נפלה הזכות בחלקי להכיר מקרוב ובמשך שנים רבות את מיכאל קלעי ומשפחתו. אדם צנוע, שלמרות חוכמתו וכישרונותיו המקצועיים, היה בעיקר איש משפחה חם ומסור, שמח בחייו ובחלקו ואוהב אדם. מיכאל האציל שלווה ורוגע על הסובבים אותו ולימדנו חכמת חיים מהי.
אישיותו הנעימה והקורנות תחסר לי מאד, אבל אצילותו וחכמת חייו תיזכר ותחייה אחריו.
יהיה זיכרו ברוך.
קשה ואולי גם בלתי אפשרי להעביר רגשות ומחשבות במילים, במיוחד מיתוך כאב ותחושת אובדן עמוקים. בכל זאת אומר כמה מילים מנקודת ראותי האישית.
מיכאל היה עבורי חלק מה"אני" שלי. איני יודע להסביר מדוע במיוחד כשהקשר ביננו היה, לאורך השנים, מקוטע לחלוטין. עכשיו, עם הסתלקותו, אני חש שהסתיים עבורי פרק בחיי. ממש כך. הזדהיתי והתחברתי לאישיות שלו, אדם עדין, רגיש, צנוע ובעל יושרה פנימית עמוקה. אדם המפיק חום טבעי ועדין. פשוט נפלא היה להמצא בקרבתו ולהנות מנוכחותו.
אבד למשפחתו, למוקיריו ולי אדם אהוב, מוערך ללא תחליף.
יהי זיכרו ברוך
I'm writing in me and my mothers name, Dorit. My father is Michael's cousin. I didn't know him very well, but back in 97 we visited Seatle. Even though I was only 8 years old back then, I still have vivid memories of the trip and remember what a wonderful time we had, and all the fun adventures Michael took us on. We are deeply sorry for your loss, we'll always carry these fond memories with us.
לדינה, בני, יוני, ג'קי, אריאלה ויתר בני המשפחה.
הזדעזענו להבין שמיכאל הסתלק מאתנו. היינו חברים למעלה מחמישים שנה – מאז הגיעו למפקדת החטיבה המאובקת בביר גפגפא, דרך האוניברסיטה, ההפגנות, הנשואים, הילדים, המסיבות, האלגוריתמים … ועד היום, והיינו יחד בהרבה צמתים חשובות בחיינו ובחייו. מיכאל היה אדם מקסים ואציל רוח. הוא ידע לתת לחבריו מעצמו, מכשרונותיו וממעשי ידיו ומוחו.
אני מקווה שתתנחמו בזכרונות טובים של האיש היפה הזה.
מייק וצביה אגור
נדהמתי.
לי זכור מיכאל כצעיר רב קסם. הנה כמה דברים שכתבי בפייסבוק, בלי להעלות בדעתי שמיכאל איננו:
"כן, מיכאל לא בא. מיכאל הלך.
בימים בהם למדנו יחד היה מיכאל קלעי נער חמד, מוכשר להפליא, ונצר למשפחת מתמטיקאים: מי לא שמע על קלעי\טוכמן, ולא החזיק תחת ידו את לוח הלוגריתמים (והפונקציות הטריגונומטריות) שחיברו?
עזריאל לוי היה העילוי הגדול של המחלקה למתמטיקה. לחשו עליו כי יום אחד פרופ' פרנקל הזקן סיפר לתלמידיו על חמש הבעיות המתמטיות שאין להן פותר – ולמחרת חזר עזריאל ובידיו פתרון לשתיים מהן.
וכך זכה לוי בדוקטורט עוד לפני שסיים את התואר (השני – ראשון עוד לא היה אז באוניברסיטה) והפך למרצה שלנו לגיאומטריה פרויקטיבית.
לא היה מרצה גרוע מד"ר לוי, ויתכן שגם לא יהיה. לא הבנו מילה מדבריו. הוא הכיר בכך, חלקית, ולכן רשם כל מילה שאמר על הלוח – וגם זה לא עזר.
עזריאל דייקן היה, מאד, ונהג לעזוב את הכיתה ברגע שצלצל הפעמון, על השניה.
אני זוכר את הפעם בה פתח ואמר "נצא מזוג נקודות", ובעודו רושם צלצל הפעמון והגיר נפל מידיו. על הלוח נותר "נצא מזוג נקו".
ד"ר לוי קבע את שיעוריו ביום שישי בבוקר, בין 8 ל 10. ובאותם ימים, ימי אוניברסיטה אחת ויחידה – נהר כל הנוער לשפלה כבר ביום חמישי, אחר הלימודים. מזל שמיכאל היה ירושלמי והוא הגיע לשיעור האחרון, לבדו. שבוע לפני הבחינה. לוי, בחיוך נצחון, הרצה
את משפט פסקל.
החלטנו, מיכאל ואני, ללמוד יחד לבחינה, וכאיסטרטגים זהירים נגשנו ראשית חכמה לספריה ולמדנו את טפסי הבחינה בעשרים השנים האחרונות. בכולם הופיע משפט פסקל, על ששת צורותיו, והיה שאלת המפתח.
ומכיוון שלא הבנו כלום פשוט למדנו בעל פה את המשפט ואת ההוכחות.
בין חזרה לחזרה סיפר לי מיכאל על שכנתם הנודניקית מרים ילן־שטקליס, הגרה בקומה שמתחתם, ומזמינה אותו אליה – והוא לא בא. היא נתנה לו פרח, נתנה לו תפוח – והוא לא בא. היא צובטת בלחיים ואת זה הוא לא סובל.
כשחולקו שאלוני הבחינה היו כמה וכמה התעלפויות. מי בכלל שמע על משפטי פסקל?
מיכאל ואני סיימנו ראשונים ויצאנו בחיוך מחדר הבחינה. הציונים שלנו היו מזהירים. אלופי הפרויקטיבית.
ומה קרה עם גורודיש ולאן מיכאל הלך – בפעם הבאה."
תנחומי. יהיה זכרו ברוך.
לישראל סמילנסקי: הכתיב הנכון בעברית הוא תוחמן, באנגלית TUCHMAN. הטבלאות של קלעי ותוחמן נותנות מנטיסות בנות 4 ספרות. אני מחזיק לוחות לוגריתמים ופונקציות טריגונומטריות לחתמ (חיל תותחנים) עם 5 ספרות. הדור הנוכחי לא ראה לוחות לוגריתמים מודפסים על נייר וגם אינו יודע מהו סרגל חישוב.
היכרנו בצעירותינו. היינו חברים.
אחרי פרדתינו, כל אחד הלך לדרכו.
לפני ימים לא רבים נזכרתי בו וחיפשתי אותו באמצעות אתר קלוז'ר-אתר לחיפוש קרובים.
הגעתי למייל שלו ושם סיפר לי שהוא גוסס.
זה ללא ספק היה הלם בעבורי.
זכור לי כאדם נעים וחבר טוב
יהי זכרו ברוך
נפלה הזכות בחלקי להכיר מקרוב ובמשך שנים רבות את מיכאל קלעי ומשפחתו. אדם צנוע, שלמרות חוכמתו וכישרונותיו המקצועיים, היה בעיקר איש משפחה חם ומסור, שמח בחייו ובחלקו ואוהב אדם. מיכאל האציל שלווה ורוגע על הסובבים אותו ולימדנו חכמת חיים מהי.
אישיותו הנעימה והקורנות תחסר לי מאד, אבל אצילותו וחכמת חייו תיזכר ותחייה אחריו.
יהיה זיכרו ברוך.
צר לי על פטירתו של מיכאל ז״ל.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
קשה ואולי גם בלתי אפשרי להעביר רגשות ומחשבות במילים, במיוחד מיתוך כאב ותחושת אובדן עמוקים. בכל זאת אומר כמה מילים מנקודת ראותי האישית.
מיכאל היה עבורי חלק מה"אני" שלי. איני יודע להסביר מדוע במיוחד כשהקשר ביננו היה, לאורך השנים, מקוטע לחלוטין. עכשיו, עם הסתלקותו, אני חש שהסתיים עבורי פרק בחיי. ממש כך. הזדהיתי והתחברתי לאישיות שלו, אדם עדין, רגיש, צנוע ובעל יושרה פנימית עמוקה. אדם המפיק חום טבעי ועדין. פשוט נפלא היה להמצא בקרבתו ולהנות מנוכחותו.
אבד למשפחתו, למוקיריו ולי אדם אהוב, מוערך ללא תחליף.
יהי זיכרו ברוך
מצטערים וכואבים את פטירתו של מיכאל קלעי היקר
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
ושלא תדעו עוד צער
לא יכול היה להיות לי חבר מאציל השראה וטוב יותר.
למעלה מ30 שנים של חברות עמוקה וחוויות משותפות עם אישיותו היחודית.
I'm writing in me and my mothers name, Dorit. My father is Michael's cousin. I didn't know him very well, but back in 97 we visited Seatle. Even though I was only 8 years old back then, I still have vivid memories of the trip and remember what a wonderful time we had, and all the fun adventures Michael took us on. We are deeply sorry for your loss, we'll always carry these fond memories with us.
משפחת קלעי היקרה,
הצטערתי לשמוע על מותו של מיכאל ז״ל.
הכרתי אותו כשהיה מורה שלי למתמטיקה
בירושלים.
זוכרת אותו בהוכרה ובהערכה רבה.
יהי זכרו ברוך!
ורד קולק,
אינדיו, קליפורניה
לדינה, בני, יוני, ג'קי, אריאלה ויתר בני המשפחה.
הזדעזענו להבין שמיכאל הסתלק מאתנו. היינו חברים למעלה מחמישים שנה – מאז הגיעו למפקדת החטיבה המאובקת בביר גפגפא, דרך האוניברסיטה, ההפגנות, הנשואים, הילדים, המסיבות, האלגוריתמים … ועד היום, והיינו יחד בהרבה צמתים חשובות בחיינו ובחייו. מיכאל היה אדם מקסים ואציל רוח. הוא ידע לתת לחבריו מעצמו, מכשרונותיו וממעשי ידיו ומוחו.
אני מקווה שתתנחמו בזכרונות טובים של האיש היפה הזה.
מייק וצביה אגור
תודה רבה מקרב לב לכל המנחמים. הלוויתו של מיכאל תיערך היום, יום ראשון 21 במרץ, בשעה 9 בערב שעון ישראל / 12 בצהריים שעון סיאטל. כלומר בעוד 4 שעות.
היא תשודר גם ב"זום" ולכן אני מצרפת את הקישור פה למטה.
תודה שוב, דינה קלעי (dina.kallay@gmail.com)
https://us02web.zoom.us/j/81672899651?pwd=MXBmQ3dlVmptQnB0VWRUQzFsN3ZUZz09
Meeting ID: 816 7289 9651,
Passcode: 667681
One tap mobile: +12532158782,,81672899651# US (Tacoma)
לדינה ואריאלה היקרות,
רק עתה נודע לנו על פטירתו של מיכאל. איש יקר וחכם.
תנחומינו,
יעל וחיים אבירם
נדהמתי.
לי זכור מיכאל כצעיר רב קסם. הנה כמה דברים שכתבי בפייסבוק, בלי להעלות בדעתי שמיכאל איננו:
"כן, מיכאל לא בא. מיכאל הלך.
בימים בהם למדנו יחד היה מיכאל קלעי נער חמד, מוכשר להפליא, ונצר למשפחת מתמטיקאים: מי לא שמע על קלעי\טוכמן, ולא החזיק תחת ידו את לוח הלוגריתמים (והפונקציות הטריגונומטריות) שחיברו?
עזריאל לוי היה העילוי הגדול של המחלקה למתמטיקה. לחשו עליו כי יום אחד פרופ' פרנקל הזקן סיפר לתלמידיו על חמש הבעיות המתמטיות שאין להן פותר – ולמחרת חזר עזריאל ובידיו פתרון לשתיים מהן.
וכך זכה לוי בדוקטורט עוד לפני שסיים את התואר (השני – ראשון עוד לא היה אז באוניברסיטה) והפך למרצה שלנו לגיאומטריה פרויקטיבית.
לא היה מרצה גרוע מד"ר לוי, ויתכן שגם לא יהיה. לא הבנו מילה מדבריו. הוא הכיר בכך, חלקית, ולכן רשם כל מילה שאמר על הלוח – וגם זה לא עזר.
עזריאל דייקן היה, מאד, ונהג לעזוב את הכיתה ברגע שצלצל הפעמון, על השניה.
אני זוכר את הפעם בה פתח ואמר "נצא מזוג נקודות", ובעודו רושם צלצל הפעמון והגיר נפל מידיו. על הלוח נותר "נצא מזוג נקו".
ד"ר לוי קבע את שיעוריו ביום שישי בבוקר, בין 8 ל 10. ובאותם ימים, ימי אוניברסיטה אחת ויחידה – נהר כל הנוער לשפלה כבר ביום חמישי, אחר הלימודים. מזל שמיכאל היה ירושלמי והוא הגיע לשיעור האחרון, לבדו. שבוע לפני הבחינה. לוי, בחיוך נצחון, הרצה
את משפט פסקל.
החלטנו, מיכאל ואני, ללמוד יחד לבחינה, וכאיסטרטגים זהירים נגשנו ראשית חכמה לספריה ולמדנו את טפסי הבחינה בעשרים השנים האחרונות. בכולם הופיע משפט פסקל, על ששת צורותיו, והיה שאלת המפתח.
ומכיוון שלא הבנו כלום פשוט למדנו בעל פה את המשפט ואת ההוכחות.
בין חזרה לחזרה סיפר לי מיכאל על שכנתם הנודניקית מרים ילן־שטקליס, הגרה בקומה שמתחתם, ומזמינה אותו אליה – והוא לא בא. היא נתנה לו פרח, נתנה לו תפוח – והוא לא בא. היא צובטת בלחיים ואת זה הוא לא סובל.
כשחולקו שאלוני הבחינה היו כמה וכמה התעלפויות. מי בכלל שמע על משפטי פסקל?
מיכאל ואני סיימנו ראשונים ויצאנו בחיוך מחדר הבחינה. הציונים שלנו היו מזהירים. אלופי הפרויקטיבית.
ומה קרה עם גורודיש ולאן מיכאל הלך – בפעם הבאה."
תנחומי. יהיה זכרו ברוך.
לישראל סמילנסקי: הכתיב הנכון בעברית הוא תוחמן, באנגלית TUCHMAN. הטבלאות של קלעי ותוחמן נותנות מנטיסות בנות 4 ספרות. אני מחזיק לוחות לוגריתמים ופונקציות טריגונומטריות לחתמ (חיל תותחנים) עם 5 ספרות. הדור הנוכחי לא ראה לוחות לוגריתמים מודפסים על נייר וגם אינו יודע מהו סרגל חישוב.
היכרנו בצעירותינו. היינו חברים.
אחרי פרדתינו, כל אחד הלך לדרכו.
לפני ימים לא רבים נזכרתי בו וחיפשתי אותו באמצעות אתר קלוז'ר-אתר לחיפוש קרובים.
הגעתי למייל שלו ושם סיפר לי שהוא גוסס.
זה ללא ספק היה הלם בעבורי.
זכור לי כאדם נעים וחבר טוב
יהי זכרו ברוך