ד"ר אל"מ אשר (קרלוס) פורת ז"ל

אבלים: המשפחה ויעל.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 23.07.15, בשעה 18.00, בית עלמין מנוחה נכונה כפר סבא.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב כצנלסון 18, קומה 4, דירה 9, כפר סבא.

צוות ארגון גמלאי צה"ל (ע.ר.) אבל ומנחם את המשפחה על מות יקירם.
המנוח שירת בחיל הרפואה והיה תושב כפר סבא.

ההנהלה והסגל במרכז הרפואי מאיר אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח ניהל את המרכז הרפואי בשנים 1988 – 2000.

אליעזר פישמן, ענת מניפז וקבוצת פישמן מנחמים את חגי פורת והמשפחה על מות האב.

2 תנחומים

  1. משפחת בן צור משמר הנגב

    קרלוס הגיע לקיבוץ משמר הנגב מארגנטינה, השלים את למודי הרפואה באונברסיטה העברית ואחר כך התגייס לצה"ל.
    גם לאחר עזיבתו את הקיבוץ הקפיד לשמור על קשר הדוק עם הקיבוץ ועם חבריו. תמיד הערכנו ואהבנו אותו ואת פועלו. זכורה לנו הייטב הפגישה האחרונה איתו בה הוא סיפר על סיפרו – חלוק לבן כומתה שחורה.
    עצוב לנו בלכתו.
    יהיה זכרו ברוך.

  2. אברהם זהר

    סא"ל מיל. אברהם זהר
    רופא בקרב כאֵל כושל

    ( על ספרו של ד"ר אשר ( קרלוס ) פורת " חלוק לבן – כומתה שחורה ", סיפורו של רופא צבאי במלחמות ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, 88 ₪ )
    מעטים הם הלוחמים שניחנו גם בעט סופרים, הראויים לתואר "ספרא וסיפא", כמו אשר פורת, בעל עיטור העוז ונכה צה"ל, קטוע יד מקרב כראמה, 1968.
    ד"ר פורת, היה רופא בגדוד שריון , קצין רפואה חטיבתי, קצין רפואה אוגדתי ופיקודי. בכל אלה, גם לאחר הפיכתו לנכה, היה בקו הראשון של הלחימה ושילב ידע מקצועי רפואי – קרבי ומבצעי.
    רש"י, מפרש אחד מפסוקי הנביא ישעיהו "…ואתה קח לך גיליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש…" ( ישעיהו, ח, 1) כך: " זכור שאתה כותב על בני אנוש וכתוב כך שאנשים יבינו.." . הרופא פורת, נוהג לפי כלל זה, גם אם לא הכירו. יש לו הרבה מה להעיר על מפקדי שדה ורפואה, אך אין הוא מנצל את הבמה של הספר, על מנת ל"גמור חשבונות".
    כמה מעגלי חיים בספר: מעגל הילדות והנעורים בארגנטינה; המעגל הרפואי – אזרחי; ומעגל לכל מלחמה , מאז מלחמת ששת הימים. גיבורי כל מעגל, חוזרים ונושקים לעלילת הספר, כל פעם. בהם חברי ילדות ותנועת הנוער בארגנטינה שתחת שלטון דיקטטורי של פרון ולוחמים ומפקדים בקרב ובעשייה הרפואית והמבצעית, בהם משפחתו ומפקדים כמו מח"ט 7 שמוליק גורודיש ואלוף ישראל טל.
    כך חוזרת לחייו, כאשר הוא בעלפון ההחלמה, זיוה היפה מתנועת הנוער , בלחיצת יד אוהבת לקרלוס, כך נקרא בנעוריו ושוב נעלמת עד לסמוך למותה ולפרידה שלו ממנה באותה לחיצת יד.
    במרכז הספר, סיפור פציעתו הקשה בכראמה, לאחר שנכנס לתוך " שטח הריגה" שהינו המרחב הסמוך למערך האוייב ועליו הוא מגן בכל עצמת כלי הנשק שלו. סרן פורת , זוחל בתוך האש עם לוחם אחר ומחלץ שני פצועים. כאשר חזר לחפ"ק ( חוליית-פיקוד- קדמית) של מח"ט 7, גורודיש, נפגע מאש מרגמה ירדנית ואיבד את ידו.
    בתוך הדרמה של החילוץ, עליו עוטר בעיטור ה"עוז", הפציעה וההחלמה, כרוכים כמעט כל הנושאים בהם נוגע המחבר: הערכות לקרב, שחצנות מפקדים, מורך לב מול תעוזה ולבטים של רופא בקרב, שחילץ שניים והותיר לוחם שלא ניתן לחלצו. מעיקה וחדה תחושתו, כאיש לא מאמין באלהים, כי "..הרופא הוא כאֵל כושל, שלעתים אינו יכול לעזור..". מעיק גם משא ההחלטה האכזרית, את מי לפנות ומי ימות בתוך הטנק.
    הקרב מפגיש אותו ולא פעם יחידה, עם רופאים שאין להם כל רקע או ניסיון קרבי,שאינם עומדים בלחץ הקרב ונמלטים מתופת שדה הקרב, או מאבדים עשתונות. כאלה גם לא יכולים ניתוחי חירום תחת אש. הוא דוחה בקשת רופא שערק בקרב כראמה לדבר עימו, אך גם אינו מקבל את החלטת המח"ט לנהוג בו כבוגד הראוי להיירות, ואף מציע לגרש אותו בבושת פנים מהחטיבה ( כפי שזה נעשה בפלמ"ח ).
    הוא מחפש לשווא עד היום את אותו לוחם, שהוריד את טבעת הנישואים מידו הכרותה ושם אותה על אצבע ידו השניה.
    הוא רוגז על גורודיש שנמנע לפני הקרב לקבל סיוע מקצין הרפואה בפיקוד המרכז, שכן לדעתו יש לקיים קשרים מקצועיים רק עם מפקדת גייסות שריון. הוא גם רוגז על רפאל איתן שמונע גילוי מידע על חשש של שקיעת טנקים בקרקע של הבקעה. הספר גדוש בשיחות בין הרופא החטיבתי העקשן ולא ותרן, למח"ט 7 הקשוח, אך גם מפקד המתגלה כרגיש ואיש שיח.
    דו-שיח מתמשך מתקיים גם עם טליק, האלוף טל. זה גם כמעט מסב אותו למפקד מבצעי.
    חרף נכותו מתעקש ד"ר פורת להמשיך לתפקד כמפקד פלוגה וגדוד רפואה ובמלחמת יום הכיפורים, הוא שוב בעין הסערה באוגדתו של משה פלד בגולן. הכניסה הבלתי מסודרת של הסדירים לקרב ההגנה, גרמה לכך שצוותי הרפואה פגשו בדרך פצועים שלא חולצו במשך שתי יממות. תמונות כאלו ושל טנקים שרופים, לא היו מנת חלקם של צוותי הרפואה במלחמת ששת הימים. היו גם פצועים שמתו מאבדן דם , מאחר וצוותי רפואה לא יכלו כלל להגיע אליהם.
    ביום החמישי למלחמה, נקלעת הפלוגה הכירורגית של הגדוד הרפואי להפגזה הסורית בצומת אל על. תחת אש איומה של ארטילריה, נמשכת הפעילות להצלת חיים. רופאים וחובשים, טייסי מסוקים ואנשי מנהלה, פועלים בתוך גיהנום של אש, שחוו אולי רק בסרט " מ.א.ש " על בית חולים כירורגי במלחמת קוריאה, בעבר. ד"ר דן ילון ואח חדר הניתוח יצחק דל, ממשיכים להוריד פצועים קשה מאלונקות ונהרגים; אלי גואטה שהביא כובעי פלדה, שלא היו עד כה ללוחמי הרפואה נהרג. מפקד הפלוגה פרופסור תיאודור , סוחב אלונקה ועליה פצוע ואצבע יד ימינו תלויה על פיסת עור, מחייך ומפזם: " תן לאצבעות ללכת במקומך..".
    לאחר המלחמה, מבקר קרלוס בבתי משפחות השכול , מפגש קשה, אשר הוא מפיג במתנות ליתומים, בהם כאלה שלא נולדו עדיין, כולל ספרים. עשר שנים לאחר המלחמה שאל אותו ילד שהיה עוד בבטן אימו במלחמה, מה פשר ההקדשה על הספר שקיבל. היה זה קטע משיר של רבינדרנת טאגור: " העלה שנושר מן העץ נהפך לחלק מחיי היער ".
    ספרו של ד"ר קרלוס, כפי שכינהו גורודיש, מסתיים כרופא פיקוד המרכז באירוע מלון "סבוי", בו הובאה לרופא, אלונקה ועליה ללא רוח חיים אל"מ עוזי יאירי לוחם ומפקד אהוב ומיוסר .
    ספרו של קרלוס-פורת, מצטרף באיכותו לספר נוסף עליו כתבתי לאחרונה במוסף " ספרים ", נתקה ניר. ספרים אלה, אינם מתעלמים ממוראות המלחמה, אך נכתבו ע"י לוחמים רגישים. איכות ספרים אלה, שהינם גם תעודת זהות אמיתית של המלחמה, בולטת מול ספרי " זעקת הלוחמים" המחפשים אשמים למה שקרה וקורה בקרב .

    (הכותב: אברהם זהר, מנהל המכון לחקר מלחמות ישראל. ספרו " לוחמי קו המים והאש" על מלחמת ההתשה בזירת התעלה ומצרים" , יראה אור בקרוב )

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *