נחמה ריין ז"ל

אבלים: בעלה: שלמה ריין, זהבית, רענן ואסתי, עומר, נועה, טלי ודן ומשפחותיהם.
ההלוויה תתקיים בחוג המשפחה.
יושבים שבעה בגבעתיים. יש לתאם ביקורים מראש בטלפון: 050-8915558.

האחיינים: איריס, בועז וגליה ריין מנחמים את שלמה, זהבית, רענן ומשפחותיהם על פטירת יקירתם.

אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, נשיא, גדי פרנק, מנכ"ל, ופרופ' ירון עוז, רקטור, מנחמים את פרופ' רענן ריין ומשפחתו על פטירת אמו.

אוניברסיטת תל אביב, הדקאן, הסגל האקדמי והסגל המינהלי בפקולטה למדעי הרוח, בית הספר להיסטוריה, החוג להיסטוריה כללית והמרכז ללימודים בינלאומיים ואזוריים ע"ש ס' הראל אברהם מנחמים את פרופ' רענן ריין ומשפחתו על מות אמו.

Share Button

4 תנחומים

  1. זהבית

    אמא אהובה שלנו. אמא "מקסימה", שהייתה אוהבת להגיד "מקסים" על כל דבר (ובעיקר, אך לא רק, על כל מה שעשו או שהיה קשור לילדיה), ובאמת הוקסמה מהמון דברים קטנים בחייה, והודתהעליהם, בלב ובמלים. ואני מודה לךבדמעות על כל מה שנתת לי כל חייך

  2. Ofra Arieli

    משפחת ריין היקרה, נחמה היתה בין האנשים היקרים ללבי. הכרתי אותה כשהייתי בכתה אלף ואז יש לנו היסטוריה ארוכת ימים. כל משפחתי אהבה את נחמה ושלמה, הביקורים שלהם בביתנו היו אהובים על כולם. לנחמה היתה תמיד אוזן קשבת לכל אחד. אשה נעימת הליכות שראתה את הטוב בכולם.
    אנחנו מקוים שהזיכרונות יהיו ברכות לכולנו. ברוך דיין האמת.

  3. טלי

    סבתא אהובה, תמיד ראית את הטוב באנשים וידעת להעריך וליהנות מהדברים הטובים, מהמשפחה הקרובה שסובבה אותך ואהבה אותך, מנוף יפה, מעוגה טעימה או בן אדם אקראי שדיבר בחביבות – הערכת וגם הבעת את תודתך על כל אלה, תמיד. לא רצית שאקרא לך ״סבתא״ כי היית כזו צעירה כשהפכתי אותך לכזו, אז בשבילי את נחמה, אבל גם הכי סבתא. ליטפת לי את הלחי כשבכיתי, כשההורים נסעו לכמה ימים, ונעלמת אותי לי שתיכף יחזרו; שלחת אותי לאסוף את אטבי הכביסה שתמיד נערמו מתחת למרפסת שירות, תפקיד חשוב ומלא אחריות, שמילא אותי בגאווה; שמתי בסתר את כל צבעי האודם שלך, שעמדו כמו חיילים בסדר מופתי על המדפים בארון המראות, ולימדת אותי את העובדה הנצחית: אם מערבבים שני סוגי אודם, לא משנה איזה צבעים, תמיד יוצא יותר טוב.
    ראיתי איתך ועם שלמה אולימפיאדות של קיץ, ואת החתונה של צ׳רלס ודיאנה, וטלויזיה במרפסת בקיץ, כמו כולם. פסק זמן תמיד היה בצנצנת, ליד הגרעינים השחורים והלבנים, וקרטיבים מותר רק על השיש (איך את היית כל כך מסודרת ואנחנו יצאנו כאלה בלאגניסטים?). הדלקת בהתרגשות את הרדיו בשעת החדשות – ״הנה תיכף נשמע את רענן מקריא!״. גידלת יחד עם שלמה שני ילדים שהיית גאה בהם כל יום מחדש, אבל כל יום. וגם נכדים גידלת, עם קרטיבים על השיש, וגם נינים, או יותר נכון שש (שש!) נינות (סבתא נחמה היתה מורה?? וואו!!!), ולימדת גם אותן להגיד ״גלידה״ במלרע ולא במלעיל.
    היינו שתינו גאות לבוא לשיעורי ספרדית ביחד במכון סרוונטס, ככה סבתא-רבא ונכדה, שותות קפה ומפטפטת בספרדית. וכשכבר התחיל להיות לך קשה לבוא לשיעורי ספרדית באוניברסיטה, לא הסכמת להשתמש במקל כי זה ״לזקנים״ – את הרי רק בת 85.
    סיפרת לי כמה חבל לך שכשהיית צעירה לא אהבת ללכת לים, כי חשבת שהקרסוליים שלך עבות מדי. והרי שלמה כל כך אהב ים, ואיזה טיפשונת היית. גם כנה, ופתוחה, וישירה, היית. בגובה העיניים.
    הכי אהבת צבע וורוד כהה, מג׳נטה כזה, אז הקפדתי תמיד לבקר אותך לבושה במשהו בצבע הזה ומעולם לא פספסת הזדמנות להגיד כמה שזה מתאים לי.
    בדרך כלל ״נחמדה״ זו לא מילה כל כך מרגשת, אבל את, היית נחמדה מרגשת. מקסימה, אוהבת, אהובה. וגם, כמו שאמא שלי אמרה השבוע, די פמיניסטית – שעל זה כולנו יכולים ויכולות רק להודות לך. תודה וגעגועים עמוקים.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *