אבלים: אשתו: בטינה טאובר, בנותיו: נטע ומיה.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 17.01.18, בשעה 14.30, בית עלמין תל רגב היכל החרוב.
יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב רענן 41, חיפה, בין השעות 11.00 – 21.00.
אבלים: אשתו: בטינה טאובר, בנותיו: נטע ומיה.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 17.01.18, בשעה 14.30, בית עלמין תל רגב היכל החרוב.
יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב רענן 41, חיפה, בין השעות 11.00 – 21.00.
בן כיתה. גדלנו בשכונה ביחד. לא היתה לו ילדות קלה אבל קרית ביאליק ד׳ של שנות ה60 סיפקה אושר לכל.
זה מטורף.
הכרנו כאשר היינו מתמחים בבית החולים תל השומר. ד"ר טאובר ז"ל היה בשלבי סיום של ההתמחות בנוירוכירורגיה, ואני הייתי במסלול התמחות חלקית בנוירולוגיה. נפגשנו, יצרנו קשרים, ואני התפעלתי מהדרך הישירה שבה ד"ר טאובר תיאר את המציאות. היה מעניין לשוחח אתו על דת (אני חוזר בתשובה והוא חוזר בשאלה), ציונות, השקפת עולם בתחום יחסי אנוש בממסד הרפואי בארץ, וגם על רפואה. ד"ר טאובר ז"ל הרבה להשתמש בהומור ציני וסרקסטי כדי לבטא את השקפת עולמו. גם מצבים קשים בחיים הוא תיאר באופן הומוריסטי. זכור לי הסיפור על שירות המילואים שלו כרופא בבקעת הירדן. חיילים נפצעו בשעות הלילה והוא עם מחלקת הרפואה נשלחו לטפל בפצועים. בגלל חוסר תיאום בין הכוחות הוא מצא את עצמו בתווך בין כח צה"ל שירה עליו לבין המחבלים שירו לעברו. אדם אחר היה בוודאי מתאר את מצבו כטראומה נפשית ומוסיף אינטנציה טראגית. ד"ר טאובר המנוח הציג את האבסורד שבסיטואציה באופן הקומי ביותר שהיה יכול. בהמשך פגשתי אותו כרופא מומחה לנוירוכירורגיה בבית החולים אסף הרופא, במחלקה שבניהולה של ד"ר שיפר יוהאנה ז"ל. בפעם הבאה שיצרנו קשר שמעתי ממנו על העבודה שלו בגרמניה ועל מה שלמד שם. היום, יום שלישי, 17 באפריל, 2018, נזכרתי בו כחבר, וחבר למקצוע. ערכתי חיפוש באינטרנט ולמרבה הצער התברר לי שאיחרתי את המועד. ד"ר מיכאל טאובר נפטר. יהי זכרו ברוך.
מאד מצער לקרוא, באיחור של שנה על מותו בטרם עת.
היה מלגאי של קרן אייסף בארה"ב בשנות ה-90.
לעולם לא אשכח את תיאורו של העבודה מול גופות …
הוא היה מסור למקצועו כמו אדם קדוש.
יהי זכרו ברוך.
מיכאל היה בן כיתה שלי בתיכון וגם חבר. נפגשנו שוב בתל אביב שכבר היה רופא בתל השומר.
אהבתי את מיכאל. היא היה אדם צנוע. חכם וציני . מהיר מחשבה.