עמיקם חיים עם-שלם ז"ל

בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של עמיקם עם-שלם
ההלוויה יוצאת ביום רביעי, ג' כסלו התשע"ד, 6/11/2013, מבית הכנסת בראש צורים
ייקבר בבית העלמין בכפר עציון
יושבים שבעה בבית המנוח בראש צורים.

החברים בחברת intel ירושלים מנחמים את אביב עם שלם על מות אביו.

Share Button

3 תנחומים

  1. מורג

    אבא
    כבר חודש שאני מתגעגע. רוצה להתקשר אליך ונזכר שאי אפשר. מתגעגע לשיחות איתך.
    קשה לי להפנים שהגעגוע הזה יהיה תמידי.
    אתגעגע לשמוע את חוות דעתך המעמיקה על כל דבר – אקטואלי והיסטורי; מדעי, תורני ופילוסופי; מוזיקלי, תרבותי או דתי. שיחות שתמיד מקיפות את הנושא, אבל גם מראות מבט יצירתי ומיוחד. דעה שחותכת לעומק הדבר ולאמת שבדבר, ללא פחד משאלות.
    אבא – אתה היית שילוב נדיר של עולמות ידע: איש תורה והלכה, מוזיקאי בחסד, בעל ידיעות נרחבות בתחומים רבים.
    אתה היית אבי-מורי, במובן הפשוט של המילה. היה חשוב לך מאוד ללמד אותנו: גם כשישבת איתנו ללמוד, וגם בכל סיטואציה אחרת – תמיד היה לך משהו קטן להגיד, משהו שירחיב את ידיעותנו, ושיתן לנו זוית קצת אחרת.
    אני זוכר הרבה סיטואציות – בבית הספר, בישיבה – שלמדנו משהו שאמור היה לחדש, ואני חשבתי לעצמי: "את זה כבר שמעתי מאבא שלי".
    לפעמים, לאחר שחיפשתי ידע כלשהו באינטרנט במשך זמן רב והתייאשתי, הייתי פתאום נזכר ומתקשר אליך, לשמוע דברים שאי אפשר למצוא במקום אחר.
    רק כשהגעתי לאוניברסיטה, חוויתי לראשונה את החוויה המוזרה – ללמוד משהו שלא שמעתי עליו ממך, משהו שאתה לא יודע.
    אבא – אתה היית אדם של אמת, אדם שהאמת היא אור לרגליו, גם אם לפעמים זה לא היה בתוך הזרם. היית רציונליסט מושבע, וגם איש רוח שמאמין באמונה שלמה. בעולם שלנו, שבו דומה לפעמים שהציניות החליפה את האידיאלים, היית ציניקן, עם חוש הומור מיוחד, אבל גם מאמין באמונה שלמה: בקב"ה, בתורה, במוסר, בציונות, באידיאלים של הקיבוץ, ובכבוד הפשוט לכל אדם, ובפרט לילדים – התלמידים והנכדים.
    אבא – היית מורה למוזיקה, אבל התלמידים שלך קיבלו הרבה מעבר למנגינות ותווים. האמון שנתת בתלמידים, הכבוד שנתת למחשבות ולרגשות שלהם, אפשרו לך להתקרב אליהם, וליצור קשר מיוחד.
    גם הנכדים זכו לסבא מיוחד. היית סבא אוהב ומעניק, מחבק וצוחק. ישבת איתם בסבלנות על ספרים, תשבצים וחידות. ידעת להסתכל על העולם מנקודת המבט של הילדים. כואב לי על כך שהקטנים, ואלה שבעז"ה עוד יוולדו, לא יזכו להכיר אותך. אני מודה על כך שלגדולים יותר היתה ההזדמנות להיות איתך, ללמוד ממך ולקבל ממך. הקשר המיוחד היה הדדי: גם כשהרגשת לא טוב – ולצערנו היו לא מעט סיטואציות כאלה בשנים האחרונות – הפגישה איתם עוררה בך חיוניות, ועודדה אותך – רוחנית ופיזית.
    אבא, כל כך קשה להפרד ממך. אני כבר מתגעגע.
    מורג

  2. ידידה

    בס"ד, ב' בכסלו תשע"ד
    עמי, בעלי היקר,
    עמי, איך נפרדים ממך? איך חותמים פרק כל ארוך ומשמעותי בחיינו?
    גדלת כבן יחיד, והחלטת להקים משפחה גדולה, ואני נבחרתי על ידך להיות השותפה שלך למשימה החשובה הזאת. כבר כשקנינו לאחר החתונה שולחן לביתנו, התעקשת לקנות שולחן גדול, שיספיק לכל הילדים.
    ואכן, זכינו לגדל יחד שישה ילדים, שעליהם הייתה תפארתך. ראית את התכונות המיוחדות של כל אחד מהם, והתגאית בליבך במתנה הנהדרת שזכינו לה. זכית להוביל את ששת בנינו לחופה, ונישואיהם מילאו את ליבך שמחה מרובה. גם עם הכלות שהצטרפו למשפחתנו מצאת שפה משותפת, ושמחת בהן מאד. ומשהגיעו הנכדים, לא היה מאושר יותר ממך. אהבת לשבת עם הנכדים לספר להם סיפורים, ובעיקר, להעניק להם מהידע הרחב שלך.
    היית ספרדי גאה, היה לך חשוב לבנות את ביתנו ולגדל את ילדינו על פי מסורת עדות המזרח, ובאווירה האשכנזית שאפיינה את ראש צורים בתחילת דרכה, היית בבחינת 'קול קורא במדבר'. לימדת את הילדים את ברכת המזון שלך, הלכת איתם לסליחות הספרדיות באלון שבות, עד שלאט לאט חדרה תודעת הספרדים גם לקהילה שלנו.
    במהלך חייך צברת ידע רב, היית 'בור סוד שאינו מאבד טיפה'. ביתנו מלא ספרים, שאת כולם קראת, וזכרת מה כתוב בהם ברמה כזאת, שהיית יכול לתאר נופים שמעולם לא ראית, וידעת לזהות ציירים על פי הציורים. היית אוטו דידקט שצבר בתוכו נכסי תרבות רבים. בכל פעם שהלכתי לרכוש השכלה במוסדות אקדמאיים, נוכחתי לדעת, שאני לומדת נושאים, שאתה כבר מכיר ויודע. פעמים רבות חלקת על התיאוריות החדשות שאיתן הגעתי, ואני עמדתי משתאה מול הידע הנרחב שלך, ומהעקשנות בה דבקת בעמדותיך.
    עמי, שני דברים היו יקרים לליבך במיוחד: לימוד תורה וכמובן, מוזיקה.
    כשהכרנו, היית בשלב שבו טרם סיימת לגבש את זהותך. מבלי שדיברנו על כך, הבנת, שחשוב לי להקים בית שהתורה ומצוותיה תופסות בו מקום מרכזי, ואתה, שהגעת מבית חילוני, החלטת לשנס מותניים וללמוד. למדת בישיבת הקיבוץ הדתי, ושם המשכת לבנות את עולמך התורני נדבך על גבי נדבך.
    חשיבתך המקורית הולידה חידושים רבים, שרבים מהם למדתי ממך. לא תמיד הבינו הסובבים אותך מה אתה רוצה לומר, אך אני נהניתי מהמקוריות, ובמובנים רבים הרגשתי שממש בנית אותי.
    המוסיקה הייתה העולם הרוחני שלך, היא מילאה את כל חייך, ואף הייתה מטה לחמך. אהבת לנגן בהרכבים שונים, אהבת להאזין לשלל הדיסקים שבביתנו, אך הכי הכי אהבת ללמד. יצרת קשר מיוחד עם תלמידיך, לימדת אותם גם מוסיקה, גם תיאוריה וגם את תורת האדם. אתמול בשעה 12:00 בלילה פתאום צלצל הטלפון שלך, עניתי בהיסוס, ולהפתעתי, היה זה אחד מתלמידיך, שלא ידע את נפשו מרוב צער על מותך, וסיפר לי בבכי עד כמה הוא עצוב. בבית הספר שמור לך מקום כמורה שמצא ערוצי תקשורת עם תלמידים כאלה ואחרים, ואף הציע להם דרכים יצירתיות לתעל את האנרגיות שלהם. המורים ראו בך כתובת, והמפגשים איתם הולידו מסיבות ואירועים שובי לב בבית הספר.
    עמי היקר, איך מספרים על איש רב גוונים במסגרת כל כך קצרה?
    סיפור חייך הוא סיפור חיי, וקשה לי לעמוד כאן ולספר את כולו בלעדיך… אך אינני יכולה לחתום את דבריי מבלי להתייחס למתנה החשובה ביותר שהענקת לי – ששת ילדינו. לאורך השנים נוצרה ביניהם אהבה ואחווה ללא התחשבנויות. קשר זה עמד לנו בצורה יוצאת מן הכלל בחמשת השבועות האחרונים. הם ישבו ליד מיטתך סביב השעון, הם הפסידו עבודה, הפסידו לימודים, ויתרו על שהות בבית, ושום קרבן ושום ויתור לא היה קשה עבורם למען בריאותך ושלומך, וכדי לגרום לך להרגיש מעט טוב יותר. מדי פעם צפיתי בהם מהצד, וראיתי, כיצד הם מנסים לגלגל איתך שיחה, למרות הקושי שהיה כרוך בכך בעקבות הפגיעה המוחית. הם ניסו להתבדח איתך ואף הזכירו את הבדיחות הקבועות שלך. עמי, כל כך נהניתי מהם, ואני בטוחה שגם אתה הרגשת את היצירתיות שהטבעת בנשמתם. זו הזדמנות להוקיר את כלותינו, שהיו שותפות נאמנות לבעליהן ולי לאורך החודש האחרון, עמדו לצידם ותמכו בהם ובי בכל כוחן. אני מתפללת, שנמשיך להיות מאוחדים ומלוכדים גם בעתיד, בכל המבחנים והאתגרים שיעמדו בפנינו, והלוואי שיהיו באירועים יפים ומשמחים.
    הנחמה היחידה שמחזיקה אותי כרגע היא שאתה נמצא בעולם שכולו טוב, ואינך סובל יותר, ואם נורא אתגעגע, אתבונן בילדים שלנו ובמשפחותיהם, ואתנחם.
    נוח בשלום על משכבך.
    ידידה

  3. איתי אפק

    עמי,
    עברו כל-כך הרבה שנים מאז שהיית מורה שלי, מאז ששמעתי ממך פעם אחרונה, ובכל זאת כל-כך כאב לי לשמוע את הבשורה המרה.
    היית דמות מכריעה בחיי בתקופה משמעותית במיוחד. חליתי בסרטן כשהייתי בכיתה גימ"ל, ואתה באת להיות המורה הפרטי שלי. מורה פרטי, בקיבוץ? אי שם באמצע שנות השמונים, בקיבוץ קטן וצעיר, זו הייתה מציאות מיוחדת.
    כל יום היינו נפגשים בבית הילדים ואתה היית עובר איתי על ספרי הלימוד ומלמד אותי את כל החומר שלא למדתי בבית הספר. אתה היית המורה שלי לכל המקצועות וגם המחנך, בשנה השלמה שנעדרתי מבית הספר. לולא אתה, הייתי נאלץ להשלים שנה חסרה וכך הייתי מתנתק מחברי לבית הילדים. כשהבראתי, מיד עליתי יחד עם כולם לכיתה דל"ת, וראה איזה פלא: כאילו מעולם לא נעדרתי מבית הספר. והכל בזכותך.
    אהבתי את חוש ההומור שלך. אתה היית אחד האנשים הכי מצחיקים שהיכרתי במשך ילדותי.
    ההשפעה שלך על החיים שלי המשיכה אחר-כך, כשלימדת אותי לנגן בהרמוניקה ומשם יכולתי להתקדם וללמוד שנתיים לנגן בקרן צרפתית. הצטערתי שעזבנו את הקיבוץ ובגלל זה לא יכולתי להמשיך ללמוד מוסיקה.
    אני זוכר אותך ביום שבו אמא שלי נפטרה. אני מיהרתי לחזור לבית הילדים אחרי ששמעתי על מותה, ואתה באת, למרות שלא עבדת בבית הילדים, והיית איתי ועם החברים האחרים. אני שאלתי אותך על עמק יזרעאל ועל כך שפעם היה ים, וידעתי שאתה תדע את התשובה ותוכל גם להוסיף על מה שאני יודע.
    אתגעגע ואמשיך לחשוב ולהזכר בך עוד הרבה שנים.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


The maximum upload file size: 256 MB.
You can upload: image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other.
Links to YouTube, Facebook, Twitter and other services inserted in the comment text will be automatically embedded.