אבלים: רעייתו: חסידה, בנו וכלתו: עופר ולובה קרני, בתו וחתנו: ליאורה ומיקי גבאי, אחיו וגיסתו: שלמה ושולה קרני, נכדיו: לינוי, דניאל, נופר, מתן וירום.
ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 26.03.12, בשעה 15.30, בבית העלמין בקרית שאול תל אביב.
יושבים שבעה בבית משפחת קרני, רחוב פילדלפיה 4, נוה שרת, תל אביב.
נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, ההנהלה והעובדים מנחמים את חסידה והמשפחה על מות יקירם.
"צוות" ארגון גימלאי צה"ל (ע.ר.) מנחם את המשפחה על מות יקירם.
המנוח היה תושב תל אביב.
אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, חברי הסגל והחברים בפקולטה מנחמים את ליאורה גבאי על מות אביה.
ערב טוב למשפחת קרני.
ראשית קבלו את תנחומי על מותו של דב ז"ל.
במלחמת יום כיפור 19.10.73 בשעות הצהרים (בערך 13.00) שכבתי פצוע קל בתא"גד קרוב לאיזור הגשר הראשון שנפרס על תעלת סואץ.בשלב מסוים הביאו חייל על אלונקה בדרגת אל"מ.החייל שכב ללא הכרה כשמזויות עיניו זלגו דמעות אדומות.על חזהו היה מוצמד כרטיס בו היה כתוב בערך כך:
שם:דב קרני דרגה: אל"מ סוג פציעה:פגיעה בעיניים. דרגת פציעה:בינוני חיל:שריון.
היה כתוב כמובן גם המספר האישי שאני לא זוכר אותו.דב שכב כל הזמן ללא הכרה והוא פונה ע"י מסוק לפי סדר רמות הפציעה של החילים ששכבו בתא"גד באותו זמן ולא לפי רמת דרגתו(הגבוהה).לסיום,אני אף פעם לא פגשתי את דב,אבל כשראיתי את מודעת האבל עלו הזכרונות מחדש. אינני יודע אם יקירכם הוא אמנם אותו דב קרני שאני פגשתי, אבל חשבתי בכל זאת לשתף אתכם שמא באמת הוא אותו אדם.
גיורא שלום,
זה אכן דב קרני, אבי האהוב שנפטר ביום ראשון בערב. היה מרגש מאוד לקרוא את הסיפור. הוא אכן נפצע במלחמה אך הפגיעה לא היתה בעיניים אלא רסיס בין העיניים שלמזלנו לא חדר פנימה. הפגיעה הקשה יותר היתה דווקא ברגל.
אבי המשיך לעבוד ולתפקד באופן מעורר הערצה והיה אדם בעל שיעור קומה ולא רק בגלל קומתו הגבוהה.
תודה ריגשת אותנו מאוד.
ליאורה
דב קרני שיחק איתי טניס במכבי צפון עשרים שנה עד שעבר להתעמל אצל אבי ברונר בבית הלוחם… היינו חבורה גדולה של שחקני מוקדם בבוקר מדליקים אורות משחקים שעה ויוצאים לעבודה . דב שיחק טניס מתחילת עבודתו בנשר מלט והיספיק להסב את שני המיפעלים לפחם. את ההסבה לגז אם היתה עשו ממשיכיו.משתתף בצערכם.במקרה ראיתי הפירסום באבלים.