לאה מושקט ז"ל

החבורה אבלה ומנחמת את המשפחה על מות יקירתם.

תנחומים אחד

  1. עמוס נבון

    לזכרה של לאה מושקט
    אני מבקש לפתוח את הדברים שלי בשיר מספר השירים האחרון שלי ששמו "לאן נעלמו הגחליליות". בחרתי בו כי מצאתי בשיר חיבור ללאה.

    גחליליות
    לְאָן נֶעֶלְמוּ הַגַּחְלִילִיּות
    הֵיכָן אֹרֶן הַקָּסוּם שֶׁהִבְהֵב בִּשְׂפַת סְתָרִים
    פַּנָּסֵי תַּאֲוָה מְאוֹתְתִים בְּאוֹר יָרֹק-צָהֹב
    שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת בִּיאָה.
    נֶעֱצַרְנוּ לְיָדָן כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִן הַפְּעֻלָּה בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר
    הִבַּטְנוּ זֶה בְּזוֹ בְּפָנִים מְיֻזָּעוֹת
    וְהִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ
    כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחַ אֶת זְרוֹעִי
    עַל כְּתֵפָהּ.

    לאה הייתה גחלילית מסוג מיוחד. מכנים את האור של הגחליליות אור קר. אבל האור של לאה היה חם. בדיוק כפי שצריך להיות. אם אנסח זאת בשפה הביוכימית, הייתה לה בדיוק הכמות הדרושה של האנזים לוציפראז כדי לייצר את החומר המאיר, הלוציפרין, בעוצמה הנכונה. אנחנו האנטומולוגים אוהבים תמיד להגדיר את החומר המדעי שברשותנו. אז נגדיר: האור של לאה הקרין אצילות וצניעות יוצאות דופן בכל תחום, בעבודתה המדעית, בדיבור, בהתייחסות לדברים. וכלפי כל מי היה בקשר איתה. מאז שיצאנו לגימלאות, נהגנו להיפגש, קבוצה של גימלאי מכון וולקני מהמחלקה שאקרא לה אנטומוכימית (שילוב של המחלקה לאנטומולוגיה והיחידה לכימיה). היינו 5 זוגות. נפגשנו בבתים ובבתי קפה היה לנו כיף. במפגשים האלו הזדמן לי להכיר את לאה עוד יותר. השנה, לפני הפסח חיפשנו תאריך להיפגש ולצערנו הרב אנו נפגשים באזכרה ללאה. באחת הפגישות האחרונות כששאלתי לשלומה היא אמרה לי שהפעם זה היה יותר רציני, היא לא סיפרה לי שהייתה עם רגל אחת בעולם הבא, כך לאה בצניעותה. לצערנו הרב הלב שלה לא עמד במטלות החיים. יהי זכרה ברוך.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *