עכשיו כשאני קוראת שוב ושוב את המילים האחרונות שלך, אני קוראת אותם אחרת. מחפשת שביב של תקווה בתוך יאוש קודר. עמוק עמוק בתוך הנוקשות שלך, היה חום גדול וממנו פרצה כְּלָבָּה אהבת האדם.
זיכרון חייך ומותך הזה, יצרבו עמוק בתוך שורות שיריך שחדרו ללב כולנו. עצוב היום הזה. עצוב מאוד יואב. אבד לנו אדם, חבר ואיש שהאמין בטוב שיבוא
יום אחד על העולם כולו.
יואב, היית דמות דומיננטית, יזם,"ראש גדול",איש של מילה וניסוח, דבק במטרה שהצבת לעצמך, "חודר שריון" כדי לממשה. היית איש של אנשים.
"איך נפלו גיבורים"
תנצב"ה
יואב, האיש התמים, האידאליסט, החיובי כל כך, שהעולם הזה היה גדול עליו. האיש שדיבר בשירים, שחיפש את הטוב באנשים, שגם מצא. ישבנו יחד בבית קפה ירושלמי ואני שאלתי אם הוא לא ממהר לשומקום, והוא ענה לי: באתי להכיר אותך, אני לא ממהר לשומדבר אחר עכשיו. האיש שבסוף לא יכול היה להכיל את הרוע של העולם הזה. אני מעדיפה תמימים כמוהו על פני צינים בעלי עור עבה, אבל – אוי, כמה כואב לי עליך עכשיו, יואב.
השיחות שניהלנו בכתב ובעל פה, היית תמיד רציני וקודר אבל בתוך תוכך שכנה אהבה גדולה לאדם. היתה בך רגישות אין קץ לסבל של האחר, לחוסר הצדק השורר בעולם, בארץ ובתוך האדם באשר הוא אדם. אהבת מילים, כתבת כמו משוררים שחיפשו תמיד את הצודק ואת החכם. כמה עצוב העולם בלעדיך. כמה עצוב לראות את פניך בתמונה ולדעת שאתה כבר לא איתנו.
אוהבת אותך על כל מה שעשית בחיים שלך למען הזולת ולמען עולם טוב יותר, צודק יותר ולא לעולם בו חיית אתה כשסביבך הכל מתפורר.
כמה עצוב יואב יקר לדעת שאתה כבר לא
עכשיו כשאני קוראת שוב ושוב את המילים האחרונות שלך, אני קוראת אותם אחרת. מחפשת שביב של תקווה בתוך יאוש קודר. עמוק עמוק בתוך הנוקשות שלך, היה חום גדול וממנו פרצה כְּלָבָּה אהבת האדם.
זיכרון חייך ומותך הזה, יצרבו עמוק בתוך שורות שיריך שחדרו ללב כולנו. עצוב היום הזה. עצוב מאוד יואב. אבד לנו אדם, חבר ואיש שהאמין בטוב שיבוא
יום אחד על העולם כולו.
יואב, היית דמות דומיננטית, יזם,"ראש גדול",איש של מילה וניסוח, דבק במטרה שהצבת לעצמך, "חודר שריון" כדי לממשה. היית איש של אנשים.
"איך נפלו גיבורים"
תנצב"ה
יואב, האיש התמים, האידאליסט, החיובי כל כך, שהעולם הזה היה גדול עליו. האיש שדיבר בשירים, שחיפש את הטוב באנשים, שגם מצא. ישבנו יחד בבית קפה ירושלמי ואני שאלתי אם הוא לא ממהר לשומקום, והוא ענה לי: באתי להכיר אותך, אני לא ממהר לשומדבר אחר עכשיו. האיש שבסוף לא יכול היה להכיל את הרוע של העולם הזה. אני מעדיפה תמימים כמוהו על פני צינים בעלי עור עבה, אבל – אוי, כמה כואב לי עליך עכשיו, יואב.
יואב!אני לא מאמינה!למה?? מה קרה?.???המומה!
נעמה
השיחות שניהלנו בכתב ובעל פה, היית תמיד רציני וקודר אבל בתוך תוכך שכנה אהבה גדולה לאדם. היתה בך רגישות אין קץ לסבל של האחר, לחוסר הצדק השורר בעולם, בארץ ובתוך האדם באשר הוא אדם. אהבת מילים, כתבת כמו משוררים שחיפשו תמיד את הצודק ואת החכם. כמה עצוב העולם בלעדיך. כמה עצוב לראות את פניך בתמונה ולדעת שאתה כבר לא איתנו.
אוהבת אותך על כל מה שעשית בחיים שלך למען הזולת ולמען עולם טוב יותר, צודק יותר ולא לעולם בו חיית אתה כשסביבך הכל מתפורר.
כמה עצוב יואב יקר לדעת שאתה כבר לא