המשפחה אבלה.
המנוחה תרמה את גופה למדע.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב יצחק שמי 6, ירושלים, בין השעות 09.00 – 13.00, 16.00 – 21.00.
המשפחה אבלה.
המנוחה תרמה את גופה למדע.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב יצחק שמי 6, ירושלים, בין השעות 09.00 – 13.00, 16.00 – 21.00.
חנה ואני נפגשנו באוניברסיטת תל אביב בשנת 1978. אחרי שסיימתי תואר ראשון במקרא וארכיאולוגיה בפקולטה למדעי הרוח.
ניגשתי ללמוד עוד שנתיים בפקולטה לחינוך. למדתי לתואר תעודת הוראה אקדמאית למקצוע מקרא.
חנה ז"ל, מורה משכמה ומעלה היתה האסיסטנטית של ד"ר ישראל כץ שהיה מנהל תיכון קוגל בחולון והמרצה של כל פרחי הוראת התנ"ך.
היום זה ישמע כלא ייאמן אבל היה צריך לעבור ועדת קבלה ולא כולם התקבלו.
בזמנו גרתי באשדוד קרוב מאוד לביתה של חנה.
הוריי ז"ל פעמים רבות פרגנו לי ובאו לקחת אותי לביתי שם חיכה לי תינוק אחד וציפיתי ללידת הבן השני.
כמובן שהזמנתי את חנה ז"ל שהיתה בעיני אדם נחמד, מלא הומור ומאיר פנים להצטרף אלי ולהוריי וכך החלה ידידות ביננו וחיבה גדולה.
חנה שמה עלי עין והזמינה אותי לעבוד במקיף א' שם היתה חברת הנהלה, רכזת ומורה לתנ"ך נפלאה, ומוערכת שהערצת תלמידיה אליה היתה שם דבר.
במקיף א' חנה נחשבה לדור הנפילים. אזכיר גם את אביה המופלא ד"ר קודש ז"ל ונבין עד כמה הפרי נפל קרוב לעץ.
כך אכן היה, באתי לעבוד כמורה במקיף א'.
הערכתי את חנה מאוד, את אישיותה , את ההומור הנפלא והרוח הטובה שהשרתה על סובביה.
זוכרת היטב את האירוח הנפלא והטעים של צוות תנ"ך בביתה. מרצה ומראה פרק או נושא בצורה יוצאת דופן ומיוחדת לה.
תענוג היה ללמוד מחנה, לימים הפכתי ליד ימינה בבית הספר עד שפינתה לי את מקומה כרכזת מקרא.
אני רואה בחנה דמות ומודל שעיצבה אותי ועוד הרבה מורות לאו דווקא רק של מקרא.
שמרנו על קשר גם כשיצאה לגמלאות, ספרנו הרבה אחת לשנייה והיתה בינינו הערכה רבה זו לזו.
כשהחליטה לעזוב את ביתה ולהתגורר בירושלים, קראה לי לספריה הענקית שבביתה והורישה לי מספר ספרים מקצועיים וכמה עצות לחיים.
לצערי, החיים כמו החיים זרמו עם קשייהם גם לי וגם לה והיה ביננו קשר מינימלי בעיקר דרך מכרה משותפת.
כשהייתי לאחרונה בכנס בחירות של גמלאי ארגון המורים פגשתי מורה מוותיקות מקיף א' באשדוד והיא ספרה לי על מותה של חנה.
לא ידעתי דבר על מחלתה ועל פטירתה.
גם הקורונה בשנתיים האחרונות לא סייעה לחידוש קשרים.
חשתי עצב עמוק ואומר לך חנה יקרה, כדברי קוהלת ג' 1-2:
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
גם לנו היתה עת שנפגשנו, עת שחברנו, עת שעבדנו יחד, עת שנפרדנו ועת שלך להיפרד מהעולם עטופת מעשים טובים ומשפחה מורחבת ואוהבת.
יהי זכרך ברוך!!
בהערכה רבה רוני קלדרון.
תתקשרי אלי 02-5343437
חנה היתה המחנכת שלי ומורתי לתנ"ך בתיכון לפני 25 שנה.
לא אוכל לתאר כמה הייתי מרותק לשיעורי התנ"ך , לפירושים, הפילפולים והפילוסופיה .
אולי הדברים הבודדים שנחקקו לי בלב הם משיעורי דמות האדם במקרא.
ומתוך סיפור המקרא למדנו והקונפליקטים למדת אותנו ערכים ומוסר, יכולת להבדיל בין טוב ורע, ובכלל להיות אנשים טובים יותר.
אני זוכר ששאלתך האם את מאמינה באלוהים , מעולם לא ענית לי, כיוון שלא רצית להשפיע על דעתי.
אכן זכיתי לראות את דור הנפילים.
כנהרות מים זורמים, מעוררים פליאה ומרווים צימאון וסקרנות.
אפס, לא אוכל לדבר בך כי כואב לי עד מאוד.
ובלכתך, רייקנות גדולה כי יבשו המים בנהר.
ואין מי שיוכל לשוט עוד בנהר.
היום אני כבר אבא לשלושה ילדים.
הגדולה שלי עולה לכיתה ז' ומסתבר שבמסגרת שבמקום לימודי התנ״ך לומדים מורשת.
רציתי להתייעץ איתך ולשאול את דעתך בנושא.
הרי תמיד ידעת להאיר הכל.
עצוב לי שלא הספקתי להיפרד ולספר לך כמה השפעת על חיי.
הערצתי ואהבתי אותך
לנצח תישארי בליבי
נוחי בשלום
אסף
תודה אסף,
נגעת לליבי . עושה לי טוב על הנשמה לדעת, שיש ברכה
בעמלה ובמסירותה לתלמידים, של חנה אישתי ז"ל.
צבי מולר, ירושלים