רפי ברוכשטיין ז"ל

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 24.01.11, בשעה 13.00, בבית העלמין קריית שאול.
יושבים שבעה בבית משפחת ברוכשטיין, רחוב אורי 4, דירה 59, קומה 16, תל אביב, בין השעות 15.30-21.00.

ג'קי אסא, ענת ועמי בלנדר, טל ויוסי בן יהושע, לילי ושייע גרינפלד, דוד חיות, דגנית ויואב חרל"פ, דפנה, אלדן, שרון, נדב ואלונה לבל, יפעת, דני, סתיו ומאיה נטלר, ורדה ואריה סבן, לי סלע ואיתן רוט, ג'קי סרוב, אירית ושמעון פרוכטר, יורם רוזנשטיין, רחל וצבי רימון, עופר רפאלי, גרנית, אלעד, תומי וגוני שטוקמן מנחמים את מיקי, רועי, דני והמשפחה על מותו.

ברוכשטיין, בירו, רייף, רוהר ושות' מנחמים על מותו. המנוח היה שותף בחברה.

מישל מרסייה, מיכל רובל והצוות במישל מרסייה בע"מ מנחמים את מיקי, רועי, רני והמשפחה על מותו.

איבזלה פרלין, משפחת קרייזלר ומשפחת בן שחר מנחמים את מיקי, רועי ומשפחת ברוכשטיין על מותו.

משפחת ברוכשטיין מודיעה כי במלאות שנה לפטירתו תתקיים עלייה לקברו ביום ה' ה- 26.01.12, בשעה 16.00, בבית העלמין קריית שאול.

33 תנחומים

  1. דנה פרימן

    אני המומה מהידיעה שהגיע אלי רק השבוע
    חבל שלא נפגשנו רפי כמו שתכננו באותו השבוע של ינואר,
    היית איש אדיר,נדיר ומיוחד,בעל טעם משובח,אהבה גדולה לדברים יפים,חיים טובים ובעלי חיים.תמיד אזכור את עזרתך לחלשים ונזקקים וכן כמה כיף היה תמיד לבלות בחברתך.
    תמחומים לכל מי שאהב אותך איש יקר ומצחיק כל כך.
    קשה מאוד לקבל את העובדה שאתה לא פה..
    תהיה מנוחתך עדן

  2. אסנת סויסה

    וואי אולי אני ממש אראה הזויה כשאכתוב אחרי כל כך הרבה זמן תרתי משמע.גם מזמן פטירתו של רפי,שזה ביטוי בפני עצמו קשה ממש.וגם מאז שהכרתי את רפי ז"ל.לפני כ 23 או 24 השתחררתי מהצבא ואיך שהוא הגעתי מקירית עקרון לת"א לראיון עבודה כפקידת קבלה לאחה"צ והתקבלתי.כך הכרתי גם את האב ברוכשטיין ז"ל כשכבר הוא כמעט ולא היה במשרד.הכרתי משפחה מדהימה.למען האמת כל עורכי הדין שעבדו במשרד היו הכי משפחה וחברים עם רפי ללא כל התנשאות מצידו.שנה עבדתי והמשכתי הלאה.ואני רואה את שמם של עו"ד שעבדו אז כמו בירו ורייף ואלעד…וואי כל כך הרבה שנים,רק מעיד כמה באמת היו כמו משפחה.לפני כחודש ממש הרגשתי רצון להתקשר אל המשרד אחרי כל כך הרבה שנים,ודברתי עם הפקידה,שאלתי אם רפי נמצא והיא אמרה שלפני שנה ומשו הפסיק לעבוד והיא רצתה להעביר לי את בנו "כי הוא ישמח לשמוע" לפי דבריה,אבל ממש הרגשתי מבוכה ובקשתי שרק תעביר לו ד"ש מאסנת אם הוא יזכור בכלל.היום העלתי את השם בפייס בוק וממש הוכתי בהלם.אולי שלפני חודש ככה החלטתי לצור קשר ולבוא לבקר,או אולי שהכרתי אדם משכמו ומעלה.אדם שבאמת דאג שכולם ירגישו באותה רמה גם אם אינני עו"ד.אני זוכרת חודש אחרי שהתחלתי לעבוד הגיעו החגים וכולם קיבלו "מעטפת חג" וגם אני קיבלתי,ואני זוכרת שנדהמתי שראיתי שקיבתי ממש כמו כל אלה שעבדו שנים שם,והיה בחור שהיה כמו אב הבית שם,לצערי שכחתי את שמו,והוא אמר לי"כאן את אמורה להרגיש משפחה ואין הפליות כי זה מה שרפי רוצה שכולם ירגישו שווים".ובאמת כך הרגשתי.לא אלאה אתכם בדברים שעברתי עד אז מעצם היותי "מזרחית" וכשנכנסתי אל משרדי ברוכשטיין היית מעיין הילה משרד גדול מלא עורכי דין מתרוצצים מסביב…ואני עם ההלם נכנסתי לשיחה עם רפי(מתנצלת שאני לא משתמשת עם הז"ל אבל זה נורא קשה) ותוך דקה הרגשתי משוחררת והראיון עבר בהרבה צחוקים,וזה המקום שבעניי הכי שידר אשכנזים ובטח שאין סיכוי שאשאר שם,אבל איך אומרים נשארתי ועוד איך.אמנם זה נשמע דברים שהם כל כך לא קשורים עכשיו,אשכנזים מזרחיים,אך לצערי עדיין ישנם אנשים חשוכים,אך לשמחתי אני זכיתי להכיר אנשים כמו רפי בתקופה שהיית אחרת.היה לי הכבוד להכיר אותו והעונג להתחיל את חיי עבודה ראשונה אחרי הצבא במקום עם מלא כבוד והערכה על השיגים מקצועיים של משרד ברוכשטיין,ותמיד כשרציתי "להשויץ" הייתי אומרת אני עבדתי במשרדי ברוכשטיין וינר ושו"ת כך היה שם המשרד אז.אז אמנם לא הכרתי אתכם(משפחתו של רפי) והבנתי שבנו עו"ד מין הסתם זה ממש מתאים ללכת בדרכו,אני רוצה להשתתף בצערכם הכבד,אני הכרתי אדם מדהים שבאמת היה כאבן דרך בחיי ותמיד הודתי לו על הביטחון העצמי שהוא העביר לי לאורך השנים,בראיון הראשון בחיי שבו הבנתי שהאדם עושה את התואר ולא להפך,כי אם יהיה לך את התואר אשר הוא,ולא תהיה בן אדם אנושי,שום תואר לא יוכל לכפר על זה.ועובדה זו רואים את כל המכתבים שכתבו כאן כולם מדברים עד כמה אנושי וחבר הוא היה.צר לי שלא הספקתי לראות אותו לפחות פעם נוספת.אך אנצור את השם הזה עו"ד רפי ברוכשטיין. יהיה זכרו ברוך.
    אני מתנצלת אם ישנם שגיאות כתיב אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב מההלם כאילו לא עברו השנים.

    • חן זיו

      אסנת, כל כך ריגשת במילותיך. זה מציף הכל מחדש. בדרכו המשעשעת, רפי צחק על כולם, כל העדות חטפו ממנו, זה היה נוהג קבוע והומור שהחברים הכירו טוב. "צפופי פיגמנטים" היתה אחת ההברקות. אני מחייכת לעצמי כרגע, כי הוא כל כך חיי עבורי שאני נזכרת בפנינים שלו. ועם זאת, באמת הפנימית שלו, באמת כולם היו שווים בעיניו. איש אהוב ומיוחד וכל כך חסר. שמחה בשבילך שהיכרת אותו וחווית אותו ממקום כל כך נקי.

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *