דובית בן ארצי ז"ל

אבלים: בתה: עמירה ואשר אור נוי, בתה: איריס ועמוס שרון, כלתה: אסתי בן ארצי, נכדיה, ניניה ומשפחתה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 10.11.16, בשעה 13.00, בית עלמין סגולה פתח תקווה.
יושבים שבעה בבית משפחת שרון בן ארצי, רחוב התקופה 20, ירושלים.
המנוחה הייתה אלמנתו של חיים ז"ל, אמו של אברהם בן ארצי ז"ל.

תנחומים אחד

  1. צדוק זהבי

    דובית ז"ל הייתה מורה שלי ביסודי, בבית הספר אורנים בשכונת שעריה עירוני אהבתי את האישה האצילה הזו, לימדה אותי בין השורות, לשרוד את החיים למרות האסונות המתרחשים על האדם, למדה אותנו ספרות תנ"ך והיסטוריה, באהבה רבה, ובזכותה עד היום אני עושה חייל עם האהבה שהחדירה בנו באהבת ההסטוריה והיצירה העברית, בתקופת הפציעה של בנה אברהם ז"ל במלחמת ההתשה, הייתה נכנסת לכיתה מביטה בנו, מברכת בבוקר טוב, פניה מתעכבות על הציוד, לפני שהישירה מבט אלינו, ושביקשה להוציא ספרים ומחברות, הישירה מבט, לעברנו, ואני העפתי שבריר מבט בעיניה, וגיליתי שהן לחות, כאילו זוהרות בעצב, דובית הייתה אלמנה שטפלה וגידלה את ילדיה לבדה, ועכשיו עברה את הפציעה של בנה הקצין המבטיח אברהם בן ארצי שיועד לגדולות ונצורות, שהיה נשוי לבתו של יצחק רבין,
    ועכשיו לאחר הפציעה, הוא ננטש גם מרעייתו, ודובית לקחה את הכל על הגב החזק שלה, וכשלמדנו עימה את ספר שופטים, היא הזכירה לי את דבורה שלקחה את העם על כתפיה והובילה אותו לניצחון, כך בעוצמות בלתי נדלות של אם יהודייה צדקת, הביאה את משפחתה לחוף מבטחים, הייתה לה בבית הספר מנהלת בשם יפה קליין ז"ל ששכלה את בעלה לאחר אותה מלחמה, הן היו חברות לצרה, אך את לחות עיניה, ודמעה שהחליקה מפעם לפעם בזוויות עיניה לא אשכח, את קריאת "יזכור" של טקס יום הזיכרון משום מה החליטו לתת לי בהיותי בכיתה ב', ואני שקראתי את יזכור הבטתי במורה דובית ובמנהלת יפה, ולשתיהן היו עיניים לחות מכאב על נוראותיה של המלחמה שלקחה מהן אושר שמתכנס במילה "יזכור"
    דבר אחד בולט שלא אשכח ומוביל אותי מאז, יהודי נשאר יהודי, גם אם המיר דתו, הוא יהודי, אי אפשר לברוח מזה, זו זכות אדירה היסטורית שנולדנו יהודים וצריכים לשמור על זה עד מוות, בראש מורם.
    יהי זכרה ברוך.

    אליכין
    עמק חפר

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *