דליה קורח שגב לבית וינברג ז"ל

המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 30.11.11, בשעה 13.00, בבית העלמין במושב רינתיה.
המנוחה הייתה סופרת.

שולה ועודד מודן ומודן הוצאה לאור מנחמים את מיכאל, ניב, עידן והמשפחה על פטירתה.

20 Comments

  1. יהודה אלעזר

    דליה וינברג, הילדה המתולתלת מרחוב אמסטרדם, עם גומות החן והחיוך הנצחי, היתה חברתי הראשונה. היינו בני 16 פלוס. כנראה ששנינו עוד לא היינו "בנויים לקשר" ולכן, זה הסתיים תוך פחות מחודש. אבל, תמיד נשארנו חברים טובים. חברי הטוב אלחנן קורח (שהגיע לחבורתנו יחד עם יוסי נאמן), היה הבחירה הבאה והמוצלחת יותר שלה. לצערי, הייתי בין מלוויו לאחר נפילתו ברמת הגולן. את דליה פגשתי באקראי ביציאה מקולנע "גורדון". זה היה מרגש. כאבתי לראות השבוע את מודעת האבל. לא הופתעתי לראות שהפכה לסופרת ספרי ילדים, כיוון שכבר בנערותה היה לה כושר ביטוי נפלא. אף פעם לא שכחתי אותה ואף פעם לא אשכח את התלתלים, גומות החן והחיוך הנצחי.

    • צביה

      נכנסתי שוב לאתר בשנה השלישית לפטירתך, דליה.
      מצאתי כאן מנחמים אלמונים וחברי בגרות של שתינו.
      רציתי לכתוב לך שלא שכחנו אותך. את בליבנו תמיד.
      וזו ההזדמנות, ברשותך, לבקש מיהודה, חברינו משכבר הימים
      לחדש קשר דרך הפייסבוק.
      אני נמצאת שם תחת שם נעורי – צביה צורף.
      דרכי תוכל להגיע לקציעה, עפרה, אירית ועוד.
      אולי ניפגש ונעלה זכרונות מהימים ההם האחרים
      כשהיינו צעירים, תמימים, אוהבי אדם וארץ ישראל.
      צביה

        • צביה צורף גרבר

          ליהודה אלעזר, חבר ילדות,
          רוצה לספר לך ולדליה ז"ל שאנחנו, חברות הילדות שלה, נפגשות מדי פעם ובכל פעם אנו מוצפות בזכרונות של דליה שלנו, של ההורים הנפלאים והאחות ורדינה מרחוב אמסטרדם ונשמח להיפגש גם איתך ולהעלות זכרונות חמים מימים נפלאים ורחוקים.
          המייל שלי – tsivia@gmail.com
          שנה ברוכה למשפחת קורח-שגב ווינברג
          צביה צורף גרבר

  2. עפרה

    כרגע, עוד קשה לי לחשוב על דליה כעל "איננה". בדיוק בזמן הלווייתה כתבתי בפייסבוק סטטוס על האנשים הטובים שעשו את חיינו יפים יותר שהולכים מאיתנו אחד ואחת.
    ופתאום – גם דליה.
    קשה לי מאוד.
    היא בפירוש האירה את סביבתה
    אבלה ביחד עם מיכאל, ניב, מיכל ויותם עידן, מיטל ונועם, חוה, פסח וורדי

  3. קציעה

    מאוד קשה לי לחשוב שדליה איננה, זוכרת אותה כמלכת הכיתה איך כולנו הלכנו שבי ביופיה, בחוכמתה הרבה.לעולם לא אשכח את הרגע בו הכרתי לה את קורח ואנחנו רק הנות 15 שנה, אמרה לי קציעה איתו אני אתחתן, לימים כך היה. לאחרונה נפגשנו, וגם הצתלמנו, וההתרגשות היתה גדולה.
    תמיד אזכור אותך כי היית פרח יפה כשמך. דליה.
    תנחומי לכל המשפחה המורחבת.

      • צביה גרבר (צורף)

        כן, זאת קציעה ענבר. עופרה היא עופרה קפלן – דורון.
        כולנו, בנות כיתתה וחברות איתה במשך שנים, מזועזעות ממותה בטרם עת.
        ליוינו אותה מילדות דרך הנעורים המשותפים, הכוללים גם אותך, יהודה…
        הפגישות היומיומיות על הספסל בגן…בשדרות קרן הקיימת של אז…
        ולמרות שהחיים ניווטו אותנו לכיוונים שונים, שמרנו על קשר, מי פחות ומי יותר
        והידיעה העצובה הלמה בנו כרעם ביום בהיר!
        ליבנו עם המשפחה הדואבת והשבורה
        אנחנו נפרדים מאשה נפלאה, בת נהדרת ואשת משפחה למופת
        מחבקת ומנשקת ברגעים קשים אלה,
        צביה

  4. יהודה אלעזר

    קציעה, עופרה, צביה, אני לא רוצה להזכיר כמה שנים עברו מאז. אבל, היו בטוחות שלא שכחתי אף אחת ואחת מכן מהחבורה של שד' קק"ל (וכשההורים של צביה לא בבית, בסלון ביתה).

  5. עפרה

    אני עדיין לא נרגעת מהמוות של דליה. עבר כבר שבוע והבנתי מהשיחות עם ניב ועם מיכאל שהיא מתה כתוצאה מהטיפולים שכל כך החלישו אותה.
    אני זוכרת את הויכוחים שלנו על כל מיני שטויות. תמיד עם חיוך ועם המון אהבה לכולם. אבל לה היה כוח רצון והתמדה שתמיד הערצתי. כשהחליטה להוריד במשקל לקראת החתונה של עידן – עשתה זאת – והיתה בחתונה יפה יותר מתמיד.
    היא ידעה לתת אהבה וגם לקבל אהבה.
    אני זוכרת כמה אבא שלי אהב אותה (והיא אותו) ועכשיו הזכרונות שהיו לי איתה מבית אבא, נמוגו עם מותה.
    מעולם לא הלכה רכיל, לא פגעה באדם (לפחות לא בכוונה) היתה בת נהדרת, אשה מסורה, אמא משגעת. מורה מעולה וסופרת ילדים מצוינת.
    רק סופרלטיבים.
    אבידה גדולה מאוד מאוד

  6. יפה כהן.

    את המורה דליה פגשתי בבית ספר חשמונאים ביפו ג בשנת 1971, אני חושבת שאנחנו הינו מהכיתות הראשונות שהיא לימדה. מייד כשנכנסה לכיתה עוד בטרם פתחה את פיה הרגשנו שנבחרנו ויש לנו את המורה הכי יפה בבית הספר. לימים גילנו אנחנו והורינו שמדובר במורה לחיים.
    ליפו באותן שנים לפחות לא ממש הגיעו מיטב המורים, והנה פתאום מגיעה מחנכת בעלת יכולות, אוי איזה יכולות? אדירות, מוטיבצית אין סוף שהאמינה שגם אנחנו יכולים. ואכן יכולנו…
    בזכות המורה דליה שלצערי לימדה אותנו רק שנתיים, הבנו שאנחנו יכולים ושווים ואכן אני ובני כיתתי ממש בולטים בהשגים שלנו ביחס לכיתות אחרות.
    דליה נתנה לנו מנשמתה ואנחנו שתינו בצימאון.
    כאב גדול לדעת שהיא כבר לא איתנו, יהי זכרה ברוך,
    ונשמתה צרורה בצרור החיים.

    מאיתנו הילדים מהכיתה של המורה דליה.

  7. שלמה אדרי

    לאחר מלחמת יוה"כ נתקלתי בספר"סיפור על אור ועל חושך" שנכתב ע"י דליה קורח. שמה של דליה והתאורים בספרה נצרבו בזכרוני ובמשך השנים עלה מדי פעם שמה בזכרוני .

    נתקלתי במודעת האבל בעיתון ומיד עלה על דעתי שמדובר באותה דליה מהספר.

    לא הכרתי אותה ואני מצר על אובדנה כעל מכרה ותיקה.

    שלמה

  8. ע

    גם אני קיבלתי לידיי מאמי את הספר "סיפור על אור ועל חושך" בילדותי (הייתי בת 9 אם זיכרוני אינו מטעני). מדי שנה ביום הזיכרון אני חוזרת וקוראת בו, נפעמת מסיפור אהבתם של קורח ודליה, ועצובה על גורלו הטרגי של קורח. גם היום, יום הזיכרון תשע"ד, נזכרתי וחשבתי על קורח ועל דליה. חיפוש שמה בגוגל העלה מודעת אבל זו. לא הכרתי אותם, אך סיפורם הוא חלק מתבנית נוף מולדתי.

  9. דפנה דה הרטוך

    שלשום השאילה לי חברה את הספר הכי יקר לה :"סיפור על אור ועל חושך" ועכשיו סיימתי לקרוא אותו ובו.
    כמה צר לי שכך נסתיימו חייו של קרח,כמה נפלאה הייתה אהבתם.
    הצטערתי לגלות שדליה נפטרה. הלוואי ומצאה אושר בחייה שהיו אחרי שקרח הלך.
    תודה על היותה,על היותם.
    דפנה

  10. אנדה שדה

    בנעוריי קראתי בספר אין ספור פעמים ,ידעתי אותו בעל פה וגרם לי לבכות שוב ושוב.היכן ניתן להשיג ספר מרגש זה? יהי זכרה ברוך!

  11. חלי

    חייבת לציין שכל יום הזיכרון אני נזכרת בספר שלה, הייתי בת 16 היום בת 58 וספר שאיני יכולה לשכוח.
    צר לי על מותה בטרם עת.
    מתכוונת לרכוש את הספר שוב.
    תנוחמי למשפחה

  12. יוכי בקסיס אמסלם

    "עלי השלכת שלי שנותרו עדיין ,
    עפים אליך עם רוח הערגה של השקיעה.
    גדול עולמי וריקן בלעדיך,
    מיתרי התחושות מתוחים וריקים בי–כי אינך–"
    אינני יודעת אם אני מדייקת בכתיבת חלק מהשיר הנפלא הזה–אך כך הוא חקוק בזיכרוני מאז נעוריי.
    עד היום אני נושאת איתי את ההחמצה הגדולה–בקוראי את השיר אינני סולחת לעצמי על שלא אני כתבתי את השיר הזה–הרי אלה בדיוק התחושות שלי–אלה הן בדיוק המילים שהייתי כותבת…
    קראתי את הספר בנעוריי בספריה העירונית ובבגרותי לא הצלחתי למצוא אותו..איך שהוא הצלחתי לדבר עם דליה ז"ל וספרתי לה על תחושותיי–שתינו בכינו והתרגשנו וכך גם נודע לי שאין אפשרות לרכוש את הספר..לא ויתרתי–בסימניה–מחפש בנרות..התעקשתי למצוא ואכן..בחורה מקיבוץ שריד מכרה לי את הספר..הייתי משלמת כל סכום..
    סיפרתי זאת לדליה ושוב התרגשנו ובכינו–וכעט..עצוב מאוד לכתוב על דליה בלשון עבר..יהי זכרך ברוך..זכרך כבר ברוך..ספרך מזכירך בתפארתך..
    יוכי בקסיס אמסלם–מגדל העמק

  13. מיכל מרום

    גם אני קראתי את הספר שכתבה דליה על סיפור האהבה שלה ושל קורח, פעמים רבות מספור. קיבלתי בהשאלה ובעקבות זאת אף הצלחתי לקנות, כנראה מהעותקים האחרונים… הסיפור נשאר איתי תמיד, רבות תהיתי כיצד היא חיה את חייה. אני מקווה שהיו לה חיים טובים ומלאים, נראה שאכן כך. הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתה, מבלי להכירה, רק מתוך הכתובים ברור שהיתה אדם מיוחד במינו עם איכויות נדירות. היא השאירה את חותמה… הנה בתי בכיתה ה' לומדת מספר קריאה בעברית. ושם המחברת- דליה קורח שגב.

  14. מנקר אביגדור

    שמי אביגדור. כיום בן 77.
    קורח אלחנן היה מפקדי הישיר,באותו זחל"ם, במלחמת ששת הימים וביום כיפור בגדוד תותחנים. קורח הופרד מהגדוד במלחמת יום כיפור וצורף לגדוד שיריון כדי לשמש כקצין תצפית ונפל מפגיעה ישירה כשעמד בצריח של טנק במסגרת תפקידו. היכרתי את דליה ואת אהבתם.
    נכנסתי לאתר כדי ליצור עימה קשר מאחר והגדוד שהיה יוצר עכשיו קבוצת וואטסאפ ורציתי לעניינה ואולי אף לצרפה. נדהמתי לקרוא שנפטרה כבר ב 2011 והיא כ"כ צעירה ומלאת עשייה.
    תמיד אנצור בליבי אותה ואת קורח (כך קראו לו, לא אלחנן).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן