יצחק דאון ז״ל

משתתפים בצערו של חברנו, בני דאון, על מות אביו יצחק דאון ז”ל.

נפרד ממנו היום, 21.11.12 בשעה 15:00 בבית העלמין בנתניה
נשב שבעה בבית המשפחה, רח’ דיזינגוף 13 נתניה

החברים מהסדנא לידע ציבורי

7 Comments

  1. מייקל

    יצחק הוא אביו של בני, חבר שלי מאז השירות הסדיר.
    יש לי זיכרון, שאינני בטוח אפילו כמה הוא מדויק, שהפך לשיעור לחיים, על אהבה, נתינה, הורות והשקעה.
    הזיכרון הוא מהביקור הראשון שלי בבית משפחת דאון בנתניה. באתי משכונת יוקרה ומוילה רחבה אל הדירה של המשפחה, נכנסנו לחדר של בני הוא הראה לי ביראת כבוד את המחשב האישי שלות מסוג Amiga, שהיה, נכון לאז, ה "רולס-רוייס" של המחשבים הביתיים.
    בני סיפר לי שאבא שלו, למרות הקשיים (פנסיונר צה"ל) חסך פרוטה לפרוטה והשקיע הכל בכדי לקנות לבני את המחשב ולעזור לו להיות בחזית של מה שהוא מצטיין ומאמין בו.
    אם זיכרוני אינו מטעה אותי, גם יצחק, האב, בעצמו סיפר לי בגאווה על המחשב ועל יכולתו של בני.
    לימים, ההשקעה הוכחה כנכונה מאוד… אך מעבר לכך, המעשה עצמו, לפי הרושם נותר בי, מלווה אותי עד היום כהורה לשלושה ילדים. ואני מנסה להזכיר לעצמי את זאת בכל הזדמנות רלוונטית.
    אדם מקסים, משפחתי ודומיננטי
    יהי זכרך ברוך

  2. מלי טייאר /זכריה

    מרגש לקרוא את אשר כתבת,איציק ז"ל (קשה לכתוב עליו בלשון עבר וז"ל) היה בשבילי אח נוסף בבית ,עד שנישא לרחל.שבתות ,חגים וכל ארוע חייבים היו לכלול את איציק .הוא גדל ביחד עם אחי אפי תייר ממש כאח,אני לא הצלחתי להכיר היטב את בני אבל, כמוך אני יודעת שאיציק היה גאה בו מאוד מאוד וכנראה לא לחינם.
    לבחור צעיר שגדל ללא הורים בארץ,הוא ידע מה לתת למשפחתו,הוא היה מאושר ושמח עם כל ילדיו וידע לספר עליהם אך ורק דברים משמחים,
    מעולם לא שמעת ממנו תלונות או האשמות או כעסים ,הוא יידע להעביר כל בעיה קטנה בבדיחה ובצחוק "מדבק" הוא ידע לקחת את החיים בדרך הנכונה, אני רק מצטערת ובאמת "מכה על חטא" שמאז שאני גרה בלונדון לא הצלחתי לבקר אותו מספיק ולהנות מחברתו ,כפי עשיתי בילדותי.הוא יישאר חרוט בזכרוני כאח אמיתי
    כאדם יקר ואוהב בריות.אני מאחלת לרחל,מיכל,בני,בשמת ולכל המשפחה חיים טובי ובריאים.שהזכרונות היפים ממנו יתנו להם כח להמשיך בעשייה טובה כפי שהוא נהג לעשות.יהיה זכרו ברוך.
    משתתפת בצער המשפחה מכל הלב .

  3. מלי טייאר זכריה

    חל,מיכל,בני,בשמת משפחה יקרה
    שמחתי שנפלה בדרכי הזכות להיות בארץ ולהשתתף בגילוי המצבה של אביכם איציק היקר ז"ל,
    שמחתי עוד יותר (למרות שזה טכס עצוב ) לראות שעם כל תלאות השנים ועם כל מה שמיכל אמרה ,הנה הנכדים היו שם ,המשפחה שהוא ביחד עם אימא הקימו, כולם היו שם והקיפו את הקבר,המצבה שדיברה בזכותו, הוכיחה פעם נוספת על פועלומעשיו הטובים של אביכם,
    (האח המיוחד שלי)מרבד האנשים שהיו בטכס,הדברים החמים שנאמרו על קברו ,דיים בכדי לחזק אתכם ,ואני מאחלת לכולכם לחיות עם צליל צחוקו ועםואך עם הרגעים היפים שהיו לכם איתו ואני בטוחה שהיו הרבה כאלה.זכויותיו יעמדו לכם ולילדכם .מי יתן ולא תראו יותר צער .
    מצטערת שאני כבר בחזרה בלונדון וליום השנה לא אוכל להגיע.
    אהייה איתכם במחשבה עליו
    הרבה אהבה לכולכם
    מלי ר

  4. מלי טייאר -זכריה

    משפחת דואני- דאון היקרה
    הנה עברה עוד שנה בלעדיו של יקריכם, יקירנו (האח המיוחד שלי).במבט לאחור אין צורך לספור את השנים שעברו מאז הליכתו .כי אנשים כמו איציק ז"ל. לא נשכחים,הם רק יצאו למסע שלא הגיע לקיצו.
    הצחוק המדבק .הבדיחות השובבניות .האיש שלא התבגר,תמיד יהיה חסר.
    רחל, יש לי זכרונות מרתקים ומרגשים, מהנסיעה לחתונה שלכם.מלידתה של מיכל ,מהתקופה באילת (בה הייתם לי משפחה )ומריקוד סוער אירועמשפחתי.(כן,איציק ידע לרקוד ורקד מאוד יפה ..)אז בואו נמשיך לספר על האיש שלא יישכח כל עוד אנחנו כאן מספרים עליו, בהרבה געגועים לדמותו המיוחדת ואהבה לכולכם.מלי

  5. בני דאון

    יום הולדת לאבא היום.

    לא שהוא אי פעם עשה מזה עניין גדול. אצלו אנחנו תמיד היינו במקום הראשון ולעצמו לא ביקש כלום.

    מאז שנפטר אבא חשבתי הרבה על כל החברים שלו ועל הקהילה שהוא יצר בכל מקום שהוא הגיע. כוח-העל של אבא היה לארח שולחנות קלפים – רמי – וליצור מעגל של חברים. זה ההתחיל בתל-אביב בשנות החמישים, הדרים לבאר-שבע, לאילת ומשם לנתניה.

    כילד, אני זוכר את הערבים החגיגים האלו שפנחס לרנר ואברהם גרינברג השכנים מלמעלה היו מגיעים ויושבים לשחק עד לשעות הקטנות. אני זוכר לילות בהם התעוררתי לקול צחוקו אחרי שהוא הראה להם מאיפה משתין הדג ושומע אותו מתלהב:

    "מת העולם נשרף הים והדגים קפצו על העצים"

    יהי זכרו ברוך.

  6. דוד בלודז

    הכרתי את יצחק ז"ל משך לא מעט שנים. לא התוודעתי לכוחו ביצירת שולחנות קלפים ומעגלות חברים; מבחינתי כוח העל שלו היה הפוזטיביות והחיוניות: כל מחלה הייתה בבחינת זוטי דברים, כל קושי היה בבחינת תקלה של מה בכך. הכל כל הזמן היה בסדר גמור. אכן, שונה מהמודוס שלי – ושונה לטובה.

    יהי זכרו ברוך.

  7. ורד דננברג

    איך אפשר לשכוח את ערבי הקלפים:) החזרת אותי ארבעים שנה אחורה, WOW!!
    את הדלת הפתוחה של משפחת דאון שבאופן קבוע היינו מגיעים לאכול קוסקוס ומפרום עם תמיר וכל החבר׳ה. את הטיול לימית, את הפיקניקים, כינרת, חוף הירוק, ועוד ועוד
    סא״ל איציק דואני היה מסדר לנו כניסה לכל מקום שרצינו, כולל כניסה מיוחדת לפתיחת משחקי המכבייה שבסך הכל פנחס ז״ל רצה לראות שלבת שלו שלום, כמה צחקנו באותו היום בזכותו של איציק!!
    יהי זיכרו ברוך
    ורד לרנר-דננברג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן