הניה רייך ז"ל

בצער רב אנו נפרדים מחברתנו
הניה רייך ז"ל
הייתה בת 90 במותה. שרדה את השואה כנערה ועלתה לארץ אחרי שהות במחנות בקפריסין. גרה בתל-אביב שאותה אהבה עד ימיה האחרונים
אנו נפרדים ממנה אחרי חברות ארוכת שנים
מובאת לקבורה ביום ג', 29.9.15, בשעה 13:30, בבית העלמין ירקון, שער החסד.
מינה פינאס – פריז
חוה דרור – חולון
אריה ליכט – קרית-אונו
נילי ועוזי קרן – קרית-אונו

2 Comments

  1. נעמי אלון

    הניה היקרה והאהובה. הניה שלי. אהובה שלי. אישה נפלאה ואמיצה, אוהבת חיים ואדם. אוהבת תרבות וספר, חכמה וסקרנית. צלולה כבדולח עד יומה האחרון. עברה את השואה כנערה במחנה עבודה והצילה את אחותה שחלתה בטיפוס, וטיפסה על החומות להביא לה כיכר לחם. כשעלתה לארץ התגייסה ואחר כך במשך שנים עבדה, טיילה בעולם עוד לפני שהיו עושים זאת, בגיל שבעים עוד חצתה את החומה הסינית וטיילה בבורמה. הלכה לאוניברסיטה וראתה סרטים בסינמטק. אוהבת חיים, אדם. אישה נדירה. אני כותבת זאת ולא רק משום שאני אוהבת אותה כל כך ולבי שבור מצעד על הפרידה ממנה אלא בגלל שבאמת היתה כזאת. הניה אהובה. כוכב מנצנץ בשמיים עכשיו ובלבי. אוהבת אותך נעמי שלך.

  2. נעמי

    זכיתי להכיר אישה קטנת קומה אך זוהרת למרחוק, מפליגה למרחקים. האישה הזאת נולדה בצ'נסטוחוב, עיר קדושה לקתולים בפולין. כשפרצה המלחמה היא היתה נערה יפה כהת שיער וחומת עינים, אך בעלת חזות גויית מה שעזר לה ליצור קשר עם הגרמנים ולהציל את משפחתה, במקביל, וגויסה לעבוד בעבודות כפיה במפעל נשק גרמני יחד עם אחותה. אחותה, חלתה בטיפוס אך הניה, אותה נערה , טיפסה על החומות. דאגה להביא לה כיכר לחם ולהציל את חייה. כשנגמרה המלחמה היא העפילה לארץ ישראל בספינת מעפילים, נשלחה על ידי הבריטים לקפריסין, ואחר כך לעתלית כשהגיעה ליפו עבדה בבית חלוצות ואחר כך התגייסה לצבא. היא אהבה את העיר תל אביב והשתקעה בה כל חייה, חרוצה, סקרנית, מלאת אהבה לזולת, מסביבה תמיד היו ידידים רבים, בני גילה וצעירים ממנה בהרבה, כולם אהבו אותה. היא אהבה אותם, דאגה לכולם. היא היתה סקרנית ותאבת תרבות: גמעה את אידה פינק ואת ויסלבה שימבורסקה, בנות ארצה בשפת האם שלהןץ אהבה לקרוא את דויד גרוסמן, ואת א. ב. יהושע, את הסיפורת הצרפתית והרוסית. הלכה לראות את ההצגות והסרטים בסינמטקים ובתיאטראות, אהבה את העיר ואת הישיבה בבתי הקפה שלה, וגם את הדשא הירוק שמחוץ לביתה ברמת אביב הירוקה, שהזכיר לה קצת את ימיה בקיבוץ עם הקמת המדינה. עוד בשנות השישים, טרם זה היה נפוץ, היא בסקרנותה חרשה את הגלובוס, ארה"ב, ומדינות אירופה, ובורמה, וסין, ועם כינון השלום עם המדינות הערביות ביקרה במצרים ,ובירדן. ולבה נשבר עם רצח רבין ומאז שנינם היתה מגיעה לכיכר כל יום שישי ליד האנדרטה שלידה נרצח. תמיד טיילה. תמיד אירחה ואהבה חברים. התעניינה בהם ועשתה למענם הכל בעיתות מצוקה, היתה נוסעת את כל הארץ כדי לעזור לחברה חולה. גם בשנותיה האחרונות כשמצבה הפיזי היה פחות, הקפידה לשמור את הפינה הזאת לעצמה. היא גם הקדישה זמן רב למשפחתה, לאחיינה ואחייניתה שאותם גידלה ודאגה להם, והיום היו איתה לאורך כל הדרך. אוהבים ודואגים. מבינים שזכו לפגוש מישהי נדירה.
    האישה הזאת היתה דודה שלי, מבחינה ביולוגית אחות של אמי, זו שהצילה ממחלת הטיפוס בזמן השואה. הניה רייך.אך למעשה היא היתה אמא שלי לכל דבר. ה-אמא שלי. אהבתי אותה בכל לבי, וכשנפטרה אתמול, מוות מיותר, לאחר טעות רפואית של רופאים. נשבר לבי. עדין קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיה. היא אולי הפכה לכוכב זוהר בשמיים למעלה, אבל מבחינתי היא עמוק בתוכי. הניה אהובה שלי. מקווה שאת נחה עכשיו, אבל גם נהנית, כי מעולם לא אהבת לנוח יותר מדי.תדעי לך שאני חושבת ואחשוב עלייך כל יום מימי חיי ואת בלבי לתמיד. הניה שלי. הניה רייך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן