איתך היה מאד אינטנסיבי והחלל שנפער ויפער יתמלא בזכרונות.
    ברמה מסויימת זאת אינה פרידה, זה המשך למשהו אחר. את הנחלת לנו מורשת שתהייה דרכנו לעד. אוהבות אותך אמא

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *