ישראל מנשרי ז"ל

אבלים: המשפחה וקיבוץ אפיקים.
ההלוויה תצא ביום א' ה- 03.03.13, בשעה 15.30, מהמרכז החברתי.
המנוח היה חבר הקיבוץ.

החברים בעבודה מנחמים את הראל מנשרי על פטירת אחיו.

21 Comments

  1. יעל

    איש יקר ובן משפחה אוהב ואהוב.
    אדם כה יצירתי ומיוחד, יוצר בעץ במתכת ובאבנים טובות.
    אדם קשוב שתמיד ידע לספר סיפורים ולהעשיר את החוויה.
    תחסר לנו מאוד.

    • דב שפירא

      כשותפים לחדר בצריפי הפרבר הירוק, בגדנע אויר גם בנינו יחד קייאק בבית המלאכה.
      יהי זיכרו ליצירה, ליושר ולאהבה

      תנחומי לבני המשפחה לבני הכיתה ולחבריו

  2. גינת בסוק-יצחקי

    לכל בני משפחתו של ישראל מנשרי – משתתפת בצער הרב על מותו.
    הכרתי את רוב בני המשפחה, כבת הקיבוץ ובזכות הקירבה שנוצרה בין אמי – חנה יצחקי – לבין יפה צרי וישראל.
    ישראל יהיה תמיד שמור בזכרון של משפחתי באופן מיוחד בזכות הארון/כיסוי שיצר, לפי בקשתה של אמי, לספר התורה המנציח את זכרו של אחי לוטן יצחקי ז"ל, והנמצא היום בבית הכנסת הרפורמי של ההברו יוניון קולג' בירושלים.
    מצרפת תמונה של ישראל וספר התורה. יש לנו תמונות נוספות של מבנה העץ עצמו.
    יהי זכרו ברוך

  3. צר לי מאוד על הליכתו של ישראל

    מצטרפת למילותיה של אחותי גינת. ישראל היה ידיד קרוב של אמנו, ופועל יוצא – שלנו. שיתוף הפעולה שלו עם אמנו – חנה יצחקי ז"ל, היה ארוך ימים. אני מרכינה ראש עם כל המשפחה, ומצרה מאוד על אובדנו. יהיה זכרו ברוך. אילאיל סיטון

  4. מרים גביש

    שרוליק יקר שלנו.
    רצת, כל כך אהבת לרוץ, הרבה, מהר. אך הסרטן שפלש לגופך, בשקט, מבלי שתחוש ותדע, ידע שמצא לו בית חם וטוב ורחמן, שלח גרורותיו והרס את הנווה שבו בחר להשתכן. לא ידע שבהרס הבית האדיר הזה ימות גם הוא וגם אותנו ישבור.
    לא יכולת לרוץ יותר, המרוץ שלך תם, שעון חייך אזל ושאון ימינו נדם, הפך לדממה דקה, כמו אבד הכול, וקולנו נאלם, ליבך נדם וליבי נשבר והכאב ממלא אולמות ליבי, שמחשב להתפוצץ, לא יכול להכילו יותר.
    אל גאווה המוות! לא קלה הייתה דרכך, לא מתוק ניצחונך, בנפשו של אחי לא נגעת, בנשמתו לא פגעת, רק את גופו חיללת ואת ליבנו ריסקת. הוא נלחם בך בשקט, בנחישות ובאופטימיות עד שאזלו כוחותיו.
    שרוליק אח יקר ואהוב שלנו. נתנו לך יד תומכת, יד סועדת ומלטפת, יד מחבקת ואוהבת. אם היינו יכולים היינו מושיטים עוד יד אחת לאחוז בך כאן איתנו.
    אך מלאך גדול של שלווה ונוחם אסף אותך אליו, וכמו יעקב ששרה עם אל, כך ילווך מלאכי האל בדרכך האחרונה, ותנוח בשלוות עולמים לצלילי חלילי הרוח, שתלויים כאן על צמרות העצים ושרים לך מוזיקת עולמים חרישית ובוכיה.
    אוהבים אותך מאד כולנו:יפה, הראל, אורן ומרים.

  5. yonat hafftka

    My condolences to the family. So sorry to hear of Israel leaving us. I have no words of comfort except knowing that time will heal and will help the memory bring peace of mind. With you in this terrible time of sadness and loss, Yonat

  6. דובי שפירא

    בסוף בית ספר יסודי בנינו יחד קיייק אצל בני רוזן
    קצת גדנע אויר
    בפרוור היינו שותפים לחדר ולא המתקנו סוד
    הוא בפרדס ואני בתמרים

    כמה אהב לצחוק
    כמה צחוקו היה מדבק
    היה לו לב טוב בעינים
    מנומס למהדרין
    מאיר פנים תמיד

    לא רב
    לא מתלונן
    חשב בזהירות, דיבר ברצינות
    סקרן מאוד

    פשוט הלך לעולמו

    שלום לכולכם
    דובי

  7. חינה חופש

    אכן עצוב..
    מזכיר לי תמונות ילדות.. ומאוחר יותר… תמיד היה כילד, נער ובוגר
    נינוח, צנוע, עדין, בדרכו המיוחדת עם עולם פנימי עשיר, תבונה ייחודית
    של שילוב בין שכל וידיים, יצירתי, וכל כך לא מוחצן ..ישר דרך…
    יש לי פינה ענקית בלב בשבילו
    צר לי שלא יכולתי להגיע ללוויה
    שולחת חיבוק וניחומים
    חינה

  8. חנן גולני

    חנן גולני, בדבריו לחברי הכיתה:

    לווינו שלשום את שרוליק למנוחת עולמים, היה עצוב וכואב. איש קטן גדול
    היה. קטן ממדים אך בעל נפש גדולה ולב רחב. צנוע, עניו, רב כישרון עם
    חיוך תמידי על פניו.
    שלושת בניו נשאו הספדים מרגשים שיצאו ונכנסו ללב והשאירו רישום עמוק
    מהם נשקפה דמותו המיוחדת במינה של שרול כאדם וכאיש משפחה.
    נגדע ענף נוסף מעץ ילדותנו, יהא זכרו ברוך.

    גולני.

  9. חנן וייס

    חנן וייס בדבריו לבני הכיתה:

    עצוב מאד מאד. נזכור אותו אדם אמיתי, חבר, צנוע, לב זהב.
    יחסר לכולנו בנוף האנושי.
    חנן וייס

  10. חנן וייס

    בדבריו לבני הכיתה:

    עצוב מאד מאד. נזכור אותו אדם אמיתי, חבר, צנוע, לב זהב.
    יחסר לכולנו בנוף האנושי.
    חנן וייס

  11. נירה כהן

    פרידה תמיד כואבת. היא גם מביאה סוף לסבל. ישראל נלחם כמה שיכול וידע ונאסף לחיק האדמה ליד הוריו, צעיר מדי.
    המון אנשים באו ללוות אותו, כאלו שנגע בחייהם. שלושת בניו ספדו לו ונגעו ללב כולנו. גם אחותו מרים ועוד.
    וכאשר הרב ספד לו עברה במטס מסודר מעלינו להקת עגורים מצווחת בדרכה צפונה, כאילו גם ממעלה היה לו ליווי.
    ימשיך להיות בלב כולנו. לתמיד.
    נירה

  12. עדנה כרמי

    עדנה (דגן) כרמי בדבריה לבני הכיתה

    פרידה אכן תמיד כואבת, וכמה מתאימות לישראל מילות השיר של נתן יונתן:
    "למרגלות ההר נולד ליד הנחל. בחורף שר בין ערבות בוכיות. בקיץ בין אורות בצעי המים לחמו שילח על פני הנחל לדגה.
    מקני הסוף כרת לו עפיפון וכשהיה לאיש מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה, מאבן המבצר האפורה בנה לו בית,
    על מי הנחל טחנה הקים, זרע שדות… איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות…"
    יהי זכרו ברוך
    עדנה

  13. מרים גביש

    שרוליק אח יקר – שנה שאינך והמון געגועים.
    אותו לילה אחרון לא מש מזיכרוני. הפרידה הכואבת כל כך חיה במלוא עוצמתה. אני מנסה לכסות את הכאב בפלסטר, תחבושת, בגבס אך בסופו של יום, עם לילה, הוא מתפרץ וזועק – אני עדיין פה, לא זזתי, לא נמוגתי, רק את בן לוויתי הבאתי איתי, את הגעגוע. ואני כבר לא ישנה, ושוב עולים רגעים של כאב והעצב הוא גדול ורב, ויש לחץ בחזה, מועקה גדולה של חוסר
    "כי כולנו רקמה (משפחתית) אחת
    ואם אחד מאתנו הולך מעמנו
    משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו".
    שרוליק זכה לשמוע, ברגעיו האחרונים, את אהוביו לוחשים באוזניו דברי אהבה שריפדו את דרכו האחרונה. ואתם – שושי, עומר, בועז וספיר – נפל בזכותכם ללוות את לכתו של אביכם ביחד, ולא כשהוא בודד באיזה חדר קר ומנוכר, ולהקל על מכאוביו.
    "וגדול מאד מאד הכאב!
    היה איש – וראו: איננו עוד,
    ושירת חייו באמצע נפסקה
    עוד שיר מזמור אחד היה לו,
    והנה אבד המזמור לעד,
    אבד לעד!"
    חלמתי שראיתי אותך צועד מהר, כמעט רץ, בשביל ההוא בעפולה, בדרך, בה אני הולכת עכשיו לעבודה, ואני צועקת אחריך: חכה, תשוב
    ואתה, עם חיוך קטן בקצה הפה אומר:
    "הלוואי שיכולתי לקום מעפרי ולומר:
    באמת היה רע בעפר
    אבל טוב שחזרתי.
    והעיקר שעודני,
    והנה אני. הנני."
    ואתה אינך ואתה כל כך חסר לי.
    נוחה על מקומך בשלווה ואולי גם לנו תמצא השלווה שבלב.

  14. גאולה וגדעון יצחק מטבריה

    לאורן מנשרי,מרים גביש,ולכל משפחת מנשרי היקרים.
    משתתפים באבלכם הכבד במות יקירכם
    ישראל ז"ל
    בנחמת ציון תנוחמו
    שלא תדעו יותר צער אמו.

    מחבקים באהבה
    גאולה וגדעון יצחק מטבריה
    האחות של אבידן

  15. גאולה וגדעון יצחק

    לאורן,מרים,שלמה,הראל,ולכל משפחת מנשרי היקרים.
    משתתפים באבלכם הכבד במות יקירכם
    ישראל ז"ל
    בנחמת ציון תנוחמו
    שלא תדעו יותר צער אמן.
    אוהבים ומחבקים
    גאולה וגדעון יצחק מטבריה
    האחות של אבידן

  16. מרים גביש

    אזכרה – שנתיים לשרוליק, מרץ 2015
    לפעמים, כשאני לבד והגעגועים חונקים בצווארי, אני נזכרת בילדותינו, במשחקי הבלורות עם אבא על השטיח, וגם בפיקניקים בפרדס כשאנחנו כבר הורים צעירים, ואז עוברת בי מחשבה תמימה, ילדותית משהו- אם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל הכל מחדש, לתקן את מה שצריך, לא לתת לפחדים ולחששות שלנו להביס אותנו.
    והנה שוב אנחנו עומדים כאן, מול הקבר שלך והקברים של אמא ואבא, והרי אתם מתים מתחת ללוחות האבן ואנחנו זוכרים את מי שהייתם, אבל הכאב האמיתי הוא בגלל מי שכבר לא תהיו ולא תזכו לראות ולהכיר ולהשתתף בשמחות שלנו.
    אנחנו זוכרים, כואבים ומתגעגעים מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן