רחל גלבוס ז"ל

מאת: ישראל זיסק (נכדה) (נכתב בחודש שבט תשע"ו, ינואר 2016)
סבתא רחל גלבוס ז"ל בת לאסתר וישראל צימרמן ז"ל. נולדה בטורזה (יוסי : טורזבלקה) שבפולין, ביום שבת, ג' באייר תרע"ג, 10.5.1913. אחות צעירה ליוסף ז"ל, חייט במקצועו. אחיה יוסף היה מבוגר מסבתא ב-3 שנים. סבתא עברה שתי מלחמות עולם. בשנת 1918, הייתה ילדה קטנה בת 5 כאשר הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1923, בהיותה בת עשר התייתמה משני הוריה ז"ל. בראשית שנות השלושים התחתנה עם זלמן גלבוס. סבא זלמן ז"ל יליד 1906 מהעיר בולוחוב שבפולין. היה במקצועו נגר. לאחר החתונה סבתא רחל וסבא זלמן גרו בעיירה סטניסלבוב.
לפני 80 שנים, ב- י"ד בחשוון תרצ"ו 10.11.1935, נולדה בתם הבכורה: אסתר, אמא שלנו היקרה. אמא נקראה אסתר על שמה של סבתא רבתא אסתר צימרמן ז"ל, אמא של סבתא רחל ז"ל. יוסי מספר "יוסף צימרמן אח של סבתא רחל (היה קצין בצבא הפולני) ואמר שעומדת לפרוץ מלחמה (מלחמת העולם השניה). יוסף סידר את הניירת והבריח את המשפחה לרוסיה" ומשם לרפובליקה הטטארית שבאסיה. שם סבתא רחל עובדת בקולחוז. קולחוז-משק חקלאי שיתופי סובייטי. סבא זלמן עבד שם בגידול שוורים. בתאריך כ"ג בכסלו תש"ב (13.12.1941) נולד ישראל, ילדם השני, בעיר צ'ור סבחוז. סבא זלמן התגייס לצבא הרוסי שנלחם בגרמניה הנאצית. בשנת 1944 נהרג בקרב באזור אוקראינה והוא בן 38. יהי זכרו ברוך. סבתא הייתה לאלמנה בגיל 31. נאלצה לגדל ולפרנס את שני ילדיה לבד. כדי לאפשר לסבתא רחל לעבוד, אמא נאלצה לגדל ולשמור על אחיה הקטן ישראל. אמא הלכה לבית הספר, קילומטרים ברגל, בכל מזג אוויר, ולקחה את אחיה הקטן ישראל על הידיים, בדרך לגן הילדים. בתקופת השואה ניספה במחנה השמדה אחיה של סבתא: יוסף צימרמן יחד עם אשתו וכנראה גם שני ילדיהם. לאחר המלחמה, בשנת 1945 המשפחה חזרה לפולין, לעיר פילווה גורנה. סבתא רחל התחתנה בשנית עם אדם בשם: לייזר. לייזר היה אדם מבוגר מסבתא בכמה שנים. אדם לא קל. אמא נאלצה, בשל כך, לעבור ללמוד בפנימייה. ב- ח' חשוון תשי"א (20.10.1950) נולד יוסי. יוסי נקרא על שמו יוסף צימרמן ז"ל, אח של סבתא שניספה בשואה. יצחק מספר ששם משפחתו של יוסי היה : צימרמן. לאחר מכן שינה את שמו לגלבוס ובשנים האחרונות לגלבוע. הנישואים של סבתא רחל ובעלה השני לא עלו יפה והם נפרדו. בראשית שנות החמישים, אמא הכירה את אבא שלנו משה זיסק ז"ל, בנם של צבי זאב (הרש וולף) ואסתר מלכה ז"ל. אמא ואבא התחתנו ב- ל"ג בעומר תשי"ג, 1953. החתונה התקיימה בבית של סבתא רחל ז"ל. ב "הושענא רבא", ליל שמחת תורה תשט"ו, 1954, נולד בנם הבכור: יצחק זלמן יבדל"א, הנכד הבכור של סבתא רחל, שהייתה בת 41. יצחק על שמו של: אבא של סבתא אסתר מלכה ז"ל וזלמן על שמו של: סבא זלמן גלבוס ז"ל, אבא של אמא. בשנת 1957, בגלל האנטישמיות בפולין (עלית גומלקה) המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל.
אמא, אבא יחד עם יצחק התינוק בן השנתיים וחצי, הפליגו באוניה (בשם סנטה פה) מנמל שצ'צ'ין שבפולין לצרפת. בצרפת הם היו עשרה ימים במחנה בשם ליבידול, של הסוכנות היהודית. לאחר מכן, הפליגו מצרפת לנמל חיפה. המסע מפולין (עם ההפסקה בצרפת) ועד ישראל ערך שלושה שבועות. בתאריך 21 במאי 1957. האוניה הגיעה לנמל חיפה. סבתא רחל, ישראל ז"ל ויוסי יבדל"א הגיעו למחרת באוניה אחרת. בנמל חיפה, סבתא מבקשת לגור בעיר חיפה. המשפחה: סבתא רחל בת 44, ישראל בן 16 ויוסי בן 7, קיבלו צריף במעברת קריית חיים מזרחית. המעברה הייתה באזור תחנת משטרת קריית חיים כיום. התגוררו בצריף שהכיל: שני חדרים, פינת אוכל ומטבח. בתחילה ברז המים היה בחוץ ולא היה חשמל. ישראל ז"ל חיבר במו ידיו את החשמל בצריף. לאחר שלוש שנים במעברה, בשנת 1960 המשפחה עברה לדירה יחסית מרווחת, דירת "עמיגור", בשדרות דגניה 75 (נקרא בתחילה : שדרות ע"ג) בקריית חיים מערבית, סמוך מאוד לחוף הים. הדירה הייתה בקומה רביעית.
הבית של סבתא תמיד היה נקי ומסודר. בבית היו : סלון, חדר שינה, פינת אוכל, מטבחון קטן, פרוזדור קטן, מקלחת ושירותים ביחד ומרפסת. מהמרפסת של הבית בצד המערבי, היה נוף יפה ראו משם את הים, סירות ואוניות. אנשים רבים שוחים ומתרחצים בים. בדרום ראו את הר הכרמל, חיפה ובתי הזיקוק. בצפון ראו את העיר עכו. בצידו המזרחי של הבית ראו את שדרות דגניה ואת תחנת אוטובוס 51. בתאריך ב' באב תשכ"ב, 1962, נולד ילדם השני של אמא ואבא: שמעון. שמעון נקרא על שם אבא של סבא
צבי זאב ז"ל, הנכד השני של סבתא רחל. ישראל שירת בצבא בחיל רגלים, בסדיר וגם במילואים. יוסי שירת בסדיר בחיל הים. יוסי ביצע מילואים עד גיל 48, באבטחה, תחילה בחיל האוויר ואחר כך בהג"א. ליוסי ידיים טובות בעבודות חשמל ומים. יוסי מגיע לבאר שבע לעזור בעבודות תיקונים. יוסי בקשר טלפוני יום יומי. ליוסי יש תחביבים : לרכב עם אופניים וגם למלא משחק "סודוקו" בעיתון.
לפני 50 שנה, ב-כ"א בחשוון תשכ"ו, 1965, נרצח בנה האהוב של סבתא רחל , ישראל גלבוס ז"ל, טרקטוריסט קק"ל על ידי מחבלים בגבול הלבנון. רציחתו של ישראל השפיע קשות על סבתא, אמא ויוסי. כעבור שנתיים, ב – י"ט בטבת תשכ"ח, 1968, נולד בנם השלישי של אמא ואבא: ישראל דוד, נכדה השלישי של סבתא רחל. ישראל על שמו של ישראל גלבוס ז"ל, האח האהוב של אמא ודוד כנראה היה אח של סבתא אסתר מלכה ז"ל.
אמא בצעירותה כמעט ולא נסעה מחוץ לבאר שבע, מהסיבה שעסקה בגידול ילדים, אך מידי שנה בחופשות פסח והחופש הגדול נסענו ברכבת מבאר שבע לחיפה, לבקר את סבתא ודוד יוסי וליהנות מרחצה בים.
בהיותי ילד קטן אני זוכר שהלכנו עם סבתא לחוף ואף נכנסנו לתוך הים. בניגוד לחופשות הקצרות שביקרנו את סבתא, חופשות של שלושה ימים, שמעון לעומת זאת, נסע לחופשות ארוכות ואף לחודש ימים. לסבתא רחל קראנו "סבתא מחיפה" כדי להבדיל מסבתא מבאר שבע. כאשר נפרדנו מסבתא, בדרך לבאר שבע, נפרדנו מסבתא ליד הדלת שבפתח הבית. לסבתא היה מנהג קבוע להביט מחלון פינת האוכל ולנופף לנו לשלום. מנהג זה עבר גם לאמא. אמא הייתה מנופפת לי לשלום (מחלון המרפסת
או מחלון החדר שלה), כאשר חזרתי לביתי. סבתא הגיעה לביקורים בבאר שבע. סבתא יצאה מוקדם מאוד בבוקר, נסעה עם שתי רכבות דרך לוד. סבתא הגיעה בין השאר לשמחות ברית מילה ובר מצווה. אני זוכר שבשנת 79, סבתא השתתפה בניקיון הבית
ברחוב אברהם אבינו, לפני המעבר לדירה זו. בשנים האחרונות לחייה, סבתא כבר לא נסעה לבאר שבע, בין היתר בגלל שפסקו הנסיעות של הרכבות לבאר שבע. לסבתא הייתה שכנה טובה בשם חנה. חנה גרה בקומה מתחתיה. שניהם דיברו אידיש וסבתא מצאה שפה משותפת עם חנה. לסבתא לא היה טלפון בבייתה ולחנה כן. הודענו לחנה הודעות. בשנים האחרונות לנו היה בבית מכשיר טלפון, דיברנו עם סבתא דרך הטלפון של חנה. השכנה חנה קיבלה אותנו תמיד יפה מאוד.
בתאריך ז' באדר תשל"ה, 18.2.1975 התחתן יוסי עם מזל לבית משפחת גואטה. יוסי היה בן 25 ומזל בת 18. הייתי בן 7. בחופה התכבדתי עם עוד ילדים להחזיק בשמלת הכלה של מזל. יצחק הגיע לחתונה במדי צבא. החתונה צולמה במצלמת וידאו.
מתנות לבר מצוות שלנו: יצחק, שמעון ואני, סבתא רחל העניקה לנו שעוני יד. ליצחק שחגג בשבת בר מצווה פרשת "בראשית" תשכ"ח, 1967, סבתא העניקה שי שעון יד של חברת "טיסו", שעון של חברה מפורסמת משוויץ. יצחק: "השתמשתי רק בשבת. זה היה משהו מיוחד". לשמעון, שחגג בפרשת "דברים" תשל"ה, 1975, קיבל שעון יד מכני וגם בגדים ונעלים. אני, בפרשת "שמות" תשמ"א, 1980, קיבלתי: שעון יד דיגיטלי. שעון ראשון. זה היה שעון יקר. בתאריך כ"ה בשבט תשמ"ז, 1987, סבתא זכתה להשתתף בחתונת יצחק ורבקה בירושלים. יצחק מספר: "בתמונות של החתונה רואים שסבתא הייתה מאושרת". גם הדוד יוסי היה בחתונה עם סבתא. בתאריך ז' בטבת תשמ"ח 1988, סבתא זכתה להשתתף בברית הנין צביקה, בנם בכורם של יצחק ורבקה ובכך זכתה להפוך לסבתא רבא, בגיל 73. יצחק היה עם צביקה בבית של סבתא. הביקור גרם לאושר גדול לסבתא. ליצחק יש תמונות מביקור זה. סבתא התפללה בחגים בבית הכנסת, לא רחוק מביתה. סבתא אהבה לבשל ולאפות. הכינה במו ידיה אטריות ועוגות שיש (ליקח). בישלה מרק עוף עם תפוחי אדמה. בבאר שבע קראנו לתפוחי אדמה: קרטופול ואצל סבתא: בולבס. בארוחה חלבית הכינה סלט ירקות עם שמנת. בפסח הכינה לביבות תפוחי אדמה – לטקס.
יצחק מספר : "כשהייתי בא ברווקותי לבקר את סבתא, היה השולחן מלא אוכל למשפחה שלמה. סבתא הייתה קמה מאד מוקדם בבוקר ומחכה ליד החלון לראות אם אני מגיע. אכלתי מכל טוב אוכל טעים. חיכיתי מאד לביקורים אצל סבתא שהייתה בן אדם עם לב גדול ואדם חם. העניקה חום בשפע. אני זוכר שבאתי לבקר את סבתא, בעבודה בבית ספר, שבו עבדה בניקיון. סבתא הייתה מאד חרוצה. הבית שלה היה מבריק ומסודר מאד. בארון תמיד היו התמונות של הנכדים : שהיו יקרים לה מאד".
סבתא עבדה בתחילה במשק בית ולאחר מכן במשך שנים רבות בניקיון כיתות בבית ספר תיכון בקריית חיים. סבתא הייתה עובדת חרוצה ומסורה. עבדה בבית הספר עד ליציאה לפנסיה. סבתא בקושי ידעה עברית, למרות זאת סבתא הסתדרה בעבודה וגם בקניות. לסבתא היה קרוב משפחה בחיפה בשם: אורי ריינהרץ. אורי יליד 1908, בפולין. בן ירחמיאל ושרה. שרה לבית צימרמן. שרה צימרמן הייתה קרובת משפחה של סבתא. סבתא רחל ואורי היו בני דודים רחוקים. אורי עלה בשנת 1939, באוניית מעפילים "פריטה". אורי נעצר על ידי הבריטים והיה במעצר בצריפין. לאורי ולרעייתו ברכה (לבית הלפרין) נולדו שתי בנות : שרה ומלכה. שרה על שם אמא של אורי. התגוררו ברחוב פינת גן, בשכונת בת גלים בחיפה. לאורי הייתה חנות לעצים. אורי שלט בערבית היטב. חיפש קרובי משפחה כי הוא היה בודד בארץ. אחיו נספה בשואה. למרות שסבתא הייתה בת דודה רחוקה, אורי החשיב את סבתא כקרובת משפחה. אורי היה בקשר טוב עם סבתא ונהג לבקר אותה ולשאול לשלומה. הם היו ביחסים טובים. גם אמא נהגה בביקורים בחיפה להגיע חנות של ריינהרץ. שרה הבת שלו סיפרה לי שבשנות החמישים אביה היה מאזין לרדיו לתוכנית של חיפוש קרובים וכל פעם הוא היה מתאכזב מחדש שהוא לא שומע שמות שמכיר. אורי חיפש קרובי משפחה. באחד הביקורים שלו בבאר שבע, אורי ראה חנות נעליים (ברחוב קרן קיימת, כיום במדרחוב) וכתוב בשלט: ריינהרץ. אורי נכנס לחנות ובירר עם בעל החנות האם הם קרובי משפחה. לפני כחמש שנים עדכנתי את מוזיאון העפלה בעתלית שאורי היה מעפיל
וסיפרתי להם את הידוע לי. המוזיאון רשם את שמו של אורי שעלה באוניה "פריטה". אורי הלך לעולמו בראש חודש תמוז תשמ"ח, 1988 והוא בן 80. בשנים האחרונות מצב בריאותה של סבתא הידרדר. סבתא מיעטה לצאת מחוץ לדירתה שבקומה הרביעית.
בתאריך י"ד בטבת תשנ"ב (1991), ליל שבת קודש פרשת "ויחי", הלכה לעולמה סבתא רחל ז"ל והיא בת 78. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין חוף הכרמל, מרחק כמה מאות מטרים מקבר בנה, ישראל גלבוס ז"ל.
בתאריך כ' באדר א תשנ"ב, 24.2.1992, כשלושה חודשים לאחר פטירתה של סבתא, נולדה בת אל רחל, הבת של יוסי ומזל לאחר 17 שנים של ציפייה לילד. כשלושה חודשים לפני פטירת סבתא, יוסי ומזל ביקרו את סבתא בבית האבות ולספר לסבתא שמזל נמצאת בחודש השישי להריון. סבתא מיששה למזל את הבטן ואמרה מזל טוב. בתאריך ל' בניסן תשנ"ה, 1995, התחתנתי עם גלית היקרה. בתאריך א' בטבת תשס"ג, 2002, נולדה הבת שלי החמודה שלומציון רחל. רחל על שמה של סבתא רחל ז"ל.
לפני כשנה, ב- כ"ב בשבט תשע"ה, 11.2.2015, הלכה לעולמה אמא שלנו היקרה והבת הבכורה של רחל וזלמן גלבוס ז"ל. באזכרת שלושים לאמא ז"ל, חנכנו את המצבה שהוצבה על קיברה. על המצבה של אמא, הנצחנו את זכרו של סבא זלמן ז"ל (ההנצחה על המצבה של אמא, מהסיבה שלא זכה לקבר ישראל).
סבתא רחל ז"ל מאמר זה נכתב לזכרך. למרות שחייך היו לא קלים, ידעת להיות אופטימית. אנו זוכרים גם את חיוכך וגם את צחוקך. אנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. "תהא נשמתך צרורה בצרור החיים" "יהי זכרך ברוך". ברצוני להודות ליוסי, יצחק, שמעון ולשרה דנון-ריינהרץ, שסייעו לי במתן מידע.