אבלים: אשתו: רותי ענבר, ילדיו: חגי וזיוית, מרתה ומיכאל, יורם ונעמה, נכדיו: נועה, גילי, גיא, קרן, הילה, רז ואורי, אחותו: יהודית כרמי ובני ביתה, גיסתו: נעמה צבר בן יהושע ובני ביתה.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 10.01.16, בשעה 12.30, בית עלמין זכרון יעקב.
יושבים שבעה ברחוב הרימון 26, בנימינה, בימים ב'-ד' ה- 11-13.01.16, בין השעות 11.00 – 19.00.
המנוח היה יליד שנת 1934 צפון ים המלח.
ליורם ענבר
אתך באבלך הכבד במות אביך
פרופ' גדעון ענבר
מחבריך לעבודה
Bank of America
Merrill Lynch
ארגון הסגל האקדמי של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, אבל ומנחם את המשפחה על פטירת יקירם.
רותי היקרה,חגי מרתה ויורם.אתכם באבלכם הכבד על גדעון ז״ל . שושנה וישראל לרמן.
שמי מיכאל וינטר. הכרתי את גדעון מזמן שרותנו הצבאי באילת. לימים נפגשנו אשתי חנה ואני אתך רותי וגדעון בביתכם בחיפה. כאשר בני ספי למד בטכניון, גדעון שהיה אז הדיקן, עזר לו בדבר מה. התעצבתי מאוד על אבדנו. במודעה הגדרתם אותו יפה. אוסיף שהוא היה איש טוב ועדין. שכחתי את רוב החיילים ששרתו אתי בצבא. את אישיותו היפה לא שכחתי ולא אשכח. קבלי רותי את ניחומי וניחומי אשתי חנה.
מיכאל וחנה וינטר
רחוב וייס יעקב 10, באר שבע
לרותי ולילדים, משתתפים בצערכם מכל הלב. גידי היה קרוב לליבנו וצר לנו מאד ששוב איננו איתנו.עפרה וארודי
רותי יקרה; חגי, מרתה ויורם – וילדיכם,
אני נפרדת בעצב רב מגדעון היקר. רבות נאמר עליו כבר –
על האופטימיות וחדוות החיים שלו,ושל שניכם כזוג, שבזכותה
גם גבר על מחלתו משך שנים כה רבות, בנחישות וברוח טובה;
על היותו מסביר פנים,מחוייך ונדיב עם הסובבים אותו, ללא
שיקולי הייררכיה; על ההתעניינות שלו מלאת הסקרנות הן בעולם
המדעיוהן בעולם שמסביב,תאב לחקור ולגלות עוד ועוד;
אך בעיקר תחסר לי חברותו הנאמנה הבלתי-נשכחת עם רפי,
ואתי. הזכרונות היפים מאירים אולי מעט את האבל על פטירתו.
יהי זכרו ברוך.
באהבה, אילנה
באהבה, אילנה סיון
משפחת ענבר יקרה,
גדעון הנחה אותי לפני חמש שנים בעבודת המאסטר שלי בטכניון.
נהניתי מאוד מהמפגשים איתו. הוא היה לבבי, נעים הליכות וכמובן אחד האנשים החכמים שזכיתי להכיר.
גדעון הקדיש לי מזמנו בנדיבות גם בזמנים בהם ידעתי שהוא אינו בקו הבריאות. אחרי שסיימתי את הלימודים, גדעון תמך בי בהגשת מועמדות לדוקטורט, והרבה בזכותו התקבלתי ללימודים במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק).
דמותו של גדעון תמיד תלווה אותי – כחוקר, מנחה ואדם.
תנחומי הכנים על אובדנכם, מי יתן ולא תדעו עוד צער.
בכבוד,
גדעון (גידי) נוה
רותי היקרה
משתתפת באבלכם הכבד במותו של גדעון מגי קופלמן
Dear Ruthi,
Rachel and I were shocked to hear about Gideon's death. We just heard about it today, and regret not having been able at least to express our condolences in person at the shivah. We hadn't known he was ill, so seriously and for so long. We both have fond memories of him from New Haven and here, and especially his quiet sense of humor combined with his dedication and intelligence.
Please accept our sympathy for your and your family's loss, and may you be comforted among the mourners of Jerusalem and Zion.
Sincerely,
Dick Sherwin
משפחת ענבר היקרה,
בשבת שמעתי על פטירתו של גדעון, ולכן לצערי לא הספקתי לבוא ולנחם. אני מקווה שהודעה זו תגיע אליכם.
גדעון הנחה אותי במסטר ובדוקטורט שלי. כשהודיתי לו בעבודת המסטר ציטטתי את אדוורד בולוור-ליטון שכתב: "המורה הטוב ביותר הוא זה המציע ולא כופה את דעתו, ומשרה בשומעו את הרצון ללמד את עצמו". מנסיוני, כזה היה גדעון ענבר. מציע ולא כופה את דעתו, יודע לכוון ולהעביר את הידע העצום שצבר, וגורם לתלמידיו לחקור ולהעמיק בסודות הטבע.
אני חב לו רבות הן מבחינה מקצועית והן מהבחינה האישית. הוא היה איש מקצוע מהשורה הראשונה ומורה שרבים שמחו ללמוד ממנו.
המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים, ולא תדעו לדאבה עוד.
רותי יקרה, חגי, מרתה ויורם, וכל בני ביתכם.
הצטערתי עד מאד כשנודע לי אך אתמול על לכתו של גדעון מאיתנו.
גדעון היה דיקן הפקולטה בשנות ה 80 כשלמדתי לתואר ראשון, וזכיתי להכירו מקרוב כשנאות לקבל אותי כסטודנט שלו לתואר שני ושלישי. שעות רבות מאד בילינו בליבון אתגרים מדעיים, במשרדים ובמעבדות, ובשיתופי פעולה עם חוקרים – קולגות של גדעון – בארץ ובחו"ל.
התמיכה, האמון, וההערכה לה זכיתי מגדעון, העמיקו את הקשר בינינו שהקיף תחומים מדעיים אך גם אישיים, ושאיפשר לי להכיר את גדעון האדם, שמחת החיים שלו, אהבת האדם שבו, ואף את משפחתו שהעניקה לו אושר רב מאד.
גם לאחר סיום לימודיי ועד היום, כמעט שני עשורים, נשארנו בקשר רצוף דרכו המשכתי לספוג ממנו את האופטימיות הבלתי נגמרת, גאוות המשפחה שלו בילדיו ונכדיו – כל אחד בתחומו וכישוריו. אולי הרגעים היחידים בהם הצטער, במיוחד כשהתבגר, היו כשילדיו התרחקו לארצות אחרות, אבל תמיד תמך בהם והתגאה לספר על מעשיהם.
האופטימיות המדהימה שלו, גם בנושא מחלתו, גרמו לי להאמין בנצחיותו, והכאב מלכתו קשה מאד. בכל זאת, אני בטוח שהדרך שלו ואישיותו נטמעו במשפחתו, בילדיו, ובנכדיו. אשריכם שנתברכתם בראש משפחה כזה, ואשרו שנתברך בכם, אשר כה אהב.
יהי זכרו ברוך.
קשה לי מאד לדבר על גדעון בזמן עבר.
גדעון היה עמית וידיד קרוב בפקולטה מאז שהצטרפתי אליה לפני 43 שנים.
הוא היה בעל אוזן קשובה עם הרבה אמפטיה. אדם אדיב ונדיב, שתמיד היה מוכן לסייע בחום ולהשיא עצה טובה. גדעון היה מהראשונים שנתן לי תחושה של שייכות למשפחת סגל הפקולטה.
באותן שנים התיידדנו עמו ועם רעייתו רותי, שתבדל לחיים ארוכים, וזכינו להנות מאירועים חברתיים בביתם.
ברוחב לב אפייני, הסכים גדעון לשמש כראש המעבדה לעיבוד אותות, כשיצאתי לשבתון וחל"ת בשנים 1979-1981. הוא השקיע בה מזמנו, מרצו וכישוריו להמשך פיתוחה וקידומה. זאת במקביל להיותו ראש המעבדה לעיבוד אותות ביולוגיים.
גם בשנות שרותו כדיקן הפקולטה, זכו מעבדות הפקולטה, בהן גם מעבדתי, לתמיכה ולעידוד, מכיון שראה בהן חשיבות רבה להכשרת הסטודנטים שלנו.
גדעון נאבק במשך שנים באומץ ובאופטימיות במחלתו. בשיחותינו מעולם לא קבל על מצבו ואני הוא זה ששאב עידוד מאדם אציל זה.
הוא היה איש ספר ואדם רחב אפקים, ששיחה עמו היתה תמיד מרתקת ומפרה.
גדעון היה בעל לב חם וחכם, שכולם אהדו, הוקירו וכיבדו. אדם יקר, שהקשר עמו יחסר לי עד מאד.
יהיה זכרו ברוך.
רותי ומשפחת ענבר היקרה,
קבלתי בצער רב את ההודעה על מותו של גדעון, ונזכרתי בימים טובים יותר בהם נהגתי לקפוץ למשרדו בפקולטה להנדסת-חשמל בטכניון שהיה ממוקם מרחק פסיעות ספורות ממשרדי בקומה 6. גדעון אמנם הגיע לפקולטה שנים רבות לפני, אך חלקנו תחומי ענין רבים, הן מדעיים והן תרבותיים/חברתיים. גדעון היה הראשון שהביא לפקולטה את תחום חקר המערכות הביולוגיות מתוך גישה הנדסית/מערכתית, תחום שזכה להכרה ולתמיכה רבה בעולם אך היה חדשני ופורץ דרך בישראל כשגדעון הגיע לפקולטה ב1970. חלקתי עם גדעון שעות רבות של שיח מרחיב אופקים ודעת, ותמיד למדתי מרוחב ראיתו ומנסיונו לחבר בין תחומים שונים ומגוונים. גם כיום, כשאני עוסק במחקר בתחומים הקרובים מאוד לתחומי הענין של גדעון אני מצר על אי-היכולת להנות מבן-שיח פורה, מעמיק ומחכים כמו גדעון. זכיתי להנחות יחד עם גדעון את אמיר קרניאל, לימים חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון, שנפטר באופן טרגי לפני כשנה וחצי, וחלקנו רגעים רבים של שיח משותף ועבודה מדעית פוריה. גדעון היה אדם נדיר מבחינה אנושית, בהיר-מחשבה וחד, אך עם זאת מפרגן, צנוע לעילא, אופטימי ובעל סקרנות בלתי נלאית במגוון רחב של תחומים. דמותו הנינוחה ורוחו הטובה מאוד חסרות היום במסדרונות הפקולטה.
יהי זכרו ברוך
רוני מאיר