פרופ' משה נגבי ז"ל

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 29.01.18, בשעה 14.30, בית עלמין מנוחה נכונה כפר סבא.
יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב אינו שקי 10, קומה 3, ירושלים (חניה ברחוב פרץ ברנשטיין 16).

כאן, תאגיד השידור הישראלי, ההנהלה והעובדים אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם, הפרשן המשפטי ומגיש דין ודברים בכאן וברשת ב'.

הדירקטוריון והעובדים בחברת משכנות שאננים אבלים על פטירתו של יו"ר המרכז לאתיקה במשכנות שאננים.

המרכז לאתיקה בירושלים, חברי המועצה והצוות אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם, יו"ר המרכז לאתיקה.

האוניברסיטה העברית בירושלים והפקולטה למדעי החברה אבלות ומנחמות את המשפחה על מות יקירם.

יהודית ואריאל לין אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם המשפטן.

האגודה לזכויות האזרח, ההנהלה והעובדים אבלים על פטירתו.

הנהלת האוניברסיטה הפתוחה והעובדים אבלים ומנחמים את המשפחה על מות יקירם.

3 תנחומים

  1. שוקי לוסטיג

    למשפחת נגבי–הלך מאיתנו אדם מיוחד . ידען גדול,מוסרי מאד, ובנוסף סבלני ופתוח.
    (בעבר ענה למכתבי בפרוט רב,ובהמשך תמיד הגיב על מיילים של הדיוט כמוני.
    מאד מאד………יחסר לי (לנו) .
    איתכם ,והשתתפותי.

  2. דורית לב אור

    ביה"ס להשתלמויות הסתדרות המורים ירושלים שולח תנוחומים למשפחתו של פרופ משה נגבי. מאות אנשי חינוך, למעלה מ25 שנה, זכו בהיותם ,בשנת שבתון ,להקשיב להרצאתו "זכות הציבור לדעת" במסגרת הקורס "מניפת תרבות ואומנות". משה ראה במפגש זה שליחות גדולה. ללמד מהי חברה, מהי דמוקרטיה. מהי עיתונאות, מהו חוק, מהי אחריות האזרח לשים פתקית בקלפי בכול שנת בחירות. חובת הציבור ולא זכות הציבור לדעת. משה לימד את אנשי החינוך מהי אתיקה, מוסריות, צניעות , הגדלת ראש כאדם וכאזרח ליטול אחריות. להיות אכפתי. יהי זכרו ברוך!

  3. לילי סגל

    מי שבוודאי היה כותב הספד נהדר ומרגש על משה היה זאב.
    ועם זאת, הידיעה על מותו של משה הייתה מסבה לו צער בל ישוער, שברון לב ממש,
    בדיוק כפי שחש משה עם מותו של זאב.

    כאלה חברים קרובים היו השניים.

    זאב הוזמן תכופות להתראיין בתכנית "דין ודברים".
    הייתי מתלווה אליו, וזו הייתה הזדמנות לבלות בירושלים.
    לפעמים היינו מגיעים לירושלים ברכבת,
    ומשה היה ממתין לנו במסעדה בתחנה.
    אבל ההנאה הגדולה ביותר הייתה
    לפגוש את משה לפני התכנית
    במזנון של אולפני החדשות, לשבת ולשוחח.
    היה להם כל כך הרבה מן המשותף:
    שניהם היו משפטנים ועיתונאים,
    שניהם היו פרשנים משפטיים מבריקים,
    שניהם היו מרצים נערצים במוסדות להשכלה גבוהה,
    והרצו על נושאים בתחום המשפט הציבורי,
    שניהם היו אמיצים וישרים, בעלי יושרה מוסרית.

    עם פטירתו של זאב חשתי
    שבמובן מסוים משה ממשיך את דרכו.
    ושבע שנים נשא כמעט לבדו בעול.
    בתכנית הרדיו, בפרשנויות ובמאמרים.

    ועכשיו שניהם אינם.

    נכון, הם השאירו אחריהם מורשת מפוארת
    של ספרים ומאמרים.
    אך משכבו שני המאורות הגדולים האלה,
    מי ינסה בכל כוחו לגרש את החושך?
    משנדמו שני הקולות הרועמים האלה,
    מי יגן על שלטון החוק, על חופש העיתונות
    ועל זכות הציבור לדעת?

    עירית יקירתי,
    לא ידעתי כלל על מחלתו של משה,
    והבשורה המרה נפלה עליי כרעם ביום בהיר.
    צר לי מאוד על שאת מצטרפת ל"מועדון" הלא מומלץ הזה.
    אני שולחת את תנחומיי ואת תנחומי הדר לך ולמשפחתך.
    שאי עמך את הזיכרונות הטובים, וכאלה יש לך בשפע.

    יהא זכרו של משה ברוך לעד!

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *