יצחק קולונימוס ז"ל

אבלים: אורית, הילדים והמשפחה.
ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 14.01.13, בשעה 15.00, בית עלמין קיבוץ כברי.

מועצת הצמחים, ההנהלה והעובדים מנחמים את משפחת קולונימוס על מות יקירם.
המנוח היה חקלאי.

6 תנחומים

  1. ציפי (נאור) וקסלר

    זה לא נתפס, יצחק איננו, איזו טרגדיה , לא הספקתי לדבר איתו, לספר לו כל מיני דברים שרציתי לשתפו, זה ממש חמק לי, כ"כ מוקדם, הוא היה כזה חמוד וטוב למה אלוהים? לקחת אותו ? השארת אותנו המומים, זה באמת לא צודק! דיברתי עם כמה בני הכתה שלנו מבית קשת (כתת אלון), כולנו שפופים ושואלים האם זה אמיתי? ממש קשה להפנים דבר כזה. אורית, הילדים, מחזקת אתכם, ומבינה שכל מילה מיותרת , לפחות היו גאים שהיה לכם אבא ובעל כזה מקסים, פשוט ברצינות אין הרבה כמותו.

  2. איל

    יצחק הגיע לבית קשת כילד בן חמש או שש כשעלה עם הוריו ואחיו הצעיר יוסי ז"ל מאלכסנדריה במצרים.
    היה ילד רזה, קטן, עירני ונחוש מאד.
    בילדותנו היה לנו סוד משותף, היינו גונבים סיגריות "אודם" מההורים ומעשנים במסתור בין השיחים, עד שאמא שלי תפסה אותנו.
    בבגרותו יצחק היה רציני, אחראי ומאד אינטיליגנטי.
    כשלא הצליח לסיים קורס טייס עבר לשרת ביחידה מובחרת והיה כל כך מוצלח שביחידה לחצו עליו לגשת לקורס קצינים כאיש מילואים והוא אכן הלך לקורס קצינים כאיש מילואים.
    קצת ממה שעשה בשירותו הצבאי יספרו, אולי, אלה ששירתו איתו.
    לנו הוא לא סיפר, מה ששמענו היה ממכרים משותפים.
    הוריו של יצחק, ז'קלין ואברהם זיכרונם לברכה, היו אנשים אמיתיים, כאלה שלא מזייפים, שניהם היו בעלי הומור ממזרי וספונטני.
    את ההומור הזה יצחק ירש בשפע, אך שלא כז'קלין, ראיתי אותו מתאפק, פה ושם גם "משכתי אותו בלשון".
    אחרי הצבא יצחק התחתן עם חברתו חביבה, מכברי, והם עברו לגור בכברי.
    יצחק ויוסי יחסרו לנו מאד.

  3. איתן

    נחישות .תמיד. בכל דבר .
    בכתת אלון קראו לו א.ד.גורדון.גם לחבר'ה חרוצים צריך נושא דגל .
    ההליכה המיוחדת . כאילו חותר נגד זרם,או גל מתקרב.

    דברים נוגעים כתבת ליום השנה
    מדם לבך חצבת ,בשפתך האוהבת והכנה
    עוד לא יבשו הדיו ודמעות אותה קינה

    הלך מאתנו איש יקר . יהיה זכרו ברוך

  4. שי קולונימוס

    יצחק – 1949-2013
    יצחק נולד במאי 1949 באלכסנדריה במצרים, בן בכור לאברהם וז'קלין קולונימוס ואח ליוסי וגילה שנולדו בעקבותיו. בהיותו בן ארבע וחצי עלו הוא, הוריו ואחיו יוסי לארץ, תחילה למחנה עולים ולאחר מכן לקבוץ בית קשת. בבית קשת עברה המשפחה חבלי קליטה ראשונים, לימוד השפה והסתגלות לחיי הקיבוץ, שהיו זרים ולא מוכרים לה. שם גם נולדה אחותו הצעירה גילה.
    בבית קשת יצחק התערה בקבוצת בני גילו ומצא את מקומו בלימודים, בעבודה במטע הפרדס ובחיי החברה. עם סיום בית הספר יצא יצחק לשנת שרות במחנות העולים בחיפה והדריך בנוה שאנן. לצבא התגייס יצחק בקיץ 1968 והתנדב לקורס טייס, שבו נשאר כשנה וחצי. בתקופת הקורס רכש ידידים רבים, שליוו אותו בכל שנותיו. עם הנשירה מהקורס עבר לשרת בסיירת מטכ"ל, יחידה אליה נקשר ושרת בה בתפקידים מגוונים – כחייל בצוות 'עוזי דיין' וכמפקד בפרקי זמן שונים. ה'יחידה' היוותה ליצחק מקור להזדהות, לעניין, להתפתחות ולחברים רבים. יצחק שמר על קשר הדוק עם היחידה במשך שנים רבות והיה נקרא מעת לעת לחזור ולשרת בה ולמלא משימות ייעודיות. שלושת ילדיו ואחיו המשיכו בדרכו ושרתו אף הם בה.
    בהיותו בשנת לימודיו האחרונה בבית הספר יצא יצחק יחד עם בני כיתתו לסמינר יב' באפעל ושם הכיר את חביבה, שהשתתפה בסמינר יחד עם כתת מעין מכברי. ב 1972 , עם סיום שירותו הצבאי וסיום תקופת עבודתו כמאבטח באל-על התחתנו חביבה ויצחק וחיו תקופה קצרה בבית קשת. בסתיו 1973 עברו לכברי, שבה בנו את ביתם ובה נולדו שלושת ילדיהם – שי, נעמה ועינת. בכברי יצחק השתלב בעבודה במטע הבננות ובהמשך אף ריכז אותו, יצא ללימודי ריכוז משק וכלכלה במדרשת רופין, שימש כמרכז משק וניהל את מפעל התכשיטים עדירן. יצחק נקשר לכברי ואהב את העבודה בחקלאות, הקשר עם המטעים נמשך גם בשנים בהם עזב את הקיבוץ, כשהיה מעורב בפיתוח וניהול המטעים בכברי. בתום שנות העבודה בקבוץ יצא יצחק לנהל את ארגון מגדלי בננות הארצי, עבודה בה התמיד שנים רבות.
    ב 1995 נפרדו יצחק וחביבה, יצחק עזב את כברי ויחד עם אורית, איתה התחתן, עבר לגור בכפר ורדים. יצחק ואורית הקימו בית להם ולילדיהם מנישואיהם הקודמים. יצחק טיפח קשר עמוק, חם ואוהב עם אסף, נעה ויובל, ילדיהם של אורית ואבנר ויחד עם אורית פתחו את ביתם לחברים ואנשים רבים. בשנת 2008 עזבו יצחק ואורית את ביתם בכפר ורדים וחזרו לגור בכברי, קרוב לנכדים ולרבים מחבריהם.
    בשנים האחרונות יצחק, אורית וחביבה השקיעו מאמצים רבים בגישור על הפרידה ובקרוב לבבות. עם נישואיהם של שי ויפעת, נעמה ואורי, עינת וגבע והולדת שבעת הנכדים – אורי, עילאי, יהלי, עומרי, יואב, נעם ואלון קשרים אלו התהדקו והסתעפו ויצחק שמח ביצירת משפחה רחבה ומאוחדת.
    כשהיה יצחק כבן שלושים התגלתה אצלו מחלת כליות תורשתית, אתה התמודד כל חייו. במהלך השנים עבר השתלת כליה ראשונה שנכשלה וב- 1995 השתלה נוספת, תרומתה של אורית, שנקלטה. להשתלות ולמחלת הכליות נלוו מחלות רקע ואשפוזים רבים. למרות האשפוזים והסבל יצחק שמר על רוח איתנה, אופטימיות רבה, חיוניות ואהבה גדולה לסביבתו האנושית. יצחק הרגיש שהוא חי 'בזמן שאול' וניסה למצות כל רגע מחייו.
    ביום שישי האחרון, 11.1.2013 בעת חזרתו עם אורית וחבריו מחופשה באיי סיישל, חופשה אותה כינה 'כביקור בגן עדן', בחניית ביניים באדיס אבבה יצחק חש ברע, איבד את הכרתו במהרה ונפטר בדרך לבית החולים.
    במותו השאיר משפחה גדולה וחברים רבים עצובים ומתגעגעים

  5. שי קולונימוס

    14/1/2013
    אבא
    בעשור האחרון אינספור פעמים דמיינתי את הרגע הזה. מאות ימי אשפוז, יממות של דאגה וחרדה מהרגע הזה, והרבה תקווה שאתה יכול לכל מחלה מטרידה.
    ואתה, אתה אבא עם הרבה עוצמה ונחישות הבהרת לנו ולסביבתך שכנגד כל הסיכויים אתה עוד תקבור את כולנו. היו בינינו רבים שהאמינו והפכו את הקלישאה שלך לאמונה שכך הם פני הדברים. כגודל הציפייה כך גם האכזבה והתדהמה .
    ובכל זאת בינינו היה קשר שתיקה, ידענו שלא תאריך ימים. כמו שלימדת אותי מילדות, הבטנו שנינו במציאות כפי שהיא, בלי אשליות.
    חשבתי אבא, איך מקפלים חיים שלמים ואוספים אותם לרגע הזה. ברור שלא ניתן, לשם כך עוד יימצא הזמן. כמנהגך עוד ניפגש ונכתוב דברים ונספר לך את דברי הימים.
    בכל זאת יש איזו מהות אחת שמהדהדת: החיוניות. בכל פעם שאני חושב עליך, בחייך וגם במותך, היית אדם חיוני כנגד כל הסיכויים. לא היה גבול לחיוניות בכל תחומי החיים: בעבודה, בהתנדבות, בחברות, באהבה ובחיים הרבה חיים…הסיפור שלך הוא סיפור של ניצחון הרוח. טרפת את החיים כל עוד אפשר לא הנחת למגבלות והחרדה להפריע לך.
    אני מוצא בזה הרבה נחמה: בדרך המיוחדת שבחרת לחיות את חייך וגם בדרך שבה מצאת את מותך. זו הייתה דרכך. כך בחרת ובכך רצית וכך היה.
    את אורית, אבא, הכנסת לחיינו בעוצמה רבה, היא נתנה לך את החיים אבל לא רק את החיים עצמם אלא בעיקר את איכות החיים. האהבה שלכם הייתה למקור האנרגיה ממנו שאבת את כל החיוניות הזו. האהבה שלך אלי ולמשפחה תהיה גם מקור השראה שלי לחיים טובים עם משמעות, חיים של אמת.
    אתה חסר לי מאוד, אתה תחסר לי מאוד. נוכחותך בחיי הייתה ותישאר משמעותית וייחודית. יש בי הרבה ממך הותרת בי חותם שעיצב את דרכי, את אישיותי ,את האמת שלי ,את האהבות שלי. ילדי זכו להכיר, להרגיש ולאהוב אותך.
    לאנשים בחייך היה מקום של כבוד, היית בשבילם והם בשבילך. אתה אהבת אותם והם אהבו אותך. כך גם במותך. תראה אותם. הם כולם כאן אוהבים אותך ומחבקים אותנו. זה נותן לי הרבה כח וגם מאיר את דרכי.
    לא רציתי להיפרד אבל הגיע הרגע אז אפרד מהגוף שלך אבל לא מהוויתך אתה עוד תמשיך ללוות אותי ואת כולנו בטבע, בשדות, בבית ,בכברי ,בארץ הזו שכל כך אהבת ובכל מקום.
    נוח על משכבך בשלום שלך באהבה גדולה שי

  6. תמי פקר

    קראתי בצער רב על מותו של איציק.
    הכרתי אותו ואת אורית כשגיליתי את הצימר הכי מושלם בעולם בכפר ורדים.
    מאז נפגשנו מספר פעמים ושוחחנו טלפונית.
    ידעתי את ההיסטוריה הרפואית ואת האהבה הגדולה ששררה בין בני הזוג הזה.
    מביעה את תנחומיי למשפחה כולה על האבדה הגדולה.
    באהבה רבה
    תמי פקר

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *