פנינה מקלר ז"ל

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 27.01.12, בשעה 11.00, בבית העלמין החדש בגבעת ציון אשקלון.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב אילת 4, אפרידר, אשקלון.
המנוחה היתה בתם של ראובן ומלכה ז"ל מראשוני כפר גנים בפתח תקווה, רעייתו של דוד מקלר ז"ל ממייסדי תשתיות המים בנגב ובערבה ומראשוני מדריכי ריקודי העמים באשקלון.

2 Comments

  1. בועז מקלר

    פנינה מקלר ז"ל
    מראשוני מדריכי ריקודי העמים באשקלון
    27.2.1933-26.1.2012
    אמא נולדה בשנת 1933 בפ"ת למשפחת חלוצים אשר עלו לארץ בשנת 1921, ראובן מליובאן ומלכה מקובנא, ראובן בנה את הארץ ומלכה הפעילה חנות מכולת אשר בעיקר תרמה לנזקקים.
    לאמא היו עוד ארבעה אחים משה, חיים, אמנון ועמנואל המשפחה בת שבע הנפשות חיה בדוחק כלכלי ובצפיפות אך באושר ולכידות משפחתית.
    אמא סיימה סמינר למורים בפ"ת אך לפני זה חוזרה ע"י אבא שבע שנים עד שנישאו בשנת 1952 ועברו לגור באפרידר באשקלון. בבית המשפחה הראשון, דו משפחתי ברח' הורדים נולדו לפי הסדר משה, אני ויאיר.
    הורי ששכלו את יקיריהם זה מכבר, אבי את מרבית בני משפחתו בשואה ואמי אשר שכלה שניים מאחיה בפרק זמן קצר בתחילת שנות החמישים כתוצאה מתאונות בצבא, נאלצו להתמודד עם מחלת פוליו קשה שפקדה את אחי הבכור משה אשר נפטר לאחר מאבק ממושך בגיל שלוש בלבד בשנת 1957.
    בתחילת שנות השישים עברה המשפחה למודת הסבל אך העיקשת והדבקה בציפייה לחיים מאושרים בעתיד לבית צמוד קרקע בגבעת מגדל המים באפרידר.
    הבית שהפך לגאוות המשפחה הצעירה וגם למקור להכנסה בתקופת הקיץ לקייטנים היה בן שלושה חדרים במגרש של 600 מ"ר ונחשב לוילה במונחי אותם שנים. הבית נבנה במשאבים כספיים דלים ואילץ את המשפחה במשך שנים רבות להצטמצם בחלק מהבית כדי להשכיר חלקים ממנו למימון הבניה.
    באותה תקופה אמא פיתחה את תחביבה לריקודי עם ועמים והפכה עם השנים למדריכת ריקודי עם ועמים באשקלון.
    במהלך השנים התווספו לבית שני חלקים נוספים עד שהפך לוילה של ממש בת חמישה חדרים. גם ההרחבה הזו מומנה מהשכרת שני חלקי הבית החדשים לדיירים.
    מיד לאחר המעבר לבית בגבעה נולדה אחותנו ציפי, מימוש ציפיות ההורים לבת אחרי שלושה בנים.
    אמא נשאה בנטל הפרנסה בהשכרת החלקים מהבית ובמיוחד בתקופת הקיץ, עת התארחו אצלנו בבית קייטנים מאצולת ירושלים.
    גאוותה של אמא הייתה על חוגי הריקודים באשקלון אשר נערכו במרפסת ביתנו הצופה אל הים.
    בחוג זה קיפצו ופיזזו צעירי אשקלון ותוך כדי כך נישאו עשרות זוגות צעירים. במהלך השנים עברה אמא להרקיד את קשישי אשקלון והקימה להקת קשישים שהופיעה בריקודי עמים בכל רחבי הארץ.
    גם את בני כיתתנו בכיתות הגבוהות בבי"ס יסודי הרקידה אמא ובכל סיום שנה העמידה הופעת ריקודים מרשימה.
    בשנות השבעים התמסרה אמא לקליטת העלייה החדשה מרוסיה ואימצה בחום משפחות ועזרה להם בראשית דרכם בארץ. משפחות אלו הינן חלק בלתי נפרד ממשפחתנו ומלוות אותנו בכל הרגעים לרבות ברגע קשה זה.
    לצד עקשנותה ודבקותה במטרות אותם הציבה לעצמה, רובן משפחתיות וחברתיות, לאמא הייתה תכונה מיוחדת של נתינה ברוחב לב לשם העזרה בלבד ללא ציפייה לתמורה, תכונה אותם הנחילה אמא לצאצאיה ונכדיה.
    לאמא היו כוחות נפש עצומים בהם נאלצה להשתמש בסבל הנוראי שעברה עם אבדן שלשה מיקיריה ובמיוחד הבן הבכור בשנות החמישים. כוחות עצומים אלו התגלו במלוא עצמתם בשנים האחרונות בהתמודדות ההרואית והאצילית עם הליקויים החמורים ביותר בלבה אשר הלכו והחמירו עד סמוך לחצות יום רביעי האחרון.
    עד הימים האחרונים בהיותה בתחתית התהום הבריאותי אמא האמינה שתתגבר על בעיותיה הבריאותיות ואנחנו נסחפנו באופטימיות זו.
    כך נזכור את אמא אישה בעל לב חם ואדיר, בעלת יכולות נפשיות עצומות, אוהבת ותומכת במשפחתה ומוכנה לתרום לזולת.
    אבקש להודות לכל מי שעזר לאמא בתקופה האחרונה לדייזי המטפלת ולבני המשפחה: ציפי, דורית, רועי, ניר ורן.
    אוהבים אותך לתמיד – ביתך ציפי ובנייך יאיר ואני, נכדייך ונכדותייך – רועי, ניר, רן, גילי, רוני, אורי, אושרי, אביב ועמית.
    יהי זכרך ברוך

  2. מירי דביר-לוצקי

    ציפי, בועז ויאיר היקרים,
    אהבנו את פנינה, אהבנו את אמא שלכם.
    בגלל המרחק ומזג האויר לא יכולנו להגיע ללוות את פנינה בדרכה האחרונה.
    פנינה היא החברה של אמא שלי (בה' הידיעה) עוד מימי הילדות המשותפת בפ"ת. הכרנו אישה מדהימה, בעלת שמחת חיים, אוהבת לעזור, קשובה, נמרצת ובעיקר חברה טובה. למרות המרחק הפיזי בתקופות ללא טלפונים ובוודאי ללא email הן הצליחו לשמור על החברות וידעו אחת על השנייה כמעט הכל.
    כילדים נפגשנו אם זה היה בערב שיקופיות שדוד, אבא שלכם, הקרין עבורנו או בסיפורי בניית הארץ ובטיולים.
    מידי פעם הצטרפתי לאמא שלי לביקור אצל ההורים של פנינה שאמא שלי כל כך אהבה והעריכה.
    אני שמחה שהצלחנו, אחותי רינה ואני, לבוא לאשקלון עם אמא בחג סוכות האחרון ולאפשר את הפגישה בין שתי החברות הטובות, לראות את החיוך על פניהן. ציפי אירחה אותנו באהבה רבה והראתה לנו תמונות ישנות וחדשות של המשפחה.

    הרגשנו את החיבוק האוהב של פנינה, חיבוק שילווה אותנו לתמיד.

    יהיי זכרה ברוך.
    מירי דביר
    הבת של נחמה לוצקי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן