יעקב קליין ז"ל (1946- 1973)
מלווים אותך יענקל'ה, למקום מנוחתך, ושוב הכאב עולה במלוא עוצמתו- כאילו רק אתמול…
ואכן, הכאב עצום ורב, שהרי משהו מעצמנו הלך, האם באמת זה כך?
האם לא נזכה לראותך בשנית? לשמוע קולך, ולחוש עוצמת מנהיגותך המקרינה סביבה ביטחה, אומץ ושלווה.
אני רואה אותך יענקל'ה, בצעדיה הראשונים של הפלוגה, אותה פלוגה שהיגעה לרמת גיבוש מעולה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מבצעית. על אף השירות הקשה במילואים, עברה עלינו תקופה זו כציון – דרך בלתי נפרד מחיינו וראינוה כחובה שהפכה לחוויה נעימה הודות לך יענקל'ה. מעולם לא הקמת סביבך מחיצה בינך לבינינו. מעולם לא נתת לנו להרגיש שונים ממך, תמיד ידעת להיות מעורה בהווי חיינו במסגרת המילואים, ובשעותיה הקשות של המלחמה ידעת להנהיג אותנו למופת.
בזכותך- המורל תמיד היה בשיא, ומבצעינו הצבאיים היו לתפארת הגדוד. אתה היית חלק מאיתנו, ואנחנו חלק ממך, עד שלפתע- המלחמה האכזרית הפרידה בינינו לעד. אתה תחסר לנו מאוד, אך לעולם תהיה אתנו בכול אשר נלך ובכול מה שנעשה.
זכרך יאיר את דרכנו למען הגשמת האידיאלים החברתיים והצבאיים אשר להם נשאת נפשך.