ד"ר יזהר הרדן ז"ל

אהובנו היקר
יזהר הרדן
איש משפחה, חבר ורופא בנשמתו
הלך לעולמו

ההלוייה ביום שני 2/10/17 בשעה 15:00, בבית העלמין ״מנוחת עולם״ בנתניה

השבעה בבית משפחת הרדן
רח׳ בלפור 67, קומה 3, דירה 5, ת״א

המשפחה

עמותת אמ"ן ועמותת חולי CML אבלות על פטירתו.

ועד האיגוד הישראלי להמטולוגיה ורפואת עירויים אבל ומנחם את המשפחה על מות יקירם, חבר האיגוד.

המרכז הרפואי מאיר, ההנהלה והעובדים אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם, ממובילי הטיפול בהמטולוגיה בישראל.

13 תנחומים

  1. גנית וינשטיין

    כואבת את לכתו של אחד מגדולי הרופאים !
    הרדן, רופאי וחברי הטוב כמה תחסר.
    נפלה בחלקי הזכות הגדולה להכיר הכרות קרובה ועמוקה . אדם ורופא מבריק, בעל מעוף וחשיבה יוצאי דופן, תעוזה ועקשנות מיקצועית שהצילו לא אחת, חיי אדם.
    השילוב בין העקרונות והאידיאולוגיה המקצועית לבין הקבלה ללא פשרות של האדם באשר הוא (ללא הבדל של דת וגזע) וההליכה ללא לאות, בדרך זו.
    העמידו אותך בראש סולם הרופאים
    שנשבעו את ״שבועת הרופא״ ועם כל זה, היית צנוע , ישר והגון.
    תחסר למשפחתך, תחסר למטופלך.
    תחסר לחברה.
    ותחסר לי.
    ״איפה ישנם עוד אנשים כאלה..״

  2. סיגל

    בכיתי כשבאמצע הטיפולים הוא טס לחודש וחצי השתלמות. בכיתי כשאמר לי, אחרי שנתיים, שאני משוחררת ממנו ואמשיך בביקורות אצל הרופא המשפחתי.
    ואני בוכה עכשיו. והפעם כבר לא אוכל לשלוח לו מייל אחרי עשרים שנה ולקבל תשובה מפורטת ואוהבת.
    ד"ר הרדן היה האיש שדאג לעתיד שלי. שהיה בטוח שיהיה לי עתיד גם אם הסטטיסטיקה לא הייתה משהו. הוא לא דיבר במספרים. לא בקלישאות. גם באותה פעם צורבת כשהישיר מבטו אליי ואמר לי "תפסיקי להיות כזאת אמיצה" ואני בכיתי בפעם הראשונה ורק אז התפנתי להחלים.
    הוא חלק מלבי וזה כל כך עצוב לי שלא הספקתי להגיד לו.
    חלמתי לבוא אליו למחלקה עם הילדה שלי – להראות לו אותה בגאווה ולהראות לכולם את הפלא הפרטי שלי שהוא חלק מהגנטיקה שלי רק בזכותו. אני לא שוכחת את זה. מזל שסיפרתי לו שאני בהריון ושימחתי אותו.
    היה שלום רופא שלי. וסליחה על המשפט הבנאלי, אבל אף פעם לא אשכח אותך.
    סיגל.

  3. יגאל דנינו

    תשעת ילדיו של מאיר דנינו ז"ל, שאת כל אחד מהם הכיר ד"ר הרדן בשמו, מצדיעים! לאיש ולרופא היקר. החזקת את הסנטר של אבא ז"ל מעל המים ברגעים קשים, וחשוב מכל – נתת לנו 8.5 שנות אבא טובות. יש יותר מזה? שמך חרוט אצלנו בלב לעד.

  4. אסתר זיו

    ד״ר יזהר הרדן הציל את אמי לפני 14 שנים כשחלתה במיאלומה, ואמר לנו, בני המשפחה המבוהלים, ״ אז יש לאמא מיאלומה, אז מה, זה כמו שיש לאמא סכרת״ משפט זה מלווה אותנו מזה 14 שנים!!!!,משפט זה עודד את כולנו. כשהיו תוצאות הבדיקה משתפרות הוא אמר לאמי בת ה82 ״ את רוצה להתחתן איתי?״ ואימי התמוגגה.איש מדהים, חכם, מבריק, שנון. רופא שנלחם על מטופליו. מהבוקר אני סהרורית, הכרתי אותו משיבא שם עבדתי.
    לנצח נזכור אותך איש יקר.
    מבכה את לכתך ואתה איש צעיר.
    מנוחתך עדן.
    משתתפת בצער המשפחה

  5. אורי פיינה

    כשהיו שואלים אותי מי הרופא שלך , הייתי עונה שאין לי רופא. יש לי מלאך . אומנם לא רואים כנפיים
    אבל אין ספק שהוא מלאך . דקה אחרי שנכנסתי בפעם הראשונה לחדר שלך יזהר , הבנתי כי הכל יהיה בסדר איתי, לא יכול להיות אחרת איתך ……..אמנם לא רואה כנפיים אבל ידעתי כבר ומייד שאתה מלאך
    ואכן אתה עימי כבר 21 שנה וכנראה תשאר עימי עד יומי האחרון.
    יזהר יקר ואהוב שלנו , תודה על שהיית הרופא שלי , הפסיכולוג שלי , החבר שלי ואני רוצה להגיד שוב ושוב כי אני אוהב אותך מאד. בהלוויה שלך שמעתי את חבריך הרבים ומשפחתך האוהבת מספרים עליך מילדות ועד
    היום המר , כולם דיברו באהבה ובהערצה גדולה .
    לא אשכח אותך לעולם יזהר יקר .
    לאתנה הבנות והמשפחה , תנחומי הכנים , מי יתן ולא תדעו צער עוד.

  6. עמיר גיל

    איש יקר הלך מאיתנו . הדמעות יורדות מעצמן והלב כואב. הרופא שלי , ב -ה׳ הידיעה. איש חכם, אמיץ, מלא חוש הומור למרות כל המראות הקשים וההתמודדות. הצלת את חיי לפני 22 שנים. בחרת להאמין ברצון שלי לחיות ובאמונה ביכולות האדם – כי הסטטיסטיקות והבדיקות אמרו אחרת. שנים נפגשנו בביקורות ובסוף אמרת לי אחרי 10 שנים שהכל בסדר – אין לי מה לבוא לביקורות יותר כי כבר שברנו את כל הסטטיסטיקות. אלוהים לוקח את הטובים אליו לפעמים . זכיתי להכיר אותך וזיכית אותי בחיים יפים. כמו שאמרו כולם עבר לפני – אתה בלתי נשכח . תנוח על משכבך בשלום!

  7. טלי וטשטיין

    משפחת הרדן היקרה, שמי טלי וטשטיין(שטרן)בעבר. יזהר ואני גדלנו יחד ברחוב טשרניחובסקי 14 בירושלים. הוא היה חברי הטוב. יחד היינו צועדים כל בוקר לבית ספר לוריא מכיתה ה' ובארבע השנים שאחר כך עד סוף כיתה ח'. ההליכה לא הייתה קצרה, והתיקים שסחבנו היו כבדים, אך מעולם לא שמעתי מילת תלונה מיזהר. הוא היה קיבוצניק מקיבוץ מפלסים, ילד נחוש שלימד את כולנו מהיום הראשון שבו הגיע לכיתה שלנו, שנכות קיימת רק בראש, ושאם אתה רוצה משהו שום נכות לא תמנע ממך מלהיות מה שאתה רוצה וחולם להיות. מעולם לא נמנע מפעילות כלשהי. ממשחק כדורגל ועד יציאה לטיול. הוא היה מודל ליכולת לחימה ולמתיחת יכולות עד לקצה ממש, וכולנו הערצנו אותו ולמדנו ממנו. יזהר היה ילד בעל רגישות חברתית, חוש צדק מפותח ויכולת עצומה של אהבת האדם באשר הוא אדם. אלה לא תכונות שרואים בדרך כלל אצל ילדים צעירים, אך הן היו חקוקות באישיותו. משפחת הרדן גרה בשכירות ועזבה את הבית שלנו כעבור כמה שנים. יזהר עבר ללמוד בגימנסיה העיברית ודרכנו נפרדו. אני, אחי פסי( שהיה ידיד טוב של מיכל אחותו) ואחיותי הצעירות התמאלנו צער עמוק כששמענו השבוע על מותו. כולנו זכרנו אותו באהבה ובהערכה, ידענו שהפך להיות רופא מצליח, וידענו כמה אדם כמוהו יכול להבין את חוליו ברמות העמוקות ביותר. על כן אני לא מתפלאה כשאני קוראת מה שכותבים עליו החולים שלו. הוא הכיר כל כך טוב וכל כך מקרוב את הסבל של אנשים חולים, והיה לבטח מטפל מעולה.
    לא היכרתי אתכם, בני משפחתו, אך אני בטוחה שזכיתם לחיות במחיצת אדם נפלא אוהב אדם.
    יהי זכרו ברוך.
    טלי וטשטיין, ומצטרפים לתנחומי גם אחי פנחס(פסי) ואחיותי מאירה ודפני

  8. עופר גזית

    בחרתי לפרסם מכתב שכתבו בני משפחתי חודש לאחר פטירת אבי ז"ל, שטופל ע"י ד"ר הרדן. המכתב נשלח לד"ר הרדן עוד בחייו, ב29.08.15, ונדמה לי שהוא אומר הכל:
    לד"ר הרדן, הרופא, וליזהר היקר, האדם
    אבי, גיורא(ג'ורי) גזית, הלך לעולמו לפני כחודש. אנו עוברים תהליך טבעי של אבל, ולמזלינו-עוברים אותו כמשפחה מאד קרובה, לא מעט בזכות המורשת שלו. הדברים הקשים שוקעים ודווקא הדברים היפים, שהיו לאורך התקופה, צפים ועולים.
    ערב יום הזכרון השנה, בשעה 21:00, נפתחה הדלת בחדרו של אבא שלי, במחלקה בחדר הבידוד במחלקה ההמוטולוגית, במאיר.
    נכנסת לחדר, וכמו תמיד, נוכחותך הקורנת , מילאה אותו באופן טבעי.
    התפתחה שיחה אישית וגלויה. אבא שלי כל כך התרשם מסיפור חייך המיוחד במינו, והוא טרח וחזר עליו מספר פעמים בפני בני המשפחה הקרובה וחבריו.
    לא הופתענו מהביקור, וגם לא מגילוי הלב יוצא הדופן שלך. זו כמובן רק דוגמה, אחת מיני רבות, שבודאי גם מטופליך האחרים, זוכים לפגוש, ואשר מעידה על אישיות יוצאת דופן , של אדם, אשר כל כולו מקרין מטרת-על אחת בחייו: לעזור ולהציל את חוליו.
    אנו חיים בעולם ציני, אך זו אינה קלישאה: ראינו כיצד אתה עושה הכל, וכשאנו כותבים הכל-הכוונה היא באמת להכל, כדי לסייע לאבא שלי ולשאר החולים, מבלי להסס כלל משום סוג של מחיר אישי ו/או מקצועי הכרוך בכך. והכל- למען מטרת העל, שרופאים רבים אחרים שכחו אותה זה מכבר…
    צדדים שלישיים עימם היינו במגע באמצעותך(משרד הבריאות, הביטוח הרפואי ועוד)- העידו שפעלת ממש בחירוף נפש למען אבא שלי, כאילו שהיה בשר מבשרך.
    צר לי שאבא שלי זכה להכיר אותך זמן קצר בלבד, ורק בנסיבות אלו. אין לי ספק ש"טיפוס" כמוהו, וברשותך-גם "טיפוס" כמוך(וזו מחמאה, אני בטוח שאתה מבין…) – היו יכולים להיות בקשר של הרבה יותר מרופא ומטופל, בזמן אחר ובעולם אחר…
    מנחמת אותנו הידיעה שאבא שלי הרגיש תמיד, גם בתקופות הקשות ועד הרגע האחרון, בטחון מלא בך , שיש על מי לסמוך, ושכל מה שאפשר לעשות מבחינה רפואית- נעשה וייעשה תחת ידיך הטובות.
    ומחממת לנו את הלב הידיעה שחולים אחרים במרפאה ההמוטולוגית שלך, זוכים לטיפול מרופאים, ומעבר לכך- מבני אדם, כמוך.
    אין בפינו מילים להודות לך על הכל.

    בהערכה רבה מאד,

    עופר גזית, סימה גזית, והמשפחה

  9. גלי רבינוביץ

    אני קוראת והלב בוכה ומסרב להאמין, זה לא יכול להיות, זו לבטח טעות, אבל, האמת זועקת שחור על גבי לבן…..
    משפחת הרדן היקרה,
    אין מילים שיכולות להביע את הכאב והצער העמוק , כשקראתי על לכתו של יזהר הרופא היקר.
    הוא טיפל באימי בת ה-84 , וכך הכרתי אותו.
    דיברתי איתו בטל' מספר פעמים , ופגשתי אותו בבית החולים.
    אמא לא הפסיקה לדבר עליו, היא אהבה אותו, הוא טיפל בה במסירות אין קץ. תמיד היה זמין. נתן לה את הפלאפון האישי וביקש שתפסיק להיות "פולניה" (לא , היא לא פולנייה) ותתקשר אליו כשהיא במצוקה.
    כשהלכה לטיפולים מיואשת וכואבת, הוא הצליח לעודד אותה , לטעת בה תקווה ובטחון שבאמת יהיה בסדר. והייתה חוזרת מחוייכת ולעיתים אפילו משועשעת מהשיחות איתו.
    לכל פציינט הוא נתן את התחושה שהוא "בן יחיד ומיוחד"
    היה אדם נדיר, צנוע, רופא מדהים יוצא דופן, פסיכולוג, חבר , עם המון חוש הומור (הוא הבטיח לאמא שאחרי הניתוח הם ירקדו ביחד)
    וסבלנות אין קץ.
    פשוט "בן אדם" וזו הייתה גדולתו.
    בשם אימי ז"ל ובשמי תודה לכם משפחה יקרה.
    אין מילות נחמה לאובדן הגדול, אבל, תתנחמו בזה שאתם הייתם
    "העוגן" " הבית החם האוהב והתומך" לדברים הנפלאים שהוא עשה. ואיתכם חיי האיש היקר הזה.
    גלי

  10. יפה כהן

    שישי בערב! זמן מושלם לרפרף בעיתון, ולצערי רואה את מודעת האבל על לכתו של "מלאך"
    אני לא הייתי מטופלת שלו, אבל ליוויתי את אחותי מרגע שהתגלתה אצלה מחלת המולטיפולמלומה, כבר בפגישה הראשונה נוכחתי לדעת שאחותי בידיים טובות, היא עברה השתלת מח עצם, אחי נמצא התורם המתאים, ומאז הפך ד"ר הרדן ז"ל לחלק מהמשפחה, אימי ז"ל היתה צמודה לאחותי בזמן האישפוז. וכמה שנים אח"כ כל ביקורת אמא ז"ל הכינה לו קציצות מרוקאיות עם לחם פרנה מעשי ידיה. וכשאמא כבר לא יכלה אחותי הכינה במקומה, זאת היתה המחווה לאות הוקרה והערכה על הצלת החיים של אחותי, כשבעצם לא נתנו לה סיכוי לחיות, ד"ר הרדן נלחם יחד אתה למגר את המחלה, עצוב לי מאד על לכתו.
    יהי זכרו ברוך!

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *