משה זיסק ז"ל

מאת: ישראל זיסק, (נכתב בחודש שבט תשע"ו, ינואר 2016)
לפני מספר ימים, מלאו 13 שנים לפטירת אבינו היקר משה זיסק זיכרונו לברכה. אבא נולד לפני 86 שנים, בתאריך: ט' בניסן תרפ"ט, שבוע לפני פסח, לצבי זאב ולאסתר מלכה זיסק ז"ל, באוסטרו מוזובייצק שבפולין. במשפחתו כינו את אבא בשם: מיישל. אמא גם קראה לאבא בשם מיישל. אבא היה בן ראשון, לאחר שלוש אחיות: חווצ'ה, ברנצ'ה ושורצ'ה ז"ל. בהיותו בן שנתיים נולד חיים יבדל"א, הצעיר שבילדים. היה זה בית דתי. סבא במקור נקרא: הרש וולף. סבא שמר תורה ומצוות והקפיד על מצווה קלה כבחמורה. סבא עבר לפני התיבה כחזן ונהג לקרוא גם בתורה. היה זה בית של אמונה, תפילה וזמירות שבת. סבא התפרנס בפולין וגם בארץ מהמקצוע סנדלרות. גם אבא ודוד חיים מקצועם בפולין היה סנדלרות. סבתא הייתה עקרת בית. הצטיינה במטבחה בבישול מטעמים טעימים. במלחמת העולם השנייה, בזכות חכמתו ותושייתו של סבא צבי זאב, המשפחה בורחת לסיביר שבברית המועצות. שם במדבר הקפוא בסיביר, בקור של 40 מעלות צלזיוס מתחת לאפס הם מצליחים להינצל מגרמניה הנאצית. בבית בהיותנו ילדים שמענו סיפורים רבים על השואה, כמו למשל שלא ניתן היה להשיג מצות לקראת הפסח והסתפקו באכילת תפוחי אדמה.
לאחר המלחמה המשפחה חזרה לגור בפולין. בפולין אבא הכיר כעבור שנים בודדות את אמא שלנו היקרה אסתר ז"ל, הבת הבכורה של רחל וזלמן גלבוס ז"ל. אבא ואמא התחתנו בל"ג בעומר תשי"ג, 1953. החתונה התקיימה בבית של סבתא רחל ז"ל.
ההורים התחתנו צעירים: אמא הייתה בת 17 וחצי ואבא בן 24. כמעט 7 שנים הפרש ביניהם. היות ולסבתא, אמא של אבא גם קראו אסתר, נוסף לאמא שם נוסף: זלטה, שפירושו בעברית: זהבה ולכן לאמא קראו : אסתר זלטה. גם לסבתא נוסף שם נוסף: מלכה, לכן לסבתא קראו : אסתר מלכה. לאחר החתונה אבא ואמא התגוררו בלגניצה. ב "הושנא רבא", ליל שמחת תורה תשט"ו, 1954, נולד בנם הבכור: יצחק זלמן יבדל"א. יצחק על שמו של: אבא של סבתא אסתר מלכה ז"ל וזלמן על שמו של: סבא זלמן גלבוס ז"ל, אבא של אמא. בשנת 1957, בגלל האנטישמיות בפולין (עלית גומלקה) המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל. אמא, אבא יחד עם יצחק התינוק בן השנתיים וחצי, הפליגו באוניה (בשם סנטה פה) מנמל שצ'צ'ין שבפולין
לצרפת. בצרפת הם היו עשרה ימים במחנה בשם ליבידול, של הסוכנות היהודית. לאחר מכן, הפליגו מצרפת לנמל חיפה. המסע מפולין (עם ההפסקה בצרפת) ועד ישראל ערך שלושה שבועות. הדרך באוניה לא היתה קלה בעיקר לאבא. בתאריך 21 במאי 1957 האוניה הגיעה לנמל חיפה. סבתא רחל, ישראל ז"ל ויוסי יבדל"א הגיעו למחרת באוניה אחרת. אמא ואבא ביקשו בחיפה מנציג הסוכנות להגיע לבאר שבע הרחוקה שבנגב, מהסיבה שדודה חווצ'ה (חווה) אחותו הבכורה של אבא הגיעה עם משפחתה, לבאר שבע, חודשיים קודם. בהגיעם לבאר שבע הם נקלטו במעברת חצרים. ההורים קיבלו תחילה צריף ללא חשמל ומים, עם שירותים בחוץ. אמא ואבא נהגו ללכת ברגל, עם יצחק בעגלת ילדים, ממעברת חצרים ועד לבייתם של חווה ויוסף
פלדמן ז"ל בשכונה ב'.
כעבור שנה, התנאים השתפרו, כאשר המשפחה קיבלה דירת "עמידר" קטנה וחדשה בסמטת נחליאל מס' 86/1 שבשכונה ד', שהייתה בראשית בנייתה. בהתחלה הדירה לא הייתה מחוברת לחשמל, לכן לא ניתן היה להשתמש במקרר חשמלי, אלא במקרר קרח (קניית קרח מחנות דגים). הדירה חוברה לחשמל רק כעבור שנה אחת. אמא הייתה עקרת בית. אבא החל לעבוד בעבודות דחק : גינון בחברת מישיקים ואחר כך אבא עבד בלילות בשמירות על אתרי בניה ובמקביל כדי להשלים הכנסה אבא עבד בבקרים במכירת בייגלה. בשנת 1962 החל לעבוד במפעל לבלוקים ומרצפות בשם "חימר". לאחר זמן החליטו לסגור מפעל זה. בתאריך ב' באב תשכ"ב, 1962, נולד ילדם השני: שמעון. שמעון נקרא על שמו של אבא של סבא צבי זאב ז"ל.
באמצע שנות השישים אבא החל לעבוד כפועל בניין וגם בסלילת כבישים בחברת "סולל בונה". בתקופה ההיא אבא השתתף בבניית בסיס חצרים – "כנף 6". אבא היה מסור מאוד לעבודתו ב "סולל בונה" וחבריו לעבודה אהבו אותו מאוד. לפני חמישים שנה, ב- כ"א בחשוון תשכ"ו, 1965, נרצח ישראל גלבוס ז"ל, טרקטוריסט קק"ל, על ידי מחבלים בגבול הלבנון. רציחתו של ישראל השפיע קשות על אמא כעבור שנתיים, בתאריך י"ט בטבת תשכ"ח, 1968, נולד בנם השלישי: ישראל דוד. ישראל על שמו של ישראל גלבוס ז"ל, האח האהוב של אמא ודוד כנראה היה אח של סבתא אסתר מלכה ז"ל. שלושת הילדים למדו בבית הספר היסודי "צאלים" הקרוב לבית. אמא הייתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים. רצוי לציין את הקפדתו של אבא על מצוות כיבוד הורים, אבא הראה דוגמה אישית לילדים. אבא היה ראשון לעזור להוריו ובעיקר לסבתא אסתר מלכה. למרות שאבא עבד בעבודה פיזית קשה מאוד, אבא ביקר את הוריו לפני לכתו לעבודה ובחזרתו מהעבודה. אבא חינך אותנו כילדים לכבד את סבא וסבתא,
לבקר בבית הסבתא וסבא מספר פעמים בשבוע ובעיקר לבקר בבית הסבתא והסבא כל שבת לשמוע קידוש. בשנת 1972 הייתה לאבא תאונת עבודה בעבודתו בסולל בונה, בבסיס כנף 6. לאחר מספר שנים אבא נפצע קשות בתאונת דרכים, לכן בשנים שלאחר מכן, מצבו הבריאותי של אבא היה מורכב, לא קל ופשוט. ראוי לציין בתקופה הזאת, את מסירותו של חיים אחיו, שדאג לכל מחסורו של אבא. אבא וחיים למרות ששנתיים הפרידו בניהם, היו כמו אחים תאומים. למרות זאת, השמחות בחתונתם של יצחק וישראל והולדת הנכדים שימחהו מאד. אבא זכה להיות "סנדק" בבריתות של ילדי יצחק: צביקה וגידי. אבא אהב מאד את ילדיו ואת כלותיו: רבקה וגלית. ההישגים הלימודים של יצחק ושמעון הביאו לאבא נחת רב.
אבא היה מראשוני וממייסדי בית הכנסת ב – "קדושי יאסי" שברחוב אלכסנדר ינאי בשכונה ד'. בבית כנסת זה ילדיו יצחק, שמעון וישראל חגגו את "בר המצווה" שלהם. "קדושי יאסי" התפללו גם סבא צבי ז"ל, חיים ובנו אריה יבדל"א. סבא, אבא וחיים אהבו לשיר ב"סעודה שלישית", בבית הכנסת ובסעודות שבת בבית. בצעירותו אבא היה אדם שמח ונעים הליכות. אבא אהב לשיר שירי קודש וזמירות שבת. כמו סבא, גם אבא וחיים חבשו כובע קסקט, כמו בפולין (רוב המתפללים חבשו מגבעת, כמו בהונגריה ורומניה). בשנת 1991, אבא עזר בקליטה בארץ של משפחת בלדו-יבלונקה. אבא פתח את ביתו ואירח את המשפחה שבאה מפולין. ביתו היה עבורם הבית הראשון בארץ. גם בשנת 1960, כאשר סבא, סבתא, חיים ודבורה עלו לארץ, הם גרו בתחילה בדירה שלנו, בסמטת נחליאל ולא במעברה. אבא כמעט ולא נסע מחוץ לבאר שבע. אבא נסע לבקר את אחותו ברנצ'ה במושב בן נון. לפני מלחמת ששת הימים, מושב זה היה יישוב ספר ליד הגבול הירדני (הבית של דודה ברנצ'ה היה בסוף המושב, 800 מטר מהגבול). אבא לא זכה להאריך ימים. אבא הלך לעולמו, ביום שישי, ערב שבת קודש פרשת "ויחי", בתאריך: ט"ו בטבת תשס"ג, 2002 והוא בן 73. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בבאר שבע, לא רחוק מקבריהם של הוריו היקרים ז"ל.
13 שנים חלפו מפטירת אבא היקר. אנחנו מתגעגעים לאבא מאוד מאוד.