מנחם ברעם ז"ל

אבלים: פוריה ברעם, ענת ברעם ואמיר שרף, יעל ברעם ומורן קורן, עוזי ואביבה ברעם, חיים ומימי ברעם, מירי זינגר ונמרוד רן, ליה, מאיה, מעיין ועדי.
טקס פרידה יתקיים ביום א' ה- 26.01.20, בשעה 15.00, בית הלוויות עלי שלכת, רחוב היצירה 5, רעננה.
יושבים שבעה בבית משפחת שרף ברעם, רחוב הנדיב 18, גבעתיים, (ניתן לחנות גם בסמוך לרחוב הידיד 17), עד יום ה' ה- 30.01.20, בין השעות 10.00 – 13.00, 16.00 – 21.00.

עיתון הארץ מנחם את עוזי וחיים ברעם על מות האח.

6 תנחומים

  1. יעקב בלום

    משפחת ברעם יקרה,

    מנש ואני היינו חברים קרובים בשנות בית הספר. כדורגל ופוליטיקה היו אהבתנו המשותפת. לא אשכח איך לימים, במפגש אקראי באוניברסיטה, סיפר לי בהתלהבות על חלומו שנתגשם לנסוע למונדיאל בברזיל, ועל ״המסירות בין פלה לגארינצ׳ה״ בהן זכה לצפות.
    שנים רבות לא ראיתיו, אך מראה פניו, טון דיבורו, וצחוקו, זכורים לי היטב. צער רב מילא אותי למראה המודעה על מותו.
    אני אבל יחד אתכם.

  2. יואל איזקסון

    אני אבל ומשתתף בצער הברעמים על מותו
    של יקירנו מנחם ז”ל, מנחם הוא בן דודי
    ואני הכרתי אותו מינקותו. בגיל ארבעה
    חודשים הוא נפל מזרועותי על רצפת
    בטון בנחלת אחים בירושלים. קצת
    בכה, אבל מיד התאושש. לפני כעשרים
    שנים נפגשנו במסעדה ברחביה לשלוש
    שעות. הוא היה חביב, משפחתי, ומאד
    חריף. אדם לדוגמה. בצער כבד,
    יואל איזקסון, סנט לואיס

  3. עירא קרטס

    למרות שדרכנו נפרדו זה למעלה מ30 שנה, זכרונו עדיין איתנו. הכרנו בירושלים ב-1961 והמשכנו יחד כל זמן שרותנו הצבאי בפיקוד הדרום. מנחם ואני כאלחוטנים וחגית, כצפנית. איש אשכולות. כמה חבל.
    עירא קרטס, חגית קרטס (שטורך) סנטיאגו צ'ילה.

  4. אהד אורנשטין

    מפגשים עם מנחם היוו לאורך השנים נקודות ציון בחיי.
    הכרות ראשונה בילדות המוקדמת ברחוב הירשברג בירושלים שם התגוררתי בסמוך לדודתו סצמסקי, בסוף כיתה ד הלהיב אותי בסיפורי ההרפתקאות הצפויות בתנועה המאוחדת ,והיינו מראשוני השכבה.
    בשנים הבאות עברנו הרפתקאות משותפות גם ב"פעולות"בתנועה וגם אחריהן תוך שיטוט לילי ברחבי העיר. אחה"צ נהגנו להפגש לכדורגל ,ולא רק, " בחצר" , החצר הצמודה לטליתא קומי מבנה מדהים שיד יזם הרסה.
    חזרתי לצבא אחרי שהות בחו"ל ובקלט אני פוגש תוך שמחה משותפת וחיבוקים את מנחם. מסתבר ששנינו גוייסנו לחיל הקשר,טירונות קורסים משותפים, ושרות בבסיסים קרובים.
    בצבא נכנסתי( שלא באשמתי ) לכלא צבאי ,מנחם ידע לשלוח מכתבי דאגה ושותפות ובהם תיאורים נלהבים של ירושלים בעת חופשתו, להדגשה שלח גם ציורים ,שלא הצטיינו בכשרון רב.
    השתחררתי מהכלא ודבר ראשון הגעתי לפיקוד דרום להודות למנחם, נאלצתי לעשות זאת דרך דלת ברזל. מנחם היה במעצר לקראת הכלא. גם אני שלחתי מכתבים לכלא, חלקם מיחזור אכזרי. רק חבל שלא שמרנו אותם.
    אוניברסיטה היום הראשון ללימודים אני רשום לכימיה אך ללא בגרות לא התייחסו אלי.הגעתי למנחם לבית הוריו בקינג גורג והוא בנון שלנטיות מספר שאחר הצהרים יש לו שיעור ותרגיל בכלכלה ובערב שיעור מבוא כלשהוא.
    ואני מודע לכך שלימודי הכימיה כרוכים בעמל רב.
    מיהרתי לאוניברסיטה ורשמתי עצמי לכלכלה, קיבלו אותי.וכך נעשתי כלכלן בישראל.
    יחד אתו נרשמה לכלכלה לאה אלחוטנית מהפיקוד אותה כינה 'ליצו' , כשמה של ילדה קטנה מהשכונה- ממוצא הונגרי- שכנה לדירתי דודתו.
    למנחם היה נוהג להמציא שמות וכינויים לסובבים אותו.
    ליצו שם ששמרתי הפכה ברבות הימים לאשתי ז"ל ,אבל מנחם ניבא שנתחתן עוד טרם ההיכרות הקרובה . " זה עניין של תהליך, והיא גם תדע לבשל" הוא ניבא וצדק . לגבי הבישול הסביר, ברבות הימים , " היא מעדות המזרח והן יודעות לבשל מהבית".
    לא היתי שותף של ממש לתחביביו, למעט פה ושם סרטי חינם בתל אור בתקופה שהקולנוע פעל בבעלות ההסתדרות, כדורגל במגרש קטמון בתקופת הצבא, מאוחר יותר השארתי לו את ההתלהבות, התגמדתי מולו, גם לחיפושיות אותן השמיע לי לראשונה טרם פירסומם הגדול לא התחברתי מייד.
    אחרי הצבא עוד הספקנו לעבוד תקופה קצרה יחד ככלכלנים במשרד האוצר, שנינו ברחנו .
    כשרון כתיבה קיים במשפחת ברעם, מנחם אף הוא היה עם כשרון תיאורי, ובעיקר להרפתקאות עיניו הכחולות היו בורקות שעה שהיה מספר ומצטט מתוך סיפורי הג'ונגל של סטיבנסון כמדומני?
    חיי את הקולנוע בצמאון ללא גבול, וידע לתאר בהנאה אפיזודות קולנועיות. וכדורגל אנציקלופדיה מהלכת, אבל כאן היתה לו תחרות קשה במשפחה.
    עם עזיבתו את העיר יחד עם שאר גולי ירושלים נותק הקשר.
    הספקתי להשתתף ביום הולדתו ה-70 ולאחר מכן נפגשנו כאשר מחלתו היתה בנסיגה, מסתבר שקיננה בגופו ונתנה לו שקט זמני.
    כן חבל.

  5. אברהם שבת

    עבורי ,לכתוב על מנחם בלשון עבר,זו משימה קשה עד בלתי נסבלת. עבורי מנחם הוא החלק היפה והאהוב של ההתבגרות. אהבתי אותו מאד מאז תחילת הכרותינו בטירונות והיינו קרובים מאד לאורך כל השירות בצבא ובאוניברסיטה. השנים הרבות מאז הרחיקו אותנו פיזית ,אבל לאורכם, שמרנו על קשר כשכל אחד מאיתנו בדרכו מפלס דרכים ובונה משפחה ואנו משקיפים זה על זה ומעודכנים. לא השתתפתי הטכס ההלוויה בשל המיוחדות שבה בחר מנחם לסיים את דרכו. זה היה לי קשה ואני מצטער על כך כפי שהסברתי לפוריה רעייתו אהובתו של מנחם כ60 שנות אהבה ורעות. פגשתי היום את פוריה וענת ואני משוכנע שזכרונות הימים שהם היו חלק ממנו יחזקו את המשפחה והנכדים שכל כך אהב.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *