גלים על חוף/שמואל אגבר
—————————————-
קרני השמש הקרינו מחומם,
אורם נשפך ישר אל הים.
הגלים קצפו והתנפצו על הסלעים,
סחבו עימם חול ואבנים.
ילדים חפרו ובנו בחול ארמונות,
של תקווה וחלומות.
באו להם גלים גדולים ועצומים,
וסחבו עימם את התקוות הנעלמים.
כשילד נולד נפתח לנו בלב חדר עם השם שלו. בחדר הזה שוכנות המשאלות הכי עמוקות שלנו עבורו, ובראש רשימת המשאלות יהיה הלב שלו: שרק לא ישברו לו את הלב. שלא יחווה בדידות, בושה, כישלונות צורבים, קשיים, שלא ייעלב, שלא יפגע, שתהיה לו דרך קלה ושישמח בחלקו כי שמחה זה דבר שמרחיב את הלב. הבעיה בלב בתוך לב היא שבכל פעם שהילד הזה נתקל בשבר, גם הלב שלנו קצת נשבר. וכשהלב שלנו נשבר בשבילו אנחנו כבר לא במיטבנו, אנחנו כבר לא חדים מספיק כדי לייצר את מה שהילד שלנו צריך מאיתנו.
כשהם ממש צעירים, הלב שלנו יכול להישבר מזה שילד גדול עוקף אותם בתור למגלשה. אנחנו רואים את הפרצוף של התינוק שלנו מביט למעלה על הילד שעקף, נתקל לראשונה בחוסר צדק, מבין שהוא קטן ולכן לא עושה כלום, רק הסנטר שלו רועד. אנחנו מרגישים את חוויית חוסר האונים שלו ואנחנו מתים מבפנים. אחר כך מגיעות חוויות קשות יותר: "אף אחד לא שיחק איתי בהפסקה", "למדתי כל כך קשה ונכשלתי במבחן", "הוא נפרד ממני בסמס", "העליבו אותי", "לא שיתפו אותי", "הבריזו לי". לכמה מאיתנו התחשק לנסוע לבית של הילד שהעליב את הילד שלנו, או של הילדה שאמרה לבת שלנו שהיא שמנה ומכוערת, או של המורה שהעמידה אותו מול הכיתה וביקשה שיראה לכולם אם הוא עשה שיעורים – לדפוק להם בדלת ולהסביר איזו התנהגות איומה ומקולקלת הם הכניסו למרחב שלנו, ואם אפשר גם לשפוך עליו נפט ולהדליק כי מי ששרף לילד שלנו את הלב יש לו עסק איתנו ועם הלב השבור שלנו.
לילדיי היקרים, משוש חיי, ליאורה,איתן ומיה שאבדתם את ענבר הקטנה ביום שבת והיא רק בת 6.5 נכדתי המדהימה,מלאכית קסומה ויפהפיה שהביאה אור ושמחה אין כץ לנו ולכל המשפחה, עם אהבה ונתינה ואושר עילאי שאין לתאר במילים, נלקחה מאיתנו כה קטנה. אז איך נפרדים מהגוף הקטן הזה שהכיל בתוכו כל כך הרבה ושכל רגע איתה הפכה לחוויה מיוחדת במינה ובלתי נשכחת. כך עולות כל הזמן השאלות ותשובות איין.שאלות שמטריפות ומבלבלות, מנסים להאחז במשהו כדי לא ליפול לתהום הזה שנפער ובכל פעם נופלים בחזרה ואתה רוצה להתעורר מהחלום הזה הרע.ענבר יקרה שלנו, המלאכית הקטנה וילדת הקסם הנפלאה, אומרים שרק צדיקים נפטרים בשבת ושמקומם שמור שם במקום הכי טוב בעולם, הביטי משם וראי את ההמון האוהב הזה שבא לחלוק לך את הכבוד המגיע לך, שאי איתך את כל האהבה השמיימית במיוחד מסוג הורים מדהימים שבוודאי לא סתם בחרת להיוולד להם, נשמה טהורה שחיפסה לקבל את ים הזה הטוב שקשה לתאר במילים, המסירות והדאגה. לצערנו הרב הלכת מאיתנו בטרם עת. ענברי שלנו שמרי בבקשה על הורייך,אחותך משפחתך וכל עם ישראל. תהה נשמתך צרורה בצרור החיים,נכדה וילדת הפלא האהובה.
גלים על חוף/שמואל אגבר
—————————————-
קרני השמש הקרינו מחומם,
אורם נשפך ישר אל הים.
הגלים קצפו והתנפצו על הסלעים,
סחבו עימם חול ואבנים.
ילדים חפרו ובנו בחול ארמונות,
של תקווה וחלומות.
באו להם גלים גדולים ועצומים,
וסחבו עימם את התקוות הנעלמים.
כשילד נולד נפתח לנו בלב חדר עם השם שלו. בחדר הזה שוכנות המשאלות הכי עמוקות שלנו עבורו, ובראש רשימת המשאלות יהיה הלב שלו: שרק לא ישברו לו את הלב. שלא יחווה בדידות, בושה, כישלונות צורבים, קשיים, שלא ייעלב, שלא יפגע, שתהיה לו דרך קלה ושישמח בחלקו כי שמחה זה דבר שמרחיב את הלב. הבעיה בלב בתוך לב היא שבכל פעם שהילד הזה נתקל בשבר, גם הלב שלנו קצת נשבר. וכשהלב שלנו נשבר בשבילו אנחנו כבר לא במיטבנו, אנחנו כבר לא חדים מספיק כדי לייצר את מה שהילד שלנו צריך מאיתנו.
כשהם ממש צעירים, הלב שלנו יכול להישבר מזה שילד גדול עוקף אותם בתור למגלשה. אנחנו רואים את הפרצוף של התינוק שלנו מביט למעלה על הילד שעקף, נתקל לראשונה בחוסר צדק, מבין שהוא קטן ולכן לא עושה כלום, רק הסנטר שלו רועד. אנחנו מרגישים את חוויית חוסר האונים שלו ואנחנו מתים מבפנים. אחר כך מגיעות חוויות קשות יותר: "אף אחד לא שיחק איתי בהפסקה", "למדתי כל כך קשה ונכשלתי במבחן", "הוא נפרד ממני בסמס", "העליבו אותי", "לא שיתפו אותי", "הבריזו לי". לכמה מאיתנו התחשק לנסוע לבית של הילד שהעליב את הילד שלנו, או של הילדה שאמרה לבת שלנו שהיא שמנה ומכוערת, או של המורה שהעמידה אותו מול הכיתה וביקשה שיראה לכולם אם הוא עשה שיעורים – לדפוק להם בדלת ולהסביר איזו התנהגות איומה ומקולקלת הם הכניסו למרחב שלנו, ואם אפשר גם לשפוך עליו נפט ולהדליק כי מי ששרף לילד שלנו את הלב יש לו עסק איתנו ועם הלב השבור שלנו.
לילדיי היקרים, משוש חיי, ליאורה,איתן ומיה שאבדתם את ענבר הקטנה ביום שבת והיא רק בת 6.5 נכדתי המדהימה,מלאכית קסומה ויפהפיה שהביאה אור ושמחה אין כץ לנו ולכל המשפחה, עם אהבה ונתינה ואושר עילאי שאין לתאר במילים, נלקחה מאיתנו כה קטנה. אז איך נפרדים מהגוף הקטן הזה שהכיל בתוכו כל כך הרבה ושכל רגע איתה הפכה לחוויה מיוחדת במינה ובלתי נשכחת. כך עולות כל הזמן השאלות ותשובות איין.שאלות שמטריפות ומבלבלות, מנסים להאחז במשהו כדי לא ליפול לתהום הזה שנפער ובכל פעם נופלים בחזרה ואתה רוצה להתעורר מהחלום הזה הרע.ענבר יקרה שלנו, המלאכית הקטנה וילדת הקסם הנפלאה, אומרים שרק צדיקים נפטרים בשבת ושמקומם שמור שם במקום הכי טוב בעולם, הביטי משם וראי את ההמון האוהב הזה שבא לחלוק לך את הכבוד המגיע לך, שאי איתך את כל האהבה השמיימית במיוחד מסוג הורים מדהימים שבוודאי לא סתם בחרת להיוולד להם, נשמה טהורה שחיפסה לקבל את ים הזה הטוב שקשה לתאר במילים, המסירות והדאגה. לצערנו הרב הלכת מאיתנו בטרם עת. ענברי שלנו שמרי בבקשה על הורייך,אחותך משפחתך וכל עם ישראל. תהה נשמתך צרורה בצרור החיים,נכדה וילדת הפלא האהובה.
צבעים שחור לבן/שמואל אגבר
—————————————————–
צבע עורי שחור, נולדתי,
מרחם אימי יצאתי.
עולם מלא צבעים
שמים כחולים
צמרות העצים בירוק
פרחים בערוגות בשלל גוונים.
לבן אני בן אדם,
לא פני מלאך.
גם פה וגם שם.
קח את כל הצבעים
ערבב אותם
סובב הגלגל, ניוטון
והצבע הלבן מוצף בתוכי.
לבן נקי בתולי.