אבלים: אשתו: אביבה זסלבסקי, ילדיו: עמוס ואפרת זסלבסקי, מיכל ואילן סופר ורות ואסף ביגר, נכדיו: יותם, מאיה, דור, טל, אורי, יובל ונעמה, ניניו: דנה ועמרי.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 09.08.18, בשעה 13.00, בית עלמין תל רגב, היכל חרוב.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב נחמיה 22, נווה שאנן, חיפה.
ארגון הסגל האקדמי של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, אבל ומנחם את המשפחה על פטירת יקירם.
ההנהלה והעובדים ברשות המים מנחמים את משפחת זסלבסקי על מות יקירם, נציב המים לשעבר.
קול מאוב: הצטערתי לשמוע על מותו של דן, שזכרתי- נחמד וטוב- כל השנים מימיי קדם שלי בטכניון, על פני עשרות השנים מאז.
עקבתי, מרחוק, אחריי השגיו, חייו העתירים. זכרו חי וברוך.
נימה
משפחת זסלבסקי היקרה
ללא ספק, דן היה אדם מיוחד!
כסטודנטית ובהמשך כחוקרת במוסד נאמן בטכניון, התרשמתי מחזונו ומהלהט בו דיבר וקידם את רעיונותיו.
אני מבקשת להשתתף בצערכם ולהתנחם בעובדה שהמורשת של דן תמשך
תודה מכל הלב על הדברים החמים.
למשפחת פרפ' זסלבסקי היקרה
נא סלחו לי על שלא אוסיף ז"ל לשמו של דן.
עבדתי באגף המכונות החקלאיות של הפקולטה כמהנדס מו"פ ואני מפרט מיזם חיוני ביותר של דן לידיעת המנחמים.
לאחר מלחמת ששת הימים ישב צה"ל בשורת מוצבים לאורך התעלה והדרך המרכזית אליהם היתה מאל עריש מערבה עד לתעלה ומשם התפצלה למוצבים צפונה ודרומה. בין המוצבים הציבו המצרים,שחצו בקלות את התעלה,מארבים שהפילו קרבנות רבים.
כמומחה בהתנהגות קרקעות שונים יזם דן סלילת דרך רכב על ביצות בלוזה,שנחשבו קשות אפילו למעבר רגלי,הראה את היתכנותה וכמובן ביצע את כל העבודה המדעית ששכנעה את צה"ל לגשת לביצועה.
הדרך חצתה את הביצות מבלוזה,היישוב האחרון לפני הביצה,לכיוון מוצא התעלה לים התיכון,בו הייתה רחבה מאד וקשה לחציית מארבים ולכן בטוחה ממארבים.
להתחלת המבצע גויסנו,אנשי המכונות,ובמעבדה למיכון חקלאי חוברו צמיגי מטוסי דקוטה רחבים לטרקטורים חקלאיים אשר אפשרו להם לנוע על אדמת הביצה,לפרוש את יריעות הפלסטיק על הקטע הראשון ולהתיז עליו עם מחפרים מיוחדים שנבנו את אדמת הביצה הטובענית. כאשר זו התייבשה בגלל בידוד היריעה מהביצה ניתן היה לעלות עליה גם עם משאיות רכינות מובילות עפר ובולדוזר ולהמשיך את סלילתה.
הדרך הושלמה,חסכה קרבנות רבים והייתה בשימוש שוטף עד לפינוי סיני עם חתימת חוזה השלום וכנראה בשימוש עד היום !
היא נקראת "דרך הפלסטיק" אבל בשבילנו היא דרך דן זסלבסקי.
ניתן לראות את סלילתה בגוגל.
אריה וולק – תודה. מה שכתבת מאוד מרגש. אנחנו זוכרים היטב את התקופה הזו.
עמוס זסלבסקי
בעצם כל עם ישראל צריך להודות לכם שביחד בעבודת צוות ובכוחות משותפים ובשליחות וציונות אמיתית הרמתם פרויקט כל כך חשוב.
משפחה יקרה,
את תגובתי הקודמת סיימתי הרבה אחרי חצות של יום מרגש ומעייף בו השתתפנו באזכרה בתל רגב לדודו, פרופ' דב ניר,גם הוא ממגמת המים והקרקע בפקולטה וידיד נפש משפחתי מזה כחמישים ולאחריה מפגש מרגש עם משפחתו וידידיו,רובם גם ידידינו.
לכן לא יכולנו להשתתף באזכרה באותו המקום והיום לאריק,אריה עוז,ראש המעבדה למיכון חקלאי,שנפטר לפני חודש,בלווייתו השתתפנו ומשפחותינו בקשר אמיץ יותר מששים שנה.
הסמיכות ללווייתו של דן יומיים קודם ובאותו המקום גרמה לי להרגיש ששוב הפקולטה מתכנסת ואני בתור…
היו בפקולטה שני פרופ' דן: וולף למיכון,שנפטר לפני שנים וזסלבסקי וכדי להבדיל הם נקראו דני ודן וכך הם בשבילי עד היום.
אני מציין לשבח רב כי היחסים בין הסגל המדעי,הטכני והניהולי היו חמים וקרובים מאד.
גם כשעברתי מהטכניון למוסד מו"פ גדול אחר נמשכו הקשרים המקצועיים והחברתיים עם אנשי הפקולטה.
רציתי לאסוף מי גשם ולהשתמש בהם במקום מי הצנרת לצורכי הבית והגינה אבל כל מי ששמע טען כי הגשם הוא משאב השייך למדינה וכי אני בעצם "גוזל" אותו ממי התהום ופוגע ברכוש הכלל.
פניתי טלפונית לדן,הסמכות העליונה בלי מירכאות ! בשפתו הישירה ענה:"תגיד לכולם בשמי שאלו שטויות ! אתה לא גוזל אלא חוסך ! ומיד הוסיף את חישוב המחץ: ממי הגשם מגיעים למי התהום מקסימום 20% במקרה הטוב ביותר ולרוב הרבה פחות,לכן אם אתה משתמש בקוב מי גשם במקום מי מקורות בעצם חסכת לאקוויפר את מה שיוסיפו חמישה קוב גשם ! והוסיף : אילו יכולתי הייתי מחייב אנשים לאסוף ולהשתמש במי גשם " .
מדען משכמו ומעלה,אוהב המדינה שנלחם למען בטחונה ושגשוגה,חינך דורות של אנשי מדע,בעל רעיונות מקוריים,"משוגעים" לעיתים,עוזר ככל יכלתו ועוד ועוד.
קטונתי מלהעריכו, "חבל על דאבדין ולא משתכחין",תנחומי מהלב,לא אשכחנו תמיד.
תודה על המלים החמות. זה עוזר לנו לראות גם בפרספקטיבה של אחרים שעבדו איתו מה הוא עשה באותם שנים. מחמם את הלב. שוב תודה.
עמוס זסלבסקי
התוודעתי בתדהמה וצער על מותו של פרופ ' דן זסלבסקי (קשה לי עדיין להוסיף ז"ל). הכרנו זה את זה, לראשונה, במשרד האנרגיה כשמונה למדען הראשי יצחק מודעי ז"ל. אני כיהנתי אז במשרד האנרגיה בתחום אנרגיות נתחדשות כרפרנט ומוביל תכנית ניצול אנרגית ברוח בישראל במסגרת לשכת המדען הראשי ואגף מחקר ופיתוח. היה בינינו שיתוף פעולה מלא ופורה. דן היה איש מקצוע ממדרגה ראשונה ובנוסף לכך היה אישיות חיובית ביותר כאדם הגון. בעשור האחרון חודש הקשר בינינו ומאוד שמחנו על כך. ביקרתי אצלו ברחוב החמיה מספר פעמים לשיחות מעניינות. בערבי חגים היינו מאחלים זה לזה ברכת חג שמח. דן הוא מסוג האנשים שעליהם חל הביטוי "אחד בדורו". יהי זכרו ברוך.
תודה על המלים החמות.
עמוס זסלבסקי
לאביבה ומשפחת זסלבסקי,
נודע לנו בצער ובאיחור על פטירתו של דן, שהיה ציון דרך גם בחיינו.
את דן, אביבה ובתם רות הכרנו בהולנד (1976) בשנה הראשונה שלי ללימודי אדריכלות נוף, באוניברסיטה למדעי החקלאות בווכנינגן. הוא הגיע עם חלק ממשפחתו לשנת שבתון באחד המכונים בעיר. בתוך כך, נפגשנו בחגים ובאירועים, הם לקחו את אשתי לטיולים וגם אירחו אותנו בביתם. על אף הבדלי הגיל והמעמד, הם התנהלו תמיד בצורה עממית-ישראלית והרגשנו נהדר בחברתם. הוא אף נתן לי שיעור באלגברה ליניארית שנאלצתי להשלים במסגרת קבלתי ללימודים.
כשנולד בננו הבכור, דן התנדב להיות הסנדק שלו בברית (זה היה ביום הכיפורים). שנתיים מאוחר יותר הוא ביקר בעיר וחגג אתנו את יום העצמאות ה-30 של מדינת ישראל אצל משפחת שרון.
אחרי חזרתנו לארץ שמענו במהלך השנים על התפקידים הבכירים שהוא מילא ובעיקר על דעותיו האמיצות והנחרצות בתחום המים. להלן הפתיח למייל שכתבתי לו בשנת 2001:
"נהניתי לקרוא את תגובתך בירחון הנדסת מים, שם תיארת ללא כחל וסרק את מצוקת המים של המדינה ובעיקר את הצביעות והמנטליות של בת-יענה של האחראים לכך לדורותיהם."
יהיה זכרו ברוך,
משתתפים בצער המשפחה,
יפה ויעקב אילון
נ.ב. אני מקווה למצוא כמה תמונות משותפות מהתקופה ההיא