כמה רב הנסתר על הגלוי… עד השעור האחרון היית כל כך נוכחת, כל כך התלהבת מהמפגש שהזדמן לנו עם העיוורות שהגיעו לסמינר… קשה לעכל איך מתחת לכל זה היה חבוי כאב כל כך גדול. שולחת תנחומים למשפחה, לזכרה של אשה מיוחדת.
דיצה אהובה…. אני המומה וכואבת על לכתך…
מרגישה בת מזל על שהכרתי אותך, על שזכיתי שתלוי אותי בשנתיים הראשונות שלי בהוראה. למדתי ממך כל כך הרבה, להוראה בפרט ולחיים בכלל. לימדת אותי עד כמה חיוני לסמוך על עצמי וללכת בדרך שעושה לי טוב. השקעת שעות נוספות רק כדי לחזק, להיטיב, ולתת עצה טובה, עידוד וחיבוק אוהב ומכיל. את נשמה חזקה מלאת אהבה ומיוחדת כל כך.
אני כואבת, אוהבת, ומוקירת תודה…
נוחי על משכבך בשלום…
לא מצליחה לעכל, חנוקה מדמעות, מסרבת להאמין… דיצה, אישה כה חזקה, אמיצה, אישיות מעוררת הערצה, לא עוד סתם מדריכה, בשבילי היית מנטורית, כאשת חינוך ובכלל לחיים. רק לפני כמה ימים דיברתי עלייך ועד כמה מרוויחות אותך הסטודנטיות שעולות לשנה ג׳.. וכעת, כולנו הפסדנו..
אישה גיבורה, דיצה יקרה, אני לעולם לא אשכח אותך ואת מה שהיית עבורי.. אוהבת המון, כנרת.
ת.נ.צ.ב.ה
נדהמת מלכתך בטרם עת,
מורת דרך מדהימה, הובלת אותי ולימדת אותי מהי הצלחה ואיך לגשת לילדים מיוחדים ולהורים.
ברגעים שכמעט התייאשתי מהמערכת, חיזקת אותי, נפגשנו מחוץ לסמינר (וזה לא מובן מאליו שמדריכה נפגשת עם סטודנטית מעבר לשעות הלימודים), נתת לי עוד ועוד טיפים ועזרת לי להרים את הראש ולחזור למוטב.. מאז יש רק פריחה 🙂
דיצה יקרה, נוחי לך בשלום, אזכור אותך ואמשיך להיעזר בכלים שנתת לי,
תודה על הכל
רונה
דיצה, רק לפני כשבוע נפרדנו בשיחת סיכום, מי האמין כבר אז שלאחר ארבעה ימים את תלכי כך. היית לי דמות מפתח בעולם החינוך המיוחד והיוות לי השראה משמעותית. דמות ואישיות חזקה, כריזמתית, נחושה, החלטית וחמה. הובלת אותי בדרכך המקצועית, דאגת לכל פרט קטן והתמסרת לתהליך. הדבקת בי את אהבתך לתחום החינוך. הותרת חותם ענק, וכעת ההלם לא מתעכל, המחשבות לא נותנות מנוח והדמעות לא מפסיקות לזלוג. נוחי על משכבך בשלום.
כבר ארבע שנים מאז שסיימתי את לימודיי בסמינר, ולמרות השנים שעברו לא שכחתי לרגע עד כמה היית לי למקור השראה. אישה כה חזקה, מנחה פדגוגית כה תומכת ומורה לחיים. החיוך שלך נחרט בזכרוני. כל כך אהבתי אותך!
נוחי על משכבך בשלום,
הבשורה קשה לעיכול!
לעולם לא אשכח אותך.
תודה על מה שהיית עבורי
אני שולחת את תנחומיי למשפחה היקרה.
דברת.
דיצה יקרה, שמך השמח מתכתב עם שמותינו :עליזה אורה …צחקנו בדרך לאילת ובחזרה על השמות החיוביים ,חלקם על שם סבתא פרידה,
מקרוב אני יודעת לצערי שיש רגע מכריע בו אי אפשר להתגבר על בעיות , נוחי על משכבך בשלום . אוהבים חבריך לעבודה ולצחוקים אך עכשיו נשמעת יללת התנים בקול בוכים.
והכי חשוב לילדיך המקסימים, היה זה רגע של משבר, כולנו נלמד לעזור ולהיעזר. המומה עדיין עליזה פלורנטל וגם אלי.
עצוב לגלות שדיצה חלפה לפני כעשר שנים
זכיתי להכיר אותה בהשתלמות בה למדנו יחד, בטבעון
דיצה הייתה יפה אמיתית.. מבפנים ומבחוץ
שידרה אופטימיות וחיוביות
והנוכחות הבריאה שלה היטיבה עם הסובבים
לי היה נדמה שהאישה הזו היא סלע .. ושהיא תישאר נצחית
מנחשת שהפרידה הפתאומית מגיל שלה ז"ל הייתה מאתגרת
היא מאוד מאוד הייתה קשורה אליו ואהבה אותו, ואת ילדיה.
שולחת אהבה רבה לילדיה
יצא לנו להכיר גם את אביכם המיוחד
כשבסוף לימודינו אביכם ואמכם אירחו אותנו בהר שאבא עיצב
נשארו לי תמונות של שניהם מהיום המיוחד הזה
אמצא ואשלח אליכם.
דיצה
חיכית עד סוף השנה ככה ללכת…
רוצה עוד פעם אם הייתי יכולה לראות אותך. לתת חיבוק.
שולחת לך המון אהבה מתפללת בשבילך
וניזכרת בך עכשיו בדמעות
עדי
כמה רב הנסתר על הגלוי… עד השעור האחרון היית כל כך נוכחת, כל כך התלהבת מהמפגש שהזדמן לנו עם העיוורות שהגיעו לסמינר… קשה לעכל איך מתחת לכל זה היה חבוי כאב כל כך גדול. שולחת תנחומים למשפחה, לזכרה של אשה מיוחדת.
דיצה אהובה…. אני המומה וכואבת על לכתך…
מרגישה בת מזל על שהכרתי אותך, על שזכיתי שתלוי אותי בשנתיים הראשונות שלי בהוראה. למדתי ממך כל כך הרבה, להוראה בפרט ולחיים בכלל. לימדת אותי עד כמה חיוני לסמוך על עצמי וללכת בדרך שעושה לי טוב. השקעת שעות נוספות רק כדי לחזק, להיטיב, ולתת עצה טובה, עידוד וחיבוק אוהב ומכיל. את נשמה חזקה מלאת אהבה ומיוחדת כל כך.
אני כואבת, אוהבת, ומוקירת תודה…
נוחי על משכבך בשלום…
לא מצליחה לעכל, חנוקה מדמעות, מסרבת להאמין… דיצה, אישה כה חזקה, אמיצה, אישיות מעוררת הערצה, לא עוד סתם מדריכה, בשבילי היית מנטורית, כאשת חינוך ובכלל לחיים. רק לפני כמה ימים דיברתי עלייך ועד כמה מרוויחות אותך הסטודנטיות שעולות לשנה ג׳.. וכעת, כולנו הפסדנו..
אישה גיבורה, דיצה יקרה, אני לעולם לא אשכח אותך ואת מה שהיית עבורי.. אוהבת המון, כנרת.
ת.נ.צ.ב.ה
נדהמת מלכתך בטרם עת,
מורת דרך מדהימה, הובלת אותי ולימדת אותי מהי הצלחה ואיך לגשת לילדים מיוחדים ולהורים.
ברגעים שכמעט התייאשתי מהמערכת, חיזקת אותי, נפגשנו מחוץ לסמינר (וזה לא מובן מאליו שמדריכה נפגשת עם סטודנטית מעבר לשעות הלימודים), נתת לי עוד ועוד טיפים ועזרת לי להרים את הראש ולחזור למוטב.. מאז יש רק פריחה 🙂
דיצה יקרה, נוחי לך בשלום, אזכור אותך ואמשיך להיעזר בכלים שנתת לי,
תודה על הכל
רונה
משתתפים בצער המשפחה.
נבקש לקבל פרטים אודות השבעה.
תודה
דיצה, רק לפני כשבוע נפרדנו בשיחת סיכום, מי האמין כבר אז שלאחר ארבעה ימים את תלכי כך. היית לי דמות מפתח בעולם החינוך המיוחד והיוות לי השראה משמעותית. דמות ואישיות חזקה, כריזמתית, נחושה, החלטית וחמה. הובלת אותי בדרכך המקצועית, דאגת לכל פרט קטן והתמסרת לתהליך. הדבקת בי את אהבתך לתחום החינוך. הותרת חותם ענק, וכעת ההלם לא מתעכל, המחשבות לא נותנות מנוח והדמעות לא מפסיקות לזלוג. נוחי על משכבך בשלום.
כבר ארבע שנים מאז שסיימתי את לימודיי בסמינר, ולמרות השנים שעברו לא שכחתי לרגע עד כמה היית לי למקור השראה. אישה כה חזקה, מנחה פדגוגית כה תומכת ומורה לחיים. החיוך שלך נחרט בזכרוני. כל כך אהבתי אותך!
נוחי על משכבך בשלום,
הבשורה קשה לעיכול!
לעולם לא אשכח אותך.
תודה על מה שהיית עבורי
אני שולחת את תנחומיי למשפחה היקרה.
דברת.
דיצה יקרה, שמך השמח מתכתב עם שמותינו :עליזה אורה …צחקנו בדרך לאילת ובחזרה על השמות החיוביים ,חלקם על שם סבתא פרידה,
מקרוב אני יודעת לצערי שיש רגע מכריע בו אי אפשר להתגבר על בעיות , נוחי על משכבך בשלום . אוהבים חבריך לעבודה ולצחוקים אך עכשיו נשמעת יללת התנים בקול בוכים.
והכי חשוב לילדיך המקסימים, היה זה רגע של משבר, כולנו נלמד לעזור ולהיעזר. המומה עדיין עליזה פלורנטל וגם אלי.
עצוב לגלות שדיצה חלפה לפני כעשר שנים
זכיתי להכיר אותה בהשתלמות בה למדנו יחד, בטבעון
דיצה הייתה יפה אמיתית.. מבפנים ומבחוץ
שידרה אופטימיות וחיוביות
והנוכחות הבריאה שלה היטיבה עם הסובבים
לי היה נדמה שהאישה הזו היא סלע .. ושהיא תישאר נצחית
מנחשת שהפרידה הפתאומית מגיל שלה ז"ל הייתה מאתגרת
היא מאוד מאוד הייתה קשורה אליו ואהבה אותו, ואת ילדיה.
שולחת אהבה רבה לילדיה
יצא לנו להכיר גם את אביכם המיוחד
כשבסוף לימודינו אביכם ואמכם אירחו אותנו בהר שאבא עיצב
נשארו לי תמונות של שניהם מהיום המיוחד הזה
אמצא ואשלח אליכם.
היו לכם הורים מעוררי השראה
מי ייתן שלא תדעו צער