גיורא בן דב ז"ל – ו׳ בטבת תש״פ

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 05.01.20, בשעה 12.00, בית עלמין עין הוד.

חברת אורבוטק אבלה ומנחמת את המשפחה על פטירת יקירם.

18 תנחומים

  1. ד"ר גדעון שיכמן

    גיורא החמוד, כל כך חבל שהלכת כשאתה כל כך צעיר. אני זוכר איך לא היית מניח לנו לילות שלמים, לשלושת הסטודנטים בטכניון ששכרו את הדירה שלך ושל מרה ברמות רמז, בשיחות לתוך הלילה עם הרבה חוכמת חיים, פילוסופיה, ביקורת עצמית והומור. יהיה זכרך ברוך.

  2. נוי אהרון ראש פינה

    חבר לטייסת העמק 109 במלחמת יום הכיפורים , חיוך שלא מש מהפנים גם כשהיה רציני, צעיר לנצח ,
    מלא רעיונות שאחד מהם הציל הרבה מטוסים וטייסים במלחמה – הארכת צינור הפליטה של הסקייהוק .
    חבר אתה תחסר לנו……

  3. ניר חן

    גיורא היה המורה שלי בפקולטה לאדריכלות בטכניון והאיש הראשון שיצר אצלי התלהבות וחיבור אמיתי וחזק לאדריכלות . גיורא ניקה את מפלי המלל המיותר וגרם לנו באמת להתבונן במה שאנחנו עושים ביושר ובחדות. גיורא גרם לנו לאהוב את מה שאנחנו עושים ולהוסיף מנה של צניעות לתהליך היצירתי שאותו עודד והוביל בחיוך ובחוכמה. יהי זכרו ברוך.

  4. אורלי פלדמן

    לפני שלוש שנים זכיתי להכיר איש יקר ומיוחד. איש שיחה, מלא סיפורים כרימון, בעל אינטליגנציה חדה וחוש הומור משובח. היה כיף לשבת איתו שעות, לדבר על אדריכלות, לשמוע מעשיות ולהתלוצץ יחד. גיורא הוא אחד האנשים המשובחים, המרתקים והמשעשעים שהכרתי.
    תחסר לנו…
    אני מצרפת תמונה שלו שאני מאוד אוהבת –
    גיורא נתפס מהגב, מוקף אדריכלות משובחת, נראה לכאורה מהרהר במשמעות הקיום האנושי, אבל למעשה משביע את הסקרנות האופיינית לו כל כך, ובוחן לעומק פרט אדריכלי קטן.
    לבנים ולמשפחה – שלא תדעו עוד צער… זכיתם באבא מיוחד ואהוב.

  5. אסתי די-נור

    לעתים בחיים פוגשים לרגע אנשים שנוגעים בך. עם השנים והגיל ליבנו נעשה גס וחוש החברות מתרופף. גיורא, איש ללא גיל פתח לנו שוב את הצוהר לאיך זה צריך היה להיות. איש שמחשבתו לא נחה, עולמו מרתק והוא לא מניח לדברים לעבור על ידו. יוזם מעשי חברות, מזמין, מתעניין ומעניין. הכרנו מאוחר מדי, מעט מדי. נעמת לי מאוד . צר לי מאוד על לכתך בהפתעה.

  6. אסתי כץ

    גיורא . . . גיורא היקר . . . .כל כך מצטערת לשמוע על לכתך מעולמנו . לפני כמה ימים שמעתי שאתה חולה ולא תיארתי לעצמי שהסוף קָרֵב . הלב מתכווץ . . . תמונות מן העבר צפות ועולות . . . .אני אומרת תודה גדולה על המפגש איתך ועם מָרָה , קיבלתם אותי בחום ואהבה , ליוויתם אותי בדרך לא קלה , הבית שלכם והלב שלכם תמיד היו פתוחים בשבילי , וכשהסתיים פרק בחיי . . . אתה גיורא התגייסת לעזור , לתכנן ולבנות את ביתי בעין הוד . בהתחשב עם כל המגבלות התקציביות יצרת עבורי בית יפהפה בלב היער בעין הוד ,שלצערי לא יכולתי לגור בו – הייתי חייבת לעבור למרכז . וגם פה עזרת לי בייעוץ ובקבלת החלטות . . . אין די מילים כדי להביע את תודתי הגדולה . . . .לעולם אזכור אותך באהבה ובהערכה . . . גיורא היקר . לֵך בשלווה אל מחוזות האינסוף . אסתי כץ ( גרנות)

  7. עידו גרומר

    גיורא בן-דב
    50 שנה לאחור.
    באחד מימי שמש חורפיים, תחילת 1969 (אולי 1970). החלטנו לוותר על כמה שיעורים עיוניים בטכניון בהדר הכרמל. אחרי ארוחה במנזה, שתינו מהקפה הדלוח שהיה שם.
    גיורא שואל אם אני רוצה קפה טוב. כמובן. אנו יורדים לעיר התחתית בפליימוט הישנה האפורה והחבוטה.
    הגענו לקפה "אווה" – חנות קפה שהייתה שייכת לאביה של מרה.
    עשרות סוגי קפה לצד מכונות טחינה שונות – קפה שהיה מיובא במיוחד מדרום אמריקה.
    אחרי הרצאה מלומדת על סוגי הקפה וערבוב סוגי קפה מיוחדים, שתינו קפה כמו שצריך. לא נס-קפה, לא קפסולות, לא קפה תורכי – קפה קפה.
    גיורא הצטייד בכמה שקיות ריחניות, עבורו ועבורי, ואז שואל אם אני רוצה להאזין למוסיקה אמתית. כמובן. איך לא.
    שיערתי שננלך לאחד הברים בסביבה – אבל גיורא מתחיל לנסוע לכיוון עמק יזרעאל – כאילו לכיוון הבסיס בו שירת כטייס ברמת דויד.
    עולים לטבעון – וגיורא לוקח אותי לביתה של אימה של מרה. בית ישן במורד המזרחי של טבעון. עלי שלכת מכסים את השטח, וחלקם אף מוצאים דרכם גם לתוך הבית.
    לא ידעתי לאן הגעתי ומה הולך להיות.
    ואז – נכנסים לחדר המגורים בו נמצא פסנתר כנף אמיתי. אמה של מרה, גרטי ריינר, שהיתה מורה ידועה לפסנתר, הניחה על הפטיפון תקליט מסוג
    " MUSIC MINUS ONE " – (הקלטה של תזמורת מלווה ללא הסולן).
    קונצ'רטו מס. 13 של מוצארט. שנינו נשכבים על השטיח מתחת לפסנתר, התזמורת מלווה, אמה של מרה פורטת את תפקיד הפסנתר, והצלילים חודרים דרך הרצפה. הישר לבטן.
    חוויה שלא נמחקת מהזיכרון.
    אין ולא יהיו דברים כאלה.
    רק אחת מהחוויות המשותפות שהיו לי אתו.
    עידו
    3/1/2020

  8. עמי רן

    משפחת בן דב היקרה והמיוחדת.
    אני מעוניין לפרסם באדריכלות ישראלית מאמר על גיורא, שהיה לדעתי ונשאר (אדריכלים לא מתים, הם רק עוברים בית). אחד מעמודי התווך של האדריכלות הישראלית השפויה.

    אם מישהו מעוניין להשתתף – בתמונות, במילים בדברי חוכמה, אנא פנו אלי בהקדם.
    0544-289411

  9. יאיר שליידר

    משתתף בצערם של הילדים – יובל יואב ויוכאי – גיורא היה אחד האנשים היותר נחמדים שהכרתי. חבר של ההורים שלי אני מכיר אותו בערך מגיל אפס. תמיד עם חיוך על הפנים, עם חשיבה מקורית, לא מהסס לשים פס על שמרנות ומקובעות. ביליתי אצלם כמה שבועות כנער, למדתי פסנתר אצל גרטי, אמא של מרה, וגיורא נתן לי להרגיש שם כמו בן בית. הרגשתי שהוא חיבב אותי ומעריך את העובדה שאני מוזיקאי, ואני גם אהבתי אותו וגם ביקשתי מאבא שלי שנלך לבקר אותו לפני שנה. הוא היה בדיוק אותו גיורא שזכרתי מהילדות – אותו החיוך, אותה זריקת זין חיננית ואותה רעננות ייחודית וזווית ראיה מקורית. אתגעגע אליו מאוד

  10. זאב כספי ( אדריכל / מנהל פרוייקט / מנהל עבודה )

    הכרתי את גיורא בקורס בקרי תכן וביצוע מס. 2 , בשנת 2013 .
    איש חכם , מנוסה , חד ומדויק , נעים הליכות .
    אין הרבה כמוהו .
    תחסר לנו .
    בתמונה בצד ימין ליד טפסר איציק שמעוני .

  11. נוגה גנדלמן

    בס"ד
    רק לקרוא התגובות הנ"ל ולהבין איזה איש יקר ואהוב הוא גיורא . יהי זכרו ברוך
    הכרתי את גיורא בשנת 1980 במסגרת פרויקט שיקום שכונות בעיר מעלות תרשיחא,
    גיורא התמנה להיות אדריכל השיקום ואני מוניתי להיות "מנהלת הפרויקט הפיזי" מטעם משרד הבינוי והשיכון
    אין ספק שסיפור ההצלחה של מעלות התחיל בפרויקט המדובר. (לא הצלחה שלי שנאלצתי לעזוב אחרי זמן קצר)
    גיורא היה פורץ דרך, לא נכנע לממסד ידע לנצל משאבים קיימים ידע והבין ללבם של דיירים הבין צורכיהם ורווחתם,
    למדתי ממנו רבות נשאר רק להודות וכמו שנאמר לעיל השפעתו אחרי מותו עוד תגבר , צדיק אמתי איש נעים הליכות אהוב ואוהב את הבריות, מורה מרתק לחיים יצירתיים ייחודיים.
    משתתפת בצערם של השפחה ובצערם של כל הכואבים

  12. נורית ונדסבורגר

    גיורא היקר, קשה לי להאמין שאתה כבר איננו אתנו, ואני ממש מצטערת על כל הפעמים שרצינו דני ואני לעבור אצלי בדרך לחיפה אך לא הסתדר. אני מרגישה שהיתה לי זכות להכיר אותך גם כמורה, וגם כידיד והפרטנר לטיול ביפן. בעצם היית המנחה הראשון שלי בטכניון בקורס א׳ , הדבקת אותנו בהתלהבותך לתכנן ליצור ולחוש מקום. בכל שנותינו במוסד הטכניון נוכחותך היתה מורגשת. וכל פעם כשעברנו ליד משרדך ידענו שבשנורקל נעשית אדריכלות טובה ורגישה. הטיול ליפן לא היה אותו דבר בלעדיך. אדם רגיש נעים חכם מצחיק, עם רגלים על הקרקע אך גם חולם. אדריכל של פעם שחווה את המקצוע דרך העשיה ולא רק דרך המדיה. עם ראיה מרחבית יוצאת דופן מבין הכל בתחלס , ממש איש אשכולות. יהיה זכרך ברוך.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *