שמחה גנץ ז"ל

בס"ד,
לזכרו של שמחה גנץ ז"ל
מאת: ישראל זיסק ודב ליפשיץ.
ביום ראשון, בתאריך כ"ב בטבת,  יחול בעזרת השם יום הזיכרון לשמחה גנץ ז"ל.
19 שנים לפטירתו.
שמחה גנץ היה  הגבאי בה' הידיעה. הוא כיהן בקודש בבית כנסת "קדושי אושוויץ" מראשיתו בשנת תשי"ז(1957) ועד שפרש מן התפקיד בשנת תשנ"ב((1992).
להלן ציוני דרך בחייו:
שמחה גנץ נולד בהונגריה בחודש אדר בשנת תרע"ג(1913) באזור ההדו וסרמי ונפטר בכב' טבת התשס"ג (2003) הוא טמון בבית העלמין הישן של באר שבע.
הוריו של שמחה (שימה) יעקב ופייגה לשמחה היה אח בשם אבא ושתי אחיות בשם גיטל ומחלה.לפני מלחמת העולם התחתן שמחה ונולדו לו שני ילדים. ברם, משפחתו הראשונה עלתה בארובות העשן של אושוויץ בירקנאו כחלק ניכר מיהודי הונגריה. הוא עצמו נשלח לעבודות כפייה בצבא ההונגרי. הוא נשלח לעומק רוסיה ונשבה בידי הצבא האדום. הוא נשלח לתוככי סיביר ושהה במחנה עבודה. הם התגוררו בתוך צינורות גדולים אשר שימשו במקורם להזרמת נפט או גז. גם אברהם מאיר יהודה ז"ל שהיה אחד הגבאים במניין הראשון וניהל את המקווה בשכונה ד' שהה עימו בסיביר. לאחר תום המלחמה שב שמחה להונגריה והכיר את בלימה לבית זוסמן, מי שתלווה אותו ארבעה עשורים ויותר. בלימה (אירן) נולדה בהונגריה בשנת תרפ"א(1921), באזור שנקרא נירבטור להוריה  יואל ופראדל לבית משפחת בלייר. היא הייתה בת יחידה.
ליואל זוסמן(ג'וזף) אביה הייתה אנקדוטה הקשורה לשירותו הצבאי: במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האוסטרו הונגרי. הוא שירת בבית הכלא ושמר על גבריאלו פרינציפ רוצחו של פרדיננד- יורש העצר האוסטרו הונגרי. במהלך ריצוי עונשו צייר גבריאלו את דמותו של שומרו. לשרגא גנץ, בנו של שמחה, יש בבית העתק מציורו של סבו. העיתונאי הוותיק שלמה גבעון כתב בעבר כתבה על הנושא.
בשואה שהתה בלימה כשנה אחת במחנה אושוויץ עד ששוחררה
השניים: שמחה ובלימה נישאו בשנת תש"ו(1946). נולדו להם שני בנים: שרגא(תשי"א-1950) ומשה(תשי"ד-1954).עם השינויים והמהפכה שהתחוללה בהונגריה בתשט"ז(1956)החליטה משפחת גנץ לעלות לארץ ישראל. הם נסעו שלושה ימים ברכבת מגבול הונגריה לאיטליה ומשם לארץ בספינה. כשהגיעו לארץ ירדו בנמל חיפה. כשבועיים ארך המסע. וכך הגיעו ארצה בשנת תשי"ז(1957) והגיעו הישר למעברת חצרים בבאר שבע. האמת הניתנת להיאמר היא כי בהגיעם לארץ ביקשו להתגורר בירושלים או בנתניה בצד קרובי משפחתם (בני דודים מצד בלימה) אך הם קיבלו תשובה שלילית מן הסוכנות. ואולי הייתה זו אצבע מלמעלה שהורתה כי עבור שמחה ובלימה יש שליחות דווקא בבאר שבע. לאחר שתמה תקופת ההמתנה במעברת חצרים עברה המשפחה לגור בשכונת ד' מרכז, בקרבת בית הכנסת ע"ש קדושי אושוויץ שזה עתה נפתח. הם גרו בשכנות לאלימלך שטרק ואליהו ליכטמן. בשנת תשכ"א(1961) בסיועו של מאיר קוט, עברו לדירה חדשה ברח' אברהם אבינו, ליד תחנת הדלק .
עם הגיעו ארצה עבד מעט בגינון, אך עורו הבהיר של שמחה לא השתלב יחד עם החום העז של הארץ. היות ושמחה ידע מעט עברית, ביקשה ממנו הסוכנות היהודית להיות מורה, אך הוא בחר בדרך פרנסה אחרת: בעודו בהונגריה למד הנהלת חשבונות. ר' בן ציון פרידמן, איש "פועלי אגודת ישראל"  סידר לשמחה עבודה בעיריית באר שבע בהנהלת חשבונות. תקפידו היה לגבות מסים מבעלי עסקים. כלי התחבורה שלו היה בתחילה אופניים ולאחר מכן טוסטוס. בעלי העסקים קיבלו אותו בסבר פנים יפות. שמחה המשיך לעבוד במסגרת העיריה גם לאחר שיצא לפנסיה. בהיותו בעיריה שובש שמו של שימה (שמחה גנץ) לשמעון…
בלימה אשתו הייתה עקרת בית ובין לבין הייתה מקבלת בביתה בגדים לגיהוץ וגם עבדה כבייבי סיטר. היא הייתה אשת חסד בסתר ובגלוי.
שרגא גנץ נכנס עם עלייתו לארץ לכיתה א' בבית יעקב שבעיר העתיקה ובחדר של הר' אליעזר קליין זצ"ל ואחר כך למד בישיבת חוג חתם סופר בבני ברק.
זה יותר מארבעים שנה עסק שרגא כטכנאי שירות למכשירי אלקטרוניקה. בשנת תשל"ב(1972)תיקן את מכשיר הטלוויזיה של דוד בן גוריון בצריפו בשדה בוקר…
משה למד באחד מגני הילדים של שכ' ד' מרכז ולאחר מכן בבית ספר בית יעקב. אחר כך למד בישיבת בני עקיבא בבאר שבע ואחר כך במקיף ב' כיום מתגורר בפתח תקווה ועובד בתחום האלקטרוניקה באוני' בר אילן. שני הבנים הם בעלי תפילה מעולים. שרגא עלה לא פעם ולא פעמיים בימים נוראים בבית הכנסת "קדושי אושוויץ" שמחה גנץ זכה לראות מהם נכדים ונינים.
מעולם לא דיבר שמחה על משפחתו הראשונה ובניו מהנישואין השניים לא שאלו שאלות.
בהיותו בסעודה שלישית נהג שמחה לשיר את "אל מסתתר" ו"ברוך אל עליון". ביום הכיפורים היה שמחה עומד ובוכה ומבקש סליחה מן הקהל אם פגע במישהו. הוא היה מקורב לתנועת פועלי אגודת ישראל והיה מנוי על העיתון שלהם "שערים" כמו כן היה מכבד אירועים של תנועת חב"ד בבאר שבע.
מאיר קוט, במסיבת ה-40 שנה העיד על שמחה גנץ:
"שמחה גנץ סחב, סידר העלה לתורה. עשה עבודתו קודש ולא התבייש לעשות עבודת שמשות, קידוש , ניקיון וכל עבודה שהיו צריכים לעשות בבית הכנסת. ניהל את קופת בית הכנסת. חסך והשקיע את כספי בית הכנסת בחסכונות. כשעזב את בית הכנסת עקב פטירת אשתו נודע מה כמות החסכונות שחסך והשקיע. כסף זה עזר לנו להשקיע עשרות אלפי שקלים בשיפוצים והוצאות נוספות…"
באופן אישי אני (דב) זוכר אירוע אחד: בערב שבת אחד של שנת תשנ"ב(1992) עמד הגבאי הוותיק שמחה גנץ בפני קהל המתפללים ודיבר בפניהם על הצער שקרה לו בעקבות מות אשתו בלימה והתנצל על כך שהוא לא ימשיך בתור גבאי בית כנסת, הוא אמר שעדיין יתפלל בבית כנסת אך יבלה את הזמן גם בביקור אצל בניו. אחר כך הדגיש בקול נרגש: "ותשמרו על האחדות ביניכם!"
יותר מעשר שנים המשיך לבוא לבית הכנסת כמתפלל ואחר כך כאורח רצוי ואחר כך על כיסא גלגלים בליווי בנו. בנו שרגא סיפר שפעם הכניס אותו בכסא הגלגלים לבית הכנסת מול ארון הקודש ואביו אמר:
"כאן אני רוצה שתגיד עליי את הקדיש."
שמחה גנץ שנפטר בגיל 90 היה כה חזק באמונתו ולאחר כל כך הרבה יסורים תמיד בטח בהשם. הוא עשה הכול ביושר, הקים משפחה לפי מסורת ישראל סבא וניהל קהילה שחבריה ניצלו מאש התופת ושוקמו בתפילה ובאמונה.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
אמן.
שבת שלום

Share Button

כיתבו תנחומים על מודעת אבל

האימייל לא יוצג באתר.

גודל You can upload: image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other. ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here