דורון גיסי היקר באדם
היית למשפחתינו כבן, כאח, כדוגמה וכמופת.
כמה יושר, כמה נחישות ושאיפה לשלמות בכל עניין, כמה הגשמה וחיוניות, ובעיקר כמה נתינה, מסירות וטוב באדם אחד.
המומים וכואבים את הסתלקותך הפתאומית.
מקווים שידעת כמה אהבנו אותך,
ילדיי אומרים שידעת.
אתה בליבנו לעד.
דורון שלנו, כן שלנו, אומנם היית נשוי לאחותי אבל התחושה שלי היא שאתה דם מדמי. הימים חולפים, הגעגועים יכולים להוציא מהדעת… החוסר שלך מורגש בכל רגע ביממה. מה לא הייתי נותנת בשביל שתשוב, אני יודעת שזה לא יקרה אך מסרבת לקבל את העובדה הבלתי נסבלת הזאת. רק שתדע איפה שאתה נמצא שאתה בליבנו בכל רגע נתון ואנחנו אוהבים אותך כל כך !!!
דורון דודי היקר,
אי אפשר לתפוס את המחשבה הזאת שאתה כבר לא כאן. תמיד היה אפשר לסמוך עליך בעיניים עצומות.
כי כזה היית, איש משפחה, בעל נתינה אין סופית, ובעיקר טוב לב.
אוהבים אותך, חסרים אותך וחושבים עלייך כל זמן, כל הזמן.
דורון חברי הטוב,
קשה להתרגל לעובדה שאינך איתנו. מפעם לפעם הזכרונות צפים ועולים, ואז מרגישים את המחנק בגרון. עצוב.
חסרות לי שיחות הטלפון איתך, הפגישות בימי שבת בבוקר, העצות הטובות שלך וגם הטפות המוסר שלך, כי למדתי מהן הרבה. צדקת בכל דבר שאמרת. ידעת לכוון אותי בראייה הכללית הרחבה שלך. תמיד ראית את ההגיון בכל דבר. עשית רק טוב לכולם. כזו חוכמת חיים הייתה לך. כזה מצבור עצום של ידע.
הייתה לי הזכות להימנות על חבריך, ואתה לי היית החבר הטוב ביותר.
תמיד אזכור אותך.
"אם בארזים נפלה שלהבת- מה יעשו אזובי הקיר?
לוויתן בחכה הועלה- מה יעשו דקי רקק?
בנחל שוטף נפלה חורבה- מה יעשו מי גבים?"
דורון, שבועיים בלעדיך, דוד יקר, תמיד היה מה ללמוד ממך, לשמוע אותך, נחת השיחה שלך, העזרה שתמיד הגשת באהבה ובמסירות, בטבעיות וברוחב לב.
יחיד ומיוחד.
אוהבים מאוד, מתגעגעים עד אין קץ.
משפחת סופר.
"הן זה אותו העמק,הן זה אותו הבית
אבל אתה אינך הן לא תוכל לשוב
ואיך קרה,ואיך קרה,ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב."
כבר חודש בלעדיך והכאב אינו מרפה,הגעגוע אינסופי ואני מתקשה להשלים עם העובדה שאין דרך חזרה.
הפתאומיות שבה עזבת הותירה בי כאב עצום.
היית אחי ה'קטן' ,מלא חכמה,מלא טוב לב,מלא אופטימיות,מלא חיים…
ואני תמיד התגאתי בך
היית עבורי מקור לעידוד,למילה טובה או סתם לאוזן קשבת ותמיד ענית בנועם ובהומור שכל כך אפיינו אותך.
אבל כל זה נגמר
ועכשיו אתה 'שם' ואתה כל כך חסר
ואני רוצה להאמין שטוב לך ובטוחה שגם 'שם' כמו כאן תמצא את הטוב
כי היית יחיד ומיוחד אח יקר שלי
אבא יקר, דורונלולו שלנו,
זה מוזר.
זה מוזר כי עד עכשיו היו אזכרות לסבא ניסים ע"ה, וידעתי מה אני עושה. אני הולך לחזק את סבתא אלישבע ולהיות לידה.
כאן אני לא יודע את מי אני מחזק. את סבתא שאיבדה בן? את אמא שנשארה אלמנה? את שלי? אולי בכלל אני צריך חיזוק?
זה מוזר כי כל החיים סיפרו לי שיש סדר לעולם. שבן אדם נולד, מתבגר, מתחתן, מביא ילדים, הילדים גדלים ומביאים נכדים, ורק בגיל מאוחר לאחר שאדם רואה את צאצאיו מסתדרים הוא מתחיל לחשוב שלא יהיה כאן לנצח.
זה מוזר כי ברוב המקרים אדם מבין מה עומד לקרות לו בסוף, ויש הפנמה והשלמה של קרוביו עם מה שקרה. אני לא חושב שזה היה המקרה. לא חושב שהבנת מה קורה לך. אפשר להבין בכלל? אדם שחי את חייו כרגיל עד אותו רגע. מקפיד על כושר גופני ותזונה נכונה, לוקח את התרופות שהוא צריך, ללא בעיות לב במשפחה. ממתי דברים כאלה קורים לאנשים כאלה? אלה לא כל התנאים לחיים בריאים וארוכים?
זה מוזר כי אתה בן אדם כל כך תכליתי שיש לו עוד הרבה מאוד לעשות ולהספיק.
היו לך עוד הרבה מקומות לראות בעולם, היו לך חלומות לעשות עסקים, היה לך לראות את ילדייך מתבגרים, אפילו את המשקפיים שהזמנת לא הספקת להרכיב…
זה מוזר כי סמכנו עלייך. בכוח ובמוח. אם הייתה בעיה בבית אתה היית מסדר, אם הייתה בעיה שפתרונה דורש שכל ידעת לפתור. בעבודה שלך היית חלק מרכזי. במשפחה שלך היית חלק מרכזי. לא מעט אנשים ידעו שאם הם לא מסתדרים עם משהו-הם יכולים לפנות אלייך. יש אנשים שיודעים הרבה בתחום מסוים או קצת מכל דבר-ואתה ידעת הרבה מכל דבר. היסטוריה, מחשבים, פיזיקה, כלכלה, ביטחון, אפילו תשבצי היגיון-ועד עבודות שצריך לעשות עם הידיים. עילוי. בכל.
זה מוזר כי אין סיבה ויש תוצאה. בן אדם שהולך בתאונת דרכים, אפשר למצוא שנהג באופן מופרע. אדם שעובר בין בתי חולים-אפשר שבריאותו רופפת ממילא. מה שקרה קרה משום מקום וללא התראות. השלטר נכבה על בן אדם. כפי שמכבים את המתג של האור. מן ברירת מחדל של הגורל לגרום לבן אדם ללכת בתאריך שלו גם אם עשה הכל כשורה.
זה מוזר כי אני עדיין קצת חושב באיזשהו מקום שנסעת לטיול נורא ארוך בתאילנד או במקום רחוק אחר, ואתה לא שולח תמונות כי בדיוק האינטרנט לא עובד, אפילו שאני רואה ויודע איפה אנחנו עומדים.
זה מוזר כי זה קרה בדיוק באמצע. ילד קטן שאביו הלך, גדל אל תוך החסר ולא באמת יודע מה הפסיד. הוא חי את חייו כרגיל וללא שינוי. אדם בוגר שאביו הלך יכול להתבונן בהשלמה כי אביו בגר וראה אותו עושה דברים בחייו.
כאן זה קרה בדיוק בתווך-אני יודע בדיוק מה אתה חושב כמעט על כל דבר בעולם ואיך היית נוהג ברוב הסיטואציות בחיים, וזה עדיין מוקדם מדי. עדיין לא הזמן.
אני לא מפסיק לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה שעה לפני בחדר הכושר ויכלו להפעיל את הדפיברילטור ולהציל אותך, ואולי היינו מסיימים בבית חולים את הערב. ואולי הייתה ניתנת לך ההזדמנות לשנות מה שהיית צריך ולהמשיך משם בחיים.
זה מוזר, כי אני עדיין אומר לאמא שאני נכנס לחדר שלכם.
זה מוזר שהמקום שלך בשולחן ריק.
זה מוזר כי אין לי מושג איך אני חוזר להתאמן עכשיו. כל השנים הייתי רגיל שאנחנו מתאמנים ביחד, ועכשיו אני צריך להתחיל לעשות את זה לבד.
לפני שלושה חודשים בערך הלכנו ביחד אני אתה, ואמא להופעה של מתי כספי, כי אמרתי לך שלך תדע עוד כמה זמן מתי כספי ימשיך להופיע, ושאנחנו חייבים ללכת ביחד להופעה אחת שלו. מי שיער שחודשיים לאחר מכן דגנית, אמיר ואלונה יצאו מהופעה של מתי כספי כי אתה אינך.
זה מוזר, וזה מרגיש לא קשור אלייך ולא קשור אלינו, וזה בעיקר חלל אדיר שנשאר ואי אפשר למלא.
"מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה.
בא והדליק כמה כוכבים, והם נופלים אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות, יום ולילה לאורכן, עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיבי אבק וזמן.
אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה לילות.
אני יודע שאתה קרב עכשיו…"
דורוני שלי, אהוב נפשי, אתה כל כך חסר לנו
"אך דבר רק אחד אל תשאל:
אל תאמר לי אותך לשכוח.
כי את זאת, אהובי, לא אוכל,
בשביל זה לא יהיה לי כוח".
דורון גיסי היקר באדם
היית למשפחתינו כבן, כאח, כדוגמה וכמופת.
כמה יושר, כמה נחישות ושאיפה לשלמות בכל עניין, כמה הגשמה וחיוניות, ובעיקר כמה נתינה, מסירות וטוב באדם אחד.
המומים וכואבים את הסתלקותך הפתאומית.
מקווים שידעת כמה אהבנו אותך,
ילדיי אומרים שידעת.
אתה בליבנו לעד.
דורון שלנו, כן שלנו, אומנם היית נשוי לאחותי אבל התחושה שלי היא שאתה דם מדמי. הימים חולפים, הגעגועים יכולים להוציא מהדעת… החוסר שלך מורגש בכל רגע ביממה. מה לא הייתי נותנת בשביל שתשוב, אני יודעת שזה לא יקרה אך מסרבת לקבל את העובדה הבלתי נסבלת הזאת. רק שתדע איפה שאתה נמצא שאתה בליבנו בכל רגע נתון ואנחנו אוהבים אותך כל כך !!!
הַגַּעְגּוּעַ אֵינְסוֹפִי הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב.
הֲרֵי הוּא חֵלֶק מֵעַצְמֵנוּ
בֵּן מִשְׁפָּחָה חָבֵר קָרוֹב.
דורון דודי היקר,
אי אפשר לתפוס את המחשבה הזאת שאתה כבר לא כאן. תמיד היה אפשר לסמוך עליך בעיניים עצומות.
כי כזה היית, איש משפחה, בעל נתינה אין סופית, ובעיקר טוב לב.
אוהבים אותך, חסרים אותך וחושבים עלייך כל זמן, כל הזמן.
דורון חברי הטוב,
קשה להתרגל לעובדה שאינך איתנו. מפעם לפעם הזכרונות צפים ועולים, ואז מרגישים את המחנק בגרון. עצוב.
חסרות לי שיחות הטלפון איתך, הפגישות בימי שבת בבוקר, העצות הטובות שלך וגם הטפות המוסר שלך, כי למדתי מהן הרבה. צדקת בכל דבר שאמרת. ידעת לכוון אותי בראייה הכללית הרחבה שלך. תמיד ראית את ההגיון בכל דבר. עשית רק טוב לכולם. כזו חוכמת חיים הייתה לך. כזה מצבור עצום של ידע.
הייתה לי הזכות להימנות על חבריך, ואתה לי היית החבר הטוב ביותר.
תמיד אזכור אותך.
"אם בארזים נפלה שלהבת- מה יעשו אזובי הקיר?
לוויתן בחכה הועלה- מה יעשו דקי רקק?
בנחל שוטף נפלה חורבה- מה יעשו מי גבים?"
דורון, שבועיים בלעדיך, דוד יקר, תמיד היה מה ללמוד ממך, לשמוע אותך, נחת השיחה שלך, העזרה שתמיד הגשת באהבה ובמסירות, בטבעיות וברוחב לב.
יחיד ומיוחד.
אוהבים מאוד, מתגעגעים עד אין קץ.
משפחת סופר.
דורון אחי היחיד והאהוב
"הן זה אותו העמק,הן זה אותו הבית
אבל אתה אינך הן לא תוכל לשוב
ואיך קרה,ואיך קרה,ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב."
כבר חודש בלעדיך והכאב אינו מרפה,הגעגוע אינסופי ואני מתקשה להשלים עם העובדה שאין דרך חזרה.
הפתאומיות שבה עזבת הותירה בי כאב עצום.
היית אחי ה'קטן' ,מלא חכמה,מלא טוב לב,מלא אופטימיות,מלא חיים…
ואני תמיד התגאתי בך
היית עבורי מקור לעידוד,למילה טובה או סתם לאוזן קשבת ותמיד ענית בנועם ובהומור שכל כך אפיינו אותך.
אבל כל זה נגמר
ועכשיו אתה 'שם' ואתה כל כך חסר
ואני רוצה להאמין שטוב לך ובטוחה שגם 'שם' כמו כאן תמצא את הטוב
כי היית יחיד ומיוחד אח יקר שלי
"לנצח אחי אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף אתה יודע"
אוהבת ומאוד מתגעגעת
אחותך
אבא יקר, דורונלולו שלנו,
זה מוזר.
זה מוזר כי עד עכשיו היו אזכרות לסבא ניסים ע"ה, וידעתי מה אני עושה. אני הולך לחזק את סבתא אלישבע ולהיות לידה.
כאן אני לא יודע את מי אני מחזק. את סבתא שאיבדה בן? את אמא שנשארה אלמנה? את שלי? אולי בכלל אני צריך חיזוק?
זה מוזר כי כל החיים סיפרו לי שיש סדר לעולם. שבן אדם נולד, מתבגר, מתחתן, מביא ילדים, הילדים גדלים ומביאים נכדים, ורק בגיל מאוחר לאחר שאדם רואה את צאצאיו מסתדרים הוא מתחיל לחשוב שלא יהיה כאן לנצח.
זה מוזר כי ברוב המקרים אדם מבין מה עומד לקרות לו בסוף, ויש הפנמה והשלמה של קרוביו עם מה שקרה. אני לא חושב שזה היה המקרה. לא חושב שהבנת מה קורה לך. אפשר להבין בכלל? אדם שחי את חייו כרגיל עד אותו רגע. מקפיד על כושר גופני ותזונה נכונה, לוקח את התרופות שהוא צריך, ללא בעיות לב במשפחה. ממתי דברים כאלה קורים לאנשים כאלה? אלה לא כל התנאים לחיים בריאים וארוכים?
זה מוזר כי אתה בן אדם כל כך תכליתי שיש לו עוד הרבה מאוד לעשות ולהספיק.
היו לך עוד הרבה מקומות לראות בעולם, היו לך חלומות לעשות עסקים, היה לך לראות את ילדייך מתבגרים, אפילו את המשקפיים שהזמנת לא הספקת להרכיב…
זה מוזר כי סמכנו עלייך. בכוח ובמוח. אם הייתה בעיה בבית אתה היית מסדר, אם הייתה בעיה שפתרונה דורש שכל ידעת לפתור. בעבודה שלך היית חלק מרכזי. במשפחה שלך היית חלק מרכזי. לא מעט אנשים ידעו שאם הם לא מסתדרים עם משהו-הם יכולים לפנות אלייך. יש אנשים שיודעים הרבה בתחום מסוים או קצת מכל דבר-ואתה ידעת הרבה מכל דבר. היסטוריה, מחשבים, פיזיקה, כלכלה, ביטחון, אפילו תשבצי היגיון-ועד עבודות שצריך לעשות עם הידיים. עילוי. בכל.
זה מוזר כי אין סיבה ויש תוצאה. בן אדם שהולך בתאונת דרכים, אפשר למצוא שנהג באופן מופרע. אדם שעובר בין בתי חולים-אפשר שבריאותו רופפת ממילא. מה שקרה קרה משום מקום וללא התראות. השלטר נכבה על בן אדם. כפי שמכבים את המתג של האור. מן ברירת מחדל של הגורל לגרום לבן אדם ללכת בתאריך שלו גם אם עשה הכל כשורה.
זה מוזר כי אני עדיין קצת חושב באיזשהו מקום שנסעת לטיול נורא ארוך בתאילנד או במקום רחוק אחר, ואתה לא שולח תמונות כי בדיוק האינטרנט לא עובד, אפילו שאני רואה ויודע איפה אנחנו עומדים.
זה מוזר כי זה קרה בדיוק באמצע. ילד קטן שאביו הלך, גדל אל תוך החסר ולא באמת יודע מה הפסיד. הוא חי את חייו כרגיל וללא שינוי. אדם בוגר שאביו הלך יכול להתבונן בהשלמה כי אביו בגר וראה אותו עושה דברים בחייו.
כאן זה קרה בדיוק בתווך-אני יודע בדיוק מה אתה חושב כמעט על כל דבר בעולם ואיך היית נוהג ברוב הסיטואציות בחיים, וזה עדיין מוקדם מדי. עדיין לא הזמן.
אני לא מפסיק לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה שעה לפני בחדר הכושר ויכלו להפעיל את הדפיברילטור ולהציל אותך, ואולי היינו מסיימים בבית חולים את הערב. ואולי הייתה ניתנת לך ההזדמנות לשנות מה שהיית צריך ולהמשיך משם בחיים.
זה מוזר, כי אני עדיין אומר לאמא שאני נכנס לחדר שלכם.
זה מוזר שהמקום שלך בשולחן ריק.
זה מוזר כי אין לי מושג איך אני חוזר להתאמן עכשיו. כל השנים הייתי רגיל שאנחנו מתאמנים ביחד, ועכשיו אני צריך להתחיל לעשות את זה לבד.
לפני שלושה חודשים בערך הלכנו ביחד אני אתה, ואמא להופעה של מתי כספי, כי אמרתי לך שלך תדע עוד כמה זמן מתי כספי ימשיך להופיע, ושאנחנו חייבים ללכת ביחד להופעה אחת שלו. מי שיער שחודשיים לאחר מכן דגנית, אמיר ואלונה יצאו מהופעה של מתי כספי כי אתה אינך.
זה מוזר, וזה מרגיש לא קשור אלייך ולא קשור אלינו, וזה בעיקר חלל אדיר שנשאר ואי אפשר למלא.
"מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה.
בא והדליק כמה כוכבים, והם נופלים אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות, יום ולילה לאורכן, עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיבי אבק וזמן.
אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה לילות.
אני יודע שאתה קרב עכשיו…"
אהוב שלנו
האיש הכי טוב בעולם
געגועים אין קץ