רס"ל אורי בצון ז"ל

נציב בתי הסוהר וסגל שב"ס אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.
יושבים שבעה ברחוב ביאליק 106 א', רמת גן.
המנוח היה גמלאי השב"ס.

 

20 תנחומים

    • עופר

      אבא שלי,
      ככה אני קורא לך כמעט מידי בוקר כשאני עובר פה בדרכי לעבודה, ורואה את המקום שבו אתה נח עכשיו.
      זה כל כך קשה כאן ולעבור לידך, מבלי לראות או לדבר איתך.
      כבר שנה אבא,
      שנה שלמה עברה שאתה לא איתנו, ואין רגע שאתה לא במחשבות שלי.
      אבא, אתה היית איש פשוט, איש שתמיד עבד קשה, בשעות משוגעות, במשמרות,
      ושנוסע לעבודה, חוזר הביתה – מסדר את הבית, עוזר לאמא לבשל ולנקות,
      ואז הולך לנוח ושוב יוצא לעבודה וחוזר חלילה.
      בין כל אלו, הראית לנו את הדרך איך להיות משפחה אחת מאוחדת ואוהבת.
      והיום, כולנו פה מכבדים את זכרך.
      דודה שמחה, ודוד יעקב, דויד, מזל, יחזקאל, אמא, אתי, אני, אלונה וליאת, וגם ששת הנכדים שזכית להכיר ולחבק ולהיות חלק מהם:
      עמית, רעות, נדב, נבו, יהב ונועה. השנה התווסף גם "בצון" חדש לרשימה,
      חביב ומיוחד, שממלא את הבית בשמחה גדולה וענקית תרתי משמע  מאז שהלכת, וקוראים לו "איתי",
      ואני יודע שזה אתה שם למעלה שרצית לשמח אותנו, ושלחת אותו אלינו.
      בסדר אבא אל תדאג, אנחנו כבר נלמד אותו ששבש בבוא הזמן, בדיוק כמו שלימדת אותנו,
      לא בטוח שנזכור את כל המילים בערבית כמו שאתה היית נוהג להגיד כמו סה ויאק,
      סה ודו, אבל נלמד אותו, מבטיח.

      חוץ מזה אבא, איזה שנה מיוחדת עברה עלינו,
      שנה שבחיים לא אשכח אותה, והכל בזכותך.
      במהלך השבעה הרגשתי כאב גדול על לכתך מאיתנו,
      וכל כך לא רציתי להיפרד ממך, והרגשתי כאב גדול שממלא אותי.
      בתום השבעה ידעתי שהדרך שלי להתחבר אליך שוב, היא לעשות משהו שלא עשיתי מיימי,
      ואין לי מושג איך עשיתי זאת, אבל כנראה שכל הכוחות לכך הגיעו ממך,
      ממה שנתת לי, מהזכרונות המשותפים שיש לי ממך,
      מהגעגוע לחיבוק שלך, לפנים הטובות שהיית מביט בי מלא שמחה כשהייתי בא לבקר אותך,
      כל יום אבא, שלוש פעמים ביום, אני מתפלל בבית הכנסת,
      ואומר "קדיש" לזכרך.
      אני, שלא כל כך ידעתי והכרתי בית כנסת,
      נכנס עכשיו לכל בית כנסת עם ביטחון, מניח תפילין מבלי להיות נבוך איך קושרים את רצועות התפילין,
      עם ידיעה איפה לקרוא בסידור,
      איך לקרוא ואפילו לא תאמין, הספקתי כמה פעמים להיות שליח ציבור !
      אני מוצא בזו נחמה גדולה, לא יודע איך להסביר, אבל זה עשה לי ולכל המשפחה שלי רק טוב אבא.
      שנה שלמה שאני שומר שבת, לא נוסע, לא עושה מיני תיקונים, לא עושה כלום,
      פשוט נח, הולך לבית הכנסת, ואפילו לומד דפי גמרא ומסכות שונות, והכל בעידוד ובתמיכה של מרי.

      זו היתה שנה ארוכה אבא,
      שעוד דברים קרו בה.
      נבו שכל כך אוהב אותך, השתחרר מהצבא, ועכשיו הוא עובד.
      יהב שהיה קשור אליך מאוד סיים שלוש שנות שירות גם הוא וממש לפני שבועיים השתחרר.
      שנה שבה מרי, שתמיד שאלת מה שלומה ואיפה היא, כשהייתי מבקר אותך בלעדיה, התחילה בעסק עצמאי,
      והיא מצליחה אבא ועוד תמשיך להצליח.
      אבל מעל לכל אבא, אמא שכל כך אהבת, מוקפת בכולנו באהבה גדולה,
      וכולנו דואגים לה, ועושים הכל בכדי שיהיה לה טוב אבא, בדיוק כפי שאתה כל הזמן רצית.
      כמו שאתה מכיר אותה,היי אל קסיירי, היא משהו מיוחד,
      עושה בדיוק כפי שרצית שיהיה, ודואגת לנו לכולנו, בדרכה החמה והמחבקת.
      ועוד משהו קטן אבא, חשבת שתרצה לדעת,
      כן, הצהובים של תל אביב לקחו אליפות בשנה שעברה וניצחו בכמה ממשחקי הדרבי האחרונים,
      וכל פעם שזה קורה אני נזכר איך היית אומר לי כשהאצבע שלך כלפי מעלה,
      "נו, מי ניצח ??"
      אוהב אותך אבא שלי, ומתגעגע לנוכחות, לקול שלך ולכפות הידיים החמות והגדולות שלך,
      אזכור אותך לעד.

      עפר

  1. עפר

    לאבא היקר שלנו,

    לפני יומיים הודעתי בעבודה שביום חמישי אצא מוקדם יותר מהרגיל,
    כי זהו יום האזכרה שלך.
    אתמול ראיתי את התשובה של הבוס שלי שכתב, "ואוו, איך עברה לה כבר שנה !! "
    אז כן, כבר עברו להם שנתיים ימים מאז יום פטירתך,
    ויום רודף יום, וחג אחד מגיע ולא מספיקים להנות ממנו וכבר חג שני בפתח וחוזר חלילה,
    ובכל הימים והחגים שעוברים עלינו – אנו נזכרים בך ומקומך חסר, ואתה – חסר !!
    לפחות אנו כולנו מעלים זכרונות טובים איתך וממך,
    דבר שקצת קצת מסיר לכמה רגעים את הגעגוע, כי אז אנו חשים שאתה פה איתנו,
    אם זה בתמונות, סיפורים, וסרטוני ווידאו קצרים שהספקנו בהם להנציח אותך.

    בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת ו"יחי", שם מסופר על הפגישה בין יעקב ליוסף, וברכתו לבניו
    שני דברים מהפרשה היפה הזו מקושרים אליך.
    1. כתוב "הנה בנך יוסף בא אליך, ויתחזק ישראל וישב על המיטה".
    מה שבא להראות כאשר אדם מבקר חולה, הוא עושה מצווה ואפילו יש אומרים שהמבקר נוטל ממנו (מהחולה) "אחד משישים בחוליו".
    זוכר שהיינו באים לבקר אותך, וישר היית מושיט יד ומבקש לצאת מהמיטה ולהיות יחד איתנו, והלוואי ויכולנו לקחת גם חלק מחולייך.
    2. בסיום הפרשה מסופר על יוסף שזכה לראות נינים "גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".
    משמעות הדברים שיוסף גידל את ניניו ולימדם תורה.
    אתה לימדת אותנו מסורת עוד מימי הילדות שלך בעירק, ויותר מכל,
    לימדת והטבעת בנו בכולנו, ענווה, צניעות ויושר.

    ומה עבר עלינו מאז שהלכת מאיתנו ?
    ראשית, יש איזה בצון אחד שלא תאמין, אבל מקפיד ללכת לבית הכנסת בערב שבת,
    ונהנה מכל רגע. אולי בזכות אותם ימי שבת בבוקר שהייתי מגיע אליך למיטה שלכם בחדר השינה הקטן,
    וברקע היינו יכולים לשמוע את תפילת המתפללים בבית הכנסת העירקי הקטן שהיה ממש מאחורי החלון שלנו,
    ועד היום המנגינה של שירת הים מהדהדת לי באוזניים "סוס ורכבו רמה בים".
    אני מגיע עם הרגשת סיפוק גדולה הביתה ואפילו זוכר בעל פה את רוב המזמורים:
    לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ"
    אני מקווה להמשיך כל עוד אוכל ולהנחיל זאת הלאה לשני הבצונים הקטנים יותר.

    השנה האחרונה היתה קשה, ועדות לזה היא אי היכולת שלנו להיפרד ממה שהיה שייך לך.
    רק עכשיו אמא מצאה את הכוח לעשות זאת והכל נמסר כתרומה לאנשים פשוטים שאין ביכולתם לקנות אפילו בגד פשוט לגופם.
    ומכל הדברים שלך,
    יודע מה לקחתי ? את הכובע גרב השחור שלך.
    כובע פשוט, שחור, מצמר פשוט, אבל כמה סימליות יש בו לכל מה שהיית ועשית.
    הוא חימם אותך בשעות הבוקר המוקדמות בהם יצאת מהבית לעבודה, כעובד פשוט.
    אני בטוח שגם אני אתחמם איתו בשעות הבוקר המוקדמות בהם אני יוצא לדוג

    ומה עוד חדש ?
    איתי המקססססססים, שכבר אומר "אמא", "בקבוק" ו"מטאטא" .
    מילים ראשונות פשוטות ובנליות של ילד בן שנה וקצת,
    אבל גם בזה אני מוצא סימליות אליך.
    זוכר איך הייתי מסתכל בך לוגם מיים קרים הישר מהבקבוק, כשהיית חוזר מהעבודה הקשה, וגם אני היום נוהג כמוך.
    וכמובן שגם בימים בהם בקושי הלכת, כל הזמן דאגת להיות עם המטאטא ביד ולנקות את הבית.

    שאר הנכדים שלך גם פה, למעט יהב שנמצא עכשיו בפיליפינים, והם זוכרים ומתגעגעים אליך בדיוק כמונו !
    זהו, בעצם, רק כמעט, כי לי עוד עדכון קטן בשבילך,
    מכבי ת"א הצהובה, הקבוצה שלך,
    הפסידה להפועל האדומה,
    נכון שלא הפועל ת"א ניצחה אותם, אלא הפועל באר שבע,
    אבל מה זה משנה,
    כל ניצחון של קבוצה אדומה מהפועל על מכבי, היא הזדמנות לחייך.

    זהו אבא,
    תשכב על משכבך בשלום והיה לנו שומר ומליץ יושר בשמיים.

    אוהב,
    עפר

  2. ניני גרוסברד

    לעפר היקר ובני ביתו.
    צר לי לקרוא .מותו של אדם מחסר וגורע כואב ומייסר. בכל גיל ובכל מצב. נחמה היא שחייו של אביך היו עשירים אהובים ומלאים ובזאת העניק לכם אהבה וחום וחיבוק וערכים. זכור זאת תמיד.
    "דמעה דמעה נוטפת ואהבה רוחשת, ובזיכרון מר את ליבך עוטפת
    נפשך ביגון מר נאבלת, בוכיה על נפש אבא שהלך ואיננו" והנחמה היא הזכרון התמידי.
    נינה

  3. עפר

    השבוע יקראו בבתי כנסת את פרשת ו"יחי" בה מסופר על צוואת יעקב ליוסף,
    והברכות שנתן יעקב לבניו.
    אתה אולי לא ברכת אותנו באופן אישי,
    אבל בהחלט התברכנו בכך שהיית אבינו והפכת אותנו למי שאנחנו היום.

    י"ב בטבת תשע"ד,
    שלוש שנים עברו מאז אותו יום חורף מושלג וסוער,
    יום שבו לאט לאט נשמת נשימות קצרות,
    פקחת עיניים לשניה אחת שבה הספקתי להביט בך ואולי גם אתה בי,
    ונפרדת מאיתנו.
    בבת אחת משתלטת הרגשת חסר אונים, והידיעה הקרה והחדה – זהו,
    אין לנו אבא פיזית יותר.
    קשה לתפוס, קשה להאמין, גם היום ממרחק של שלוש שנים.
    נשארו המון תמונות,
    ומידי פעם אלונה או ליאת או אתי שולחות ביננו האחים תמונות מכל מיני זמנים עברו,
    בהם אתה מופיע,
    והמכנה המשותף לכולם הוא – החיוך המבוייש שלך,
    תמונות מחוף הים של תל אביב של אז, כשאתה בזרועות החזקות שלך,
    מחבק את כולנו והחיוך הזה שלך על הפנים.
    תמונות עם הנכדים שרק נולדו, כמו בבית החולים הלל יפה, בהולדת נבו,
    בבית החולים איכילוב בהולדת נועה,
    ובכולם אתה נראה מתרגש ועם חיוך על הפנים.
    מצאתי קובץ של שיחה שניהלת עם נבו,
    שישב איתך ככה בשיחה של שניכם לבד במרפסת ברמת גן,
    ונבו מקליט אותך בטלפון הנייד שלו, ושואל אותך איך היו הימים שלך בעירק בימי ילדותך,
    ואתה עונה לו בקול שנשמע חזק וברור ומתרגש,
    כשסיפרת לו על הזיכרונות שלך מאותה תקופת ילדות בבגדד,
    שתמיד הקסימה אותנו בתור ילדים, כשסיפרת על התקופה ההיא.

    על מסך המחשב שלי בעבודה, הנחתי כמה תמונות שלך, ומידי פעם, אני מדפדף בהם,
    נזכר בך, ויכול ממש לשמוע את הקול שלך, או להיזכר בסיטואציה בה צולמה התמונה.
    יש כמה תמונות שנחרטו לי בזיכרון,
    אחת מהן היא התמונה הנפלאה שלך, מהטיול שיצאנו יחד אתה ואני ליפו העתיקה.
    אתה יושב על כיסא גלגלים, מביט מגבוה על חוף הים של יפו עד לקצה הטיילת של ת"א,
    מביט על הים הכחול הגדול שלפניך.
    כל פעם שאני נזכר בתמונה הזו אני אומר לעצמי,
    שהיה שווה כל טיפת זיעה שהיה צריך בכדי לדחוף את העגלה במעלה התלול של הגבעה הזו,
    רק בכדי לראות אותך ככה שליו אל מול הנוף הנפלא הזה.

    התמונה השניה היא תמונה בה אתה ואמא בטיילת של ת"א,
    שוב מול הים שכל כך אהבת.
    נראה כמו משהו פסטורלי שלמרות המוגבלות שלך,
    אתם נראים כמו זוג רגיל שיצא לטייל יחד בשעות אחר הצהריים.

    מאז הפעם האחרונה שסיפרנו לך מה התחדש,
    איתי בגר בשנה אחת, והוא כבר בן שנתיים וקצת,
    ילד יפהפה, שמדבר מקסים, מתנהג מקסים,
    אוהב לשמוע את השיר של "החיים שלנו תותים",
    והיית צריך לראות איך הוא רוקד לצלילי השיר הזה.
    יש גם מישהי (רעות היפה) שיש לה טבעת חדשה על האצבע 
    נועה כבר בחטיבת הביניים,
    נדב, נבו ויהב התחילו השנה ללמוד,
    אנחנו עברנו לבית חדש,
    אמא כרגיל מריחה את החורף וישר חוטפת צינון לכמה ימים,
    אבל הבנות (אתי, אלונה וליאת) כמו לביאות מייד עוזבות הכל ובאות לטפל בה 
    הקבוצה שאהבת, מכבי הצהובה – בכדורסל לא משהו,
    ומכבי בכדורגל בלי זהבי – ממש לא פוגעים,
    ואל תצחק – אבל הפועל האדומה כמעט התפרקה וירדה ליגה,
    אבל זה רק … כמעט.
    זהו, תם הטקס,
    ועכשיו נוסעים לבית ברמת גן למפגש משפחתי,
    וכמה שאתה חסר,
    אבל אל תדאג, אתה איתנו כל הזמן,
    רחוק, אבל איתנו,
    ולא נשכח אותך – לעולם.

    עפר

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *