פרופ' יאיר הופמן ז"ל

אבלים: רעייתו: בלהה הופמן והמשפחה.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 24.11.19, בשעה 14.30, בית עלמין פרדס חיים כפר סבא.
יושבים שבעה בבית משפחת מופז, רחוב מבוא גמלא 6, כוכב יאיר, עד יום ו' ה- 29.11.19, בין השעות 10.00 – 21.00  וביום ו' עד השעה 12.00, וגם בבית משפחת כורם, במצפה חרשים, בבית משפחת ירושלמי בגבעתיים ובבית משפחת הניק בעומר בימים ה' ו-ו' ה- 28-29.11.19.

אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בית הספר למדעי היהדות ולארכיאולוגיה, החוג למקרא, הדקאן, הסגל האקדמי, הסגל המינהלי והתלמידים מנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.

6 Comments

  1. איזי וולף

    הפרופסור אמריטוס למקרא מאוניברסיטת ת"א, יאיר הופמן ז"ל, חוקר ומורה דגול הלך לעולמו. אני זוכר אותו בחיבה רבה, ששה חודשים בלבד אחרי עלייתי ארצה לפני 38 שנה, כאשר הייתי נער צעיר ועולה חדש חסר ניסיון הפוקד את החוג למקרא בלימודיי לקראת התואר הראשון. חמוש בקושי בעברית רצוצה בציקלוני, ישבתי בשיעוריו בקורס מבוא למקרא באוניברסיטת תל אביב, ורכשתי ממנו את הידע הראשוני שלי בחקר המקרא המודרני, המהווה עד היום, את נכסי צאן וברזל האיתן של כל מה שאני יודע בתחום הזה, שנהפך במרוצת השנים למוקד התעניינותי הראשי ולמקצוע ההוראה העיקרי שלי . תמיד תהיה לי שמורה לו בלבי פינה חמה על כך שחשף בפניי שהייתי כאמור אז, סטודנט ועולה חדש את סודות היקום של רזי התנ"ך ומחקריו הענפים והנחיל לי בהומור, בהרצאה רהוטה וברורה את כלי החשיבה הביקורתית. יהי זכרו ברוך לעולמי עד

  2. מאיה סבג (יעקובי)

    צעירה בת 23 פגשתי את פרופסור יאיר הופמן בסמינר הקיבוצים בשיעור תנך
    היינו ארבע בנות ישבנו בשורה ראשונה והוא מטר מאיתנו, זוכרת שלמדנו משהו בישעיהו, הייתי נפעמת, לראשונה נגלתה לי הקריאה בתנך, והוא הסביר והביא והראה וחזר ודיבר שעה וחצי, ללא לאות… כמו היינו בהרצאת מפתח של עשרות שומעים, היינו ארבע בנות צעירות, ואני לא אשכח את התחושה של המעמד ושל הידיעה שזכיתי, סיפרתי עליו לילדי לא פעם, שתיים מבנותי המשיכו גם הן ללימודי תנך אחת בבר אילן והשניה באוניברסיטת ת"א. לפני שנתיים בכנס של 929 הזמינה אותי ביתי לבוא כי ידעה שיאיר הופמן יהיה אחד המרצים, ואכן עשיתי את הדרך מנהריה הישר לכנס, ובשלב ההתכנסות והכיבוד כשזיהיתי אותו (בקלות, אף שעברו לפחות 40 שנה) ניגשתי לומר שלום ושהייתי תלמידתו וכמה אני שמחה ונרגשת לפוגשו. נזכרתי בו לאורך השנים באהבה ובהוקרה, ונעצבתי מאוד היום לשמוע שהלך מאיתנו כה צעיר. אנצור את דמותו לעד.

  3. הלל אבני

    יאיר היה מורה שלנו בקיבוץ עינת בבית ספר יסודי בכיתות ו' ו-ז'. מאוד הערכנו אותו ואולי אפילו הערצנו אותו. היה בו משהו שונה משאר המורים. ראשית הוא לא היה תושב עינת ושנית הוא היה מבוגר מאיתנו בכעשר שנים ולכן קרוב אלינו יותר מהמורים האחרים שהיו מבוגרים הרבה יותר.
    הוא העביר את החומר בצורה מעניינת תוך הקפדה על המשמעת שהייתה הצד החלש שלנו. אם מישהו הפריע הוא היה מוציא פנקס קטן מישיר עיניים לתלמיד ורושם משהו בפנקס. וזה פעל כמטה קסם להשקטת התלמיד.
    הבנות היו מאוהבות בו ולפני בואו ניסו לנחש עם איזה בגדים הוא יגיע. היה לו אוסף מרשים של מכנסי קורדרוי.
    כבר אז הערכנו שהוא יגיע רחוק, כפי שאכן קרה.
    בקבוצת הווטסאפ הכיתתית נאמר שצריך להביע הערכה ליאיר על אותן שנתיים נפלאות שהוא העניק לנו. יהי זכרו ברוך.

  4. ינון שבטיאל

    א' כסלו תש"ף
    29.11.19

    לבלהה הופמן ולמשפחה
    שמעתי בכאב רב על פטירתו של יאיר ז"ל- מורי ורבי הטוב להנחלת צפונות התנ"ך.
    זמן לא רב חלף מאז פגשתי אתכם בטקס השקת ספרו של יאיר "התאנים הטובות", אז הציג אותי יאיר בפניכם כתלמידו ואני אותו כמי שהיה מורי האהוב שהשפיע עלי יותר מכל אדם אחר על חיי המקצועיים כמורה לתנ"ך ומי שפתח בפני אופקים שעד אז היו מוצנעים מתחת לגלימה הדתית בתוכה גדלתי.
    יאיר לימד אותי בסמינר הקיבוצים בשנים 1977-1976 את השיעור ממנו ינקתי תורה לשמה בשם "מבוא למקרא". עד היום מחברתי ועליה סיכומי השיעורים שלו מלווה אותי הן בבית הספר התיכון בו שימשתי מורה לתנ"ך במשך 30 שנים והן כיום כמרצה בכיר במכללה האקדמית צפת.
    יאיר לימד אותי בפעם הראשונה בחיי לקרוא בין השורות, לתהות אחר כוונותיו של הסופר המקראי לנסות ולברר את זמנם של הספרים, לשאול שאלות לגבי תבנית הטקסט, לנתח את אופיו של המספר המקראי וכל זאת מבלי לפגוע כהוא זה במעטפת הרוחנית-דתית –תרבותית של הספר.
    יאיר פיתח אצלי לא רק אהבה לתנ"ך אלא תשוקה חינוכית להעביר את אשר למדתי ממנו הלאה לדורות של תלמידים שזכיתי להעמיד במסגרת היותי מורה לתנ"ך. כל ימי כמורה לתנ"ך מגילאי בית הספר היסודי ועד לחטיבה העליונה, שם הכנתי תלמידים לבגרות, לא משה דמותו של יאיר ממני וחומר הלימוד שקיבלתי ממנו נח במשך כל התקופה הזו על שולחני.
    בסמינר הקיבוצים, שימשתי כיו"ר ועד הסטודנטים ובמסגרת זו הוזמנתי להיות נוכח בישיבות סגל המרצים ( כן, פעם היו דברים כאלה…). בבואי, הייתי מתקבל תמיד בחביבות רבה על ידי יאיר שברך על השתתפותו של נציג התלמידים בישיבות שדנות בענייניהם. באחת מהישיבות הללו, פניתי ליאיר וטענתי שכמורה לתנ"ך בעתיד, לא מספיק ללמוד את התנ"ך באופן אקדמי בלבד ויש ללמד את פרחי ההוראה גם איך מלמדים פרק בתנ"ך. יאיר הרים אלי את עיניו הטובות ואמר "בשיעור הבא שלנו אקדיש לכך שיעור לדוגמה".
    היה זה שיעור שלא אשכח אותו כל ימי חיי: יאיר הביא עימו ספרי תנ"ך וחילק אותם לתלמידי הכיתה, וביקש לפתוח את ספר ישעיהו פרק ב', הוא פתח במבוא קצר על זמנו של ישעיהו, מוצאו, והמצב הפוליטי ביהודה באותם ימים. מייד לאחר מכן קרא בפנינו את הפרק ולימדנו מהי כתיבה יצירתית בה משולבות תקבולות, שימוש במילים מנחות וכיצד חותרים להבנת הטקסט לעומקו, כשהוא נסמך על פסוקים מפרקים אחרים שמלמדים על תבנית רטורית חוזרת של ישעיהו.
    לא אשכח איך ינקתי- ינקנו כולנו את שיעורו בתימהון ובהערצה, יאיר התגלה לנו כמורה בכל ישותו, לא רק מגדל השן האקדמי ראוי לו אלא גם מורה שמסוגל לרתק תלמידים מול הטקסט המקראי שמילותיו ופסוקיו נעורים לתחייה בפיו של יאיר.
    בלהה ומשפחת הופמן היקרה, לא השכילה השפה העברית לעצב מילות ניחומים על אובדן אדם יקר, בעל אהוב ואוהב, אב ואיש רעים להתרועע ועל כן אין באוצר מילותי דברי ניחומים לכתוב לכם.
    אומר רק זאת, על אבי משפחתכם יאמר ללא כחל וסרק "חבל על דאבדין ושאינם משתכחין". בכך לי כבר אין ספק, דבריו תלמודו ודמותו של יאיר לא ימושו ממני עד עולם.

    מוקירכם ומשתתף לעומק בצערכם
    ינון שבטיאל
    מושב כחל ד.נ. חבל כורזים

    • איציק ניסני

      משפחת הופמן היקרה בת זוגו ילדיו נכדיו וכל מוקיריו.
      שמי איציק אני מהנדס בגמלאות בעל משפחה ופעיל בארגוני זכויות אדם חולים סביבה.
      אני המום מההודעה שראיתי ממש עכשיו.
      חבר שאל אותי היום אם היה לי מורה לחיים אמרתי לו שהייתי נבול עד שהגעתי לאדם המקסים ששמו יאיר שהחזיר לי את האמון באדם הפיח בי את הרצון ללמוד כיוון אותי להתמודד עם קשיים בחיים ובלימודים בפרט נתן לי דוגמא בהתנהגותו והיה לי המורה היחיד לחיים. תקצר היריעה מלספר מאיפה באת ובאיזה מצב. זה היה ב1970 ואני נער מממשפחה ענייה סולקתי מבית ספר תיכון כי להורי לא היה כסף למורים פרטיים על מנת לגשר על הפער מבית הספר היסודי.
      הגעתי ליאיר שנהל בית ספר תיכון בתל אביב שם הבית גורדון. בפינת ריינס.
      . הוא הביט בי ובאמי אשה קשת יום שספרה מעותיה בצרור
      ופניה הביעו תחינה אין לי מה לתת יותר אבל אנא ב שלח ידך אל הנער הזה והרם אותו. קבל אותי ללא תנאי ואינני יודע אפילו אם דרש עבורי כסף. העניק לי אמונה בעצמי היה זמין קשוב לא רק לי לכל תלמיד. כשהייתי זקוק הבטתי בו הרגשתי שכוחותי חוזרים . פגשתי אותו בהרצאה לפני שנים סיפרתי לו כמה הוא היה משמעותי עבורי אבל הרגשתי שהוא לא מבין את זה. רציתי היום לשלוח לו את סיפורה של אשתי כל שנה מכוונת מעודדת וזוכה למכתבי תודה מתלמידיה וכשהיא ספרה לי זאת גם השנה רציתי להתקשר ולאמר ליאיר שלא אלמן ישראל יש לו דור ממשיך אומנם תורתו אומנותו והוא פרופסור אדיר ונחשב אבל פנינת חיו הצלת נפשות ילדים בדוגמא ובמופת כשהיה בחור לא תשכח לעד ועוברת מדור לדור מגיע אנשים שהוא לא הכיר והם לא מכירים אותו. מבחינתי יאיר לא היה אחד מלו הצדיקים.
      הוא היה כל לו הצדיקים שלי. ומבחינתי נשמתו צרורה בצרור חיי עד לכתי.

  5. אילה רז

    בלהה היקרה,
    רק היום נודע לי על פטירתו של יאיר ז״ל. נעצבתי מאוד לשמוע על כך. אני יודעת כמה גדול כאבך וברור לי ששום מילים שאגיד לא יצליחו לנחם אותך. לכן, אשלח לך חיבוק ואחזק את ידייך לקראת הימים הבאים. שיהיה לך רק טוב,
    אילה רז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן