החברים בעמותת אמ"ן, אגודה למיאלומה נפוצה, מנחמים את אורי, הבנות ומשפחת פרבר על פטירת יקירתם.
המנוחה הייתה ממייסדי העמותה וחברה בוועד העמותה.
החברים בעמותת אמ"ן, אגודה למיאלומה נפוצה, מנחמים את אורי, הבנות ומשפחת פרבר על פטירת יקירתם.
המנוחה הייתה ממייסדי העמותה וחברה בוועד העמותה.
מאוד הופתענו, בעלי ואני, בכל פעם נפגשנו באישפוז יום בתל-השומר, תמיד שאלה מה שלומכם, תמיד התעניינה. בעלי הוא החולה. בפעם הראשונה שקרה המקרה, נתנו לנו את החוברת של עמותת אמן.. שם מצאתי טלפון של ציפי… בחששות צלצלתי , בעלי היה במצב נוראי.. היא ענתה לי, זה היה בערך לפני 3 שנים. שאלתי אותה אם אפשר לדבר ולשאול כמה שאלות, היא ענתה כן בוודאי אני רק יכנס לרכב ויפעיל דיבורית, הייתי בשוק, אמרתי, מה באמת, אפשר לנהוג במחלה? היא צחקה והייתה מקסימה, היא עודדה אותי ואמרה ששלמה (בעלי) עוד יחזור לנהוג. מאז נפגשנו פעמים רבות תמיד בחיוך, כל פעם שיש בעיה היא היתה אומרת לא נורא אנחנו נתגבר. אפילו כשהודיעו לנו יום אחד שלשלמה יש נגעים בגולגולת, פגשתי אותה וסיפרתי לה.. והיא בחיוך האופייני לה אמרה, לא נורא לכולם יש . יש לנו רפואה מתקדמת , הכל בסדר אנחנו נתגבר. אנחנו מחבקים אותכם כמו שהיא חיבקה אותנו, שלא תדעו עוד צער, ורק בריאות ואושר. שלמה ודינה זית.
המומים וכואבים, את היית האור בעמותה. כל פגישה איתך תמיד היתה מלווה בחיוך. אף פעם לא התלוננת תמיד היית מלאת אמונה. היית ההשראה של כל החולים. בעלי ,יוסי, חולה משנת 1996 וכשאני הצטרפתי לאחרונה למשפחת ה"סרטנים ההמטולוגים" בחיוך אמרת, תתגברי. למשפחת פרבר, תנחמו.
שנה חלפה וחסרונך מורגש וכואב.
למשפחה היקרה תנחמו.