הערב נודע לי שחבר ומפקד שלי הלך לעולמו לפני חודשיים . האמת היא שבמשך שנה וחצי ביצעתי את תפקידו כיוון שרוב הזמן הוא לא היה , הוא היה סגן אלוף ואני סמל עד שהוענק לי דרגת קצין בשטח בלבנון , הובטח לי לעדכן את השלישות אך כרגיל בצה"ל ובעיקר בלבנון הדבר לא מופיע ברישומים גם לא המקרה בו הופקרתי גוסס בשטח ונחלצתי תוך חטיפה והוכנסתי לתרדמת ולניתוח . מוריס נהג לנסוע לתקופות והיה משאיר לי את מפתחות חדרו בלבנון שאשן שם בשבתות בהן נשארתי במוצב . באחד המקרים ספגנו התקפת מרגמות כל הלילה וחדרו היה מוגן היטב . הייתי שם ארמונים על תנור הנפט ומעביר את הזמן בצפיית סרטי פעולה בערבית . נהגתי לבצע חיקוי של קולו המשעשע , הייתי מתקשר לבית שלו בכרמיאל ללא ידיעתו ומשוחח עם אישתו ובנותיו שלא היו קולטות שזה לא הוא ואף מתחיל עם הבת שלו בצחוק . האיש היה צולע מפציעת מלחמות . יום אחד ישבתי במשרד במוצב בלבנון ומוריס נכנס חצי עצבני וחצי משועשע תפס כיסא ברזל והתחיל לרדוף אחריי בכל המוצב וצועק " אתה מתחיל עם אתי הבת שלי ? אני אהרוג אותך " , תוך כדי שאני נקרע מצחוק אני אומר לו " מה פתאום ! מאיפה הבאת את השטויות האלה ? " , כל המוצב קם על הרגליים וכל החיילים נקרעו מצחוק , קיוויתי שלא יצליח אבל פתאום דפק ריצה והצליח לכלוא אותי עם הגב לקיר עם הכיסא ואני צוחק עליו : " אתה בטוח משוגע " 😁. התחיל להרביץ לי ואני נקרעתי מצחוק . אחרי שנרגע נכנס ללשכה שלו , התיישב בכיסא , נכנסתי ללשכה ושאלתי אותו : " מה קרה ? לא מתאים לך חתן כמוני ? והתחיל לצחוק , הכניס את היד למגירה הימנית של שולחנו , שלף אקדח ברטה קטן וחייך כאילו מנצח אז שאלתי אותו : תגיד ! גנבת אקדח של בחורות או שאתה גיימס בונד ? 😁 אז שלף אנטנה של קריאת מפות ואמר , טוב יאללה , תביא משהו לשתות . אנקדוטה שכזו . ביום שגססתי בשטח והופקרתי גוסס הוא לא היה , גם הסגן החדש שהוצב אצלנו . למזלי בבוקר אחרי שקיבלתי אישור מעבר בהיותי במצב אנוש אחרי גסיסה על הרגליים , בשעה 8:35 אותו קצין בדרגת סגן עמד בגדר הטובה ממתין להיכנס ללבנון , ראה אותי והסיע אותי למד"א קרית שמונה , השאיר אותי שם ונסע עם רכב מלא חומרי בניין . הפעם האחרונה שישבנו ביחד במשרד בלבנון היתה כאשר ישבנו מוריס , אורי לוברני ואנוכי והכנתי תה לכולנו והצלחתי למצוא מכל העטים עט אחד כותב כי שאר העטים היו עם סוג של שעם ולא היינו מצליחים לכתוב איתם .
אתי מה שלומך ? 😁 תדידי לי , מה שלומך ? 😁
אבא שלך היה בן אדם סבבה , מאנצ' אמיתי . ואכן ככה הסיפור , היינו בין עבודת פרך למנוחה מדי פעם עורכים מתיחה אחד על השני , אז אחר הצהריים אחד התקשרתי אליכם הביתה מלבנון ואת ענית , נדמה לי היית בתיכון , אולי בת 15 16 התחלתי לדבר איתך כאילו זה הוא וישר ענית לי כי חשבת שבאמת זה הוא והתחלתי לשאול אותך שאלות ושני חיילים ישבו איתי במשרד ולחשו לי כל מיני שאלות , היה קטע מצחיק . אז יום אחד נסענו מוריס ואני לבית שלכם מבחוץ בלבד לאסוף משהו ואני עוד שניה מתפקע מצחוק . בקיצור לא יודע איך הוא הבין שאני צחקתי אבל כמה שבועות אחרי זה בא ללבנון והתחיל לרדוף אחריי בכל המוצב וזה היה קטע מצחיק , בלתי נשכח . בין כל הזכרונות הלא נעימים שיש לנו משם לפחות נשארו לנו כמה מקרים מצחיקים לספר .
הערב נודע לי שחבר ומפקד שלי הלך לעולמו לפני חודשיים . האמת היא שבמשך שנה וחצי ביצעתי את תפקידו כיוון שרוב הזמן הוא לא היה , הוא היה סגן אלוף ואני סמל עד שהוענק לי דרגת קצין בשטח בלבנון , הובטח לי לעדכן את השלישות אך כרגיל בצה"ל ובעיקר בלבנון הדבר לא מופיע ברישומים גם לא המקרה בו הופקרתי גוסס בשטח ונחלצתי תוך חטיפה והוכנסתי לתרדמת ולניתוח . מוריס נהג לנסוע לתקופות והיה משאיר לי את מפתחות חדרו בלבנון שאשן שם בשבתות בהן נשארתי במוצב . באחד המקרים ספגנו התקפת מרגמות כל הלילה וחדרו היה מוגן היטב . הייתי שם ארמונים על תנור הנפט ומעביר את הזמן בצפיית סרטי פעולה בערבית . נהגתי לבצע חיקוי של קולו המשעשע , הייתי מתקשר לבית שלו בכרמיאל ללא ידיעתו ומשוחח עם אישתו ובנותיו שלא היו קולטות שזה לא הוא ואף מתחיל עם הבת שלו בצחוק . האיש היה צולע מפציעת מלחמות . יום אחד ישבתי במשרד במוצב בלבנון ומוריס נכנס חצי עצבני וחצי משועשע תפס כיסא ברזל והתחיל לרדוף אחריי בכל המוצב וצועק " אתה מתחיל עם אתי הבת שלי ? אני אהרוג אותך " , תוך כדי שאני נקרע מצחוק אני אומר לו " מה פתאום ! מאיפה הבאת את השטויות האלה ? " , כל המוצב קם על הרגליים וכל החיילים נקרעו מצחוק , קיוויתי שלא יצליח אבל פתאום דפק ריצה והצליח לכלוא אותי עם הגב לקיר עם הכיסא ואני צוחק עליו : " אתה בטוח משוגע " 😁. התחיל להרביץ לי ואני נקרעתי מצחוק . אחרי שנרגע נכנס ללשכה שלו , התיישב בכיסא , נכנסתי ללשכה ושאלתי אותו : " מה קרה ? לא מתאים לך חתן כמוני ? והתחיל לצחוק , הכניס את היד למגירה הימנית של שולחנו , שלף אקדח ברטה קטן וחייך כאילו מנצח אז שאלתי אותו : תגיד ! גנבת אקדח של בחורות או שאתה גיימס בונד ? 😁 אז שלף אנטנה של קריאת מפות ואמר , טוב יאללה , תביא משהו לשתות . אנקדוטה שכזו . ביום שגססתי בשטח והופקרתי גוסס הוא לא היה , גם הסגן החדש שהוצב אצלנו . למזלי בבוקר אחרי שקיבלתי אישור מעבר בהיותי במצב אנוש אחרי גסיסה על הרגליים , בשעה 8:35 אותו קצין בדרגת סגן עמד בגדר הטובה ממתין להיכנס ללבנון , ראה אותי והסיע אותי למד"א קרית שמונה , השאיר אותי שם ונסע עם רכב מלא חומרי בניין . הפעם האחרונה שישבנו ביחד במשרד בלבנון היתה כאשר ישבנו מוריס , אורי לוברני ואנוכי והכנתי תה לכולנו והצלחתי למצוא מכל העטים עט אחד כותב כי שאר העטים היו עם סוג של שעם ולא היינו מצליחים לכתוב איתם .
הי דניאל
נחמד לשמוע על אבא סיפורים שהוא לא שיתף אותנו.
נשמח לראותך,
אתי
אתי מה שלומך ? 😁 תדידי לי , מה שלומך ? 😁
אבא שלך היה בן אדם סבבה , מאנצ' אמיתי . ואכן ככה הסיפור , היינו בין עבודת פרך למנוחה מדי פעם עורכים מתיחה אחד על השני , אז אחר הצהריים אחד התקשרתי אליכם הביתה מלבנון ואת ענית , נדמה לי היית בתיכון , אולי בת 15 16 התחלתי לדבר איתך כאילו זה הוא וישר ענית לי כי חשבת שבאמת זה הוא והתחלתי לשאול אותך שאלות ושני חיילים ישבו איתי במשרד ולחשו לי כל מיני שאלות , היה קטע מצחיק . אז יום אחד נסענו מוריס ואני לבית שלכם מבחוץ בלבד לאסוף משהו ואני עוד שניה מתפקע מצחוק . בקיצור לא יודע איך הוא הבין שאני צחקתי אבל כמה שבועות אחרי זה בא ללבנון והתחיל לרדוף אחריי בכל המוצב וזה היה קטע מצחיק , בלתי נשכח . בין כל הזכרונות הלא נעימים שיש לנו משם לפחות נשארו לנו כמה מקרים מצחיקים לספר .